רב פעלים/ד/יורה דעה/כז

רב פעלים ‏ ד יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה נשאלתי מן חכמי המדרש הי"ו. מי שהיה לו חולה בתוך ביתו ונדר עבורו מעות לצדקה בזה"ל הריני נודר כו"כ מעות לצדקה אם יעמוד פ' מחליו ואח"כ מת החולה ב"מ אם חייב זה לקיים נדרו מי אמרינן גבי נדרים נמי בעינן משפטי התנאים ובכל גוונא תנאו קיים ופטור מליתן:

תו נמי אי איכא לחיוביה משום דקי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ומכיון דאמר הריני נודר כו"כ לצדקה הוי אמירתו לגבוה כמס"ל ונתחייב ליתן וכי הדר אמר תו אם יעמוד פ' מחליו לאו כלום הוא. או"ד כיון דתוך כדי דבור הוא פירושי קא מפרש וראש דבריו אסיפא סמיך:

והנה לטעם הא' כבר כתב רמ"א בסי' ר"ך דלא בעינן תנאי כפול בנדרים וממילא משמע דלא בעינן נמי קודם למעשה דכל משפטי התנאים כחדא נינהו ואי הא לא מבעי אידך נמי לא ליבעי והכי נמי משמע מלשונו שם שכתב וכ"ש האומר אתן סלע זו לצדקה כדי שיחיה בני וכו' מ"מ פטור הרי דנקיט בלישניה המעשה קודם לתנאי וכתב דפטור:

ולטעם הב' מצינו להרב מחנה אפרים ז"ל בה צדקה סי' ט' דאם מעיקרא כשהוציא הדיבור בפיו דעתו היה לסיים ולומר אם יהיה כך שנמצא שראש דבריו אסיפא סמיך בהא ודאי שומעין לו כל שהוא תכ"ד יע"ש. וחוץ מזה עלה בדעתינו לומר דלא אמרינן אמ"ל כמס"ל אלא בדבר שהוא בעין אבל בדבר שאינו בעין אלא שחייב עצמו כו"כ כמו בנ"ד בהא לא אמרינן אמ"ל כמס"ל ושו"ר להגאון חק"ל ז"ל ח"ג בה' צדקה דף קנ'"ז ע"ג שכ"כ יע"ש:

אלא דקשיא לן על זה ממה שהביא הרב מחנ"א ז"ל שם מהתוס' בפ' התודה על מתניתין דהאומר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין משום דכי אמר הרי עלי תודה מן החולין נתחייב בכל מן החולין דכל דבר שבחובה אינו אלא מן החולין וכי הדר אמר ולחמה מן המעשר לא מצי הדר ואפילו תכ"ד משום דאמ"ל כמס"ל יע"ש והא הכא דקאמר הרי עלי ואפ"ה אית ביה משום אמ"ל כמס"ל ואפשר לומר כמו שתירץ הרב מח"א על רש"י ז"ל משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה ועל הכל יורינו מורה הצדק ושכמ"ה:

תשובה מה שכתבתם מדכתב רמ"א בסי' ר"ך דלא בעינן נמי תנאי קודם למעשה אין זה מוכרח דידוע הוא מספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים שיש הפרש גדול בין תנאי כפול לבין תנאי קודם למעשה יען כי תנאי קודם למעשה הוא מפורש במשנה ומוסכם לכ"ע:

גם י"ל לכאורה כי לשון זה דנקיט בהגה"ה שתפס המעשה קודם אינו מדוקדק כי מקור דברים אלו גם בדבר משה ושם נקיט להדיא דתנאי קודם שכתב אם יחיה אתענה או אתן צדקה:

מיהו אנחנו רואין שם בד"מ כתב ב' טעמים הא' דלא גרע מכונת הנודר דאזלינן אחריו כדלעיל סי' רי"ח וטעם הב' כתב ועוד דלא בעינן תנאי כפול בנדרים כדלעיל סי' רי"ח וכונתו הוא על דברי הרמב"ן בפרק יש נוחלין שהביאם הריב"ש ז"ל סי' קצ"ח והעתיקם מרן בב"י סי' רי"ח וז"ל כתב הריב"ש סי' קצ"ח על ענין לשון ההסכמה וכו' וכעין זה כתב הרמב"ן בפרק יש נוחלין דבנדר שנדר אדם בינו לבין עצמו לא בעינן תנאי כפול ולא שאר דקדוקי התנאים אע"ג דבעינן הני בתנאי שבין אדם לחבירו דומיא דתנאי בני גד ובני ראובן עכ"ל ודברי הרמב"ן והריב"ש אלו רמזם מור"ם בהגה"ה בסי' רי"ח סעיף א' ועל זה רמז כאן בד"מ סי' ר"כ על סי' רי"ח וא"כ משמע דכונת רמ"א ז"ל כאן בסי' ר"כ לאו על תנאי כפול בלבד אלא גם על שאר משפטי התנאים דחד מנייהו הוא תנאי קודם למעשה דלא משגחינן ביה:

וכן נמי מפורש יוצא בתשו' מיימוני דשייכי לספר הפלאה בה' שבועות סי' ד' שכתב וז"ל ואין לומר דאפילו לא חל נדרו על ידי ששתק בקוביא בשוגג מ"מ על ידי שלא עשה מסתמא תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה וכל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי והוי תנאו בטל ומעשה קים וחל נדרו משעה שעשאו ואפילו לא שחק. כי נראין הדברים שמועיל גלוי דעת כמו זבין ולא אצטריך ליה זוזי דהדרי זביני ושטר מכרחתא וכו'. הכא ודאי הדבר ידוע הוא שלא נתכוון לאסור על עצמו כל הפירות שבעולם חוץ מחוטין אא"כ ישחוק כמו שאמר ויש כאן גילוי דעת וכו' ע"ש. הרי מפורש יוצא כאן דבנדרים לא בעינן כל משפטי התנאים דסגי' בגלוי דעת:

אמנם אחר הישוב נראה דאין כ"כ הוכחה לנודר לצדקה בעבור חולה מדברי הרמב"ן ז"ל הנז' כי התם יהיב הרמב"ן טעמא לחילוק הנז' מפני שזה מדעתו התנה ורוצה הוא לקיים תנאו יע"ש בדף קנ"ו. וא"כ אפשר לומר כל שהוא נודר לצדקה בעבור חולה דמי לתנאי שבין אדם לחבירו יען כי הוא נדר הנדר הזה לשמים בעבור החולי שבא על החולה ההוא מן השמים כדי לסלקו ולאו מטוב רצונו ודעתו נדר זה אלא הוא היה מוכרח לידור ונראה לפ"ז שגם מתשו' מיימוני הנז' אין הוכחה די"ל ולומר דלא אתמר התם דסגי' בגלוי דעת אלא בנודר לאסור דבר על עצמו מטוב רצונו ודעתו ולכך סגי' בגלוי דעת אבל היכא שהיא נודר לצדקה בשביל חולה שהוא נודר מתוך הכרח של החולי כי חשב לרפאות החולי ע"י הצדקה שנדר אפשר דדמי לדין בין אדם לחבירו דבעינן משפטי התנאים:

אך מור"ם ז"ל נראה דלית ליה האי חלוקא דהא מדמי דין זה הנודר צדקה בשביל החולה לדברי הרמב"ן ז"ל הנז' ועיין בספר בשמים ראש בכסא דהרסנא סי' ר"ד דף ס"ו ע"ד בד"ה אח"ז ראיתי להרמב"ן בפרק יש נוחלין וכו' ומה שהביא שם מן פני יהושע ע"ש:

מיהו סברא זו הנז"ל דאזיל מור"ם ז"ל בתרה היא פלוגתא דרבוותא דהא הגאון פני אריה סי י"ז וי"ח העלה מדברי התוספות דגם בנזירות בעינן משפטי התנאים יע"ש:

ועל מה שכתב מהרימ"ט ז"ל ח"א סי' קל"ה ע"ד הרב הפוסק שכתב דבנזירות בעינן תנאי קודם למעשה וכתב עליו מהרימ"ט ז"ל דלא אמרה אדם מעולם ע"ש ראיתי לאחד מן האחרונים שהשיג על מהרימ"ט בזה והביא דברי הרב בעל המאור ז"ל במס' ביצה דף ך' בההיא דהבו ארבע מאה זוזי לפ' ולנסיב ברתי שכתב הוא משום דהוי מעשה קודם לתנאי דאז תנאי בטל ומעשה קיים ולדידיה גם מ"ש שם נדור ואינו יוצא בה ידי חגיגה נזיר ואינו עולה הוי נמי טעמא משום מעשה קודם לתנאי נמצא בעינן משפטי התנאים גם בנדרים עכ"ד:

וכן ראיתי להרב מהר"א ישראל בספר מחנה ישראל סי' ט"ו הנדפס בקול אליהו ח"ב שכתב בפשיטות דאיכא מ"ד דס"ל דגם בנדרים בענין משפטי התנאים יע"ש ואין לי פנאי להרחיב הדיבור בזה ועיין נו"ב מה"ת סי' קמ"ז ע"ש:

ברם כתבו האחרונים דלדעת רש"י ותוס' והרז"ה והראב"ד והרמב"ן והריטב"א וגם הרמב"ם ז"ל עמהם כולהו ס"ל דכל תנאי שהמעשה שלו אינו בפועל בשעת התנאי לא בעינן ביה משפטי התנאים אך הרשב"א והר"ן ובעל העיטור לית להו האי כללא אלא ס"ל אפילו במלתא דליכא מעשה השתא אלא דבור בלבד בעינן תנאי קודם למעשה ואי אקדמיה למעשה התנאי בטל והמעשה קיים ועיין על זה להרב מהר"א אלפנדארי ז"ל במכתב אליהו דף קנ"ה ולהרב אמרות טהורות אה"מ סי' ל"ח יע"ש:

וא"כ נידון השאלה דלא היה שם מעשה אלא דבור הנה לדעת רובא דרבוותא לא בעינן משפטי התנאים ולכן אפילו אם הקדים המעשה לתנאי לא אמרינן התנאי בטל והמעשה קיים אלא פטור מליתן ורק הרשב"א והר"ן ובעל העטור ודעמייהו יש בכה"ג משפטי התנאים:

מיהו י"ל מאחר דנידון השאלה הוא בצדקה הא קי"ל אמ"ל כמס"ל וכיון שאמר אתן כו"כ הו"ל כאלו נתן ממש והו"ל מעשה בפועל ולאו דבור בלבד וכיון דאיכא מסירה בפועל אז לכ"ע דתנאי בטל מפני שקדמו המעשה ועיין להגאון פני אריה סי' י"ח שכ"כ להדיא האי טעמא ע"ש ועיין להרב מכתב מאליהו דף קנ"ב ע"ג שכתב טעם זה על דין ש"מ שאמרו דבריו ככתובין ומסורין דחשיב אמירתו כמעשה בפועל ע"ש ורב אמרות טהורות דף ע"ה ע"ד פקפק בדבריו ע"ש:

אמנם ראיתי להרב הכנה"ג באה"ט סי' נ"ח אות וא"ו שהביא בשם הרב מהר"א ן' יעי"ש ז"ל דבש"מ שדבריו ככתובין ומסורין כל שאומר מעשה קודם התנאי הרי הוא כאלו עשה מעשה תחלה קודם קיום התנאי והוסיף הרב ז"ל מדיליה וכתב דה"ה בצדקות והקדשות שאמ"ל כמס"ל למ"ד דאף בהקדש עניים אמרינן אמ"ל כמס"ל עכ"ל ושם ציין על ספרו בי"ד סי' רנ"ח בהגהב"י אות י"א שהביא מחלוקת בזה אי אמרינן אמ"ל כמס"ל בצדקה וגם בענין ש"מ הביא מחלוקת שם ע"ש ועיין להרדב"ז ז"ל ח"ב סי' נ"ג דמשמע דין ש"מ עדיף יותר יע"ש:

והנה הטור ז"ל ח"מ סי' קכ"ה כתב ואם המקבל עני אמ"ל כמס"ל וכתב עליו מרן ז"ל בב"י לישן הוא דלא מקרי גבוה אלא ענייני הקדש אבל הכא לא שייך לומר אלא נעשה נדר ע"ש וכ"כ בסי' רמ"ג שם ע"ש נמצא מרן ז"ל ס"ל דלא אמרינן אמ"ל כמס"ל בצדקה לעניים אלא רק דמתחייב באמירתו מתורת נדר והרב בני יעקב ז"ל דף פ"ו ע"ג בד"ה וע"פ הדברים וכו' הקשה מדברי מרן ז"ל הנז' על תשובתו באבקת רוכל שהובאה בתשובות רמ"א ז"ל סי' מ"ז דמשמע אית ליה אמ"ל כמס"ל גם בצדקה לעניים והניח בצ"ע יע"ש ועיין להרב הש"ך ח"מ סי' רנ"ה ס"ק וא"ו והגאון רב בצלאל אשכנזי סי' ט"ו שהביאו מן הרשב"א הא דאמרינן כמס"ל לאו מסירה ממש והאריכו בזה יע"ש ועיין במשאת משה ח"מ סוף סי' כ"ד ודברים אלו סובלים אריכות ואין פנאי להאריך:

איך שיהיה הנה בכל סעפים הנז' יש מחלוקת וא"כ השתא יש לעשות בנידון השאלה ס"ס והוא ספק הלכה כמ"ד לא אמרינן משפטי התנאים בנדרים ספק כמ"ד אמרינן גם בנדרים ואת"ל הלכה כמ"ד אמרינן שמא הלכה ברובא דרבוותא דס"ל כל היכא שהוא בדיבור בלבד וליכא מעשה לא אמרינן תנאי בטל ומעשה קיים וס"ס זה הוא מתהפך כאשר יראה הרואה:

ודע דאין לפטור בנידון השאלה משום דאיכא עוד במשפטי התנאים שצריך להיות התנאי בדבר שאפשר לקיימו וזה שהתנה אם יחיה א"א לקיימו דאין בידו להחיותו אלא בידי שמים וכה"ג מצינו להרא"ם ז"ל בפרשת וזאת הברכה שכתב דאף אם נאמר כיון שהיה יהודה גיבור היה ברור לו שיצלית להצילו מגנבי וכיוצא מ"מ מצינים פחים מי פשיטא ליה למאי דס"ד בפרק אלו נערות לומר דצינים פחים בידי שמים נינהו ע"ש דזה אינו דראיתי להרב שער המלך ז"ל בה' אישות דף למ"ד ע"ב בד"ה ולדידי וכו' שהביא דברי הרא"ם ז"ל הנז' והקשו עליו דמאי דבעינן תנאי שאפשר לקיימו היינו לאפוקי דבר נמנע שא"א לקיימו מצד טבעו של עולם כגון ע"מ שתעלי לרקיע וכיוצא שהוא דבר נמנע שיבא לידי קיום ומש"ה אמרינן דאין זה תנאי אלא כמפליגה בדברים אבל תנאי דמצד טבעו של עולם אפשר שיבא הדבר לידי קיום אע"ג דאין בידו לקיימו אפשר לקיימו מיקרי וזה ברור ממ"ש גבי גט אם התנה ע"מ שתצא חמה מנרתיקה ע"מ שירדו גשמים דמקרי תנאי אע"ג דאין בידו להוציא חמה ולהוריד גשמים עכ"ד ע"ש:

והיה אפשר נמי להוכיח מתנאי ה"ז גיטך אם מת אך לא זכר הרב הוכחה זו משום די"ל זה בידו לקיים שישתה סם המות וימית עצמו ובמאמר כל האי בסוף פרק י"ב הובא בס' תומת ישרים דף פ"ו ע"ג שכתב ויש עוד דבר שא"א לקיימו שאין בידו ואעפ"כ מתנה עליו כגון הרי זה גיטך אם מת וכו' אופן זה אפשר לקיימו בידו כמו שכתבתי אך היה לו להביא אופן שהביא הרב שער המלך דגשמים וכיוצא:

ואשר כתבתם חילוק א' בשם הרב חק"ל ח"ג דף קכ"ז הנה חילוק זה אינו מוסכם אליבא דכ"ע דהא כמה פוסקים ראשונים ואחרונים נקטי דין אמ"ל כמס"ל בהקדש לעניים אפילו בדבר שאינו בעין ועוד כל הפוסקים דס"ל אין דין אסמכתא בהקדש ויהבי טעמא משום אמ"ל כמס"ל מוכרח דלית להו חילוק זה. ודע כי דין זה שכתבו מור"ם ז"ל בהג"ה סי' ר"ך בנודר בשביל חולה ומצא כיוצא בו בתשובת הגאון מהר"י מברונא ז"ל סי' רי"ד אך שם הנידון תנאי קודם למעשה שנשאל במי שנדר על החולה אם יחיה יתן כו"כ לצדקה ונפטר החולה אם חייב ליתן או פטור והשיב כיון דאמר להדיא אם יחיה משמע הא אם לא יחיה לא יתן ואע"ג דלא כפל התנאי דלא עדיף מהדיוט אם אמר אחד לחבירו אתן לך כו"כ אם תעשה לי דבר פ' פשיטא דלא חייב ליתן לו עד שיעשה לו אותו דבר עכ"ל יע"ש ויש להעיר בזה כי הדמיון שתפס בהדיוט נקיט המעשה קודם התנאי:

זאת תורת העולה בנידון השאלה הנה מטעם ס"ס הנז"ל נראה דשורת הדין מחייבת דאמרינן התנאי קיים ופטור אע"פ שהקדים לשון המעשה וכ"ש דבאמת לא ראיתי הוכחה ברורה למימר בדעת אחד מן הראשונים דס"ל אמרינן משפטי התנאים בנדרים וכל זה כתבתי בנחיצה והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.