רש"י/בבא בתרא/י/א

רש"י בבא בתרא י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ימצא חיים. וכתיב גבי חכמה כי מוצאי מצא חיים:

בעלי אגדה. מתוך שהן דרשנין ומושכין את הלב הכל מכבדין אותם:

לבעל הדין. רשע או עובד כוכבים:

להנצל אנו בהן כו'. שהצדקה מצלת מגיהנם כדאמרי' לקמן בשמעתין:

שמזונותיו של אדם. שכר שיתפרנס ממנו:

חסרונותיו. הפסד שעתיד להפסיד:

זכה. למזל טוב יתן אותו חסרון לעניים:

חזא [להו] בחלמא. במוצאי יה"כ:

דבעו מחסר שבע מאה דינרין. באותה שנה:

שקיל צדקה מינייהו. כל השנה היה כופן בדברים וגובה מהן צדקה:

פש גבייהו. ערב ראש השנה שיבסר דינרי שלא נתנו לצדקה משבע מאה דינרי:

לא תדחלו. למיפסד יותר:

אמאי לא אמרת לן. מתחלה שכך חלמת והיינו נותנין כולן:

השתא כן. אם נפלתי:

איחייב מאן דסני לן. כאדם שתולה קללתו בחבירו:

מחללי שבת ועובדי עבודת כוכבים. בסקילה ואמר מר (כתובות דף ל:) מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו דדמי לסקילה דתנן (סנהדרין דף מה.) בית הסקילה היה גבוה שתי קומות וכו':

פרקליטין. מליצי יושר [של מלאכי השרת]:

כי אספתי את שלומי מאת העם הזה. ומהו השלום את החסד ואת הרחמים שהיו רגילין לעשות:

מפעפעו. מרככו:

הגוף סובלו. [כל הגוף] מלא רוח:

ואני בצדק. בתחלה ואח"כ אחזה פניך בתפלה:

אשבעה בהקיץ תמונתך. בשכר הקיצה אשבע תמונתך:

מלוה ה' חונן דל. החונן דלים נעשה מלוה להקב"ה וכתיב ועבד לוה לאיש מלוה (משלי כב):

ואיזו היא צדקה המצלת מדינה של גיהנם. כלומר איזה מן המקראות הללו מדבר מדין של גיהנם אותו שכתוב לא יועיל הון ביום עברה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף