ריטב"א/סוכה/יג/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דרוש מרימר הני איסורייתא דסורא מסככינן בהו. פירוש וליכא משום גזירת חבילין ואע"ג דאגידן למנינא בעלמא הוא דאגידן פירוש ולא שמיה אגד ולקמן נמי אמרינן דלא שמיה אגד שאינו עשוי לטלטלו בהם לא שמיה אגד לענין סוכה ואע"ג שאפשר לטלטלו באותו אגד כיון שלא נעשה לטלטלו בו כעין חבילי עצים לא גזרינן בהו ושמעי' שמותר לסכך בקנים הסדורין זה בזה כיון שלא נעשה לטלטלו בהם אע"פ שראוי לטלטלם כולם כאחד מפי מורי נר"ו:
הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מעדנים שלהם. פיר' קשר שקושרים בראשם כאחד כשרה והא אגידי מתתאי במקום הרוחב דאע"ג דליכא אלא חד אגד הוא ומה שאמרו אגד בחד לא שמיה אגד ענין אחר הוא כמו שפי' למעלה:
אמר רב פפא דשרי להו. פי' והא קמ"ל דאע"ג דאכתי קיימי מנפשייהו כמאן דאגידי כיון דלא אגידי ממש לית לן בה:
אמר שמואל ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהם י"ח בפסח אין חוצצין בפני הטומא' אע"ג דבטלינהו הת' לגמרי ואע"ג דבעודן לחין חזי לחוץ בפני הטומאה גזור רבנן השתא דלכי יבשי מיפרכי וכמאן דליתנהו דמו ומהאי טעמא אמור רבנן שיהו פוסלין בסוכה משום אויר שהיא פוסל בשלשה אפילו בסוכה גדולה ולא כאוכלין דעלמא שפוסלין בארבעה דגזור בהו מהשתא משום דלכי יבשו הוו כמאן דליתנהו וכן פרש"י ז"ל וגריס ומביאין את הטומאה. ואית דמפרש לפום נוסחי דגרסינן אין מביאין דכלהו מדינא נינהו ולא מדרבנן דכיון דלאו בני קיומא נינהו לשבעת ימים מהשתא חשיבי כמאן דליתנהו והראשון יותר נכון:
א"ר אבא אמר רב הבוצר לגת אין לו ידות. פי' דכי אתרבו ידות אוכלין לטומאה כדאיתא בפרק העור והרוטב היינו משום דצריכי לאותן ידות אבל הכ' דלא ניחא ליה באותן ידות לא ואם נגעה טומאה בידות לא מיטמא האוכל ובסמוך מפרש אמאי לא ניחא לי' באותן ידות ורב מנשיא בר גדא אמר ד"ה הקוצר לסכך אין לו ידות דלא ניחא ליה באותן ידות כדמפרש ואזיל מ"ד קוצר כ"ש בוצר ומ"ד בוצר אבל קוצר יש לו ידות דניחא ליה באותן ידות שיהו מחוברות לאוכלין כי היכי דלא ליבדרין אוכלין ויהיו משומרין עם הידות:
לימא דרב מנשיא בר גדא כו'. דר' אבא דאמר קוצר יש לו ידות ודאי תנאי היא דלא אפשר דתיתי מימריה כרבנן דאמרי אם פסולת מרובה על האוכלין לבדם כשרים אלמא ידות לאו כאוכלין אלא כפסולת ואיהו דאמר כאחרים אלא דרב מנשיא דאתיא כרבנן מי לימא תנאי היא כלומר דהויא דלא כאחרים או כאחרים או אפשר דתיתי מימריה אפי' כאחרים ומשני דהא דרב מנשיא אפילו לאחרי' הוא דהא דאמרי אחרים יש לו ידות מיירי בשקצרן לאכילה דניתא לי' בידות וחזי לטומאה ואח"כ נמלך עליהם לסכוך דכבר נחתי להו טומאה מעיקר ולא סלקא מנייהו בהמלכה בתרייתא אבל קוצר מתחלה לסכך מודו אחרים דאין לו ידות:
אי הכי מאי טעמייהו דרבנן בשלמא אי אמרת דמתנית' בשקצר לסכך ותנאי היא שפיר אל' השתא דאמרת שקצרן לאכילה מ"ט דרבנן וכ"ת כיון דאימלך עלייהו בטלה לה מחשבתו ראשונה שחשב עליה על הידות כשקצרן לאכילה והא קי"ל דאין מחשבה מוציא מידי מחשבה וכ"ת ה"מ כלים דחשיבי ואית להו טומאה מנפשי' אבל ידות דלא חשיבי דטומאה דידהו משום טפלת אוכלין במחשבה נחתי לטומאה ובמחשבה סלקין מינה והתנן כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורין בשלמא למ"ד בססן התיר אגדן ושנתפזרו ונתבססו גליא דעתי' דלא ניחא בידות ובמחשבה מוציא מידי מחשבה שפיר אלא למ"ד דוקא בססן ממש בעליו דעביד בהו מעשה אבל מתשבה לא מהניא מאי איכא למימר והכי אתיא כרבנן אליבא דידיה ופרי' הכא נמי פלוגתא דאחרים ורבנן בשקצרן לאכילה ונמלך עליהם לסכך ובססן ממש ופרכי' אי בססן ממש מאי טעמא דאחרים דאמרי לא סלקי מטומאת' ע"י מעש' ופריק דאינהו דאמרי כרבי יוסי דס"ל דאף ע"ג דבססן טמאי' דבסוס לא הוי גלויי דעתא דמוכח דלא ניחא ליה בהני ידות ולאו מעשה גמור הוא דאכתי חזו להפכן בעתר והכ' נמי סברי רבנן דאכתי לא בטלי מתורת ידות מפני שבססן דכי סתר לה לסוכה נקיט לה בגיליהו וכיון דמעיקרא קצרן לאכילה כל היכא דאיכא שום תועלת בעולם באותן ידות לאוכלין בטומאתן הם עומדין אבל כשקצרן מתחלה אין דעתו ואין לו רצון באותן ידות כלל ולשון בססן למאן דמפרש היתר אגדן מלשון מתבוססת בדמיך שפירושו מתגולל ה"נ התיר האגד מתגוללין ומתפזרין בגורן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |