רב פעלים/ד/יורה דעה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png יורה דעה

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה פה עירנו בגדאד יע"א יש לכולל העיר חכם על הבשר שקורין בלשון לעז גאבילה והוא סך קצוב על כל הבהמות הכשרות ומהכנסה של זה המכס לוקחים השוחטים והבודקים של העיר הפרס שלהם מדי חודש בחדשו וכן הדיינים ג"כ לוקחין הפרס שלהם מדי חודש בחדשו מזאת הגאביל"ה של הבשר גם עוד נותן הכולל מזה המכס של הבשר סך קצוב בכל חודש לת"ת גם סך קצוב לת"ח העוסקים בגפ"ת בבית המדרש גם עוד סך קצוב לאיזה בעלי בתים וכיוצא גם עוד נותנים מזאת ג"כ לצורך ב"ח והכל הוא מזאת הגאביל"ה של הבשר:

והנה בעתה מחמת שהעילו הוצאות רבות על הכנסה של מכס הבשר הנז' וגם תוספת חדשה שהוסיפו באיזה פרס מהם וגם לקצת ת"ח היושבים בביתם ועוד לקחו גרוש אחד מסך המכס הקצוב על כל בהמה ובהמה לצורך המס של עסכריי שהטיל המלך יר"ה על כן מחמת זאת אין ההכנסה של מכס הבשר הנז' מספקת כדי צורך כל הסכים הנז' המוטלים עליה מדי חודש בחדשו ואם יקחו הכל פרס שלהם בשלימות לא יוכל הכולל ליתן דבר המספיק לצורך ב"ח ולכן התחכמו אנשים פרטיים מיחידי הקהל הי"ו ועשו תקנה שיפחתו עשרה למאה מכל הפרס המוטל ענ ההכנסה של מכס הבשר הנז' דהיינו כל הלוקח מאה יקח מכאן ואילך תשעים חוץ מן הקצבה הנהוגה לקופת ת"ת לא יפחתו ממנה כלום כי א"א בזה:

ואנחנו השוחטים והבודקים שבעיר הזאת בשמעינו זאת התקנה צווחנו ככרוכייא שזה הפחת לא יקום ולא יחול ולא יהיה על הפרס שלנו שהוא שכר טרחנו ועמלנו ועבודתנו ויגיע כפינו ואינו דומה פרס שלנו לשאר דברים המוטלים על מכס הבשר הנז' וקצת מן היחידים אמרו אם לא תקבלו עליכם זה הפחת אנחנו מסלקים אתכם ומביאים שוחטים ובודקים אחרים ולא אמרו כן בפנינו אלא שמענו שכך אומרים ועל זאת אנחנו משיבים להם כי אנחנו מוחזקים במלאכתנו זאת של השחיטה ובדיקה בעיר הזאת ומוחזקים אנחנו בסך הפרס הזה שאנחנו לוקחים מכמה שנים מדי חודש בחדשו ואין מי שיוכל לסלקנו מחזקתנו ואין מי שיוכל לפחות משכר פעולתנו ועבודתנו אפילו פ"ק כי אנחנו מוחזקים בזה וחזקתנו היא שרירה וקיימת כל ימי עולם:

חזרו ואמרו קצת היחידים כי אין אנחנו פותחים הפרס שלכם ונותנים לשו"ב אחרים חדשים או לדבר מצוה מחדש שלא היה מוטל על זאת ההכנסה של מכס הבשר אלא אנחנו עושים זה הפחת על כל בעלי הפרס בהכרח יען כי עתה בזה"ז אנחנו רואים שאין ההכנסה של מכס הבשר מספקת ליתן בשלימות לכל הדברים הנהוגים המועלים עליה ואם תקחו אתם ואחרים הפרס שלכם במשלם לא יוכל הכולל ליתן מן מכס הבשר לצורך ב"ח כאשר היה נותן מקדמת דנא על כן בדין הוא שזה הפחת הנעשה במכס הבשר יתחלק לפי חשבון על סכי הפרסות המוטלים על מכס הבשר וצריך שגם אתם תהיו שוים בזה הפחת עם שאר בעלי הפרס כפי התקנה הזאת שעשינו ולמה יהיה הפרס שלכם עדיף משאר דברים הנז"ל המוטלים על מכס הבשר ואין ראוי שיהיה הבדל ביניכם לבין אחרים:

ועל זאת אנחנו השו"ב משיבים שתי טענות חזקות הא' שאין דמיון והשוואה לשאר דברים עם פרס שלנו דודאי פרס דידן עדיף ותקיף ואלים טובא שלא תחול עלינו התקנה הזאת של הפחת כלל ועיקר יען כי הפרס שלנו הוא שכר עבודתנו ועמלנו ויגיע כפינו וגודל היגיעה והטרחה שיש לנו במלאכתנו הוא ידוע בעיר הגדולה הזאת בפ"י שצריך להם בכל יום בשר בהמות כשרות ובכל ערב שבת קודש צריך להם כשרות ובעיו"ט צריך להם כשרות צא וחשוב כמה וכמה בהמות צריך לשחוע ולבדוק עד שיעלה סך הכשרות הנז' כי פה העיר על הרוב הבהמות יהיו ב' שלישים טרפות ושליש כשרות ואנחנו השוחטים ובודקי הסכין ובודקי הריאה בין הכל עשרה בפ"י ועל כן כמה וכמה יגיעה וטורח יש לנו בזה המלאכה הקשה והגדולה הזאת. גם מלבד כובד המלאכה עצמה עוד יש עלינו דבר קשה מאד שאנחנו צריכין לנדד שינה מעינינו בכל לילה ולילה בכל ימות השנה קיץ וחורף לצאת למלאכתנו קודם עלות השחר כשתי שעות ובלילה שצריך שחיטה מרובה יהיה קודם כמה שעות ועד אחר זריחת השמש על הארץ בשתי שעות לא נגמור מלאכתנו. ועוד זו רעה חולה כי מקום בית המטבחים הוא רחוק הרבה מסוף בתי העיר כדי להרחיק העיפוש והוא עומד במקום שמם וכמה יגיעה יש לנו ללכת בלילה למקום רחוק כזה שהוא מעבר דרך לסטים מזויינים וכל טמא לנפש וכמה צער סובלים בימות החורף ברוח חזקה וקור הקשה של הלילה בכל משך הדרך הרב מבתינו לבית המטבחים. גם זו קשה מכולם כי כאשר יגיעו ימים יקרים בשנה תכבד העבודה עלינו ביותר מחמת שהציבור צריכין בשר הרבה וכל תפילות שלנו הם ביחיד על כן איש לבב ישקול בדעתו כמה וכמה יש לנו בזה עינוי הנפש ועינוי הגוף ולולי דוחק הפרנסה מי יסבול צער ועינוי כזה וכל איש ישפוט בשכלו שזה הפרס שלנו לא נחשב כלום כפי תוקף המלאכה והעבודה המוטלת עלינו מצד הנפש ומצד הגוף. הנה כי כן מי אמר ותהי לפחות מן הפרס שלנו אשר זכינו והחזקנו בו בעבור עבודתנו ויגיע כפינו ומה דעות יש לקצבה הנהוגה לזולתנו עם הפרס שלנו וכי צדקה אנחנו לוקחים מן הציבור או בתורת מחזיק מחזיקים בידינו. הלא את שכר עבודתנו ומלאכתנו ועינוי נפשנו וגופנו אנחנו לוקחים. צא ולמד כמה החמירה התורה בשכר פעולה ומקרא מלא דבר הכתוב בענין שכר שכיר כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו וכו'. ולכן כל איש ישר ישפוט בצדק שזו התקנה של הפחת לא תחול ולא תקום ולא תהיה על הפרס שלנו שהוא שכר עבודתנו הקשה והרבה הזאת כי מן הראוי אדרבה צריך להוסיף על הפרס שלנו שאינו מספיק כדי פרנסת ב"ב שכל אחד מאתנו תלו ביה טפלי כמה נפשות:

וטענה השנית כי החסרון שהיה בהכנסה של מכס הבשר הנז' הוא מחמת שלקחו קצת יחידים גרוש אחד לצורך המס של עסכריי מהקצבה של המכס המוטל על כל בהמה ובהמה וזה מלבד מה שהטילו מחדש סך קצוב בפ"ע על כל בהמה ובהמה לצורך המס וזה ודאי עושה הפך הדין ליקח מן הגאביל"ה של הבשר לצורך המס של עסכאריי שפטורים ממנו העניים והת"ח וא"כ אפילו לפי דבריהם למה יעשו פחת עשרה למאה יחזירו זה הגרוש בלבד ולא יקחו אותו לצורך המס ואז לא יצטרכו לעשות פחת עשרה למאה מן הכל:

וטענה שלישית יש ג"כ בידינו והוא כי קופה של ב"ח מעולם לא היה לה סך קצוב ומסויים על המכס של הבשר אלא לוקחים לה מן הגאביל"ה של הבשר כפי מה שיכולים ליקח פעם הרבה פעם מועט ועתה אם רוצים לעשות התקנה הזאת של הפחת עשרה למאה כדי שיוכלו ליתן לב"ח מן הגאביל"ה הנז' סך חשוב אין אנחנו מחוייבים ליתן לב"ח מן הפרס שלנו שזכינו בו אין צבור עני יעשו לב"ח סיוע ממקום אחר ובאופן אחר הלא מצוה זו מחוייבים בה כל אשר תשיג ידו ליתן. ועוד טענות אחרות יש בידינו ולא רצינו לפרשם כדי שלא יאמרו שבאנו לרדוף אחרים ומעיקרא אין אנחנו צריכין להרבות טענות עוד יותר כי תלי"ת בנו דבר ה' ויודעים אנחנו שיש לנו זכות ברור ע"פ הדין אפילו בחדא טעמא שהצגנו לעיל. אך לא עביד אינש דינא לנפשיה על כן הצענו הענין כולו בכתב כדי שיראו המורים הי"ו וישיבו דבר כפי הטענות המוצגות פה ועל פי משפט תורתנו הקדושה כן יקום וכן יהיה והמורה לצדקה ושכמ"ה:

תשובה הנה גם כי אני הצעיר אינני נוגע בדבר זה עכ"ז מחמת איזה טעם כמוס לא רציתי להטפל בעיון הענין הזה כדי להשיב מה שנ"ל עפה"ד ועפה"א. אך להפצרת השו"ב שבקשו ממני לעיין בענין זה נתרציתי לעיין בו ולהשיב תשובה אך בתנאי שלא יהיה פס"ד ענין זה על פי תשובתי אלא אחר שאכתוב מה שנראה לי בזה בס"ד ישלחו השו"ב את השאלה והתשובה אשר אכתוב לפני ב"ד רבא של עיר אחרת והם ישפטו ויפסקו הדין הלכה למעשה ע"פ האמת והצדק וקבלו בכך על כן עתה אבא לכתוב מה שעלה בדעתי בזה הענין בעזה"ו:

והנה בראשית מאמר אודיעה על מה שטענו השו"ב בשאלה הנז' בזה"ל ועל זאת אנחנו משיבים להם כי אנחנו מוחזקים במלאכתנו זאת של השחיטה ובדיקה בעיר הזאת ומוחזקים אנחנו בסך הפרס שאנו לוקחים מכמה שנים חודש בחדשו ואין מי שיוכל לסלקנו מחזקתנו ואין מי שיוכל לפחות משכר פעולתינו אפילו פ"ק ע"כ:

ועתה אבא להשיב על דבר הטענה שטוענים קצת היחידים שהמה עושים זו התקנה של הפחת בהכרח מפני שזה המכס המוטל על הבשר אינו מספיק עתה בזה"ז לכל הדברים המוטלים עליו ואם לא יעשו הפחת הזה לא יותן מן המכס של הבשר לצורך ב"ח וכנז' בשאלה ועל זאת טענו השו"ב ב' וג' טענות וגם בכל אלה נראה שצדקו השו"ב בטענות אלו ונבא לברר אחת לאחת. ותחלה וראש אגיד כי מה שהאריכו השו"ב בלשונם על תוקף הצער והיגיעה של עבודתם לא הגזימו בדברים כלום אלא כן הוא כאשר אמרו כי פה עירנו יע"א מלאכה זו היא קשה מאד עינוי הנפש ועינוי הגוף וזה ברור וידוע.

והנה מהטענה של היחידים הנז' משמע שרצונם לומר שזאת ההכנסה של מכס הבשר היא כמו אפותיקי לשכר השו"ב והדיינים ות"ח ושאר דברים הנז"ל וכיון שעתה חסרה ההכנסה של מכס הבשר הנז' צריך להיות הפחת לפי חשבון והכל יהיו לוקים בפחת הזה אפילו השו"ב כן נראה כוונתם בטענה שלהם. ועל זאת אשיב כי אפילו יהיבנא להו כל דילהו ואפילו אם נניח במונח שכאשר קבלו הקהל הי"ו את השו"ב לא נתחייבו בפרס שלהם על עצמם אלא עשו להם את המכס של הבשר אפותיקי מפורש שאמרו להם לא יהיה לכם פרעון אלא מזה הנה אפילו שנאמר שיהיה כך (אע"ג דלא הוה הכי בפירוש) עכ"ז הם קודמים לכל דברים המוטלים על מכס הבשר הן מצד הסברה ובאומדנא הן מצד הדין והוא כי מצד הסברה והאומדנא יש לומר שיהיה להם דין קדימה על הכל יען כי זו ההכנסה של מכס הבשר היא באה ונעשית מכח העבודה של השו"ב ולולי עבודתם ומלאכתם לא היה הכנסה וא"כ ראוי הוא שיהיה להם דין קדימה על הכל לגבות שכר עבודתם בשלימות תחילה מן ההכנסה הנז' ומה שישאר בהכנסה הנז' יתנו לשאר דברים:

והגם שכל זה אנו אומרים מצד הסברה והאומדנא הנה גם מצד הדין נמי נמצא בס"ד טעמים מספיקים לזכות השו"ב והוא הא' נראה כי שיש זכות לשכירות להיות לה דין קדימה על שאר דברים שאינם מדין שכירות שראוי ליטול תחילה סכי השכירות ומה שישאר יתנו לשאר דברים שאין להם דין שכירות יען כי הנשכר ועושה עבודה בגופו ויגיע כפיו חסורי אחסר כח גופו וגם זמנו משא"כ הלוקחים פרס בתורת צדקה לא חסרו דבר וחילוק זה מצאתיו מפורש יוצא בענין כזה להגאון שער משפט סי' מ' ס"ק וז"ל נ"ל דבכה"ג שחייב את עצמו בדבר שלא היה חייב והוא חייב עוד לאחרים מה שלוה מהן ממון ואין בידו לשלם לכולם נותנין מה שנמצא בידו למי שלוה ממנו וז"ש שלא לוה ממנו וחייב את עצמו לא הפסיד כדאמרינן בפרק הכותב במי שיש לו כתובת אשה ובע"ח ואין לו אלא קרקע אחת דלא חזיא אלא לחד לבע"ח יהבינן לאשה לא יהבינן משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא וכן פסק הרמב"ם בפרק י"ז מה"א ה"ד וביאר הטעם שהבע"ח הוציא מעותיו והאשה לא הפסידה כלום וכן פסק המחבר באה"ע סי' ק"כ ס"כ דנותנין לבע"ח אבל האשה הפסידה עיקר ותוספת וא"כ ה"ה הכא כיון שלא לוה ממנו כלום אלא שחייב א"ע במה שאינו חייב ראוי ליתן לבע"ח שהוציא מעותיו ובזה נתיישבו דברי הש"ך בסי' צ"ט ס"ג וכו' עכ"ל ע"ש והביא דבריו בספר דברי גאונים כלל י"ד אות י"ד ע"ש:

עוד מצאתי בספר דברי גאונים הנז' בכלל הנז' אות ה' שכתב בשם הגאון הר הכרמל חחו"מ סי' מ' דאם אין ללוה לפרוע לכל הבע"ח דאין בנכסיו דין קדימה מחמת תקנות ארצות וכ"ש במטלטלין דמדינא אין בהם דין קדימה ובא בע"ח אחד להשתלם ריוח מנכסיו ע"פ היתר עיסקא שיש לו ועי"ז יחסר לשאר בע"ח מקרנם ודאי הם קודמים ליטול קרנם ואין הבע"ח נוטל שום ריוח עד שישחלמו הם קרנם ואפילו יש לשלם לכולם ויש מזומנים ומטלטלין וקרקעות נוטלין הקרן ממזומנים ודוחין לבעל העסקא ליטול הריוח ממטלטלין וקרקעות כיון שאינו מפסיד ממון מכיסו כמ"ש הרמב"ם פי"ז מה"א ופסקו בש"ע באה"ע סי' ק"ב סעיף ג' ד' לענין שתדחה האשה מפני בע"ח לגמרי מטעם שהאשה לא חסרה דבר ובע"ח נתן לו מעות מכיסו ולפ"ז אין אנו צריכין לטעם הסמ"ע בסי' רפ"א דבע"ח קודם לשח"ז משום דהוא ירושה דבלא"ה כיון דבע"ח הוציא מעוחיו וזו הבת לא חסרה דבר בע"ח קודם עכ"ל ע"ש:

הרי גברי רברבי סמכו לענין הלכה של סברה זו שיש לתובע חוב דאחסורי אחסר ביה דין קדימה על התובע דבר דלא אחסר ביה שזה יקח חובו משלם והפחת יגיע לשני וא"כ ה"ה בנ"ד כל הבא לתבוע שכר עבודתו ומלאכתו דאחסורי אחסר מכח גופו ומזמנו בדין הוא שיש לו קדימה על שאר דברים שהם מתורת צדקה בלבד והוא יקח משלם והפחת יגיע לשאר דברים:

ודע כי אין להקשות על דין שער משפט הנז' ממה דקי"ל בסי' קי"א ס"א דאין מלוה ע"פ גובה ממקבל מתנה דדין מתנה כדין מכר משום דאמרינן אי לאו דאית ליה הנאה מניה לא הוה יהיב ליה מתנה וא"כ בדין הוא ג"כ לענין קדימה אין לגרוע כח זה החיוב שנתחייב בו אע"פ שאינו חייב אלא רק מתנה הוא דיהב ליה די"ל דס"ל להרב ש"מ ז"ל לא אמרינן בן אלא במלוה ע"פ דגרע טפי והכי תקינו רבנן אבל הוא נקיט דין שלו בהיכא דהם שנים מצד השעבוד ועל זה קאמר שיש דין קדימה לבע"ח משום דחסריה דבהיכא שהם שנים אז טעם זה של אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה וכו' אינו כדאי לתת עדיפות בזה החיוב דחזינן ליה שנתחייב בחינם באמת אלא לעולם יש לנו לחלק בין זה לבין חוב גמור דחסיריה באמת:

ומה גם דבאמת מצינו להרי"ף והתוספות והרא"ש ז"ל דס"ל מלוה ע"פ גובה ממקבל מתנה וכמו שהביא דבריהם הגאון שער משפט סי' קי"א ס"ק א' ע"ש נמצא דלית להו האי סברה על כן בהאי גוונא דאיכא חוב גמור דחסריה ואיכא חוב דלא חסריה והם שנים לא נפוש פלוגתא אלא אמרינן בהאי גוונא כ"ע מודו דלא אמרינן האי טעמא דאי לאו וכו' להעדיף כח המתנה ככח בע"ח גמור דחסוריה אחסר ממש אלא אמרינן יש קדימה לבע"ח גמור על זה:

וראיתי להגאון שער משפט ז"ל הנז' בסי' קי"א ס"ק א' שכתב וז"ל אמנם צ"ע לדינא אף לשיטת הפוסקים דמלוה ע"פ אינו גובה ממקבל מתנה אם נתן מתנה לבנו אם מלוה ע"פ גובה ממנו דבבנו י"ל דלא שייך אם לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה מתנה וכ"כ בש"ג פ' הנזקין בשם ריא"ז אף דאית ליה בני חרי והביאו הכנה"ג בפשיטות ונראה דלמד כן מהא דפריך פרק נערה שם הוא ואשתו מבעיא ופירש רשיי דבבנו ליכא למימר אי לאו דעביד ליה נייח נפשיה לא הוה יהיב ליה וא"כ ה"ה הכא לענין מלוה ע"פ נמי וכו' עכ"ל והשתא לפ"ד י"ל שגם הסוברים מלוה ע"פ אינה גובה ממתנה דמשוו למתנה כמכר ממש עכ"ז יודו בהיכא דליכא האי טעמא כמו בנו וקרוביו וכיוצא דליתיה להאי דינא הנז' ויש מה לדבר עוד בזה ואין פנאי להאריך עתה:

ושו"ר להגאון חתם סופר שעשה סברה זו בענין כיוצא בנ"ד ממש שחילק בין שכירות לבין מתנת חנם והוא בח"מ סי' קל"ג נשאל בענין ראובן שנשא אשה אלמנה ומתה בשנה ראשונה שמהראוי שהנכסים יחזרו ליורשים כפי הכתובה בתנאים אחרונים ועשתה צוואה וחילקה נכסיה מקצת מהם ללומדי תורה שילמדו עבור נשמתה ומקצת מהם נתנה מתנת חנם לקרוביה ויודעיה והשאר הכל לבעלה ראובן הנז' ובתוך הנכסים היה חוב בכתב על שר אחד מסך ת' זהובים והשר ההוא עיכב מהפרעון סך ק"ף זהובים ולא רצה לשלם באומרו שיותר ראוי ליתן הסך ההוא ליורשי בעלה הראשון וכן עשה כאשר זמם והשתא טוען ראובן הנז' שההפסד מסך ק"ף זהובים הנז' יהיה על כל הנכסים בשוה וכל א' ממקבלי המתנה יפסידו לפי חשבונם ומאי חזית שהוא יפסיד הכל:

והשיב הגאון ז"ל וז"ל הנה כפי הנראה ענין חלוק נכסיה של האשה הנז' מתפרד והיה לארבעה ראשים א' הוא שכר פעולת לומדי תורה והבאים בשכרם כפועל ואם אולי הפריזה בשכרם סך רב יותר מהראוי מ"מ הכל לשכר פעולה יחשב כי הוא דבר שדרכו לשלם הרבה שכירות עבורו וכמ"ש בח"מ סי' רס"ד דאיכא פעולות שדרכו לשלם הרבה בלי קצבה. שנית חלק מקבלי מתנת חנם ומתנתם קצובה כו"כ לפלוני כו"כ לפלוני. ושלישית הבעל ומנתו מתחלק לשני חלקים וכו' נמצא יש כאן שני מיני נכסים אחד מה שהכניסה לו ועתה נתנה לו לבעלה והרביעית מה שלא הכניסה לו ועשה שטר סילוק וניתן לו עתה במתנת שכ"מ וסכומו אינו יודע כי כתבה סתם והשאר הכל לבעלה. והנה לומדי תורה אשר שכרם אתם ופעולתם לפניהם לפע"ד לית דין צריך בושש דלא יפסידו כלום כי קא מבעיא לן באחרים מקבלי מתנת חנם וכו' עכ"ל הצריך לענייננו ע"ש:

נמצינו למידין מדבריו דפשיטא ליה שכל שכר פעולה הוא קודם למתנת חנם שהתובע שכר פעולה לא יפסיד כלום וההפסד יגיע להמקבלים בחנם שאין בידם שכר פעולה וא"כ ה"ד בנ"ד כן ראוי לעשות והוא הדבר אשר אמרנו לחלק בין שכר פעולה לבין שאר דברים:

אך מדברי הגאון ח"ס משמע שגם הת"ח בני הישיבה בבהמ"ד יש להם דין שכר פועל וצריך שלא יגיע להם הפסד אלא הנפסד הוא לשאר בני אדם פרטיים שהם מקבלי צדקה חנם ואינם עמלי תורה וכן יגיע ההפסד בכלל גם לקופת ב"ח:

מיהו בזכות הת"ח בני הישיבה יש לעמוד עדיין מצד הטעם הנז' כי גם לפ"ד הגאון ח"ס אפשר לומר שיכולים הקהל הי"ו לומר להם מכאן ולהבא לא ניתן להם אלא סך כו"כ אך הואיל ואנחנו לא נשאלנו מצד הת"ח בענין זה לא נבא לברר דבר זה כאן:

ועוד אני רואה זכות קדימה להשו"ב הנז' גם על הת"ח עמלי תורה אשר בבהמ"ד והוא כי הנה ידוע שיש במה גדולים דס"ל שאין מן הדין ראוי לעשות מכס שקורין גאביל"ה על בשר וכיוצא אפילו בשביל ת"ח ועניים ושאר צדקות ורק מתורת מנהג נהגו בכל מקום לעשות גאביל"ה בשביל דברים אלו יען כי אפילו אם נאמר שהכל חייבין ליתן צדקה הנה חיוב הצדקה הוא לפי הממון וכאשר יטילו דברים של צדקה על הגאביל"ה נמצא עניים ועשירים במקום אחד כי אפילו עניים ואלמנות שלוקחים בשר הם נותנים הצדקה כמו העשיר ולפעמים ימצא אדם עני או בינוני יתן יותר מן העשיר בעל כיסין כי אדם שיש לו עשרה נפשות בביתו מוכרח לקנות ב' מאות דרהם בשר בכל יום ויש עשיר בעל כיסין שאין לו אלא אשה בלבד הוא קונה מאה דרהם בשר בכל יום נמצא זה העני או הבינוני נותן יותר מן העשיר כמה וכמה ועל כן אין שורת הדין מחייבת לעשות גאביל"ה על הבשר וכיוצא אפילו בשביל ת"ח ושאר צדקות אך מתורת מנהג נהגו בכמה מקומות לעשות גאביל"ה בשביל ת"ח ושאר מצות וצדקות, ועיין להרב מטה שמעון בשו"ת מיהא הביא סי' למ"ד דף נ"ד ע"ד שהביא תשובה מן הרב מהר"א נחום ז"ל לבטל הסכמת הגאביל"ה שעשו בזמנו אפילו שעשו אותה לצדקות ולהספקות ת"ח מפני כי עיקר עשייחה אינו אלא רק לפדיון שבויים כמ"ש מהרימ"ט ז"ל ע"ש ועיין עוד להרב הגדול מהר"ח פלאג'י ז"ל בס' חוקות החיים סי' שהאריך מאוד מאוד בזה והביא כל הפוסקים שדברו בזה וג"כ כתב מכמה פוסקים מה שעושין גאביל"ה בשביל צדקות ושאר מצות הוא מתורת מנהג שכך נהגו בכל מקום ע"ש:

נמצא מה שעושין גאביל"ה לצורך צדקות ואפילו בשביל הספקת ת"ח הכל הוא מתורת מנהג שכך נהגו ולא משורת הדין אבל בשביל שכר שו"ב יכולין לעשות גאביל"ה על הבשר לכ"ע והוא משורת הדין הגמור ואין בזה חולק דהא א"א לאכול בשר בכשרות בלתי שו"ב וא"כ זה הלוקח בשר בין ת"ח בין עני בין עשיר חייב לשלם שכר השו"ב מן הדין. ועיין נמי להרב בעי חיי ח"מ סי' נ"ח דף נ"ח ע"ד שכתב לפרוע שכירות השוחט לכ"ע אפילו הת"ח חייבין לשלם מנתם ואין פטורים ומנא אמינא לה מדאמרינן בפ"ק דבתרא הכל לכריא פתיא ואפילו מרבנן וכו' והטעם משום דכל דבר שהם חיי האדם כגון בארות המים וכיוצא בהם חייבין לתת חלקם וה"ה שכר השוחט לשחוט להם בהמות לאכול שהוא חיי אדם שחייבין הת"ח לשאת באותו מס וכו' עכ"ד ע"ש. ומאחר ששכר השו"ב חייבין הציבור לשלם מדינא והשאר הוא מכח מנהג הא ודאי דהשו"ב הם מוקדמים על הכל ליקח שכרם משלם והשאר יתחלק לשאר דברים:

והגם שזה דבר ברור מצד הסברה אפ"ה אביא ראיה גמורה לזה בס' מדברי הרי"ף ז"ל שהביא בעל התרומות שער א' ח"א סי' ד' וז"ל ויש מן הראשונים שטעו ואמרו שאם קדמה האשה למלוה שתשבע ותטול והשיב להם הרי"ף ז"ל שנשתבשו שאין לה מזונות לעולם לא ממטלטלין ולא מקרקעי עד שיפרע המלוה ואף שהיא קודמת דהלכה רוותת היא אבל לא לאשתו ובניו הלכך לא תשבע ותטול. וגם כתב הנני מוסיף לכם עוד ביאור שטעם הדבר מפני ששעבודו של מלוה הוא מן התורה וכדעולא דאמר שעבודא דאורייתא ומזונות האשה והבנים מדרבנן כדאמרינן באושא התקינו וכו' וכדאמרינן נמי תקינו מזונות תחת מעשה ידיה הלכך אתי שעבודא דאורייתא ומבטל שעבודא דרבנן עכ"ל ע"ש נמצינו למידין חוב דאורייתא וחוב דרבנן חוב דאורייתא קדים וכ"ש הכא דנ"ד דשכר השו"ב הוא חוב דאורייתא ושאר דברים הכל הוא מכח מנהג דודאי חוב השו"ב קדים לכולהו

וסברה הנז' דהרי"ף ז"ל נמצאת עוד ג"כ להראב"ד ז"ל בתשובה שהביאו ג"כ בעל התרומות ז"ל בשער ס"א ח"ב סוף סי' ב' שכתב וז"ל מעתה כיון שהם שוים בשעבוד (כתוב שאין כאן וט"ס הוא וצ"ל שהם) ושניהם אינם מן התורה ועל שניהם מצוה מן התורה לפרוע הלכך המוקדם הוא קודם עכ"ל משמע דאי הוה חד חוב דאורייתא וחד חוב דרבנן יש קדימה לחוב של דאורייתא הרי גם להראב"ד ז"ל אית ליה האי סברה דהרי"ף ז"ל:

ודע כי סברת הרי"ף דקדים שעבודא דאורייתא לשעבודא דרבנן הובא זה ג"כ בנימוקי יוסף בפרק המקבל ע"ש גם מרן בב"י סי' צ"ז סעיף מ"ב הביא דברי בעה"ת ז"ל הנז' מ"ש בשם הרי"ף ז"ל ע"ש וכן הגאון הלבוש ז"ל בסי' צ"ז סעיף כ"ד פירש הטעם הזה של הרי"ף ז"ל בדברי הש"ע ע"ש ועיין להרב הגדול מחנה יאודה ז"ל בסי' צ"ז מה שפלפל בזה הטעם של הרי"ף ז"יל הנז' ואין כאן מקום להאריך בזה:

מיהו דע כי אע"פ שכתב הגאון או"ת בתומים סי' צ"ז ס"ק כ"א דהיכא דאמרו רבנן לישתעבדו נכסים אלמוהו לחייבו כמו דאורייתא ע"ש הנה כל זה דוקא בהיכא דחקון רבנן בפירוש על החיוב דאז אלמוה לחיובא דידהו כשל תורה אבל בנ"ד שהתיוב הוא נעשה מכח המנהג זה פשיטא דאין לו כח כחיוב של תורה וזה פשוט:

איך שיהיה מצינו ראיה חזקה שיש לשכר השו"ב שהציבור חייבין בו מדאורייתא דין קדימה על כל שאר דברים שהחיוב שלהם על הגאביל"ה מתורת מנהג:

ועוד יש לצדד בזכות השו"ב ממנהג הסוחרים דהא מצינו במנהג הסוחרים באחד שנשבר ויש עליו חובות של מלוה ושל מו"מ ויש ג"כ עליו חוב שכר פועלים ואין לו נכסים לשלם לכל אלא כדי שליש או לחצאין שצריך שיקחו הפועלים שכרם משלם והשאר יתחלק לבע"ח כפי הממון נמצא שמנהג הסוחרים יש יתרון לחוב של שכר שכיר על חוב הלוואות וחוב מו'"מ. וא"כ אם תחשוב כל בעלי הפרס הם בעלי חוב על זאת הגאביל"ה של הבשר ועתה נשברה זו הגאביל"ה ואינה יכולה לשלם לכולם חוב הפרם שלהם במושלם הנה ראוי ע"פ מנהג הסוחרים שהפרס של שכר שכיר תשלם הגאביל"ה במושלם והשאר הנמצא בה יתחלק לבעלי הפרסות לפי חשבון. ואע"ג די"ל אנן לא בענין סחורה וסוחרים קא משתעינן אלא בדו"ד שיש להשו"ב עם הקהל הי"ו ואפשר לומר כל כהאי גוונא לא אזלינן בתר מנהג הסוחרים עכ"ז לסנים מיהא להוי האי טעמא שמצינו גם על פי מנהג הסוחרים יש יתרון לפרס של שכירות על שאר דברים שאינם מרין שכירות והיה ראוי שאבא לברר כאן דבר זה ע"פ האמת אם בכה"ג דנ"ד אזלינן בתר מנהג הסוחרים או לאו אך הואיל ואין אנו צריכין. כ"כ בנ"ד להאי טעמא מאחר שהוכחנו גם לפו"ד יש דין קדימה לשכר השו"ב על שאר דברים לכן לא בררתי דבר זה פה:

גם דע עוד שיש ג"כ דבר אחר לומר בענין זה דנ"ד והוא כי אפילו אם נניח במונח שכל מקבלי הפרס אפילו הלוקחים בתורת צדקה בלבד זכו בפרס שלהם שהיו לוקחים מזה המכס של הבשר עכ"ז זכיית קופת ב"ח גריעה מפני שאין שם עניים מבוררים כדי שיקנו וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל בתשובה והרב מחנה אפרים ז"ל בה' צדקה סי' י"א ועיין עוד שם בסי' ב' ועיין ברוח חיים יו"ד סי' רנ"ו דף קנ"ג ע"ד וקנ"ד ע"א מה שציין בענין זה על כמה ספרים ע"ש ואין פנאי להאריך עתה בזה:

כל זה כתבנו ע"ע הטענה הראשונה שטענו השו"ב מצד שהם תובעים שכר עבודתם ויגיע כפם ולכן אין שורת הדין מחייבת שיגיע ההפסד של הפחת להם כלל. ועתה נדבר בטענה השנית שטענו שהחסרון היה בהכנסה של מכס הבשר הוא מחמת שלקחו קצת היחידים גרוש אחד לצורך המס מהקצבה של המכס הנהוגה על כל בהמה ובהמה וזה מה שהטילו מחדש סך קצוב בפ"ע על כל בהמה לצורך המס וכו':

ועל זאת אשיב כי טענתם זאת היא טענה חזקה יען כי לעשות מכס על הבשר בשביל ליתן לצורך המס כבר כל הפוסקים הרעישו העולם בזה ואסרו איסר וכאשר תמצא הדבר מפורש בספר חוקות החיים להרב הגדול מהרח"ף ז"ל סי' צ"ג ששם בתחילת התשובה הביא ענין כזה שהיו רוצים לעשות באזמיר יע"א להטיל גאביל"ה על הבשר ויין לצורך לשלם חוב העיר הנעשה למשא מלך ושרים כי הבעלי כיסים מתכוונין להקל מעליהם עול המס אשר הוא לפי ממון ולהכביד על העניים ויתומים ואלמנות ות"ח אשר הם פטורים מזה וקמו העניים ותבעו דינא והרב ז"ל הנז' וב"ד הצדק כתבו מעשה ב"ד על זה לאסור איסר ושלחו זה הענין לארבע ארצות תוב"ב ליד הרבנים הגדולים היושבים על מדין אשר בארצות החיים העי"א וכולם פה אחד ענו ואמרו כי דבר זה הוא הפך הדין והוא גזל עניים ותתמו שבעה ושבעה הרבנים הגדולים מכל הד' ארצות הקדושות העולים למנין כ"ח רבנים ככתוב ומפורש בספרו משא חיים ע"ש:

והנה גם שם בספר חוקות החיים חזר ושנה הרב ז"ל דבריו מוצא הדין מן הפוסקים שאסרו עשיית הגאביל"ה על הבשר לצורך המס ודברים שהם פטורים מהם הת"ח והעניים והאלמנות וכמ"ש הרב פני משה ח"א סי' ד' שהוא גזל גמור לגבי הת"ח והעניים והאלמנות שהם פטורים וכן הסכים עמו הרב הכנה"ג בשו"ת בעי חיי ח"ב סי' מ"ח ע"ש ושכבר צווחו קמאי ובתראי על זה הענין כמ"ש כרם שלמה ביו"ד סי' פ"ד שהביא משם רבנן תקיפי שהורו לאסור איסר הגאביל"ה של בשר שהוא גזל לעניים ואביונים יתומים ואלמנות וגזרו בגזרת נח"ש ובכל אלות וקללות שלא יוכלו לעשות הגאביל"ה מחדש על הבשר ממה שהיה מקודם שהוא היה לת"ת וכו' וכו'. ועוד האריך הרב ז"ל שם כמדתו הטובה והביא עוד כמה וכמה פוסקים אחרים שאסרו בזה וקשה להעתיק הכל בפרטות:

גם הביא שם בדף קמ"א ע"ג דברי הרבנים ז"ל שכתבו אפילו היכא שתקנו הגאביל"ה ולא מיחו בדבר ועכשיו יצאו עוררין ורוצין לבטלה שורת הדין נותן שתתבטל שיכולין לומר ע"כ סבלנו ומכאן ואילך אין אנו יכולין לסבול כמפורש מפי סופרים ומפי ספרים וכו' ע"ש:

וא"כ השתא מאחר כי היחידים מלבד מה שהטילו מכס חדש על הבשר לצורך המס שפטורים ממנו הת"ח והעניים והאלמנות עוד לקחו גרוש אחד לצורך המס הנז' מן הקצבה הנהוגה של הכולל אשר על זה עשו הפך הדין ויכולין הת"ח והעניים וגם הבינונים לערער על זה בכל עת שירצו א"כ השתא נמצא זה החסרון שיש עתה במכס הבשר שאינו יכול לתת עתה לכל הדברים המוטלים עליו בשלימות הוא מכח זה הגרוע שלקחו בשביל המס. ועל כן השתא למה יפחתו מפרס השו"ב ושאר פרסות הלא זה הגרוש שלקחו לצורך המס הוא שלא כפי הדין יחזירו אותו למקומו ולא יצטרכו לפחות שום פרס ואם לא יעשו כן נמצא הם לוקחים המס משכר השו"ב ומפרס הדיינים והת"ח ושאר צדקות ומי שמע כזאת מי ראה כאלה והא ודאי כל איש מבעלי הפרס יש לו לטעון על זאת וכ"ש השו"ב:

המורם מכל האמור כי השו"ב הנז' צדקו בכל הטענות שלהם הנז"ל ואין יכולים הציבור להוציאם מחזקתם ולהביא אחרים במקומם בלא טענה של רעותא ופיסול וגם אין יכולים לפחות משכרם כלום וכל טענה מטענות הנז' לבדה תספיק לזכותם ודבר זה הוא נכון וברור בעזה"ו. כל זה כתבתי בנחיצה והשי"ת ברחמיו הרבים יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.