רב פעלים/ד/יורה דעה/כב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה אחד היה דרכו לשתות שכר שקורין ער"ק שהוא זיעה שמושכין מן התמרים והואיל וראה שהוא משתכר ומתבזה בשכרותו וגם גרם לו השכרות עניינים לא טובים לכן נדר ונשבע שלא ישתה עוד ער"ק ועתה לשאל הגיע אם מותר לו לשתות יין מאחר כי היין אינו נכנס בלשון בני אדם בכלל הער"ק והוא בשבועתו לא הזכיר רק ער"ק או"ד גם היין נאסר עליו בשבועתו יען כי הוא נשבע על הער"ק בשביל שהוא משתכר בו ואם ישתה יין ג"כ הוא משתכר ונמצא שהסיבה שנשבע בעבורה ישנה גם ביין יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה:
תשובה הנה מרן ז"ל בסי' רי"ח ס"ב פסק מי שהעלילו עליו מפני שמכר יין לישמעאלים ומפני כך נשבע שלא יעשה יין למכור והיה לו יין עשוי מקודם אסור למכרו ע"ש ודין זה הביאו הב"י בשם הרשב"ץ וכאן בש"ע פסקיה להלכה ברורה והסכים בזה גם רבינו הרמ"א והוסיף נופך וכתב דאע"פ דקאמר שלא יעשה אזלינן בתר כונתו ע"ש:
והנה מצינו למרן ז"ל בסי' רט"ז סעיף ט' שפסק אמר קונם בשר ויין עלי מותר בתבשיל שיש בו בשר ויין אע"פ שנותנים בו טעם וכתב הגאון הש"ך בסע"ק כ"ה נראה דהיינו מסתמא אבל אם היה הטעם יין או בשר קשה לו כה"ג אזלינן בתר כונתו כדלקמן סי' רי"ח ואסור בטעמן עכ"ל וראיתי להרב מחנה אפרים ה' נדרים סוף סי' ל"ב שהביא דברי הש"ך הנז' וכתב ולא דק דכיון דהאומר בשר עלי בשר ממש קאמר לא אזלינן בתר כונתו וכו' ותמהני עליו כי הן אמת שהוא אזיל לשיטתו בה' נדרים סי' י"ח שהשיג על סברת הרשב"ץ ז"ל שהביאה מרן ופסקה בש"ע אך דברי הש"ך הנז' בפסק הש"ע הם מוכרחים דהא מרן ז"ל בש"ע בסי' רי"ח פסקה להא דהרשב"ץ וא"כ לדידיה מוכרח לפרש דבריו כאן כמ"ש הש"ך ז"ל דכ"ז מיירי בסתמא אבל אי הוה טעם בשר קשה לו ונשבע אז אזלינן בתר כוונתו וכמו שפסק בסי' רי"ח ס"ב הנז' דאזלינן בתר כונתו אע"פ שנשבע שלא יעשה ומאי מקשי על הש"ך דלא דק דבאמת דק ודק שפיר ושפתי כהן ישמרו דעת:
וא"כ השתא בנדון השאלה הנז' לפי פסק מרן ורמ"א בש"ע בסי' רי"ח ס"ב הנז' דאזלינן בתר כונתו אע"פ שלא נתפרש זה בדבריו א"כ ה"ה בנידון השאלה שבדבריו אמר ער"ק אע"פ כי במשפט הלשון אינו נכנס בשם ער"ק משמעות יין אפ"ה אסור גם ביין משום דאזלינן בתר כונתו שהוא נשבע על הער"ק מפני שהיה משתכר בו ומתבזה בשכרותו והרי גם ביין הוא משתכר ולהכי גם הוא בכלל בשבועתו ונדרו:
גם עוד מצינו שגם הגאון הרא"ם ז"ל ס"ל כן כדמוכח מתשובותיו סי' י"ד שהביאו פתחי תשובה סי' רי"ז ס"ק י"ב שכתב שם לדעת הרמב"ם ורבינו ירוחם והטור דסברי שהקוביא הוא שחוק מיוחד ולא נכלל במילת קוביא שאר מיני שחוק וגם בלשון בני אדם כן שהשחוק שמשחקים בפספסים הוא שקורין אותו קוביא עכ"ז הנשבע שלא לשחוק בקוביא נאסר בכל מיני שחוק דאזלינן בתר כונתו ע"ש משמע מהכא שגם איהו ס"ל שמוסיפין על דברי הנשבע לאסרו אפילו בדבר שאינו נכנס במשמעות דבריו והיינו משום דאזלינן בתר כונתו ועיין ג"כ להרדב"ז ח"א סי' רי"ד בטעם אחד מן הטעמים שכתב שם ע"ש:
והנה הרב הגדול מהרימ"ט ז"ל בסי' ז' הביא דברי הרשב"ץ ז"ל הנז' שהביאה מרן בב"י והשיג עליו ע"ש והרב שער אפרים סי' ס"ז הביא דבריו ותירץ קושיותיו אחת לאחת והחזיק בסברת הרשב"ץ הנז' אך הרב מהריק"ש בערך לחם השיג על זה והרב מחנה אפרים ז"ל בה' נדרים סי' י"ח גם הוא הביא תשובת הרשב"ץ הנז' והקשה עליו וכן הגאון הט"ז נתקשה בס' הרשב"ץ הנז' שפסקה מרן בש"ע וכתב דמאי איכפת לן בכונתו כיון שאמר בפירוש שלא יעשה דבזה משמע מאי דכבר עשוי אינו בכלל יבהדיא אמרו גבי לא תעשה לך פסל אין לי אלא לא תעשה העשוי כבר מנין שלא יקיים ת"ל לא יהיה לך וכו' ע"ש והגאון הש"ך בנקודות הכסף תירץ דלא קי"ל כשמואל דבעינן פיו ולבו שוים אלא בגמר בלבו להוציא פת חיטים והוציא פת שעורים אבל הכא הא קאמר שלא יעשה למכור א"כ קחזינן שאפילו בדיבור קפיד אמכירה וא"כ אזלינן בתר כונה ויעשה הוא לאו דוקא ובזה נדחה ג"כ מה שהביא מלא תעשה לך פסל דשאני הכא דקאמר לא יעשה למכור וכו' ע"ש:
וא"כ השתא לפ"ד הש"ך ז"ל הנז' י"ל דלכאורה דליכא הוכחה מדין הרשב"ץ הנז' לנידון השאלה יען די"ל דהתם שאני כיון שאמר בדיבורו למכור ולא אמר לא יעשה בלבד משמע דקפיד אמכירה ולהכי אזלינן בתר כונה דיליה ואמרינן מ"ש לא יעשה הוא לאו דוקא משא"כ בנידון השאלה הנז' שבדבורו לא אמר כי אם ער"ק ובזה לא נכנס היין כלל ונמצא שלא היה בדבורו שום הוכחה באיזה צד על היין להכי י"ל כל כהא לא אזלינן בתר כונה:
מיהו ראיתי בתשובת מהרימ"ט סי' ז' הנז' בקושיתו שהקשה בדברי הרשב"ץ הנז' שכתב שם בדבריו וז"ל לא מבעיא זה שהיה עשוי כבר אלא אפילו עשה אח"ך לעצמו יכול למכור ממנו שהרי לא הוציא בשפתיו מכירה ע"ש ותמהני מאד איך קאמר שהרי לא הוציא בשפתיו מכירה והלא הוא העתיק תשובת הרשב"ץ הנז' בפירוש שנשבע שלא יעשה יין למכור והרי נזכר בדבריו מכירה בפירוש ולא נשבע לעשות בסתם והנה באמת מהרימ"ט ז"ל גם בסי' נ"ה הביא תשובת הרשב"ץ הנז' ושם ג"כ כתב בתוך דברי השגתו עליו וז"ל אבל זה שנשבע שלא לעשות אע"פ שעיקר כונתו הוא שלא למכור הרי לא הוציא בשפתיו מכירה כלל ולמה לא והיה מותר למכור מה שהוא עשוי לו וכו' נמצא כל חילו בהשגתו הוא מפני שלא הוציא בשפתיו מכירה משמע דמודה מהרימ"ט בזה והיינו משום דיש להסביר כמ"ש הש"ך כיון דאמר למכור נמצא דקפיד אמכירה והרי בדיבור עצמו יש הוכחה כפי הכונה שלו ובאמת לשון השאלה שכתוב להדיא שנשבע שלא יעשה יין למכור מוכח להדיא שזכר מכירה בדבריו וא"כ מה קטעין מהרימ"ט י"ל ושו"ר להרב עצי לבונה ז"ל בסי' רי"ח שהקשה קושיא זו על מהרימ"ט והניחה בצ"ע ע"ש:
ואחר הישוב הצצתי היטב בתשובת מהרימ"ט דסי' נ"ה הנז' וראיתי שכתב בעברי על תשובת מהר"ר דוראן ז"ל ותשובת בנו מהר"ר שלמה ז"ל ע"ש ומוכח מדבריו שדבר זה ראה אותו גם בתשובת הרשב"ש ז"ל וכן הוא באמת שנמצאה שאלה זו ממש בהרשב"ש סי' ק"ע והיא כלה כמו שהיא כאשר העתיקה מרן בב"י אך בתשובות הרשב"ץ אביו לא נמצא באמת שאלה כזו כלל וכבר ראיתי להרב מכתם לדוד ז"ל בדף קפ"ג ע"ד שנרגש בזה כאשר הביא תשובה הנז' שהביאה מרן בשם הרשב"ץ וכתב ע"ז וז"ל ובס' התשב"ץ שבידינו לא מצאתיה ע"כ נמצא מקור שאלה זו היא בתשובות בנו הוא הרשב"ש ז"ל ואולי מרן ז"ל ראה אותה בכ"י בקובץ תשובת הרשב"ץ ולכן יחס אותה להרשב"ץ אבל באמת היא להרשב"ש ולא להרשב"ץ:
והנה ראה ראיתי בתשובת הרשב"ש ז"ל הנז' שהשאלה היא כתובה כפי מה שכתב בב"י ובש"ע וכפי מה שהעתיק מהרימ"ט ז"ל אך בדברי תשובתו כתב וז"ל ומיהו כשתדקדק בדבר תמצא שהוא אסור למכרו שהרי ענין שבועה זו היה מחמת הקנס שהטילו עליו שהעלילוהו שמכר וכיון שמחמת זה נשבע אע"פ שלא הזכיר מכירה אלא עשיה אסור למכור שהכל לפי הנודר כאותה ששנינו וכו' ע"ש הרי מפורש להדיא בתשובתו דפסיק ותני האי דינא אפילו בהיכא שלא הזכיר מכירה כלל אלא עשיה ועל כן מהרימ"ט ז"ל שראה דבריו התם להכי קא מותיב שהרי לא הוציא בשפתיו מכירה:
וא"כ השתא תירוץ הש"ך ז"ל דמתרץ לקושית הט"ז משום דקחזינן דאפילו בדיבור קפיד אמכירה ולהכי אזלינן בתר כונה ליתיה להאי תירוצא דבאמת מקור הדברים האלה שהביא מרן ז"ל בב"י בשם הרשב"ץ ופסקה בש"ע הנה גם בתשבת הרשב"ש הנז' ואינם בתשובות הרשב"ץ אביו והרי שם קאמר בתשובתו בפירוש אפילו חם לא הזכיר מכירה אלא רק עשיה בלבד:
ודע כי מלבד שיש לומר מאחר דלא מנינו בתשב"ץ כלל כי אם מצינו אותה בהרשב"ש ז"ל הנה בודאי שתשובה זו אינה להרשב"ץ כלל כי אם רק היא להר"ש בנו דוקא הנה עוד יש הכרח והוכחה לזה ממה שמצינו בתשובת הרשב"ץ שכתב הפך זה והוא כי ראיתי להרב ערך שלחן ז"ל שכתב על דין הש"ע הנז' וז"ל כ"כ מרן בב"י בשם הרשב"ץ והם דברי הר"ש בן הרשב"ץ סי' ק"ע אבל הרשב"ץ ח"ב סי' ס"א כתב דלא אמרינן הכל לפי הנודר אלא לגרוע מדבריו ולהקל עליו אבל להוסיף על דבריו מטעם הכל לפי הנודר לא מצינו דהא קי"ל דבעינן פיו ולבו שוים וכו' ע"ש עכ"ד נמצא דבריו אלה הם הפך התשובה הנז' שהשיב על השאלה דנשבע שלא לעשות יין למכור דאסר עליו למכור העשוי כבר מטעם הכל לפי כונת הנודר נמצא אפילו להוסיף אזלינן בתר כונתו:
מיהו אין מתשובה דסי' ס"א הנז' הוכחה ברורה כ"כ לומר שהוא חולק על פסק בנו הר"ש ז"ל בדין הנז' דבאמת שם בסי' ס"א השיב הרשב"ץ ב' תשובות על השאלה ותחילה השיב דע"כ לא אמרינן דהכל לפי הנודר אלא באומדנא דמוכח שכן הוא דעתו של נודר אבל באומדנא דלא מוכח לא אמרינן הכל לפי הנודר והאריך קצת בזה ואח"ז כתב ואני אומר עוד דלא אמרינן הכא לפי הנודר אלא לגרוע מדבריו ולהקל אבל להוסיף על דבריו מטעם הכל לפי הנודר לא מצינו וכו' ע"ש ועל כן הן אמת כי תשובה זו הב' היא הפך דעת בנו הר"ש ז"ל בדין היין שפסקו מרן בש"ע מ"מ תשובתו הראשונה שהשיב לא אמרינן הכל לפי הנודר אלא באומדנא דמוכח זה מסכים עם דינו של הר"ש בנו כי שם בדין הר"ש ז"ל איכא אומדנא דמוכח ולכאורה אכתי יש להרגיש על הר"ש ז"ל איך קפסיק בפשיטות הפך דברי הגאון אביו ז"ל שכתב בטעם הב' הנז' ולא זכר אותו ואפשר לומר דהר"ש ז"ל קים ליה במילי דאבוה וידע כי הגאון מור אביו ז"ל עיקר סמיכות שלו על טעם הא' ולא החליט טעם הב' הנז' להלכה כי אם כתבו לסניף בעלמא כן י"ל לכאורה על הרשב"ש ז"ל גם על מרן ז"ל י"ל נמי הכי דהא ודאי לא נעלם ממנו הך תשובה דסי' ס"א הנז' ונראה דלא חש לה כי אמר לא כתב הרשב"ץ טעם זה אלא לסניף ולא החליטו להלכה ודוק. ואיך שיהיה הנה אנן בדידן דאתכא דמרן ז"ל סמכינן אין לנו לתפוס להלכה טעם הב' הנז' שכתב הרשב"ץ בסי' ס"א מאחר דמרן ז"ל לא הביאו להלכה ולא חש לה אלא אדרבה מרן ז"ל ומשנהו רבינו הרמ"א ז"ל הסכימו להלכה כדעת הרשב"ש ז"ל בתשובה דמכירת היין הנז' דגם להוסיף אזלינן בתר כונת הנודר והכי נקטינן:
והנה מהרשד"ם ז"ל בי"ד סי' צ"א הביא דברי מרן בב"י מ"ש בשם הרשב"ץ וכתב שבנידון הרשב"ץ אין הלשון סותר הכונה אלא ב' שבועות הם יעשו יין ולא למכור ומלת לא נמשכת גם למ"ש למכור וכו' ע"ש והנה לכאורה גם מדברי מהרשד"ם הנז' יש לפקפק לפ"ז ולומר דאין הוכחה לנידון השאלה מדין הנז' שפסקו מרן בש"ע וכמ"ש לעיל מכח דברי הש"ך ז"ל אך באמת זה אינו כי אחר שמצאנו שהתשובה הנז' היא מקורה בהרשב"ש סי' ק"ע ושם מפורש להדיא בתשובתו אפילו אם לא זכר מכירה כלל כי אם רק עשיה ג"כ דיינינן ליה הני א"כ השתא שפיר יש לנו להוכיח נידון השאלה מדין הנז' ואין לנו לחלק ולומר כדברי מהרשד"ם הנז' יען כי לפ"ד התשובה של הרשב"ש הנז' אין מקום לדברי מהרשד"ם ז"ל אלו והוא ז"ל שכתב כן היינו שסמך עמ"ש בבית יוסף ולא ראה התשובה הנז' של הרשב"ש ז"ל שהבאנו:
זאת ועוד הנה מצינו ראינו שגם מהרשד"ם ז"ל בעצמו לא סמך על ביאור זה שכתב בסי' צ"א הנז' דהרי בסי' קל"ג חזר וכתב מהרשד"ם ז"ל בפשיטות הפך זה והוא שכתב וז"ל אבל השתא כפי דברי הרשב"ץ בנ"ד הדברים ק"ו ומה התם שאין הלשון סובל כלל על מה שכבר עשוי שהוא לא נשבע אלא שלא יעשה אפ"ה אמרינן דאזלינן בתר אומדנא כיון שנשבע מחמת העלילה וכו' ע"ש. גם עוד תמצא למהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' רכ"ח דבר מפורש יותר ויותר בזה שכתב ומעתה באנו לחקירה השלישית אם יש להוסיף על ההסכמות החזקות מכח אומדנא בדבר שלא נתברר בלשון ההסכמה ועל זה אני אומר שנפל מחלוקת בזה ברבני דורינו כי הרב מהרד"ך דעתו דאמדינן דעת המסכימים להוסיף על מה שלא בא בפירוש והאריך בזה בבית ל"ב תדר ב' ומהר"י טאיטצא"ק פליג עליה ומהרד"ך הביא ראיות כנגדו ואחר שנדפס בית יוסף ראיתי שהרב הרשב"ץ דעתו בפירוש דאמדינן דעת המסכימים להוסיף אפילו בדבר שמשמעות הלשון להפך שהרי כתב בסי' רי"ח בי"ד על מי שנשבע שלא יעשה יין וכו' הרי שדעתו בפירוש אפילו בדבר שהלשון מורה להפך ממה שאנחנו רוצים לאסור ועכ"ז כתב שיש להוסיף כן מהכרח אומד הדעת וכו' ע"ש:
נמצא מוכח להדיא מדברי מהרשד"ם בי"ד סי' קל"ג הנז' ובת"מ סי' רכ"ח הנז' דלית ליה הך טעמא דטעים איהו גופיה בסי' צ"א בדין הנו' שכתבו מרן ז"ל בשם הרשב"ץ ולית ליה מה שהסביר הש"ך ז"ל לחלק בהאי דינא דמכירת היין הנז' אלא סבר בפשיטות דתשובה הנז' שהביאה מרן בשם הרשב"ץ איירי דאזלינן בתר הכונה אפולו בדבר שהלשון מורה הפך ממה שאנחנו רוצים לאסור ועל כן השתא שפיר יש לפשוט דין השאלה דידן הנז' מדין מכירת היין הנז' שפסקה מרן בש"ע סעיף ב' ואין לחלק ביניהם כלל וכ"ש וכ"ש לפי' מה שהבאנו לעיל ממקור התשובה הזאת אשר היא בהרשב"ש סי' ק"ע ששם כתוב להדיא אפילו לא זכר מכירה ועיין להרב פרח מטה אהרן ז"ל סי' מ"ד מה שהאריך בענין זה דהרשב"ץ והביא שם סברת מהרד"ך ומהריב"ל ומהרשד"ם ומהר"א ששון ז"ל ע"ש:
וראיתי להרב פני משה ז"ל ח"ג סי' מ"ז שהביא דברי מהרד"ך ז"ל וכתב שמבואר בדבריו אפילו היכא דאין הלשון סובל האומדנא לא לשון בני אדם ולא לשון התלמוד דאזלינן בתר האומדנא גרידא ואמרינן הרי הוא כמפורש כן והביא עוד דברי מהריב"ל דחייש לסברת מהרד"ך ז"ל הנז' גם הביא דברי מהרשד"ם בי"ד סי' קל"א שהכריח כסברת מהרד"ך מתשובה שהביאה בבית יוסף על שם הרשב"ץ כי מתשובה הנז' הכריח מהרשד"ם דמוסיפין על התקנות וגדריים משום אומדנא אע"ג דאין הלשון סובלו ע"ש והנה אע"ג דהרב פני משה ז"ל אחר שהביא כל זה יצא לפלפל בלשון השבועה של נידון הרשב"ץ להשוות זה עם סברת מהרימ"ט ז"ל עכ"ז כתב אח"ז בדף ע"ט ע"ד וז"ל אך בין הכי ובין הכי הנה עינינו הרואות דמהרשד"ם ז"ל בפירוש בההיא דמהרד"ך ז"ל דאזיל בתר אומדנא אע"ג דאין הלשון סובלו שמוכרח כן מהך דהרשב"ץ וא"כ בטלה דעתי לגבי עפר רגליו. ועוד דל מהכא הא דהרשב"ץ תיפוק לי דהא איכא מהרד"ך ומהרשד"ם ומהריב"ל ומרן אבי התעודה הרב המופלג מור זקיני זלה"ה דאית ליה סברת מהרד"ך דאזלינן בתר אומדנא ומוסיפין על הגדרים א"כ מאן ספין ומאן רקיע להקל במקום שאמרו להחמיר עכ"ל ע"ש א"כ השתא לית לן לספוקי בנ"ד משום ההוא טעמא שעשה הש"ך ז"ל ולא ממ"ש מהרשד"ם בסי' צ"א להשוות תשובת הרשב"ץ עם סברת מהרימ"ט וכ"ש וכ"ש לפי מה שהבאנו ממקור התשובה הכתובה בהרשב"ש ז"ל:
ואחר החיפוש בס"ד ראיתי להרב הגדול מהרש"ל בב"ד ש"ש י"ד סי' ד' שרמז עליו הגאון חיד"א ז"ל בשיורי ברכה בהשמטות בסי' רכ"ח וראיתי שם בדף נ"ו ע"ג וע"ד שהביא דברי מהרשד"ם דסי' צ"א הנז' ואח"ך כתב אמנם הרב ז"ל בעצמו לא הסכים לזה דבאותו חלק סי' פ"ג וקל"א וקל"ג וקמ"ב ובח"מ סי' רכ"ח מבואר להדיא שאינו מבין כן בדברי הרשב"ץ אלא שאין הלשון סובל כלל מה שכבר עשוי וסותר הכונה ואפ"ה אזלינן בתר הכונה וא"כ ודאי נראה דחזר בו מההיא דסי' צ"א וסבר בכל גוונא אסר הרשב"ץ וכו'. גם הביא הרב ז"ל הנז' שם דברי הרב פני משה ח"ג סי' מ"ז שהבאתי לעיל ועל זה סיים וכתב וז"ל וא"כ אם הראשונים כמלאכים כתבו כן אנן מה נענה בתרייהו ומי יקל ראשו בדבר הזה כנגד הרים גדולים ומה גם שמרן בש"ע פסקה לההיא דיהרשב"ץ ואנן בדידן פה צוב"א יע"א בתריה דמרן גרירן בכל הוראותיו בכל חקותיו ובכל משפטיו ואפילו כנגד רבים ואפילו להקל וכ"ש להחמיר עכ"ל ע"ש:
ודע כי בספר משחא דרבותא בי"ד סי' רכ"ח הביא שם תשובת מהר"א ארגיאס ז"ל שהובאה בב"ד ש"ש סי' ג' ועוד הביא על זה תשובת הרב מהרי"ל ז"ל שהסכים על זה וכתב וז"ל הדברים פשוטים מפי סופרים ומפי ספרים דבתי הקאוואני"ם הם בכלל התקנה דמוסיפין על התקנה כיון שהרשב"ץ והרשב"ש בנו סי' ק"ע הורו הוראה זו ונמשכו אחריהם מרן הב"י ורמ"א ורובם של אחרונים כמ"ש האי צורבא מרבנן בשם כנה"ג הכי נקטינן וכו' עכ"ל ע"ש והנה עוד שם הביא תשובה א' על זה מהרב מו"ז ז"ל שהסכים בכל זה וכתב בדף ע"ט ע"ג וז"ל ולענין הלכה כיון שהרשב"ץ ובנו הורו הוראה זו ונמשכו אחריהם מרן הב"י ורמ"א ורבים מהאחרונים הכי נקטינן והולכין אחר כוונת הנודר ומוסיפין בתקנה עכ"ל ע"ש:
אחרי כותבי כל הנז"ל ראיתי בס' אמרות טהורות ה' נדרים דף י"ב ע"ג שהביא דברי מרן בב"י מ"ש בשם הרשב"ץ כנז"ל וכתב תשובה זו היא מהר"ש בנו של הרשב"ץ והובאה בתשובותיו סי' ק"ע וכו' ועוד הביא שם דברי מהרימ"ט ז"ל בסי' נ"ה מ"ש על זה דמאחר שנשבע שלא לעשות אע"פ שעיקר כונתו היא שלא למכור הרי לא הוציא בשפתיו מכירה וכו' וכתב הרב ז"ל ע"ד מהרימ"ט ז"ל הנז' וז"ל ולע"ד תיובתא ליכא דהרי ס"ס הזכיר מכירה בשבועתו ואמר שלא יעשה יין למכור לא ליאודי ולא לארמי אלא דהספק שנסתפק הרב הוא דאפשר דכיון שאמר שלא יעשה למכור וזה אינו עשוי מתחלה למכור כי אם הוא עשוי לצורך עצמו דאפשר שיהא מותר למוכרו ושוברן הרב ז"ל דכיון דהשבועה היתה מחמת העלילה אע"פ שלא הזכיר מכירה כלומר שלח אמר בשבועה שלא ימכור אלא אמר שלא יעשה יין למכור אסור למוכרן שהכל לפי הנודר ומה שאמר שלא יעשה היינו מפני שהיה רגיל לעשות יין הרבה למכור נשבע שלא יעשה יין הרבה למכור אבל עיקר השבועה היא שלא למכור והרי הוציא בשפתיו המכירה ואמר שלא יעשה למכור עכ"ל ע"ש. ואחמ"ר מכבוד תורתו פירושו זה בדברי הרשב"ש ז"ל הוא דוחק וא"א להיות אך כונת הרשב"ש ז"ל כמ"ש אע"פ שלא הזכיר מכירה אלא עשיה אסור למכור היינו שבא להוסיף רבותא לדינא על הנידון שלו דאיירי שנשבע שלא יעשה יין למכור ובא לומר אפילו אם היה המעשה באופן זה שלא הזכיר מכירה אלא עשיה דהיינו שנשבע שלא יעשה יין ולא אמר למכור עכ"ז אסור למכור העשוי מקודם משום דאזלינן בתר כונתו שהוא חושש וירא מן המכירה ומהרימ"ט ז"ל אחר שראה עיקר התשובה הנז' ומצא שמפורש בדבריו דפסיקא ליה להרשב"ש באיסור המכירה אפילו בהיכא שלא הזכיר מכירה כי אם עשיה בלבד להכי כתב הרי לא הוציא בשפתיו מכירה ודוק היטב:
העולה מכל האמור הנה נידון השאלה הנז' נלמד מדין מכירת היין הנז' שפסק מרן ז"ל בש"ע ס"ב דאזלינן בתר הכונה של הנשבע אפילו שלא יש בדבריו שום הוכחה על כונתו בשום צד כלל וכן הוא סברת מהרד"ך ומהריב"ל ומהרשד"ם ושער אפרים ופמ"א ופני משה ועוד ועוד כמה אחרונים ז"ל שהבאנו לעיל ועל כן גם זה שנדר ונשבע שלא ישתה ער"ק מאחר שכל כונתו הוא שלא ישתכר נאסר עליו גם היין שגם בו הוא משתכר וזה ברור. והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |