רלב"ג/דברים/לג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
פרשת וזאת הברכה
וזאת הברכה וגו' עד סוף הספר.
ואולם התועלות המגיעות ממנה הם י"ט:
התועלת הראשון הוא להודיע לישראל שמה שהוא ראוי שיתברכו בו הוא מצד התורה אשר קבלוה עליהם לירושה כשנתנה השם יתעלה לישראל בזה האופן הנפלא ולזה הקדים זכירת נתינת התורה לישראל קודם זכירתו ברכותיהם להורות שברכותיהם תהיינה להם מזה הצד לבד יזכו לכל הברכות:
התועלת השני הוא לפרסם לישראל מה שעתיד להיות מלך בישראל כשיתקבצו כל זקני ישראל לבקש להם מלך כמו שנזכר בספר שמואל והנה סמכו לענין התורה להורות שבחירת המלך אז תהיה בזה האופן. ר"ל שכבר יזהירוהו שישמור דרכי התורה ולא יטה מהם כמו שנתבאר בתורה ונזכר שם בספר שמואל באופן מה:
התועלת השלישי הוא לפרסם כי מצד היותו מלך בישראל יקרה בסוף אל שיגלו ישראל מעל אדמתם כי בזה היה סבה אל שיסורו בני ישראל מאחרי ה' יתעלה ולזהו הוצרך משה להתפלל שיחיה ראובן ואל ימות בעת בא אליו תוקף הצרות עד שכבר ישובו אז למתי מספר ויגלו מעל אדמתם ישגיח השם יתעלה בו ובסיעתו שלא ישיגהו הכליון וזכר תחלה ראובן כי הוא והנטפלים אליו היו ראשונים שגלו מעשרת השבטים וזכר אחרי כן ענין גלות יהודה והורה על אורך זמנו וקושי קבוצו מפני רוב פיזורו בארצות במה שבקש מהשם יתעלה שישמע קול יהודה להביאו אל עמו וכאלו העיר בכאן על החלק המלכות באופן שיהיה גלות יהודה לבדו כמו שהיה הענין בסוף והנה עניין זאת הברכה כלל בזה שני דברים האחד הוא הודעת הרע העתיד להתחדש מזה כדי שיתנו זה ישראל אל לבם ולא יפנו לשאול להם מלך או לזרז המלכים שלא יסורו מאחרי ה' ולזה ביאר כי הסבה בזה הם חטאיו כאמרו ידיו רב לו והשני הוא התפלה לשם יתעלה שלא יכלו בגלות ושישיבם לאדמתם:
התועלת הרביעי הוא להודיע כי שבט לוי לא זכה לזאת המעלה מפני היותם מהשבט אשר היה ממנו משה על צד ההשגחה אליהם מצד הקורבה שהיתה להם עם משה אך זכו אליה מצד היותם מוכנים לזאת המעלה מלידה ומבטן ומהריון ולזה תמצא בשבט לוי שלא הסכימו עם ישראל בענין המסה והמריבה אשר רבו בני ישראל ונסו את יי' ברפידים לראות היש יי' בקרבם אם אין וכן לא חטאו במעשה העגל כמו שהעיד באמרו מי ליי' אלי ויאספו אליו כל בני לוי ולא עוד אלא שכבר הסכימו עם עצמם להתנכר לקרובים ולהרגם אם חטאו במעשה העגל וכבר התבאר שכן היה גם כן בהיותם במצרים כי שם היה אהרן מוכיח את ישראל שיוסרו מעבוד ע"ז כמו שזכר יחזקאל ובהיות הענין כן הנה לא היתה זאת המעלה להם אלא מפני היותם ראויים לה לא מפני הקורבה והאהבה שהיתה להם עם משה ולזה תמצא שלא בחר השם יתעלה להיות לנביא אחד מקרובי משה ולפי שיהושע היה היותר ראוי וכן יש לדעת שאם היה בישראל יותר ראוי משבט לוי היה בוחר אותו השם יתעלה לעבודתו:
התועלת החמישי הוא במצות והוא להודיע שאין ראוי לקרוב שיהיה דיין כי הדיין ראוי שיהיה בלתי נוטה לדבר כי אם אל הדין ולזה חוייב בו שלא תהיה שם סבה תביאהו להטות הדין ולפי שכבר הפליג בזה המקום לשבח שבט לוי במה שאין מחק שאר האנשים לנהוג בזה המנהג והוא ההתנכר לקרוביו במשפט ידענו שאין ראוי שיהיה הדיין קרוב כי טבעו ימשכהו לאהבת קרוביו והיא משיכתו להטות הדין אם כשלא יוכל לראות לו חובה אם כשיראה לו חובה אהבתו תכסה פשעיו:
התועלת הששי הוא מה שלמדנו מפני הסדור הנמצא במה שזכר מעניין שלמיות שבט לוי מפני שזכר תחלה תומים ואורים ואח"כ זכר הוראתם משפטי השם יתעלה ותורתו לישראל ואח"כ זכר הקטרתם הקטרת במזבח הזהב ואחר כך זכר העלאת העולה וזה כי בזה נתישר לענינים נפלאים מכוונות התורה באלו העבודות והנה הקדים תחלה זכר האורים והתומים להודיע שהתכלית הראשון בעבודה הנכבדת אשר נתנה השם יתעלה לזרע אהרן הוא הגעת הנבואה במה שיצטרך מזה לישראל בכל ענייניהם שהיו על פי השם ולזה הקדים לזכור התומים קודם האורים מה שלא עשה כן במה שקדם כי התומים הולכים מהלך השלמות מהאורים כמו שביארנו במקומו והעיר בזה שהוא מתחיל מהקודם במעלה ואם הוא מאוחר בסדר ואחר כן זכר ענין שלמותם במשפטי התורה ובתורה בכללה להורות לישראל לפי שזה התכלית הנזכר תחלה יגיע באמצעות התכלית הנזכר שנית וזה כי הנבואה לא תגיע כי אם למי שהוא ראוי לה וזה כי השלמות בתורה ובעיון יגיע להם מצד העבודה לשתי סבות האחת היא העבודה בעצמה תישירם לעמוד על סודות נפלאים מחכמת הנמצאות כמו שביארנו במה שקדם והם יעמידום על הרבה מכונות התורה והשנית היא כי מפני המתנות שזכרו בהם מפני זאת העבודה לא תהיה להם טרדה בצרכי הגוף ויהיו תמיד פנוים לעבוד השם יתעלה ולחקור בתורה ובעיון וזה ממה שישירם גם כן לעמוד על סודות החכמה והתורה ואחר כך זכר הקטרתם הקטרת במזבח הזהב להעיר כי מדרגתה מהעבודה הנעשת במזבח החצון הוא מדרגת השלמות והצורה וכבר התבאר במה שנתנו מסבות אלו הדברים ואחר זכר הכליל לבד מהדברים הנעשים במזבח החיצון כי הוא הולך מדרגת השלמות משאר הדברים הנעשים שם והוא בעצמותו מישיר להגעת הנבואה אל הראוי לה באופן נפלא כמו שהתבאר מדברינו במה שקדם:
התועלת השביעי הוא להודיע שהוא ראוי לכל מי שיש לו חלק מהשלמות האנושי שישלים בו זולתו כי זה הוא דרך השם יתע' להשגיח בהשלמת הנמצאות בזה האופן עד שלא יקצר מהגיע להם שלמות אפשר שיקבלוהו ולזה אמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל כאלו אמר ידעו משפטיך ותורתך להורות כי אחר שידע אותם הם מחוייבים להורות לישראל:
התועלת השמיני הוא להודיע שכבר נתפרסם ונודע למשה בנבואה מה שהגיע לכהנים בבית שני מהמלחמות ולזה התפלל עליהם שינצחו אויביהם וכבר נתקיים זה לה אז כמו שנתפרסם מדבר מלחמות החשמונים:
התועלת התשיעי הוא להודיע שכבר נתפרסם ונודע למשה בנבואה מה שהגיע מהארץ לשבט שבט וזה מבואר ממה שנזכר מנחלת בנימין ובני יוסף וזבולון ויששכר ודן ונפתלי ואשר ולזה יחוייב שנודה שמה שהגיע על פי הגורל לשבט שבט הוא היה הראוי לו לפי מה שגזר השם יתעלה ולזה יתבאר שמיי' כל משפט הגורל:
התועלת העשירי הוא מה שהעיר כי כבר יהיה לגדול שבמנהיגים שיצאו מבני יוסף ההדר ואע"פ שיצאו מבניו מנהיגים ומלכים רבים הנה זה ייוחד מכלם כי הוא ינגח עמים יחדיו על קצות הארץ וזה יהיה משיח בן יוסף אשר יבא תחילה ויצליח הצלחות עצומות למען לא תגדל תפארת בית דוד ויושב ירושלם על איש יהודה כמו שנזכר בספר זכריה ואמר שאלו המנהיגים שיצאו מבני יוסף הם רבבות אפרים והם אלפי מנשה ר"ל שבזה יהיה גודל אפרים על מנשה לא במספר כי מספר בני מנשה יהיה יותר רב מכל המספרים שנמנו ותמצא גם כן בספר יהושע שאמר מטה מנשה ליהושע למה נתתי לי גודל אחד וחבל אחד ואני עם רב אשר עד כה ברכני יי' והנה כשתחקור תמצא שכבר יצאו מנהיגים רבים ומושלים משבט אפרים ומשבט מנשה אך הגדול שבמנהיגים ההם והוא הנקרא בכור שור ייוחד מהשאר שהוא ינגח יחדיו אפסי ארץ מה שלא עשה אחד מן הראשונים:
התועלת האחת עשרה הוא להודיע שהש' יתעלה הוא המנהיג כל הגלגלים ומניע אותם בכללות ואינו אחד מהמניעים המיוחדים אשר יניעו גלגל מיוחד כמו שחשב הפילוסוף ולזה אמר אין כאל ישורון רוכב שמים באר שבזה העניין יתבאר ייחוד השם יתעלה משאר השכלים הנבדלים המניעים והנה זה כן לפי שכל אחד מהם מניע מיוחד לאחד מהגלגלים ולזה לא ידעו מנימוס הנמצאות וסדרם וישרם כי אם מעט כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמו ואולם ה' יתע' הוא על כולם והוא יודע הכל והם לו כמו כלים ומשרתים לעשו' רצונו:
התועלת השתי' עשרה הוא להודיע שבעניין חדוש השחקי' בעצמם כאמרו תרקיע עמו לשחקי' חזקים כראי מוצק ואל זאת ההויה רמז באמרו ובגאותו שחקים ר"ל ברוממות הש"י המציא שחקים ואל זאת ההויה רמז באמרו ויאמר אלהים יהי רקיע והשני הוא שומו אותם במדרגת המעון והנושא לאלהי קדם והם המלאכים שברא ביום ראשון שהם ברואי' קודם הרקיע וזה היה כשיתנועעו מהם מעצם ציורם וזאת ההוויה השנית רמז אליה באמרו ויקרא אלהים לרקיע שמים ר"ל ששמם מתנועעים מהמלאכ' שנבראו ביום ראשון זאת התנועה הסבובית אשר להם ולפי שזאת התנועה תחייב שיהיו שם ב' נקודות מתנועעות הם כדמיון קוטבים הנה קרא הגלגלים שמים מפני אלו התנועות שימשכו מהם ברקיע שני מקומות ידמה שירמוז אליהם ויאמר לכל אחד מהם שהו' שם מורה על המקו' ואמנם ההוייה השלישית והוא היותר נפלאה היא מה שחדש בשחקים מהמאורות הכוכבים באופן שיפע מהם כזה העולם השפל מה שיהיו בו השחקי' זרועות עולם כי עניין זה השפע הוא נעלם מאוד איך יתכן שיתחייב זה מהגרמים השמימיים מפני היותם משוללים מכל האכויות שיתחייבו מהם:
התועלת השלש עשרה הוא להודיע שראוי לבטוח בייעודי הש"י שיבואו כי לו הגבורה והממשלה לעשות מה שירצה ולא יעצרוהו השמים לרכוב אל מה שירצה כי הוא בראם ועשאם וממנו עלול כל מה שישפע מהם ובהיות הענין כן הנה ראוי לישראל שיבטחו במה שיערם מדבר ירושת הארץ ומהשמדת הגוים ההם:
התועלת הארבע עשרה הוא להודיע מעלת ישר' ורוממותו על שאר האומות כי אין בהם עם נושע בהשם תשועת עולמים זולתו והוא לו למגן מהרעות הראויות ליפול עליו מפני דבקות השגחתו הפרטית בו:
התועלת החמש עשרה הוא להודיע איך נפלא דבר משה בחיים ובמותו עד שכבר מת על פי ה' בלא חולי או חלשה קדמוהו והשם ית' קבר אותו על דרך מופת באופן שלא נגעה בו יד אדם לקברו ולא נודע מקום קברו לאחד מן האנשים ושכבר מת בכמו הרגע שנולד בו עד שכבר היה במותו בן ק"כ שנה בלא פחות ובלא יתר ואמנם היה זה כן לבאר עוצם ההבדל בינו ובין שאר האנשים כי אולי יספק אחד ויאמר ולמה לא יתכן שם נביא אחר נביא תורה כמשה ואיך גזרה התורה שלא תשתנה התורה הזאת לעולם ולא תקבל תוספת ולא חסרון הנה אם כן יהיה זה כח אשר בו תהיות נביא תורה לבטלה הנה התשובה בזה כי אין שם אחר ישוה למשה בזה הענין כי נבואתו זאת התוריית היא נוהגת כמנהג הנפלאות ואין זה כה לנביא במה שהוא נביא אם לא היה זה על דרך פלא והשם יתע' ביאר שאין רצונו לעשות עוד תורה אחרת ולא להוסיף ולא לגרוע תוספת ולא גרעון נצחי ולזה יסור ממנו זה הספר והנה נתיחד בזה משה ולפי שהוא היה עבד ה' בחייו ובמותו וכל מעשיו היו על פי ה' ולזה היה תמיד עם הש' יתעלה עד שהנבואה היה מגעת לו בהקיץ. ואולם התועלות המגיעות מפני היות קבר משה בלתי נודע לאחד מהאנשים כבר זכרנוהו במה שקדם:
התועלת השש עשרה הוא להודיע שאין ראוי להתאבל על האדם יותר מראי ואף על פי שהיה גדול המעלה בתכלית מה שאפשר הלא תראה כי משה רבינו עם גודל מעלתו בממשלה וגדולה לא הסכימה התורה שיהיה ימי בכי אבלו כי אם שלשים יום כמספר ימי בני אהרן:
התועלת השבע עשרה הוא להודיע שמתנאי הנביא שיהיה חכם ולזה הגיד כי יהושע בן נון היה מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו ומפני זה נתיחד אחר משה רבינו להיות לנביא מפני היותו היותר חכם שבעם והיותר ראוי לנבואה:
התועלת השמנה עשרה הוא להודיע ההבדלים שבין משה ובין זולתו משאר הנביאים שיהיו נביאים בישראל לבד והם שלשה האחד כי השם ית' ידעו פנים אל נפים בהקיץ בזולת מראה או חלום ולזה לא יהיה צריך להתבודדות הדמיון מבין שאר כחות הנפש כי השפע שהיה מקבל משה היה משכל ואל שכל בזולת אמצעות כח דמיוני מה שאין כן בשאר הנביאים שיהיו נביאים בישראל והשני הוא כי אותותיו ומופתיו רבו מאד ונתפשטו בעם רב ובארץ רחבה מאד כי כבר נעשו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו רזה דבר לא קרה לנביא זולתו מהנביאים שהיו נביאים בישראל לבד והשלישי כי הוא התמיד להראות יד השם ית' החזקה ומוראים גדולים לעיני כל ישראל זמן ארוך אורך נפלא וזה דבר לא יקרה גם כן לזות מהנביאים עם מה שהיה בדברים ההם מהפלא העצום כמו שנתבאר בתורה:
התועלת התשע עשרה הוא מה שהעידה התורה באמ' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה שכבר יקום נביא אחר כמשה באלו הדברים אשר זכר אך לא יהיה נביא בישראל לבד אבל בישראל ובשאר האומות והוא יחדש' רבוי האותות והמופתים כמשה במקום רחב מאד ולעם רב ויתמיד להראות יד הש"י החזקה והמורא הגדול לעם רב ולפי שלא היה נביא כזה עדיין בשום מקום לאלו הדברים ידענו שזה יהיה משיח בן דוד אשר ירו' ונשא וגבה מאד ויתחדשו על ידו אלו המופתים הנפלאים להפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אח' ואז יהיה שלו' בעולם מפני שלא תהיינה שם אמונו' מתחלפות ולזה יכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה והיא האבן אשר נרמז אליה בדברי דניאל שמלאה הארץ והיא אשר אמר עליו וביומיהון די מלכייא אינון יקים אלהא שמייא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותא לעם אחרן לא תשתבק והוא אשר אמר עליו וליה יהיב שלטן ויקר ומלכו וכל אומייא עממייא ולשנייא ליה יפלחון שלטניה שלטן עלם די לא יעדי ומלכותיה די לא תתחבל. ה' ית' למען רחמיו ימהר יחישה מעשהו למען נראה אמן אמן סלה. ובכאן נשלם הביאור בדברי התורה בכללה והתועלת המגיעות מהם והתהלה לאל אשר עזרנו כרחמיו וכרוב חסדיו ומרומם על כל ברכה ותהלה אמן סלה. והיתה השלמתו בכ"ג לירח שבט של שנת צ"ח לפרט האלף הששי פה בעיר האזוב יכוננה עליון אמן:
פנו מקום אל ליואי / הוא הרלב"ג פרוונצאלי / תורה פירש בלתי מדרש / אין בו דבור בלתי שכלי
לכן כל איש אל יתיאש / את עצמו מן זה הכלי / אל כל שואל מי הפועל / נאמר הוא שר דניאלי
פה ווינציה היפיפיה / האומרה אין לי בת גילי / על יד דופסים בעלי מעשים / ראשם קורנילייא ישראלי
גם הוא סך לפרט הכללי / השיר הביא זמר לוי / השיר הביא זמר לוי / יה סוף לשמו ראשו אלי:
הגבר הוקם על המלאכה צעיר המחוקקים קור"ניליייו אדי"ל קינד לבית הלוי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |