רב פעלים/ד/אורח חיים/כה

רב פעלים ‏ ד אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה ראובן יש לו סחורה שקנה אותה במעות מדודים בעשרה ונזדמן לו קונים שהם עוברי אורח הבאים לזייארה ובאו בחוה"מ וקונים ממנו הסחורה הנז' בעשרה במעות מדודים ואם יניחנה אחר המועד למוכרה בשוק על תגרי המדינה אע"פ שיוכל למוכרה בעשרה אך אין קונים אותה במעות מדודים אלא לזמן ג' חודשים חודשים שכן דרך הסחורה הזאת היא נמכרת תמיד לזמן שלשה ורק אלו הקונים הנמצאים עתה הואיל והם אורחים ואין מי שימכור להם לזמן כי אין מכירים אותם וגם הם הולכים תכף אחר המועד ואין נשארים בעיר לכן מוכרחים לקנות במעות מדודים ונסתפקנו אם מותר למכור להם הואיל ואית ליה עתה הריוח של הזמן כי עתה נוטל מעות מדודים ואם ימתין למכור עד אחר המועד יפסיד הריוח זו שצריך להמתין על זמן הפרעון שלשה חודשים או"ד דאסור כיון דאין מפסיד ממון דהא גם אחר המועד ימכור בעשרה כמו שקנו והרווחת הזמן אין זה ממון יורינו ושכמ"ה:

תשובה נראה ודאי כי ההפרש שיש בין פרעון במזומן לפרעון בהקפה הוא חשיב ממונא דהא נשבעים עליו היסת וכמ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' ע"ג סעיף ב' טען המלוה ואמר היום סוף הזמן שקבעתי והלוה אומר עד עשרה ימים קבעת הלוה נשבע היסת ואם היה שם עד אחר שהיום זמנו ה"ז נשבע שבועת התורה ע"ש וכן כתב הרב פר"ח מטה אהרן ז"ל בתשובה סוף סי' נ"א וז"ל כיון דצריך להמתין עידן ועדנים הו"ל הפסד ממון דהא חזינן שיש עסק שבועה בדין המתנת הזמן וכמ"ש הרמב"ם והביא הרב בית יוסף בטח"מ סי' ע"ג טען המלוה היום סוף הזמן וכו' נמצא דהוי הפסד ממון עכ"ל וא"כ השתא בנידון השאלה נמי י"ל דהפרש הזה שיש לו בין מכירה של חוה"מ ובין מכירה שאחר המועד מצד הזמן חשיב הפסד ממון ושרי למכור מש"ה בחוה"מ:

ואין לומר כיון דאחר המועד מוכר נמי בעשרה כמו שקנה אע"פ שמוכר בהקפה לשלש חודשים אין זה ההפרש חשיב הפסד מגוף הקרן אלא חשוב מניעת הריוח וכבר ידוע שאין למכור בחוה"מ אלא בהיכא דאיכא הפסד מן הקרן אבל בשביל מניעת הריוח לא התירו דזה אינו כי ודאי זה חשיב הפסד מגוף הקרן יען כי הוא קנה בעשרה במעות מדודים ואחר המועד הן אמת שיוכל למכור בעשרה אך כיון שאינו יכול למכור אלא בהקפה לשלש חודשים נמצא אינו מוכר בעשרה אלא בפחות מעשרה כי אומדין אם יש לאדם חוב לזמן שלשה חודשים וירצה למכרו במדודים תכף ומיד בכמה יכול למכור בפחות וכן הוא מפורש יוצא במשנה בריש מכות כיוצא בזה בדין עדים זוממין מעידין אנחנו באיש פ' שהוא חייב לחבירו אלף זוז ע"מ ליתן לו מכאן ועד שלושים והוא אומר מכאן ועד עשר שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנן מכאן ועד שלושים יום בין נותנן מכאן ועד עשר שנים ע"ש, נמצא זה המכר שמוכר אחר המועד לזמן שלש חודשים אין זה עשרה אלא פחות מעשרה והרי נמצא מפסיד מגוף הקרן שהוא קנה בעשרה במעות מדודים:

גם עוד נראה להדיא מדברי הגאון מהרימ"ט והרב אורים ותומים דס"ל זה ההפרש שיש בין הזמן חשיב מגוף הקרן עצמו דהא מצאתי להגאון אורים ותומים בסי' ע"ג בתומים אות א' ע"ד מרן ז"ל הנז' שפסק נשבע היסת וכתב על זה צ"ע כיון דהך הבדל בין תשלומין תכף או לאחר עשרה ימים הוא מלתא דררא דממונא דאל"כ לא היה זוקקו להיסת ובע"א לש"ד וכן הוא באמת במשנה ריש מכות מעידים אנו באיש פ' שהוא חייב אלף זוז וכו' הרי דהוא ממון גמור עד שהעדים זוממין חייבין לשלם זיקתו וא"כ קשה ד"מ הוא תובע ק' זהובים לשלם תכף והוא אומר לשלמו אחר חמש חודשים וכפי האומר אינם שווים בעת ההיא רק צ"ח זהובים כמבואר במשנה והרי יש כאן מודה במקצת גמור שהוא תובעו במאה ומודה לו בצ"ח וכתב הגאון הנז' שם שחפש ומצא להגאון מהרימ"ט בח"מ סי' ק"ה שנרגש בזה ותירץ דמיירי שיש עדים על גוף דמי ההלוואה רק אינם יודעים אימת זמן הפרעון וא"כ אין מה דמודה בגוף ההלוואה בכלל ההודאה ועוד תירץ מהרימ"ט דאין ההודאה מעין הטענה ופקפק הגאון הנז' בכל זה והוא תירץ משום דלא הוי דבר שבמידה ומשקל ומנין דהא צריך שומת ב"ד לדעת כמה הבדל יש בין זמן קצר לזמן ארוך ע"ש, איך שיהיה הנה מצינו שדעתם לחשוב זה ההפסד של ערך הפרש הזמן מגוף הקרן דהכי אומרים יש לזה דין מודה במקצת שטענו מאה ומודה לו בצ"ח וא"כ לדידהו ודאי הא דנ"ד חשוב הפסד מגוף הקרן דהעשרה שלאחר המועד אינה עשרה בשלימות אלא כאלו מוכר בעשרה פחות רביע מחמת הפרש הזמן ועל כן שפיר יש להורות לו היתר בזה למכור בחוה"מ כל היכא דברור כודאי גמור שלא ימצא לו מכר כזה אחר המועד לקנות בעשרה במדודים ועיין בגמרא דכתובות דף ק' ע"ב בדין נכסי יתומים דצריך למזבן להו לאלתר ורב כהנא הוה בידיה יין של יתמא ושהייה עד ריגלא אמר אע"ג דנפל ביה איצתא מייתי זוזא חריפא פירוש אע"פ שנופל בו טעם דקרוב להחמיץ אפ"ה עד ריגלא הכל צריכין לכך ומביאין מעות ואין מקיפין להם באשראי ע"ש הרי אע"ג דיש חשש הפסד דחימוץ עכ"ז ההפרש שיש בין למכור בהקפה ובין למכור במדודים הוא חשיב טפי ומשהינן ליה כדי למכור במעות מדודים והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.