רמב"ן/ברכות/לט/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
תוספות הרא"ש
שיטה מקובצת
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
אבן עוזר
פני יהושע
צל"ח
בית מאיר
פתח עינים
רש"ש
בית נתן
בן יהוידע

מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה


רמב"ן TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png לט TriangleArrow-Left.png ב

הא דאמרי' פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא. כתב הגאון דהוא כלי שני שנותנין את הלחם לתוך מים רותחין מוצקין בקערה או שנותנין אותו בקער' ויוצקין עליו מים רותחין וישהא עד שימוח שהוא צנום. נראה מדברי הגאון דאע"פ שנמוח ואין על הפרוסות תוריתא דנהמא מברך עליהן המוציא מפני שהוא כלי שני שאינו מבשל אבל בחביצא דהוא כלי ראשון בעי תוריתא דנהמא כדלעיל. וכן כתבו רבי'.
וזה הפי' קשה עלי בסוגיא הזו שא"כ ר' חייא בר אשי משמיה דרב טובא קמ"ל בברכה גופא דלא בעי' פרוסות קיימות ותורית' דנהמא בפת צנומה בקערה וכיון דהיא גופא קמ"ל מנא לן בגמ' דפליגא עלי' דר' חייא דאמר בלכתחלה צריך שתכלה ברכה עם הפת ואיהו בדליכא פת אחרינא ולומר שמתחייב בברכה זו דהמוציא כדאמרינן לעיל בטחנה אפאה ובשלה ובטרוקנין וכיוצא בהן.
וליכא למימר דר' חייא אפי' בדיעבד קאמר דלא מברכינן המוציא אלא במקום שיכול לכלות ברכה על הפת. חדא דהא לא איפשר להפקיע ברכ' דהמוציא מן הפת משום מברך ואחר כך בוצע ובליכא פת אחרינא מאי איכא למימר מי איכא לאתסורי עליה אכילה דהאי או לאהדורי להאי לברכה אחרינ' כיון דנהמא הוי. ועוד דא"כ קשיא ליה סתמא דטחנה אפאה ובשלה דרך בישול קא אכיל ליה ואפ"ה בפרוסות דכזית הוא מברך עליה המוציא ומאי טעמא לא אמרינן בסוגיא דחביצא פליגי דר' חייא ומאחרינן ליה עד מימרא דפת צנומה. ועוד דהא רבא מוסיף הוא אהא חייא מברך ואח"כ בוצע וכ"ש דפליגא דרבא אדר' חייא בר אשי אמר רב וא"כ לרבא לא מברכינן בצנומה וכ"ש בחביצא המוציא לעולם ואע"ג דליכא פיתא אחרינא וקשי' הלכתא אהלכת' דקי"ל כרבא,וקי"ל כרב ששת בחביצא דמסקנא נינהו ודרבא אדרבא נמי קשיא דרב' פריש לה לדרב ששת אמר רבא והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא לפום מאי דאשכחין בעיקר נסחי דרבא בתרוייהו. אלא ודאי דר"ח דאמר צריך שתכלה ברכה עם הפת לכתחלה קאמר בדאיפשר והדרא קושיא לדוכתא.
[ובר] מן דין אפי' בכ"ש שאינו מבשל היכי איפשר דלא בעי תוריתא דנהמא והא אביי לעיל בסוגיא דחביצ' מדייק מדתניא לקט מכילן כזית ואכל בם מצה אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ואוקימנא בשעירסן הא לאו הכי אע"ג דאינן מבושלין בעינן ת"ד דומיא דחביצא א"ו סברא הוא דכל דפריס לגמרי וליכא עליה תוריתא דנהמא לא מברכינן עליה לא שנא מבושל ולא שנא שרוי.
ושמעת' דפת צנומה הכי פירושה דרב לאו קמ"ל בחיוב ברכ' דהמוציא דהא לא מפרש צנומה דמאי אי דפרוסות קיימות אי דצנימתן כזית אי דפתותין מכזית ועוד דכל היכי דאיירינן בחיוב ברכת המוציא ושלש ברכות קאמרינן [כדלעיל ל"ז ע"א] אלא רב לכתחלה איירי וה"ק צונם אדם פתו בקערה ומברך עליה מתיר בתחנה לצנום פתו בקער' לתוך התבשיל ומברך ועלה קאמרי' פליגי דר"ח וכ"ש דפליגי דרבא דאמר מברך ואח"כ בולע והילכך לית הלכתא כר' חייא בר איש אמר רב וכן אני סובר (כרבינו) [ברבינו פי' בדעתו] הגאון דתוריתא דנהמא בעי בהו אבל מה שהוצרך לאמר דבקערה כלי שני איירי מפני שהוא סובר דאין המוציא במבושלין מדר' יוסי דאמר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נמוח וכן מצאתי בהלכות גדולות ודוקא צנומה דכיון דשדי רותחין עלה הויא ליה כלי שני אבל דמאפת בקדירה הוה ליה כלי ראשון ואע"ג דאיתיה בעינא נפקא ליה מתורת לחם ומברכי' עליה בורא מיני מזונות דקתני מצה יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נימוח והלכה כר' יוסי עד כאן בהלכות גדולות.
ולדבריהם הא דתניא טחנה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך המוציא לר"מ היא אבל לר' יוסי לא ואע"ג דלגבי שלקות איתמר ולא היא עד כאן לא אמר ר' יוסי התם אלא משום דבעי' טעם מצה אבל הכא ר' יוסי מודה. הני מילי בירקו' אבל בפת כיון דליכא טעם מצה ליכא טעם לחם ולא מברכינן עליה המוציא. ואין זה מחוור כהוגן אבל פי' שמעתא דפת הצנומה בקערה בין בבישול בין בלא בישול כך היא כמו שפיר' ולהכי סמכי' בגמרא ענין לו הביאו לפניו פתיתין ושלמין וא"ר הונא מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין. פירש הגאון בפתיתין פת נקיה ושלמין הדראה וזה הפי' הנכון בסוגיא הזו מכל מה שנתפרש בה בהרבה סברות וזה שלא פירש באיזה פתיתין אמרו לפי משמע הענין כך הוא כשרוצה בפתיתין יותר מן השלמין רב הונא סבר פתיתין עדיף ור' יוחנן סבר שלם עדיף וירא שמים יוצא ידי כיבוד השלם וידי קרוב דיעה ומניח פרוסה לתוך השלמה ובוצע אבל בחטין ושעורין דחשי' ושלם נינהו מודה ר' יוחנן דחשי' עדיף משלמין [ור"פ אמר הכל מודים בפסח] וסבר אפי' דחשיב ושלם מניח פרוס' לתוך שלמה ובוצע.
וכך מצאתי בירושלמי (ו,א) כדברי הגאון ז"ל תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר שלמה של קלוסין ושלמה של בעל הבית אומר על קלוסים השלמה. פרוסה של בעל הבית ושלמה של קלוסין אומר על השלמה פרוסה של קלוסין ושלמה של בעל הבית אומר על השלמה של בעל הבית. פת חטין ופת שעורין אומר על של חטים. פרוס' של חטים ושלמה של שעורי' אומר על פרוסה של חטים. פת שעורין ופת כוסמין אומר על שעורין. והלא כוסמין טוב ממנה אלא שזו ממין שבעה וזו אינו ממין שבעה. פת טמאה ופת טהורה רבי חייא בר' אבא אומר על הטהור' פת נקייה טמא' ופת קיבר טהור' ר"י ברחייא בשם ר"א אומר על איזו מהן שירצה עד כאן בירו' והיא כסברת ר"י דיפה ושלם שלם עדיף וחשוב ושלם חשוב עדיף ונסמוך בזה פי' הגאון.
ומה שאמרו הכל מודים בפסח שמניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע דבר פשוט הוא דבוצע המוציא על הפרוסה קאמר ודומיא דפליגי בשאר ימות השנה מודים בפסח וכן הוא ברור שעליה מברך לאכול מצה דלחם עוני בכזית דמצ' כתיב ועוד שכל המצות שמברך עליהן ברכת הנהנין בכזית א' הוא מברך שתים כדעביד בברכת היין של קידוש היום. וכן במאן דמקדש אריפתא מברך אתרתי ובוצע חדא בציעה וכן אמרור היכא דליכא שאר ירקי מברך בפה"א ולאכול מרור בכזית ואוכל וכן באוכל את הפסח ואוכל את הזבח ואוכל מנחות בירושלים כדקתני בתוס' בפרקין.
אבל ראיתי שכתב הגאון ז"ל אם הביאו לפניו בפסח פתיתין ושלמין מניח פרוסה בתוך השנמה ובוצע אבל אם כל מה שהביאו לפניו שלמין לא צריך להניח פרוסה לתוך שלמה אלא בוצע לו על שני ככרות ככל שאר ימים טובים. והדין פי' מקרב טפי אלא מיהו מנהגא בעלמא בלילי פסחים שמביאין פרוסה לתוך שלימה ובוצע ולא ידעי' אי בדוק' נהוג הכי או כי היכי דסליק אדעתיה פשוט אלו דברי הגאון.
ומתחלה קשה עלי משום דאמרי (לקמן ע"ב) מאי טעמא לחם עוני אמר רחמנא דאלמא מצוה הכי וקביעות' הוא למפריסהון ואשכחי' לעיל בענין טרוקנין דאמר רב אשי אדם יוצא ידי חובתו בפסח מאי טעמא לחם עוני אמר רחמנא ולאו למימר' דצריך טרוקנין לכתחלה משום עוני כל היכי דמעיילי לחם נפק ביה והלכך בהביאו לפניו פתיתין ושלמין לא צרכינן לחשיבותא דשלם לד"ה אלא בוצע בפרוסה דהוא עוני הואיל ואיתיה קמיה ולאו דמחייבינן לאיתויי וליפטר בהכי אלא לחם עוני דחובה לאפוקי עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש הוא אלא כיון דמנהגא הוא הכי עבדינן למפרס ולאקבועי מצוה בפרוסה.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון