רלב"ג - ביאור המילות/דברים/לג

רלב"ג - ביאור המילות ‏ דברים לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

משה איש האלהים. ר"ל נביא השם ומצד שהוא נביא ברכם בזאת הברכה והיא היתה להוסיף עליהם טוב מה מתייחס אל הטוב הראוי לבא אליהם או למעט הרע הראוי לבא עליהם כי בכמו זה תועיל ברכת הנביא כמו שביארנו בפרשת תולדות יצחק:

ב

ה' מסיני בא. ר"ל ממעמד הר סיני בא הש' לישראל לתת להם תורת והתמימה:

וזרח משעיר למו. ידוע כי ישראל סבבו את הר שעיר כל אותם הימים שנתאחרו במדבר אחר דבר המרגלים או רובם כאמרו בפרשת ואלה הדברים ונסב את הר שעיר ימים רבים והנה שם זרח לישראל אור השם יתעלה מפני ראותם עוצם המופתים והנפלאות שעשה להם השם יתעלה במדבר להאכילם מן מ' שנה ושלא בלו שמלותם מעליהם ולא נעליהם מעל רגליהם בכל הזמן הארוך ההוא עד שמשם התחילה הישועה לצמוח לישראל כאמרו רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה ומן אז התחילו להשתדל במלחמת הגוים אשר נצחום מעבר הירדן מזרחה:

הופיע מהר פארן. ידמה שהר פארן הוא הר שעיר והנה כונת אמרו הופיע הוא כמו אמרו וזרח משעיר למו כי הרצון באמור הופיע הראה יפעתו וזיהרו:

ואתה מרבבות קדש. הוא ביאור מה שאמר תחילה ה' מסיני בא רוצה לומר שבאו שם והגלותו על ישראל כדי שישמעו כלם דברי התורה מפיו היה מתחדש מרבבות קדש והנה קרא כלל ישראל רבבות קדש להיותם עם קדוש ולפי שכלם הסכימו בזה ואמרו את כל אשר ידבר השם נעשה ונשמע כמו שביארנו בפרשת וישמע יתרו והוה מספרם רבבות רבות כי הם היו ששים רבוא אמר שמרבבות קדש סבב הדבר הזה ותהיה מ"ם מרבבות קדש כמו מ"מ מחטאת נביאיה שהרצון בו בסבת חטא נביאיה:

מימינו אש דת למו. רוצה לומר שמימין השם יתעלה והוא היד שייוחס לה עשיית הנפלאות על דרך ההשגחה חדש אש נפלא שהשמיע ממנו דת למו בקול הנפלא שחדש בו על דרך המופת:

ג

אף חובב עמים. אחשוב שהוא מענין ההסתר וההתחבאות וכמוהו לטמון בחבי עוני ויהיה חובב וחבב שני שרשים בענין אחד וכן תוכו מענין תוך ויהיה תכה תכך שני שרשים בעניין אחד והנה ידוע כי ישראל בשמעם הדברים מפי הגבורה יראה ממנו ועמדו מרחוק ואמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ואז אמר הש' יתע' למש' לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי והנה הרצון באמרו מדברותיך דבריך והוא כמו מדברותיך כי הדבר יקרא מדבר כאמרו ומדברך נאוה והרצון בזה הפסוק הוא כן שהיה חובב ימינו הרבבות והעמים ההם מפני פחד האש הגדולה כי אז נתחבאו כלם ולא רצו לראות המראה הגדול כמו שנזכר בפרשת וישמע יתרו הנה נשאר עם זה כל קדושיו בידיך לשמוע ולקבל כל דבריך ואע"פ שלא ישמעו אותם מפיך והם אחר שנכנסו תוך אהליהם הסכימו כי הוא אשר לרגליך והו' משה שעלה על ראש ההר ישא אליהם מדברותיך ויגידם להם ויאמינו בהם כאלו שמעום מפיך:

ד

תורה צוה לנו משה וגו'. רוצה לומר התור' שצוה לנו משה קבלנוה עלינו שתהיה ירושה לנצח לקהלת ישראל כאלו שמענו דברים מפי הגבורה ואמנם היה זה כן כי ישראל ראו שאם ירצו ישמעו הכל בזה האופן כמו שנזכר בפרשת ואתחנן ולזה האמינו במשה כאילו השלימו לשמוע כל הדברים מפי הגבורה:

ה

ויהי בישורון מלך. ידמה שזה המלך הוא שאול כי אז נתקבצו ראשי עם יחד שבטי ישראל ושאו שמואל שיתן להם מלך ואפשר שזה המאמר שב אל ירבעם כי אז נתאספו ראשי עם אל רחבעם ולפי שבסבת המלך נפלו ישראל ברע שנפלו בו בסוף הענין ידמה שאמר זה בזה המקום לבקש מהש' יתעלה למעט הרע לפי מה שאפשר:

ו

יחי ראובן ואל ימות. לפי שמלכות מלכי ישר' היה סבה אל שגלו עשרת השבטים ובתחלה גלה מהם ראובן וגד וחצי שבט המנשי כמו שנזכר בספר דברי הימים וזה הגלו' הגלה פול מלך אשור ותגלת פלאסר מלך אשור והגלות השני ליתר השבטים הנשארים מעשרת השבטים האלה הגלה אותם שלמנאסר מלך אשור ולפי שראובן היה ראוי שיהיה הראשון שזכר בו כי הוא היה הראשון והבכור ייחס זה הגלות לראובן והתפלה עליו היא תפלה ליתר השבטים שגלו עמו כי כלם גלו לחלה וחבור נהר גוזן ועדי מדי כמו שנזכר בספר דברי הימים ובספר מלכי' ולזה אמר זה דרך תפלה יהי ראובן ואל ימות עם אלו הצרות לו ואל ימות לגמרי ביד צריו ואע"פ שיהיו מתיו מספר שיהיו למתי מעטו על רוב חטאיהם להשם כמו שבא זכרו בספר מלכים שבסוף הענין היו עשרת השבטים מספר מעט הנה עם כל זה התפלל לשם יתעלה שלא יכלם לגמרי:

ז

וזאת ליהודה ויאמר וגו'. ר"ל וזאת התפלה גם כן אתפלל לה' בעד יהודה כי יהודה גם כן היה עתיד לגלות מעל אדמתו ולשוב מספרם מעט והה נכלל בנימן עמו בזאת התפילה כי יהודה ובנימן היו לעבר אחד והם גלו יחד אך יהודה היה לראש ולזה זכר אותו ואמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תיבאנו ואע"פ שכל אחד מידיו רב לו ריב ומדון במה שחטא בעבדו ע"ז הנה עם כל זה היה לו עזר מצריו שלא יכלוהו בהיותו גולה תחת ידיהם ולזה גם כן אמר על רוב פזור גלות יהודה והיותו נכון אל הכליון מזה הצד שירצה השם יתעלה קול תפלתו להביאו אל עמו באחרית הימים כשיתקבצו כל השבטים וישובו בארצם:

ח

וללוי אמר תומיך ואוריך וגומ'. ר"ל שהאורים והתומים של ישראל נתנו למיוחד בחסידים שבכם שהם שבט לוי והוא אהרן וזרעו. והנה זכר האורים והתומים כי עניינם הולך מהלך השלמות מהעבודה שהיתה במקדש כמו שהתבאר מדברינו במה שקדם ולזה לא היה כי אם לכהן גדול:

אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. זה שב אל השם יתעלה פעם שלא לנוכח ופעם לנוכח והרצון בו אשר נסית השם יתעלה במסה ושם הריבות עמו על מי מריבה רוצה לומר ברפידים שרבו בני ישראל עם ה' ונסו אותו כאשר לא היה מים לעדה כמו שנזכר בפרשת בשלח והם עשו זה לנסות את השם לראות היש ה' בקרבנו אם אין ומזה המקום נתבאר ששבט לוי היה נקי מזה החטא ואם יקשה בעיניך מה שביארנו מי מריבה על מי רפידים וכבר מצאנו בכתוב מי מריבת קדש ראוי שתדע שזה ממה שיישיר אל ביאורנו זה וזה שמה שהיה מזה בקדש נקרא מי מריבת קדש להבדיל אותו ממי מריבה הנזכר בזה המקום היה מסה ומריבה כמו שנזכר שם בפרשת בשלח:

ט

האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. זה היה במעשה העגל כי אז שאל משה מי להשם אלי ויאספו אליו כל בני לוי ואמר להם משה שימלאו ידיהם היום כי איש בבנו ובאחיו ורצה בה כי בזה הענין המגונה שעשו ישראל נמצא גם כן השבט ההוא נבחר ונקי ולא עוד אלא שלשפוט העובדים בעניין העגל אמר כל אחד מהם לאביו ולאמו לא ראיתיו וכן העניין לשאר קרוביו עד שאם היה מוצא זה החטא באחד מקרוביו היה הורג אותו והיה זה כן כי שמרו אמרת השם ובריתו ינצורו והוא התורה בכללה והנה למדנו מזה המקום שאין ראוי לקרוב שיהיה שופט קרובו כי אין טבע האדם סובל לפי הנהוג אל שלא יראה האדם אביו ואמו באופן שלא יוכל לשפוט כראוי כנגדם וכן הענין בשא' הקרובים ולזה שובחו שבט לוי בזה הענין שאין מחק האנשים להתנהג בו:

י

יורו משפטיך ליעקב ותורתך וגו'. הנה הקדים תחילה היותר נכבד מה שילך מדרגת השלמות וזה שהוראת זה השבט משפטי השם יתעלה ותורתו לישראל הוא התכלית המבוקש בעבודה הנכבדת שהיותה נעשית במקדש כמו שנתבאר מדברינו במה שקדם כי זאת העבודה בכללה כונה להעמיד המתעסקים בה על סודו' המציאות ועל סודות התורה גם כן מזה הצד כמו שביארנו בפרשת ויקרא ומצד היותם ראויים גם כן לעיין בתורה ולחקור בסודותיה מפני זאת העבודה כי מצרה הוכנה להם מתנות יחיד בהם בזולת עמל ולפי שהקטורת מעיר על עניין יותר נכבד ממה שתעיר עליו העולה שהיא כליל הקדים הזכרת הקטרת להעל את העולה על המזבח החיצון והנה זכר שתי אלו העבודות לבד לפי שהם היותר נכבדות והנה אמר שאלו הדברים הנכבדים זכה בהם השבט הנבחר מפני היותו להשם מלידה ומבטן ומהריון:

יא

ברך השם חילו. התפלל משה בעד זה השבט שיצליח השם יתעלה קנייניו כי יצטרך לזה עזר אלהי שלא יכבשו בידם ישראל מתנות כהנה ולויה והוא גם כן יהיה סבה להתמיד להם השלמות והתפלל ג"כ שיהיו לרצון להשם יתעלה פעל ידיו והם העבודות שיעשה במקדש וענין היותם לרצון הוא שיכוין בהם הכונה הראויה כי זה ממה שיישירם לעמוד על כונת התורה באלו עבודות הנכבדות:

מחץ מתנים קמיו. ידמה שזאת התפלה היתה על דבר עלי ושמואל והחשמונים כי הם נלחמו מלחמות הש' והצליחו בהם מאד וזה מבואר מענין שמואל שהיה משבט לוי ומהחשמוני' שהיו מהכהנים הלוים שהגיע מהצלחתם במלחמתם שלא עמד איש בפניהם:

יב

לבנימן אמר ידיד ה'. רצה בזה שבנימן הוא ידיד השם יתעלה וישכון לבטח אצלו כי בגבולו היה בית המקדש הנה השם לו לסתרה ולמהסה כל היום ובנהלתו תהיה שכינתו. והנה אמר זה כי מפני היות בנימן בזה המקום נשמר מההמשך לשבטים האחרים כשהמליכו ירבעם והיה זה סבה אל שדבק במלכי יהודה ובזה האופן היה חופף עליו השם יתעלה כל מה שהתמיד היום בשבט אשר נתארך זמן ההצלחה בו יותר ולא העריב יומו קודם זה בגלות שאר השבטים על יד מלך אשור ואפשר שרמז בזה לענין שאול שהיה משבט בנימן שיהיה השם עמו לעזרו במלחמותיו כל היום רוצה לומר כל זמן מלכותו עד שבא יומו ואז נפל ביד פלשתים וכל כך היתה השגחת השם יתעלה במלחמותיו עד שידמה שהשם יתעלה שוכן בין כתפיו:

יג

וליוסף אמר מבורכת יי' ארצו וגו'. ידמה שנחלת יוסף היתה במקום הרענן והשמן יותר שבארץ ישראל ולזה אמר שארצו היא מבורכת מהשם יתעלה כי השם יתעלה יתן שם לגדל הצמחים ממתיקות מה שישפיע מן השמים והוא הטל אשר חדושו הוא מקרירות האויר בלילה וגם מתחת תהיה התהום רובצת לבא דרך ספוגיות הארץ אל הצמחים והזרעים לגדלם וגם תהיה מבורכת ארצו שימצאו בו מיני הפירות המשובחים שהויתם הוא פעם אחת בשנה והם התבואות ופירות אילן ומה שידמה להם והם נקראים תבואת שמש וגם תהיה מבורכת ארצו שימצאו בה הצמחים אשר יוציאו בה הצמחים אשר יוציאו פירותיהם מחדש לחדש כמו הרבה ממיני הירקות והם נקראים גרש ירחים ר"ל שתגרש הארץ ותוציא מהם פריה בכל חדש וחדש:

טו

ומראש הררי קדם. רוצה לומר שכבר נתן לו מהנבחר שבהרים הקודמים ומהנבחר שבגבעות אשר מעולם והנה כלל מנשה עם אפרים בזה כי נחלתם היתה כמוכה זו לזו כמו שנזכר בספר יהושע:

טז

וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה וגו'. מפני שהיו תוצאות גבול מנשה ואפרים הים כמו שנזכר בספר יהושע הנה נתנבא להם משה ממגד ארץ בכללה ומטוב מלואה והם הסחורות הבאות שם דרך הים הנושאות שם מרחוק כל הדברים החשובים הן מפירות הארץ הן מזולתם וזה רצון השוכן בסנה שהוא גדול בארץ הזה כי למעוט תבואתיו יחשוק שיוכן לו בקלות לבא בגבולו מרחוק על הדברים ההכרחיים לו ובזה האופן תמצא עירות גדולות מאד אין להם בעצמם פירות ותבואות אך יסמכו על הסחורות הבאות להם מן הנהר שהוא אצלם או מן הים אשר יובילו אליהם דרך שם בקלות:

תבואתה לראש יוסף. ר"ל תבא הברכה לראש יוסף ולקדקד מי שהיה הפרוש שבאחיו והוא יוסף והוא מבואר מענין אשת אדוניו כשבקשה ממנו לשכב אצלה להיות עמה ושם נפשו בכפו לברוח מעשות זה המעשה המגונה ולא עשה כן יהודה בדבר תמר כ"ש שהיה יותר רחוק מזה מה שעשה ראובן בדבר פלגש אביו:

יז

בכור שורו הדר לו. אפשר שרמז בזה אל יהושע שהיה משבט אפרים והנה הי לו זיו והדר והיה קרני ראם קרניו לנגח בהם הנה והנה בבוי' אשר כבש ארצם עד קצותיה ואמר משה כי אלו הן רבבות אפרים כי מאפרים יצא יהושע והם אלפי מנשה כי ממנשה יצא גם כן מי שיצליח במלחמה והוא גדעון שהמית זבח וצלמונע ומחניהם שהיה קל"ה אלף והנה ההבדל אשר בין שני המושלים שיצאו מיוסף מבואר ולזה יחס הרבבות לאפרים והאלפים למנשה וכאלו ביארה התורה שמהי שאמר יעקב ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו לא ירצה בו רבו המספר אך גודל בממשלה ומלכות וידמה לכי מפני שאמר יחדי אפסי ארץ ולא נתקיים זה ביהושע כי לא כבש כל הארץ ומיוחסת לישר' עד קצותה כי כבר נשארה הארץ הרבה לרשתה כמו שנזכר בספר יהושע הנה יהיה יותר נאות שישוב זה המאמר לדבר משיח בן יוסף אשר יצליח הצלחות רבות במלחמותיו כמו שיתבאר מדברי זכריהו וכבר יהיה לו הדר עד שכבר נאמר עליו שהוא יהיה כדוד וכמו בית דוד לאלהים כמלאך ה' לפני ה' לפני ישראל וזה גם כן ראוי כי לא יצטרך להתנבא על יהושע וכבר נתבאר בתורה ביאור שלם שהוא ינחיל לישראל את הארץ וידמה מזה המקום שזה יצא מאפרים וכאלו ביאר שמפני זה ייחסו הרבבות לאפרים והאלפים למנשה וזה כי אם היה זה מפני יהושע הלא יצא גם כן מאפרים ירבעם בן נבט שהשחית את ישראל והחטיא אותם והיה סבה בסוף הענין אל שגלו יהודה וישראל מעל אדמתם כי מלכי ישראל כלם חטאו בחטא ירבעם ובסוף הענין נכשלו בזה גם כן מלכי יהודה ולמדו ממלכי ישראל כמו שנזכר בספר מלכים:

יח

ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך וגו'. בצאתך למלחמה כי כבר היו בני זבולון אנשי מלחמה כמו שאמר זבולון עם חרף נפשו למות או ירצה באמרו בצאתך בצאתך לסחורה ופרקמטיא כי זבולון היה שוכן לחוף ימים כמו שאמר יעקב ואתה יששכר שמח באהליך כי בני יששכר בחרו במנוחה מצד ערבות ארצם ורעננותה ולזה לא היו יוצאי' למלחמה ומפני זה גם כן היו יושבי אהלי' להתעסק בתורה ובחכמה כאמ' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגומ' והיו שמחים באהליהם מזה הצד כי אין שמחה לאדם תשוה בה כי בה תתענג הנפש תענוג נפלא:

יט

עמים הר יקראו שם. ר"ל שהגוים יקראו המקום ההוא כאלו הוא ההר שיהיה בו בית הבחירה וזה היה בעת שהשיבו ארון האלהים משדה פלשתים וראיתם את דרך גבול יעלה בית שמש וגומ' וכאשר הגיעו שם זבחו שם זבחי צדק כמו שנזכר בראש ספר שמואל והוא היה בחלק יששכר כמו שנזכר בספר יהושע והנה חשבו שיהיה המקום ההוא מקו בית המקדש מצד רוב העושר אשר בחלק יששכר שהם יונקים שפע ימים מפני רוב הסחורות הבאות שם דרך הים והנה הם יונקים שפוני טמוני חול ר"ל כי מפני רוב חכמתם כל רז וכל כתוב לא עממום או ירצה בזה כי רבים יקראו נחלת יששכר הם אשר שם יזבחו זבחי צדק והוא בית המקדש והנה קראוהו כן כי הם עשירי' מאד ושם רבוי ההחכמה כמו שראוי להיות זה בבית המקדש או ירצה בזה רבים שיבקשו לעלות במקום הבחירה יזבחו בחלק יששכר זבחי צדק ויעזבו העולים בהר השם והם יתפייסו במקום ההוא להמצא שם רוב העושר והחכמה כמו שראוי זה בבית המקדש וזה אמנם היה אפשר בשעת היתר הבמות והנה קרא עמוקות התורה והחכמה שפוני טמיני חול כי כמו שהטמון בחול נשמר ימים ושנים בזולת עפוש והפסד כן הענין בסודות החכמה והתורה או ירצה בזה שקבוצים מהם יעלו יחד להר השם לזבוח שם זבחי צדק מרוב העושר שנתן להם וזה כי הם יונקים שפע ימים וטובם וגם הארצות הטמונים בחול הים יבואו להם כמו שפירש החכם אבן עזרא:

כ

ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו'. אחשוב שרמז בזה אל מלחמת הגריים ויטור ונפיש שנזכרה בדברי הימים ונצחום שבט גד עם הראובני וחצי שבט המנשה וכב' זכר זה עם זכרון שבט גד להעיר כי שבט גד היה העקר בזא' המלחמה וכבר יורה על גבורת בני גד מה שנזכר שם מהאנשי' משבט בני גד שנבדלו אל דוד למצד גבורי החיל אנשי צבה למלחמה עורכי צנה ורומח ופני אריה פניהם וגומר כי זה כלו ממה שיורה על גבורת בני גד ואחשוב שעל זאת המלחמה אמר יעקב גד גדוד יגודנו והו' יגוד עקב כי בסוף הענין שבו מהם נפש אדם מאת אלף ועל זאת המלחמה יתכן שאמר וטרף זרוע אף קדקד ר"ל כי הם נצחו הראש שהוא הקדקד וזרועותיו שהם פרשיו ועוזריו כי כלם נפלו בידם כאמרו יתנו בידם ההגריים וכל שעמהם:

כא

וירא ראשית לו וגו'. אף על פי שבני ראובן היו גם כן עם בני גד כששאל שיותן להם נחלתם מעבר הירדן מזרחה הנה יחס זה הענין לגר כי הם היו ההתחלה ולזה הקדימם בספור ההוא ואמר ומקנה רב היה לבני גד ובני ראובן ואמר כי גר ראה שהיה לו ראשי הארץ אשר נחלו ישראל והוא הארץ אשר הנחילם משה מעבר לירדן לפי ששם הארץ ההיא החלקה אשר בה מחוקק ספון והוא משה שיסד לנו החקים מפי הגבורה כי שם בארץ אשר מעבר הירדן היתה קבורתו והנה בחר בה לזאת הסבה לפי שזה הענין הוא ממה שיש לו רושם בהשאיר אמתות התורה אצל ההמון ר"ל כשיתבאר להם שאשר נתנה הוא נקבר שם והנה גד בא אל ראשי עם ישראל כמו שהתנה עמהם משה להלחם עם הגוים ההם עד אשר ירשו גם הם את הארץ והוא עשה שם צדקת השם ומשפטיו עם ישראל רוצה לומר שנשמרו מהחטא בדברי מהדברים כדי שיתישרו יותר לירושת הארץ הלא תראה כי מפני חטא מהם היו נזוקים כולם בדבר עכן בחרם:

כב

ולדן אמר דן גור אריה וגו'. המשילו לגור אריה לרוב גבורתו שידלג מן הר בשן כשיראה הטרף וכן היה דבר שמשון שהיה משבט דן שהוא לבדו היה גם על הפלשתים להרגם או אמר זה על שבט דן בהלחמם על לשם ולכדוה כמו שנזכר בספר יהושע:

כג

ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון. כי כל מה שבא בחלקו היה טוב ודשן ולזה היה שמח בחלקו כאמרו ונפתלי על מרומי שדה והנה ארצו היה מלאה ברכת ה' ובאה נחלתו במערב ארץ ישראל ודרומה והנה ראה זה כלו משה במראה הנבואה ואפשר שיהיה הרצון בזה שכל שכניו היו גם כן מלאים ברכת השם והם אשר היו לירושתו לפאת ים ולפאת נגב והנה נזכר בספר יהושע שגורל נפתלי פגע בזבולון מנגב ובאשר פגע מים וכבר נתבאר ענין הלח' זבולון כאמרו שמח זבולון בצאתך ועליו גם כן ידמה שאמר כי שפע ימי' ינקו ואע"פ שנכלל בזה יששכר וענין הצלחת אשר יתבאר אחר זה באמרו וטובל בשמן רגלו והרצון בזה שההצלחה אינה לבד בנחלתו אך מלא ברכת השם הים והדרום אשר לירושתו וזה ממה שיהיה לו רושם על התמדת ההצלחה לו:

כד

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר. בעניין ירושת הארץ הנה הוא יותר רצוי לאחיו שלא יקנאו בו וארצו תהיה שמנה בתכלית עד שהוא כאו יהיה טובל בשמן רגלו וזהו אמרו מאשר שמנה לחמו וידמה גם כן שהיתה נחלתו ארץ זיתים ותמרים ומרוב המצא השמן שם אמר על צד ההפלגה וטובל בשמן רגלו:

כה

ברזל ונחשת מנעליך. רוצה לומר שמדרך כף רגליך בנחלה החזק בברזל ונחשת ולזה תהיה ארצך נוחה לכבוש לאויביך:

וכימיך דבאך. רוצה לומר במספר ימיך על הארץ יהיה חזקך שם ואף על פי שקצת השבטים גלו בימי השופטים הנה ידמה מזה ששבט אשר היה חזק על ארצו על יום גלות הארץ על יד מלך אשור. ובכאן השלים מה שאמר ביחוד לאחר אחד מהשבטים ובא עתה להגיד דרך כלל ברכת כל ישראל ואמר:

כו

אין כאל ישרון. כי הוא רוכב שמים ומניעם לאשר יחפוץ ולזה לא יוכלו אותות השמים להזיק לך והנה הוא בתכלית מהכח והגבורה עד שברממותו נהיו שחק' ונבראו ועוד השלימם ושמם כמו מעון לאלהי קדם מפני המלאכים שברא בהם להניע אותם שהם קרובים להש' יתעלה מכל הנמצאו' ולזה תדבק בהם השגחתו והשגתו תמיד ולזאת הסבה נקראו אלו הנמצאת פניו כאמרו ופני לא יראו והנה השלים השחקים אז ושמם מתחת זרועות עולם וקיימו במה שסדר שישפע מן השמים להשגיח בהויות אלו הנמצאות השפלות ובשמירת מציאותם וזה מהיותר נפלא שבדברים כי הככבים מושפעים מהאיכויות אשר יולידום באלו הנמצאות השפלות וישמרו מציאותם וכבר חקרנו בזה במקומותיו והנה זה הנמצא הנפלא אשר המציא אלו הנמצאו' אמר לגרש מפניך אויב ולהשמיד אותו וזה ממה שאינו אצלו דבר נפלא ואף על פי שלא יהיה זה הרע להם מסודר מהכוכבים כי הוא חדש והמציא הככבים ושם בהם מהכח אל שישפעו מהם אלו העניינים ולזה הוא מבואר בלא ספק שהשם יתע' ימשול עליהם ויעשה כל אשר חפץ אין מעצור לו והוא יעד שישכון ישראל בטח מכל אויביו מסביב וישכון בדד בארץ דגן ותירוש כל המעיין נובע מיעקב והוא זרע ישראל ועם שהארץ נכונה לעשות דגן ותירוש הבטיחם עוד שישגיח בהם בנתינת השמי' טלם להצמיח מוצא על דשא בדרך שתשלם שם הויות פירות הארץ:

כט

אשריך ישאל מי כמוך עם שהיה נושע ביי' כמך. וזה ששאר האומות הם תחת ממשלת הכוכבים ולא ישפע להם טוב כי אם מקצת העתים ובעת רעתם לא יעזרו בהם אך יסודר להם מהם ההפסד והרע ואולם ישראל הוא הנושע בהשם אשר לא יכזבו מימי ישועתו והוא גם כן נושע תשועת נפש ואל זה גם כן אפשר שרמז בזה המקום והוא גם כן מגן עזרך. לשמרך מהרעות הראויות לפול עליך:

ואשר חרב גאותך. הנה ב' מלת בה' מושכת עצמה ואחרת עמה והרצון ובאשר חרב גאותך וביאור זה שרוממותך גם כן יהיה במקום שיש חרב כנגדך כי לא תירא מזה אחר שהשם יתעלה הוא מגן עזרך עד שמיראתם ממך יכחשו אויבך לך ואתה תדרוך על היותר גבוהים מהם והם המלכים כמו שמצאנו בספר יהושע שהיו ישראל משימים רגליהם על צוארי המלכים ההם ומצאנו רוממות ישראל בזולת הרב כנגד חיל רב כלם אחוזי חרב בדבר בגדעון וכן העניין בדבר יונתן שהשם יתעלה שם הרב איש באחיו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.