רמב"ן/חולין/נא/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן חולין נא א

הא דתני' הוגלד פי המכה בידוע שהוא ג' ימים קודם שחיטה וכו' ונ"מ למקח וממכר וכו'. ראיתי להרב רבי' אפרים ז"ל שכתב וה"מ בטרפה דמחמת מכה וכיוצא בה אבל טרפ' דגופא לא הוי מקח טעות דהא ס"ד דשכיחא הוא ולוקח הוא דבעי אתנויי וכיון דלא אתני לא הוי מקח טעות אלו דבריו ז"ל.
ואיני מודה בהן, שאין המוכר בעלי מומין מעמיד מקח מפני שמצויין והרי אמרו במוכר שור לחברו ונמצא נגחן דמקח טעות הוא לרדיא ואעפ"י שנגיחה מצויה בהן יותר מן הטרפות ואמרו נמי דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ועוד דאמרינן בפ' המוכר פירות גבי מכר עבד ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו מ"ט לאו משום דרוב' הכי איתנהו [לא, כולהו הכי איתנהו] וכ"ש בטרפות דמיעוטא נינהו דודאי מקח טעות ושמעתא כולהו דמוכר יין ונמצא חומץ ותוסס הכי דייקי.
אלא מיהו איכא למידק בהאי דינא ולמימר דה"מ בטרפות ודאית כגון אלו השנויות במשנה אבל הנאסרות בסירכא וכן לדופן ולשאר המקומות שהנהיגו בהן הגאונים ז"ל איסור כיון שאין בהם טרפות ודאי אלא חששא ולית להו בדיקותא לאו מקח טעות הוא ולא מהדרינן דמי ממוכר ללוקח דא"ל אייתי ראיה דטרפה היא ושקול ודמיא האי מילתא לההיא דאמרינן בפ' הגוזל גבי מוגרימותא דאתאי לקמיה דרב וטרפה ופטריה טבחא מלשלומי משום דמספק' ליה אי כר' יוסי בר' יהודה אי כרבנן ומסתברא דבכולהו מקח טעות הוו ולא גרעי סרכות של חשש איסור ממומין דכל שהוא מום שפוגם אצל בני אדם עושה מקח טעות וסרכא זו מום גדול אצלם ופוחת דמים הוא שהרי נהגו בו איסור הלכך מקח טעות עבד, כנ"ל.

הא דתנן נפלה מן הגג. נקיטינן מינה ומגמ' דהכא דנפלה מן הגג שהוא גבוה עשרה בלא ידעה צריכה מעת לעת וצריכה בדיקה והיינו מתני' ידעה ודאי אמדה נפשה ואפי' גבוה כמה קומות וכמה מדרגות אין חוששין לה משום ריסוק אברים אבל חוששין לחוט השדרה וקריעת בני מעים וריאה נמי כדמוכח לקמן גבי עוף וזהו בדיקה שהזכירו כנגד החלל כולו זהו דעת רש"י ז"ל והסכמת כל רבותינו בכל מקום שצריכה בדיקה בענין הנפילה.
אבל הר"מ ז"ל מפרש וכולל נמי בבדיקה זו היכא דשייך בה ריסוק אברים כגון שהתה ועמדה דבדקינן בה שלא נתרסק ונתמעך בה אבר ונפסדה צורתו שאפי' נתרסק באבר מן האיברים שאם ניטלו כולן או נקבו כשרה כגון טחול וכליות הרי זו טרפה. ויפה פי' שהבדיקה מריסוק איברים היא הלכך בשוהה מעת לעת בודקין בזה אבל במקום שאין חוששין לריסוק כגון אמדה נפשה לשבירה דאבר אחד חיישינן ולריסוק אברים לא חיישי'.
וא"ת וכי מאחר שיש בדיק' לריסוק כל נפיל' תבדק ותשתרי ואפי' לא שהתה ולא עמדה י"ל חוששין שמא נתפרקו אברי' כולן מזה ואי אפשר לעמוד עליו אבל כיון שעמדה או שהתה לריסוק אבר אחד יש לחוש ואפשר בבדיקה.
וא"ת הא אמדה נפשה, א"ל כי אמדה נפשה ה"מ בריסוק אברים שהוא שבירת כל האברים אבל לאבר אחד אין אומד דעתה ומחשבתה מועלת כלום שכמה בני אדם נקופים באצבע קטנה שלהם כדרך הנופלים ומתים מחמת אותה נפילה שנשבר החוט של שדרה או אחד משאר אברים שמטריפים.
ואי בפחות מי' נפלה, אפי' בלא ידיעתה, אין ריסוק בפחות מי' והיינו דרב נחמן דאמר הכי בפ' שור שנגח את הפרה אין חבט בפחות מי'.
ואם אחרים מפילין אותה, יש חבט בפחות מי' וחוששין אף לריסוק אברים והיינו שוורים המנגחים והיינו בית המטבחים שאחרים מפילין אותם אלא שכיון שהוא לדעתו ואין דוחפין אותו אותו בבת אחת אלא מעט נתלה בעצמו ונועץ צפורניו בארץ עד שנופל ומיהו צריך בדיקה וההוא תורא דשקל רב יצחק משופרי שופרי בדיקה עביד ליה אלא שלא חששו לריסוק אברים שלו ויש להקל בזה ולומר דכל פחות מי' אין חוששין לכלום ולא מדמי' לה לשהתה ולעמדה וכי קאמר במנגחין ובבית המטבחים ואמדה נפשה אין חוששין לגמרי קאמר וכן משמע מעובדא דגדיא ותורא וליתנהו בכלל נפילה שאמרו דהא אין חוששין קאמרינן וצ"ע.
ורבינו יצחק אלפסי ז"ל כתב בב"ק שיש חבט בפחות מי' אבל אין הסוגיא ששם מתפרשת כלל בזה אא"כ יש שיבוש בנוסחאות שלנו ובעל הלכות נמי הכי כתב אלמא קסבר ר"ן יש חבט בפחות מי' ולא מפטר בה טפי מן הדין. וצ"ע בדברי הגאונים ז"ל.
ודעת הר"מ ז"ל בשמועות אלו שהנפילה דמתני' צריכה מעת לעת וצריכה בדיקה מן הריסוק כמו שכתבתי הא שחטה קודם מעת לעת טרפה אבל אלו שהזכירו בהם בגמ' חוששין כגון מנגחין וגנבי גנבי והכתה והעוף שנחבט אלו כולן חוששין עד שיבדקו נמצאו שלמים מריסוק כל האיברים כשרים שאינם אלא חשש בריסוק ואלו שאמרו בהן אין חוששין אין בודקין בהן כלום.
ולא פירשו לנו רבותינו ולא קבלו דרך זו להקל בכך אלא בכל מקום שאמרו חוששין לגמרי קאמרי דכל נפילא חששא הוא ולישנא דחוששין שייך בכולהו דהא בשיהוי ובדיקה א"נ בהילוך מתכשרא אבל באלו שאמרו אין חוששי' דעתי נוטה לדבריו להתיר כמו שפירשתי.

מדאמר רב הונא הניח בהמה למעלה ומצאה למטה. ולא אמר שדלגה מלמעלה למטה ש"מ שאפי' לא ראינוה אין חוששין שמא נפלה שלא לדעת אלא אמרינן שדלגה לדעת ואמדה נפשה.

בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים. תמוה הוא, פשיט' דא"כ רוב נולדים ימותו וי"ל אע"פ שמקשה לילד דהא אינו יכול להלך ולעמוד קאמר אין חוששים סד"א איתייליד ביה ריעותא הוא וניחוש קמ"ל כך מפורש בתוס'. והא דהוינן תינוק משום דאי איתא לעולם בבית הרחם ריסוק למיתה אונסו מיקרי בכל הנולדים.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.