רב פעלים/ד/יורה דעה/ו

רב פעלים ‏ ד יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לכלכתה יע"א

אשר שאלתם על גבינה שיש בה תולעים וכו' הנה מרן ז"ל ביו"ד סי' פ"ד סעי' ט"ז כתב תולעים הגדלים בבשר אחר שחיטה או בדגים או בגבינה מותרים כל זמן שלא פירשו. ויש מי שאוסר התולעים המתהווים אחר שחיטה וכו' וכתב מור"ם בהג"ה ונהגו להקל כסברא הא' עוד נוהגין בתולעים של גבינה לאכלן אעפ"י שקופצין הנה והנה על הגבינה אבל אם פירשו לגמרי אוסרים אותה עכ"ל ובס' הבהיר זבחי צדק ח"א סי' פ"ד ס"ק רכ"ג כתב על דין זה של תולעים הגדלים בבשר אחר שחיטה או על הגבינה דאמר הש"ע שהם מותרים כל זמן שלא פירשו. הנה בזה יש מחלוקת גדולה דראבי"ה ז"ל ס"ל שאם פירשו לגמרי מותר, ורשב"ש ז"ל ס"ל שאם פירשו לגמרי אסור. אבל אם פירש על גב הגבינה מותר והרשב"א ז"ל ס"ל אף אם פירשו ע"ג הגבינה אסורים ודעת מרן ז"ל יש להסתפק בו וכו' ולענין הלכה הרב פרי חדש האריך בזה והחמיר מאד וס"ל דלא כראבי"ה ז"ל וגם הרב פרי תואר ז"ל הסכים כהפר"ח ז"ל לאסור וסבר כהרב פר"ח דגם אם פירש התולע ע"ג הגבינה אסור מספק ואנחנו פה עירנו בגדאד יע"א נוהגין כהרב פר"ח וכסברת הרשב"א ז"ל דאם ראו תולעים בגבינה מרעישים העולם ואוסרים אותם וא"כ פה עירנו בגדאד בין בבשר בין בדגים בין בגבינה אם פירשו על גביהן דכלי אסור דנהגו כהרשב"א ז"ל וכדעת הרב פר"ח ז"ל ואין לשנות:

ומיהו חזות קשה הוגד לנו דבעירנו בגדאד מחמירים ביותר בזה דאף אם ראו תולעים בתוך חתיכת הגבינה והתולעים אינם נראין מבחוץ אלא כשישברו הגבינה יצאו מהם תולעים אוסרים אותה ג"כ ולא ידענו למה כ"כ מחמירים. ואין אנחנו תמהין לומר דהיה להם להתיר לאכול ח"ו התולעים של הגבינה בעין דהאמת ודאי הוא דאסור לאכול התולע שנמצא בתוך הגבינה וצריך לזרקו משום בל תשקצו דמאיסי נינהו אך תמיהתנו על המנהג שנהגו כשרואין תולעים בתוך הגבינה אוסרין חתיכת הגבינה ההיא לגמרי. ולזאת אנחנו תמהין למה תאסור הגבינה דאם בעת שמשבר אותה רואה תולעים ודאי זורק התולעים ולא יאכלם משום דלא תשקצו. ואם חוששין פן חתיכה מן הגבינה שמכנים לפיו ואוכל אותה יש בה תולע בתוכה ואינו נראה מבחוץ מה בכך דה"ז מותר לכ"ע דליכא בל תשקצו אלא באוכל תולע בעין להדיא וסו"ד כתב ליישב המנהג שנהגו לאסור גם בכה"ג היינו משום דאיסור תולעים חמור מאד דעל כל תולע שפירש חייב חמש מלקיות או שש והגבינה מסורה על הרוב ביד עמי הארצות שרוב החנוונים פה הם עמי ארצות ואפי' מקרא אינם יודעים ומשו"ה ראו להחמיר עליהם ואסרו להם חתיכת הגבינה כולה אעפ"י שהתולעים נמצאו בה בפנים ואין נראין מבחוץ עכ"ד:

ואני אומר בס"ד כיון דמנהג זה שנהגו פה עירנו בגדאד בגבינה הוא מנהג ברור וידוע מזמן קדמון שכן יורו המורים בדבר זה בדור אחר דור אמרינן דודאי דהחמירו בזה משום גדר וסייג ועל כן ודאי אין לשנות ובסה"ק רב פעלים ח"ב ביו"ד סי' כ"ג כתבתי שהרב כפי אהרן דף כ"ז הביא מדברי הרשב"א ז"ל שכתב אם נהגו איסור ואין אדם יודע אם הוא מחמת טעות או מחמת גדר וסייג אין להתיר להם ע"י שאלה ואין היתר אא"כ ידעינן בבירור שנהגו בטעות, וכתב עוד דהטור ז"ל ורש"ל ודמש"א ג"כ אזלי בשיטה זו דמנהג בסתם תלינן בגדר וסייג. ועוד הביא חולקים ע"ז דעת הרמב"ם ומהריק"ו וב"י דס"ל כל שהוא בסתמא אמרינן מנהג בטעות הוא ומבטלינן ליה עי"ש. והנה עינא דשפיר חזי אע"ג דאיכא פלוגתא בהיכא דלא ידעינן בבירור משום גדר וסייג ע"כ בנידון דידן כ"ע מודו דלא תלינן בטעות אלא בגדר וסייג יען כי זה המנהג אינו מסור ביד בעלי בתים והמון העם אלא הוא יוצא בתורת הוראה מן חכמי העיר וביהמ"ד שמביאים לפניהם הגבינה שמצאו בה התולעים כדי לשאל עליה והם מורין להם להחמיר ולאסור ובודאי לא תלינן חכמי העיר בטעות לומר שלא ידעו ולא ראו מה שכתוב בש"ע בדברי מרן ז"ל ובדברי מור"ם ובפוסקים החונים עליהם ולכן אית לן למימר שידעו כל זאת והחמירו משום לעשות גדר וסייג בעון התולעים שהוא איסורו חמור מאד שכל תולע שפירש חייב עליו כמה מלקיות ולא עוד אלא שאיסור התולעים הוא דבר המצוי הרבה. צא וראה מ"ש הרב בעל פר"ח ז"ל תוכחת מוסר לחכמי הדור שיהיו מזהירין את העם בדיני התולעים על כן שורת הדין מחייבת דאין להקל במנהג דאיסור שנהגו בזה:

ועוד נמי בזה"ז לפי טבען של בני אדם אנו רואין דמאיסי להו דהתולעים בכל גוונא וא"כ לא פלטי מאיסור של בל תשקצו בכל אופן שיהיה והוא דכתבתי בס"ד בסה"ק בן איש חי שנה שניה בפרשת נשא אות ג' אעפ"י שאמרנו תולעים שבמים שבכלים ושבבור שהם מוכנסין שלא פירשו מותרים מן התורה מ"מ אסורים מדרבנן משום בל תשקצו אם בולעם לבדם דהיינו שיכניס ראשו לבור או לכלי ויבלע התולע בפיו מן המים אבל אם בולען עם המים ביחד אין בזה משום בל תשקצו דאינו נמאס בעיניו כיון שאינו בולע התולע בפ"ע אלא יורד לתוך פיו עם המשקין. ומיהו אם באמת מאיסי ליה אפי' שבולען עם המשקה. יש בה איסור משום בל תשקצו ע"כ לפי"ז גם האוכל חתיכת גבינה ויודע שיש בתוכה תולע קטן אעפ"י שאינו אוכלו בפ"ע אלא אוכלו עם הגבינה ביחד ואינו רואהו אפי' אם מאיס ליה יש בזה משום בל תשקצו ולפי הנראה בטבען של בני אדם בזה"ז שגם נמאסים בכה"ג:

והנה נודע דאנשי כלכתה ואנשי במבי ואנשי סנגפור ורנגון כלהו גרירי בתר מנהג בגדאד יע"א מפני שהם או אבותם או אבות אבותם כלם הם מאנשי בגדאד יע"א צא ולמד ממנהג ניקור הבשר שהובא בס' כפי אהרן ולכן כמו שפה בגדאד נהגו איסור בגבינה שאין התולעים נראין בה מבחוץ אלא רק בפנים כן חייבים באותם המקומות לנהוג איסור גם בזה:

ואשר שאלתם על תאנים רגא"וו שהם כבושים ביחד בתוך העור ע"י קמח שעורים שנותנים על התאנים כלם ומסדרים אותם תוך החמת של העור זה על זה ומפזרין עליהם קמח שעורים שאמר להם ת"ח א' שזה נקרא חמץ נוקשה דאסור מדרבנן וכל דבר שאיסורו מדרבנן אזלינן ביה לקולא על כן מותר לאכלן בפסח עם קמח השעורים שדבוק בו כדי לקיים מצות ושמחת בחגיך שהיא מדאורייתא עכ"ד. הנה אוי ואבוי על דברים אלו שאפי' תינוקות של בית רבן ימלאו פיהם שחוק על דברים בדוים האלה ואין צורך לפרש עוקצם ומרירותם של דברים אלו ולהתיר אפי' ספק דרבנן בשביל שהמאכל ערב לו לקיים מצות ושמחת בחגיך ומה ענין ושמחת בחגיך עם ענין זה לאכול מאכל הערב לו אין בדברים אלו אלא רק שחוק וקלות ראש ח"ו בהלכות תורתנו הקדושה ולא אאמין שיהא ת"ח מוציא מפיו דברים אלו ורק יתכן שהשומע לא הבין כוונתו:

ובעיקר הדין של התאנים הנכבשים בקמח שעורים אשר שאלתם הנה דגם כי דבש התאנים הוא מי פירות וקיי"ל אין מי פירות מחמצין את הדגן. עכ"ז יש לאסור מצד הקמח הדבוק בהם כי הכובשן הוא גוי ומביא קמח מן הנטחן ע"י גוי ואין זה שמור דאולי באה עליו מים. זאת ועוד אחרת גדולה מזו כי המסדר את התאנים זע"ז בתוך העור בעודם רטובים ונדבק דבש התאנים בידיו ולכן הוא טובל ידו במים בעת עסקו בסידורם כמה פעמים ונמצא זה הקמח שנתלחלח מן המים שבידיו כשהוא עוסק בו וחוץ מזה יש לחוש חששה קרובה שזה הפועל כשהוא עוסק במלאכה זו של סידור התאנים בעור הוא אוכל ושותה במקומו ויש לחוש שנפל פירור קטן פת של סעודתו על התאנים ונדבק והוא אינו ניכר מרוב קוטנו והרי חמץ בעין שאוכל בתוך הפסח עם התאנים גם יפול מים מן שתייתו בסעודתו על התאנים והקמח ומחמיץ הקמח וחששות אלו חשו להם חכמים בהלכות הפסח:

ודע כי חמץ נוקשה שכתב מרן ז"ל בסי' תמ"ז סעי' י"ב וז"ל חמץ נוקשה אפי' בעיניה אינו אסור בהנאה אחר הפסח יש בזה כמה דעות בפוסקים. י"א שיש שני מיני חמץ נוקשה וי"א שיש תלת מיני חמץ נוקשה. גם יש אומרים חמץ נוקשה שהוא ראוי לאכילה אסור מן התורה בפסח ולכן אם עבר עליו הפסח אסור גם בהנאה אבל חמץ נוקשה דאינו ראוי לאכילה לבדו אינו אסור בתוך הפסח אלא מדרבנן ולכן אחר הפסח אינו אסור אלא באכילה ומותר בהנאה למכרו לגוי. ויש עוד חלוקי דינים בענין זה ואין צורך לנו לפרשם כאן:

אשר על כן אלו התאנים שמשימין עליהם קמח שעורים כשכובשין אותם בתוך העור אסור לאכלם בפסח והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.