ריטב"א/נדה/לח/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אפילו ימים הראוין לספירת סתירת זבה. פי' ואין לדבר קצבה דכל שסותרת אפי' בשביעי אין ימי נדה באין וכדמפרש"י ז"ל והא דאמרינן בסמוך בשלמא לרב משכחת לה כדרב אדא בר אהבה ק"ל דהא לרב אפי' טפי מחמישים נמי וכדאמרן דכל שהתחלה להתקשות בימי זיבה כל הימים הבאים אח"כ ראויים לספירת סתירת זבה וי"ל דלמאי דקס"ד השתא בקושיין דלרב ארבעים וחמישים לאו דוקא אלא ה"מ אפילו טובא כדאמר' בעלמא אלא דנקט חמישים משום דלא שכיח דתקשי טפי לר"מ ולפום הא לא מתרצין לעיל בדרב חסדא דכל היכא דמניינא לאו דוקא אין לדקדק במאי דנקט ארבעים וחמישים וכדפריש' במס' שבת וכדמוכח בשמעת' קמיתא דערובין ושמעינן מכולה סוגיין דאפי' לרב אין קושי מטהר אלא בזיבה אבל מודה הוא דבימי נדה נדה וכדפרש"י ז"ל ודוחק לומר לרב לאפוקי מדלוי קאתי ולא למעוטי בימי נדה אי בעי סוגיין בתר דאהדריה ר' יצחק לעיל דלמה לן לדחוקי כולי האי ועוד לקמן במתני' ומתנית' דמקשה בתוך שמונים תניא הכי להדיא דבימי נדה טמאה לדברי הכל ואין קושי מטהר שם ובודאי שלא נעלמה הבריתא ההיא מרב דהא פי' דמחלוקת ר"א ורבנן היא אלא ודאי כדאמרן.
יש מקשה מאה וחמישים יום וכו'. דלאו הכי נמי משכחת שאין זבה גדולה עולה אעפ"י שראתה כגון שנתעברה בימי טהר נקבה ואחרי כן הפילה בימי נדה וחזרה ונתעברה וכן לעולם אלא דהכא בעי לאשמועינן שאין קושי לנפלים כדמפ' בסיפא.
יש מקשה כל ימיה. פי' דלסופי לידה טובלת ומתעברת ולסוף פי' באין ימי נדה וזיבה ומקשה חמישים וכן לעולם בנפלים.
יש רואה מאה יום. פי' רואה הכי דם בלא קושי בכל יום לאפוקי למ"ד א"א לפתיחת הקבר בלא דם פי' שאם כדבריו הרי נעשית זבה גדולה בראית תחלת פ' קודם שילדה דהא בימי זיבה הוה קיימת וכבר ראתה ב' ימים בלא עת וא"ת ואפילו יהא כאן דם בפחיחת הקבר למה תהא זבה והא אין לך קושי גדול מלידה ודם זיבה בקושי טהור וי"ל דהכא בנפלים עסקינן כההיא דלעיל ועלה קיימי ואין קושי בנפלים.
דיה חדשה. פי' שאין הולד מתעורר להוציא חיילותיו אלא בחדש התשיעי.
ואפי' בתחלת תשיעי ילדה פי' בלא שום שופי בעולם הרי זו יולדת בזוב לפי שלא הי' עיקר הקושיא בחדשה דבתר רובא דיומי שדינן לה.
אבל קשתה יום א' בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב. פרש"י ז"ל ואפי' בסוף תשיעי ילדה שהיה כל החדש התשיעי בשופי חוץ משני ימים הראשונים שהיו בקושי אפי' הכי אין זו יולדת בזוב ובלבד שלא תראה דם בימי השופי ולא אמרינן כיון דאיכא שופי סמוך ללידה נטמאנה בדם הקושי עכ"ל ולהאי פי' ודאי אתי שפיר לישנא דאמרינן בסמוך דסבר ר' יהודה שיפורא גרים לומר שחדשה גורם ואין הדבר תלוי בשופי כלל דכל שקשתה בחדשה לעולה דם הקושי טהור ואפי' יש לה שופי בלא דם וכל שהקושי קודם חדשה לעולם טמא אפילו אין לה שופי והשתא אתי שפיר דקתני ויש בדבר להקל ולהחמיר שאין בכל התנאים שהקיל והחמיר כן וא"כ פליג ר' יהודה אכולה מתני' ואפי' ארישא דר"א ור"י דאית להו שופי לטמא בדם הקושי במעת לעת או בלילה ויום וי"ל דנטר ר' יהודה עד דסיימו כליה עניינא דקושי ופליג אכלהו. ויש מפרשים דכל שיש לה שופי סמוך ללידה אפילו ר' יהודה מודה שהיא טמאה דודאי לא מחמת הולד הוא וכדרהיט כלהו פרקין ולא מסתבר דאיכא דפליג בה והא דקתני ואפילו בסוף תשיעי ילדה היינו שהאריך לה הקושי בלא שופי כל חדשה וקמ"ל שהכל טהור דכלהו חיילות שבחדשה ודאי מחמת הולד נינהו דשיפורא גרים לה לרבות חיילות וכן פי' ר"ח ז"ל וכן ה"ר יונה ומקצת רבותי' בעלי תוס' האחרונים ז"ל ולפי זה הא דקתני ויש בדבר להקל ולהחמיר רבותא דידיה היינו דלהחמיר דאלו בלהקל דהיינו באריכות ימי הקושי בחדשה הא ר"מ ור' יוסי שמקילין יותר עד מ' ור' אלא ה"ק ויש בדבר להקל כדברי חברי ורבותי וגם יש להחמיר עליהם והדעת מכרעת כפי' זה דלא לבטולי דין שופי הסמוך ללידה אבל לשון הגמ' מכריע כפי' הראשון.
ולענין פסק בזמן הזה לא נפקא לן מידי דכיון דקי"ל הקושי דימי נדה טמא אין לנו שום קושי טהור בזמן הזה שמא בימי נדה הוא דבנות ישראל אין להן חשבון עכשו אלא כולן דנות עצמן זבות לחומרא ואינן יודעות אימתן בימי לידה וכיון דכן לענין קושי יש להן לתפוס להחמיר וזה ברור.
ש"מ קסבר ר"י שיפורא גרים. פי' כניסת חדשה קודם שיפורא כדפרש"י ז"ל ומיהו מה שכתב רבי' ז"ל שופר שב"ד תוקעין בקידוש החדש נר' דלא נקטיה רבי' דדוקא שהרי חדשה שנינו ומלתא דסברא נמי הוא שאין חדש תשיעי של יולדת הולך אחר חדשי השנה אלא אחר מנין עבורה ופעמים שמתחיל תשיעי שלה לסוף חדש השנה וחס ליה לרבי' ז"ל לטעות בזה אלא פי' רבינו צחות לשון הגמרא ומליצתו בדרך שיתוף השם כי גם זו יש לה שופר לקדש בראש חדשה לקדש את הולד שלה וגם אמר שם על שם חבליה וכדרך שקראום חיילות לעיל ואמר משל למלך שיוצא וכן דרך החיילים בחיילותיו לתקוע בשופרות בצאתו מן העיר והוצרכתי לפרש כן לפי שראיתי מהנדזין על פרש"י ז"ל בזה. עוד פי' רבי' ז"ל בלשון גרים לומר דכניסת חדשה גורם לידת הולד דמכי עייל הוי זמן לידה ולפיכך כל דמים שרואה בקושי אינם אלא מחמת הולד ואפי' בשופי ולא חדש אחר ואפי' בלא שופי ואפי' תחילת תשיעי הוי זמן הולד דסבר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין עכ"ל ונר' שהוצרכו לפ' כן הא דפרכינן עלה בסמוך מדשמואל דאלמא ר' יהודה סבר יולדת למקוטעין ודייק לה תלמודא מדברי רב אדא בריה דר' יצחק אבל אין פירוש זה נכון דמשום דמטהר ר' יהודה דם קושי שבתחלת החדש אין זה ראיה שהוא זמן לידה שהרי פעמים מקדימין החבלים קודם זמן לידה ממש כמלך היוצא וחיילותיו לפניו ותדע דלר"מ אית לה חיילות מ' וחמישים קודם לידתה ולא סגיא לתחלתם אלא בחדש השמיני והדבר ידוע שחדש השמיני אינו זמן לידה והנולד בו הרי נפל וכאבן חשוב כדאיתא בכמה דוכתי' והטבע והרגילות מעידין כן אלא שיש דוחקין בזו דדילמא כיון דילדה לסוף הוכיח סופה על תחלתה שכבר נגמר הוולד בשביעי אלא דאשתהי כההיא דאמרינן במס' יבמות ומיהו אין זה נכון דההיא לא שכיח ואין להעמיד בו דברי ר"מ שנאמרו סתם בכל אשה. ועוד ק"ל ל"ל למידק מדברי רב אדא דר' יהודה סבר דיולדת למקוטעין שהרי מפורש הוא בבריתא דקתני ואפי' בתחלת תשיעי ילדה דמשמע לידה מעליא. ולא עוד אלא דמסתמא אפי' ר' יהודה סובר שאין קושי לנפלים דלא חזינן דפליג בהא ועוד מאי קמ"ל רב אדא פשיטא והוא הוא לכך יש לפרש דרב אדא ה"ק ש"מ שיפורא גרים כניסת החדש גורם טהרת הקושי ופי' דמתני' קמ"ל כדברי רש"י ז"ל שכתבנו לעיל דחדשה גורם לה טהרת הקושי ואפי' בשופי ולא חדש אחר ואפי' בלא שופי והא דפרכי' מדשמואל אגופא דמתני' קיימי דמשמע מינה להדיא כדפרי' דאשה יולדת למקוטעין דאיהו דאמר כמאן ופרקי' דאיהו דאמ' כחסידים הראשונים כנ"ל וכפי זה כתבתי בו פי' אחר לרבותי בדרך הירושלמי.
חסידים הראשונים וכו'. מפורש יפה בבריתא כדפרש"י ז"ל כי מנין ט' חדשים שלמים של אדם ר"ע מנעוריו ובעשותך מהם שבועים ישאר בידך עוד ד' ימים וכל זה מלבד הקליטה שהיא פעמים לאחד ופעמים לב' ופעמים לג' ולפי זה אין לך מתעברת יולדת אלא לחמשה ימים אחר זמן תשמישה הילכך כל שמשמשת מרביעי ואילך לא תלד עד יום ראשון לכל הפחות אבל המשמשת קודם לכן אפשר שתלד בשבת והא דאמר בפ' מרובה אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו מערב שבת לע"ש אינה כשיטת חסידים הראשונים וכדפרש"י ז"ל דאפי' תימא מההיא דרביעי ואילך שהוא קמי שבתא כדאיתא בפ' המקבל הרי ע"ש מע"ש לית לן לאוקמא לההיא דלא כהלכתא דהא קי"ל ולדת לז' יולדת למקוטעין כ"ש דההיא בלילי שבת משמע כדמוכח פ' מרובה וכן דרכן של ת"ח כדאיתא לעיל בפ' כל היד ותמהני על דעת החסידים הללו שהרי הטבע מכחישן לגמרי וגם המעשים ואולי לפי מקומם דברו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |