ריטב"א/מועד קטן/ה/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות ריטב"א חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
חטיטה אין חפירה לא א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין רבים צריכין להם אבל רבים צריכין להם אפי' חפירה נמי מותר. פרש"י ז"ל בסמוך רבים צריכין להם שאין להם מים לשתות ואינו נכון דא"כ מאי איריא דרבים אפי' דיחיד נמי לצורך אכילה ושתיה עושה כל מלאכה אפי' בטורח גדול וכשם שקוצר ודש וזורה. ובתוספת פירשו דרבים צריכין להם לשתות לאחר המועד אפי' הכי חופרין מעכשיו כדי שיהיו מזומנין להם לאחר המועד לאלתר אבל כשאין צריכין להם אפי' לאחר המועד לאלתר אין חופרין אלא חוטטין ומיהו חטיטה שרי כיון שוהיו צריכין להם לאחר זמן ואינו נכון דכל שאין בו צורך במועד ולאחר המועד לאלתר למה נתיר בו אפי' חטיטה. והנכון כמו שהיה מפ' הרמב"ן ז"ל דה"ק לא שנו אלא שאין הרבים צריכין להם אלא להרוחה בעלמא ומ"מ הרוחה יש להם אפי' במועד ולפי' חוטטין שלא יצטרכו כלם למלאת ממקום אחד אבל רבים צריכין להם במועד ואפי' בדוחק כלומ' שיהיו המים יותר קרובים להם אפי' חפירה מותר ודכותה גבי יחיד שצריך להם היינו שיהו קרובים לו בביתו ושאין צריך להם כי יש לו אפי' בקרוב עם הרבים אלא שהוא רוצה בהרוחה לעצמו לשתות משל עצמו:
דכות' גבי יחיד שאין צריך להם חטיטה מי שרי והתניא בורות שיחין ומערות של יחיד כונסי' לתוכן מים אבל לא חוטטין אותן פי' והא ודאי ליכא לאוקומה לכל הפחות אלא כשאינו צריך להם וכ"ש אלו מוקמת לה בצריך להם דתקשי לך דשרית חטיטה אפי' בשאינו צריך ומהדר ואלא מאי דמוקמת לה לברייתא דקא מותבת מיניה כשיחיד צריך להם א"כ דכוות' גבי רבים שצריכן להם חפירה מי אסור והשתא בורות שיחין ומערות של רבים חופרין אותם ולכל הפחות לא סגיא דלא לאוקומה בשרבים צריכין להם ואת אסרת אפי' בשרבים צריכין להם ולית לן לאוקומי פלוגתא מתני' בכדי וכי תימא ואמאי לא מסייעינן מיהא מתני' לרבי יוחנן לעיל לאלתר וי"ל דלעיל לא שמיעא לן אי נמי דלא נטרו ליה לרבי יוחנן עד השתא:
ואלא קשיא הך קמייתא פי' דההיא ברייתא דיחיד דמשמע דחטיטה שלא לצורך אסור בשל יחיד והיינו לישנא דהך קמייתא דאלו לקמייתא ממש לא שייך הא ופרקי' דלא תקשי לא קמייתא ולא בתריית' דאידך דמותבינן מינה הכי קתני חוטטין בורות וכו' וכן הלכה:
נמצא פסקן של דברים כי בורות שיחין ומערות של יחיד אם צריך להם חוטטין אותן ושפין את סדקיהם ואין צריך לומר שכונסין מים לתוכן אבל לא חופרין אותן ולא סדין אותן בסיד אע"פ שהיחיד צרי' להם ואם אין היחיד צריך להם אפי' לחטט ולשוף סדקיהן אסור ואינו מותר אלא לכנוס מים לתוכן זהו דינו של יחיד אבל של רבים אם צריכין להם אפי' תפירה מותר וכ"ש שאר הדברי' ואם אין צריכין להם אין חופרין ואין סדין אבל חוטטין ושפין סדקיה' וכ"ש שכונסין מים לתוכן ופי' כונסין לא ע"י כלים דא"כ טורח גדול הוא אלא שממשיכין שם ע"י חריץ או אמה כדפרש"י ז"ל. וכל שאין להם מים לשתות במועד כלל אלא משם אפי' לצורך יחיד חופר ועושה כל מלאכ' ואפי' בפרהסיא ככל אוכל נפש כדכתב לעיל:
והיה עליך דמים בפרש' רוצחים כתיב ורישיה דקר' ולא ישפך דם נקי וכו' דאם אינו עושה כן מעלה עליו הכתוב כאלו שפכן:
כל צרכי הרבים לאיתויימאי לאו לאיתויי חפירה ק"ל ודילמא לאתויי שדנין דיני ממונות ודיני מכות ועריפת העגלה וכל האמורין בירוש' וליכא למי' דבש"ס דילן סבי' להו שאין עושים כל הדברים ההם במועד וכדמוכח באידך פירק' וי"ל דאנן משמע לן דאע"ג דמרבי במתני' כל הנהו מילי דירוש' לא סגיא דלא מרבה שום דבר לתיקון קרקע כונין מפרטין דפריט במתני':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |