רמב"ן/עבודה זרה/לח/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י רמב"ן רשב"א ריטב"א מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ומה גמרו ביד עכו"ם מותר. פי' דקרובי בשולה לאו מילתא היא גבי בישולי עכו"ם כיון דיד ישראל בקדירה ואע"ג בעלמא קרובי (ע"ז) [מילתא] הוא והכ"נ הו"ל למיסר גמרו ואזלינן לקולא אע"ג דגזירת חתנות קרובה בזה שהוא נהנה מידו של עכו"ם [גמרו] ביד ישראל לכ"ש דכיון דגמרו ביד ישראל ליכא קרוב דעתא וליכא משום חתנות.
והא דפליגי חזקיה ור' יוחנן בדג מלוח אם הוא נאסר מחמת מלחו. אין נראה שלא גזרו חכמים אלא בתולדות האור שהרי הכבוש הרי הוא כמבושל וכל שאין דרכן לתת לתוכו יין וחומץ מותר וה"נ משמע כולה סוגיין אלא בדג גדול מליח שצלאו עכו"ם פליגי ר' יוחנן אסר דעולה הוא על שלחן מלכים ואינו נאכל נמי כמות שהוא חי מלוח וחזקיה שרי דנאכל הוא ע"י הדחק.
וכן הטעם בביצה צלויה לפי שראוי' לגמוע אותה חיה ואע"ג דבחד טעמא שייכן קאמר רבינו ז"ל משמיה דגאון ז"ל דהלכתא כר' יוחנן בביצה וכחזקיה בדג והטעם לפי שזה כבר נתבשל קצת והו"ל תחילתו בהיתר וגמרו באיסור ושרי כדלעיל.
ומיהו ק"ל דמשמע דהא דחזקיה פליגי אדרב דאמר לעיל דגים קטנים מלוחין והיאך כתבו רבינו ז"ל לשתיהן וי"ל שמא כתבה לההיא דרב ללמד על שאינן מלוחין דאסיר כלישנא דסורא [ואפשר] שהוא מפרש כדברי רש"י ז"ל וכן פירשה תלמידו ר' משה ז"ל [דפליגי במלחן עכו"ם אם נאסר] וא"כ לדעת ר' יוחנן הכבשין שהתירו במשנתנו דוקא שאינן עולין על שולחן מלכים ומיהו קי"ל כחזקיה דסבר לא אסרו אלא מבושל באור אבל לא מליח ובפ' הנודר מן המבושל בירושלמי אמרו במעושן שאין בו משום בישולי עכו"ם וכן פי' רבינו לקמן דכבוש מותר.
אבל בידוע אסור אפי' בהנאה. ק"ל לראב"ד ז"ל כיון דבידוע אסור מספיקא נמי ליחוש ואפי' לרבנן כיון שדרכן לתת בהן יין כדאסר ר"מ גבינת בית אוניקי בהנאה וכדתנן א"כ למה לא אסרוה בהנאה וניחא ליה התם כיון דכ"ע מעמידין בקיבה חיישי' לתקרובת ע"ז ולר"מ אפי' למיעוטא אבל הכא כיון דלא ידיע אי רמא ביה חמרא אי לא מספקא לא מחמירי' בזה כולי האי למיסר בהנאה ותנן נמי גבי טומאה כה"ג היו שני רוקין א' טמא וא' טהור תולין על מגען ועל הסיטן ברשות היחיד וכו' היה רוק א' ונגעו והסיטו ברשות הרבים שורף עליו ואצ"ל ברשות היחיד ש"מ אע"ג דשני רוקין חדא ספיקא וברוק אחד חדא ספיקא כיון דהכא שמא לא נגע בטמא והכא ודאי נגע בזה זה טמא וזה תולין ומכאן אתה דן לזה שבשמועתנו.
ואינו מחוור לי דאין הכל מעמידין בקיבה כמ"ש אלא אף בחומץ ובשרף הם מעמידין וכן הם מעמידים בעץ המעמיד ולעיל אקשינן בדרב חסדא דאמר בחומץ ור"נ בר"י דאמר בשרף הערלה ליתסר בהנאה ואסיקנא בקשיא ואע"ג דליכא בהו ודאי בשם א' אלא י"ל שאני גבינה דאיתיה לאיסורא בעיניה דהא אוקומי מוקים וכל שהדבר לפניך בעינו א"א לגזור עליו אכילה בלבד הואיל ובאיסורי הנאה אתה מספקו ומחמת אותו ספק אתה גוזר עליו אבל הכא אע"ג דאיכא טעמא לית ביה ממשא הילכך מספיקא לא גזרו עליו איסור הנאה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |