רב פעלים/ד/יורה דעה/לז

רב פעלים ‏ ד יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה במקום בבל הישנה הסמוכה לעיר חלה יע"א שם חופרים ומוצאים כלים של אבנים וחפצים של זהב וכסף וכיוצא שהם ישנים מזמן קדמון ויש בני אדם שעסקם בכך וקונים ושולחים לערי אירופא ששם אוהבים ומשתוקקים לדברים אלו שהם אנתיכה והנה בשנה זו מצאו במחפורת ההיא קברים ובתוך הקבר נמצא מסודר על העפר חתיכות טצין של זהב מנוקבים ואומרים שכך היה דרכם מקודם לתפור בתכריכין של המת חתיכות זהב וברוב השנים התכריכין והארון שלו נעשו עפר ונשארו אלו הטסין חתיכות טצין של זהב ולכן הם מנוקבים כדי שיהיו תופרין אותם בתכריכין ע"י נקבים אלו והיהודי קנה חתיכות הזהב אלו כדי לשלחם לאירופה להרויח בהם וכאשר ספרו זה לפני נסתפקתי בזה מאחר שאלו נמצאו תוך הקבר אע"פ שלא נראה שם לא גוף ולא תכריכין מחמת שנעשו עפר ברוב השנים כי זה להם יותר מאלפים שנה מ"מ חזקה שהם היו מחוברים עם תכריכין של המת ולצרכו נעשו כי הקבר שהוא עשוי מאבנים עודנו קיים ונראה והנה הם נמצאו בתוכו וא"כ אלו הם אסורים בהנאה:

תשובה ראיתי להרב ב"ד ז"ל בי"ד סי' ק"ע שנשאל בענין שמצאו תיבה של שיש קבורה במעבה האדמה והיא מלאה עצמות אם ואומרים שהם ממתי גוים מזמן היונים ולוקחים התיבה לצורך מעין מים אי שרי למעבד הכי דהא בש"ע י"ד סי' שמ"ט כתב מת בין גוי בין ישראל ותכריכו אסורין בהנאה וכתב הרב תחילה שמע שיש אומרים מ"ש בש"ע בין גוי ט"ס יען כי בב"מ כתב דגוי אינו אסור בהנאה ושוב כתב שזה א"א לומר שנפל טעות כזו בכל ספרי הש"ע ובכל ספרי הלבוש ועוד כי מצא להדיא בתשובת הרשב"א ז"ל סי' שס"ה דגם מת גוי אסור בהנאה ושוב הביא תשובת מהרשד"ם ז"ל בי"ד סי' ר' שכתב איסור המת עצמו הוי מדאורייתא אבל תכריכיו ובנין הקבר שלו וארונו וכל שאר הדברים אינם אלא מדרבנן ושוב הרב המחבר ז"ל דיש להתיר משום דפסק בש"ע שם בסי' שמ"ט דבעי הזמנה והאי תיבה של שיש מסתמא לא עשו הזמנה ע"ש:

והנה דין זה דהזמנה מפורש בש"ע סי' שמ"ט שכתב וכן אם נתנם עליו ולא הזמינם לכך בתחילה עדיין לא נאסרו ועל כן באלו חתיכות הזהב יש כאן ספק אם הזמינם לכך מתחילה או אם רק נתנם עליו ולא הזמינם וכיון שאיסור זה מדרבנן הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא:

ועוד הא איכא בזה ספק אחר כי אולי לא ניתנו שם על המת אלא אדם הטמינם שם הגם כי קרוב לודאי נראה שלצורך המת נתנו עכ"ז כיון שאין עתה רואים המת בעין כי אם רק הקבר לא פליט זה מספק אולי אדם א' הטמינם שם וא"כ השתא יש בזה ס"ס אולי אדם הטמינם שם ואת"ל לצורך המת ניתנו שם שמא נתנום עליו ולא הזמינום לכך מתחילה והשתא הוי ס"ס במילתא דרבנן אין לחוש עוד בזה. ועיין בפתחי תשובה סי' שמ"ט ס"ק א' שציין על כמה פוסקים דס"ל על המת עצמו דוקא אם הוא ישראל אסור בהנאה מן התורה אבל מת גוי אינו אסור אלא מדרבנן ואין כאן מקום להאריך בזה ואיך שיהיה בנידון השאלה נראה דאין כאן מיחוש כלל ומותר להנות בהם והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.