ריטב"א/עבודה זרה/מט/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י רמב"ן רשב"א ריטב"א חידושי הר"ן מהר"ם חי' הלכות מהרש"א בית מאיר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' נטל הימנה עצים כו'. אפה בו את הפת הפת אסורה פירוש ואפילו בחדש שחזר והסיקו בעצי היתר וכן בישן שהסיקו בעצי אסור ולא צננו ואפה בו ולית הלכתא כוותיה דהני רבנן סבירא להו זה וזה גורם אסור ואנן קיימא לן דזה וזה גורם מותר הילכך בין חדש בין ישן יוצן ומיהו דכולי עלמא צנון בעינן שאם לא כן הרי הואעושה עתה פעולתו לכתחילה בגורם דאיסורה שהוא אסור דהאי לכתחילה גמור הוא שהרי אפשר לו לצנון ולחזור ולהסיקו בעצי היתר ולא יפסיד תנור שלו ודכולי עלמא אם אפה את הפת בתנור הישן באבוקת עצי איסור כנגדו הפת אסורה לדברי הכל שיש שבח עצים ממש בפת וכן לדברי הכל אם לא הסיק את התנור באבוקת עצים אלא בגחלתם הרי הוא מותר דכל הנשרפין אפרן מותר וגחלים חשובים הם כאפר וכדאמרינן התם בשלה על גבי גחלים דברי הכל מותרת ולא נחלקו כאן אלא כשהסיק את התנור באבוקת עצים דאיכא שבח עצים בתנור החדש ונתחזק כולו על ידם וחשוב כולו גורם חד דאסורה כעצי עבודה זרה עצמן.
"נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה." ולא גרסי' ואחרות באחרות דהא בפרק כל התערובות דחלקו רב ושמואל בטבעת של עבודה זרה שנתערבה באחרו' ואחרו' באחרות דרב שרי ושמואל אסר ולא אותיבו ממתניתין ולא אסתייעו מינה ואותיבו לשמואל תרתי תיובתא ואמר אנא דאמרי כרבי שמעון והלכתא כרב דאמר דאפילו בע"ז ספק ספקא הבא על ידי תערובת מותר הלכך אם נתערבו אחרות באחרות כולם מותרות אלא אם כן נפלו שם רוב הראשונות דהשתא אלו ואלו אסורות מ"ר.
יולך הנאה לים המלח. פי' ר"שי ז"ל הנאת עצי האיסור וכן פירשו ר"ח והר"אבד ז"ל אבל בתוספות פירשו הנאת כל הפת שכבר נעשה הכל חתיכה דאיסורה וכן פי' הר"מבם ז"ל ולשון יוליך הנאה מסייע לפי' הראשון בדברי הרב רבינו יונה ז"ל וכתב הר"ז הלוי ז"ל וכן נראה מדברי ר"ח ור"שי ז"ל דרבי אליעזר אפילו על פת קודם שנתערבה קאי אבל רבותי אומרים שנראין דברי התוספות שלא התיר רבי אליעזר אלא אחר שנתערבה אבל הפת עצמה שידוע שהאיסור בתוכו הרי הוא כאילו האיסור בעינו ואין לו תקנה.
ומאי דאמרינן בגמרא לא שנו אלא פת אבל חבית לא משמע פת דומיא דחבית דהיינו חבית בין החביות והיינו דאמרינן במתניתא דלעיל שדה תבור ופרה תרזה ואתינן לאוקומה כרבי אליעזר ואם יש להם תקנה לא הוה למיתני הכי אלא יוליך הנאה לים המלח והכי נמי אמרינן בפרק כל שעה הילכך כוסות וצלוחיות שהסיקן בעצי איסור' כלהו אסירי ולא אדכרו בהו שום תקנת' ואין דרך התלמוד לסתום דבריו כך כשעושה פסק הלכה אלא ודאי דלית להו תקנתא ותדע דתנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ופריך בירושלמי אמאי ידלק נימא שימכר לגוים חוץ מדמי איסור שבו כרבן שמעון ן' גמליאל ופריק מפני שהוא מדברים הנקחים מין הגוים ומדלא פריכו דנימא יוליך לים המלח שמעינן דסבירא ליה דלא אמר רבי אליעזר אלא בשנתערב ואף ע"ג דהתם בסיפא קתני נתערב באחרים כולן אסורים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים ולא אמרינן דלרבי מאיר יוליך הנאה לא חיישינן למיפרך הני אליבא דרבי מאיר כיון דלרבנן בלאו הכי נמי יעלו ואף על גב דתקנת רשב"ג דאמר ימכר כולו לגוים חוץ מדמי עבוד' זרה איתא אפילו כשמעורב גופו של איסור כשהוא מן הדברים שאין נקחין מן הגוים וכן בסתם יינם חוץ מעבודה זרה ויין נסך של תורה אינו כן בתקנת רבי אליעזר דבשום איסורה לא עביד תקנתא אבל בתערובת יבש ביבש דשאני הכא שאנו עושין תקון לשייר האסור אצלנו וכן דעת מורי הרב בשם רבו הר"מבן ז"ל וכן דעת מורי הר"שבא נר"ו.
והא דאמרינן יוליך הנאה לים המלח. יש שפירשו דאפי' להתירו באכילה קאמר כיון שאין שם אלא שבחן של עצים בלבד. ומיהו בחבית בין החביות לא שריין אלא בהנא' כיון שנתער' שם גופו של איסור כדאמרינן לקמן זיל שקול ארבעה זוזי ושדי בנהרא ואידך תשתרי לך בהנאה אין לנו אלא היתר הנאה וכן דעת הר' רבינו יונה ז"ל אבל מורי ורבו ז"ל סבורין כדברי הר"ז הלוי ז"ל דאפילו בפת לא התיר פדיון אלא להיתר הנאה בלבד דבחדא גוונא נקטינן בגמרא פת וחבית וכן עיקר.
אמרו לו אין פדיון לעבודה זרה. כלומר זה כעין פדיון הוא ואין פדיון לעבודה זרה לדברי הכל ורבי אליעזר היה סובר דכי הא לא חשיב פדיון כלל.
גמ' אמר רב חסדא אמר רב הלכה כרבי אליעזר. איכא דקשיא ליה דהא רב גופיה אמר בפר' כל שעה התערובות טבעת של עבודה זרה שנתערבה באלף טבעות כולן אסורות ויש שתירצו שלא אמר רבי אליעזר אלא במשנתי' שאין שם אלא שבח עצי עבודה זרה ולא כשנתערב גופו של איסור ואף על פי שהוא יבש ביבש וחבית בין החביו' שהתירו לקמן בדרבי אליעזר סתם יינם הוא אבל בדבר' של עבודה זרה דאסור תורה לא התיר ואינו נכון דסתמ' נקטינן לקמן חבית ומשמע דאפילו דומיא דפת שהוא אסור תורה קאמר אבל הנכון דהתם לא איירי רב בתקנתא אלא בדינא דספקא וספק ספקא ויש שהקשו מדתנן לקמן ואלו אוסרין בכל שהן עבודה זרה ועורות לבובין וחבית כו' ויש שפירשו דהתם בחבית חשובה שהוא דבר שבמנין והכא בחבית קטנה ואין זה נכון כלל אלא התם דינא קתני ורבנן היא ובתקנתא לא איירו כלל דהא פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן היא וכבר פסקו האמוראי' הלכה כרבי אליעזר ונראין דברי האמוראים דלרבותא נקטה רבי אליעזר דאיסורי עבודה זרה אעפ"י שכתוב בה והיית חרם ואין לה פדיון וכל שכן שהוא אומר כן בערלה וכלאי הכרם ושאר איסורי הנאה של תור' כשנתער' יבש ביבש כדאמרינן הכא וכן פירש רבינו שמואל ז"ל וכן הסכימו עמו בתוספות והרב רבינו יונה והר"מבן ז"ל אבל הר"ז הלוי ז"ל היה אומר שלא התירו רבי אליעזר אלא בעבודה זרה שתופסת דמיה ואינו נכון דאדרבא אעפ"י שתופסת דמיה היא אין לה פדיון אלא אסורה לעולם כדאיתא במכילתין לקמן ובכמה דוכתי וכן דעת שני רבותי.
ורב חסדא אמר אפילו חבית. פי' דאפילו בחבית של יין נסך שנתערבה בין החביות אעפ"י שיש שם גופו של אסור כיון דיבש ביבש הוא יוליך הנאה לים המלח ויהיה הכל מותר בהנאה מיהת ואיכא דקשיא ליה כיון דאפסיק' הלכתא כרבי אליעזר אפילו בחבית בין החביות למה הוצרכו בפרק השוכר לפסוק הלכה כרבן שמעון ן' גמליאל דאמר חבית בחבית ימכר כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו דהא ודאי מפסקא דהכא נפקא דכיון דשרי כדר' אליעזר להניח האסור אצלנו ומותר למכור כל התערובו' אפי' חדא חדא וכל שכן שמותר לעשות כרבן שמעון בן גמליאל שאומר שימכר כולו ביחד לגוים חוץ מדמי אסור שבו תירץ ה"ר יונה ז"ל דמשום דלא שמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר הכי בהדיא בחבית דהא איכא רב חסדא דאמר לא שנו אלא פת הוצרכנו לפסוק שם כרבן שמעון בן גמליאל והנכון דדילמא הוה ס"ד דלא שרינן כדרבן שמעון בן גמליאל שמא לא ימכרנו כולו לכך לא הוצרכו לפסוק הלכה כמותו כנ"ל.
ההוא גברא דאיערבא ליה חביתא דאיסור' בחמרא כתב רבינו אלפסי ז"ל חביתא דסתם יינן ויש שפירשו דבריו דרבינו ז"ל משמע ליה ללישנא דגמרא שנתערב יין ביין ואילו ביין נסך גמור לא התיר ר' אליעזר אלא יבש ביבש כדכתיבנא לעיל לכך כתב רבי' ז"ל חביתא דסתם יינם ואחרים כתבו כי דעת רבינו אלפסי ז"ל שלא התיר רבי אליעזר אפילו חבית בחבית אלא בסתם יינם אבל לא ביין נסך והנכון דהכא חבית בין החביות הוה דומיא ההיא דלעיל ולפיכך התירו כרבי אליעזר ומאי דנקט רבינו אלפסי חביתא דסתם יינם לפי תומו תפס וכן משום דהא הוא דשכיח אבל הוא הדין ביין נסך גמור כיון שהוא יבש ביבש מ"ר.
שלא לצורכה מותרת. פירוש שלא לצורכה לגמרי אבל לצורכו ולצורכה אסורה והא נמי בכלל רישא מ"ר.
אתמר עבודה זרה שנשתברה מאיליה כו'. איכא למידק דהא אפליגו לעיל רבי יוחנן וריש לקיש בהא ענינא ולא אדכרינן להו אהדדי כלל ואפילו למאי דס"ד השתא דלאו בשל חליות היא ולא אותבינן הכא חדא מכל מתניתין דאותיבו התם והנכון דהתם בשנשתברה לגמרי והכא בשעדין עקרא קיים דומיא דסיפא דמתני' ולהכי לא עלה הילכך לא שייכי אהדדי כלל ואפשר דמודה ריש לקיש בהא כיון דאצלה עקרא ואפשר דמודה רבי יוחנן בהא דהכא דכיון דעיקר עבודה זרה קיים להשתחוות לה אין לו חפץ בשבריה ומבטלה מה שאין כן התם שאינו רוצה להיות בלא שום עבודה זרה ודעתו לחזור ולתקנה ובכאן והוא שרצו לחלוק בין שברים לשברי שברים דאילו בההיא דהתם לא חלקו כלל דהא שוחק וזורה לרוח שברי שברים הוא ואפילו הכי פרכינן מינה לריש לקיש ומסייעינן מינה לרבי יוחנן וכי אמרינן הכא דכולי עלמא עובדים לשברים פירושו לשברים כי הני שעיקר עבוד' זרה קיימת ובדין הוא דכי אקשינן לעיל לרבי יוחנן מקן שבראש האילן דמצי לתרוצי שאני התם שעיקר עבודה זרה קיימת אלא דשאני ליה אף לפום דעתיה דמקשה ודכוותא בתלמודא מפי מורי רבינו.
פרק רביעי רבי ישמעאל.
שלש אבנים כו'. טעמא דפלוגתייהו מפרש בגמרא ולשון מרקוליס כבר פירשתיו בפרק ארבע מיתות בית דין כדעת רבינו תם ז"ל.
גמרא בשלמא רבנן קא סברי עובדים לשברים. פי' לשברים כי האי גוונא שעיקר עבודה זרה קיימת.
אפילו תרתין נמי לתסרן. פירוש והוא הדין חדא אלא דנקטינן לישנא דמתניתין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |