רב פעלים/ד/אורח חיים/ו

רב פעלים ‏ ד אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה שכתבתי לאחד מעיר במב"י ששאל שאלות קטנות:

הקושיא שנתקשית בדברי הש"ע או"ח סי' תפ"ט ס"ו במ"ש אם הוא ארבעה ופתח בברכה אדעתא דלימא ארבעה וטעה וסיים בחמשה דאינו חוזר ומברך ונתקשית והא הוציא שקר מפיו כי מנה חמשה והם ארבעה ואיך יצא י"ח, הנה קושיא זה כבר הקשה אותה הגאון הלבוש וגם הגאון ב"ח והסכימו דבהאי גוונא לא יצא י"ח וכ"כ הר' פר"ח ז"ל, והנה טעמו של הא"ז והש"ע דס"ל דיצא י"א היינו משום כי במחשבתו כיון על ארבעה אפי' בשעה שהוציא הספירה שאמר היום וכו' ורק מפיו יצא תיבת חמשה בטעות דבלבו חשב להוציא מפיו ארבעה ובטעות יצא מפיו חמשה ולהכי ס"ל דלמ"ד ספירה בזה"ז מדרבנן מקילינן בכה"ג לומר דיספיק לזה מה שהיה במחשבתו למנות היום על ארבעה ורק שבטעות לשון יצא מפיו חמשה ועם כ"ז הקשו הגאונים הנז' על סברא זו דמה תועיל מחשבתו וכוונתו דהעיקר הוא מה שהוציא מפיו לכן פסקו דבכה"ג לא יצאו י"ח, אך הגאון הט"ז פירש כוונת הא"ז ומרן ז"ל בש"ע דפסק כוותיה לא איירי שמנה בפיו חמשה אלא לעולם מנה ארבעה כפי האמת ורק בסיום הברכה חשב בדעתו לומר חמשה ומה שאמרו וסיים בחמשה קאי על הברכה אבל לעולם בעת שבא לספור מנה ארבעה כפי האמת וקמ"ל בזה דלא תימא כיון דבסיום הברכה כיון על הטעות שהוא בחמשה לא תועיל לו הברכה לז"א דבכה"ג יצא י"ח בברכה אבל אה"נ אם במנין טעה ג"כ ומנה חמשה גם הא"ז ומרן ז"ל יודו דלא יצא י"ח ע"ש וגם הגאון א"ר פירש כן כט"ז ז"ל וכן הרב נהר שלום ז"ל ג"כ פירש דברי מרן ז"ל כפירוש הט"ז ז"ל:

אבל נראה פי' הט"ז וא"ר הנז' בדברי מרן ז"ל בש"ע הוא דוחק כי עדיין יש להקשות לפ"ד מה ספק יש בזה כיון דהספירה היא היתה כראוי ורק בברכה הוא הספק דפשיטא הוא דלא יברך דספק ברכות להקל ואף למ"ד ספירה בזה"ז דאורייתא וכאשר הקשה כן הגאון מש"ז ז"ל ומה שרצה ליישב ע"ז הר' נהר שלום ז"ל הוא דוחק כאשר יראה הרואה. והנה הר' מאמר מרדכי ס"ק ח' כתב פי' הט"ז ז"ל הוא דוחק הרבה והוא תי' דברי מרן בש"ע באופן אחר דהיינו אין כוונתו לומר דיצא ידי ספירה בהיכא דסיים ומנה חמשה אלא כוונתו לומר דיצא י"ח ברכה ואה"נ ודאי צריך לחזור ולספור ארבעה ורק לא יברך דעולה לו אותה הברכה שבירך אעפ"י ששהה יותר מכדי דבור כל שלא הפסיק בדברים אחרים. ואה"נ מודה מרן ז"ל דאם לא חזר וספר ארבעה כפי האמת לא יצא י"ח וכן אם הפסיק בדברים אחרים דחוזר המברך ג"כ ע"ש. ודין זה כתבו הרב מ"א ז"ל אך לא פי' כן דעת הש"ע מפני שדוחק לפרש דברי הש"ע בהכי ועוד כי מדברי מרן ז"ל בב"י לא משמע כן וכבר הוא עצמו נרגש בדבר זה:

ודע כי יש עוד מן האחרונים ז"ל שהאריכו בדין זה ונתקשו בו ויש שהלכו אחר פשט דברי מרן בש"ע ועכ"ז קיימו דבריו משום דעיקר כוונתו בברכתו וספירתו היתה על הארבעה שהוא מספר האמתי ורק בטעות נזרקה תיבת חמשה מפיו ושאני טובא מהך דינא דסי' ר"ט דנקיט כסא דשכרא וסיים בדחמרא ועי' להגאון חק יעקב ס"ק י"ט מ"ש בזה ועוד אחרונים נקטי הכי ואין צורך להאריך יותר בזה:

והנה כי כן לענין הלכה זה שבירך אדעתא דלימא ד' וטעה ואמר חמשה דחוזר וסופר ארבעה על האמת אך לא יברך עוד שנית משום ספק כיון דברכות אינה מעכבות:

ומה ששאלת על לשון אשל אברהם הנדפס בש"ע סי' ת"צ ס"ק ב' שלא הבנת דבריו הנה דבר זה הביאו אש"א מתשו' בית יאודה עייאש ז"ל ח"א סי' ד' שנשאל מי שטעה בתפלת ערבית של ליל שמיני עצרת ולא אמר את יום שמיני חג עצרת הזה אלא אמר את יום חג הסוכות הזה כפי הרגלו בשבעת הימים ועקר רגליו ושמע ברכה מעין שבע מפי הש"ץ לפי שחל אותה שנה ש"ע בשבת ובא לשאל אם יחזור או לאו. והרב ז"ל שם בתשובה העלה דהדין הוא כל שחתם מקדש ישראל והזמנים הרי הזכיר שם יו"ט בסתם ואעפ"י שלא הזכיר באמצע שם אותו החג שעומד בו אין קפידא בזה לעיכובא בדיעבד ולכן כיון שחתם בחתימה כתיקנה שהזכיר שם יו"ט בסתם אעפ"י שבאמצע הזכיר שם חג אחר שאמר חג הסוכות אין זה מעכב דהא קי"ל הטועה והזכיר מאורע שאר ימים שלא בזמנו דלא הוי הפסקה וכו' ע"ש. ודבריו אלו הביאם באש"א בקיצור ומ"ש וסגי בברכת חג סתם היינו כי בחתימה חתם מקדש ישראל והזמנים שהזכיר שם החג בסתם בתיבת הזמנים וסגי ליה בהכי ופשוט:

ומה ששאלת על דברי הבה"ט ביו"ד סי' קמ"א ס"ק ט"ז שכתב נראה דנ"מ לענין אם פחתו וכו' דלא הבנת כוונת דבריו. הנה כוונתו פשוטה דקאי על הקו' שהוק' בתחלת דבריו כיון דצורת אדם שהיא אחת מן ארבעה פנים אפי' לבדה אסורה א"כ ל"ל למימר צורת ארבעה פנים בהדדי. וע"ז בא לתרץ נ"מ בדין זה לענין דין ביטול דע"ז והוא הדין הוא בביטול ע"ז איך תהיה בטלה ומותרת בהנאה היינו אם פחתה ר"ל שחתך ממנה אבר אחד שקטע ראש אזנה או ראש חוטמה או ראש אצבעה וכן באשרה אם נטל ממנה מקל או אפי' עלה אחת לצרכו וכנז' בסי' קמ"ו סעי' ו' וס"ז דכל שפיחתה הרי זו בטלה ולכן קמ"ל בהאי דינא דעשה צורת ד' פנים דאם לא פיחת אלא רק בצורת אדם בלבד דלא בטלה בהכי אלא צריך שיעשה פחת בכל הצורות שעשה ולא סגי לפחות בצורת אדם בלבד:

ואשר שאלת על משרת גוי בבית ישראל והוא מבשל בשביל ישראל אם יש בזה איסור בשולי גוים, או"ד כיון שהוא משרת בבית הישראל אין בזה איסור בשולי גוים:

תשובה הנה מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' קי"ג ס"ד כתב יש מי שמתיר בשפחות שלנו ויש מי שאוסר ואפי' בדיעבד וכתב מורם בהגה ובדיעבד יש לסמוך אדברי המתירים ואפי' לכתחלה נוהגין בבית ישראל שהשפרות והעבדים מבשלים בבית ישראל כי א"א שלא יחתה אחד מבני הבית מעט עכ"ל, והנה פה עירנו בגדאד יע"א נהגו לאסור השפחות גם בדיעבד כי אנחנו קבלנו הוראת מרן ז"ל שהביא בש"ע סברת האוסרים באחרונה וידוע כי סברא שהביא באחרונה היא עיקר ולכן נהגו פה עירנו לאסור גם בדיעבד, אמנם במקומות אחרים שנהגו להתיר אין למחות בידם כי יש להם על מה שיסמוכו ועי' להרב הכנה"ג הגב"י אות ח' שכתב במקומות הללו אין נוהגים היתר אפי' בשפחות שלנו שהם קנויות לנו אפי' בדיעבד ובשעת הדחק יש לסמוך על סברת הרמב"ן ז"ל ומתיר בשפחות הקנויות לנו ע"ש:

מיהו כ"ז בשפחות שהם קנויות לנו דמלאכה דעבדי דישראל הוא ומוזהרין עליהם בשבת מן התורה הילכך ליתנהו בכלל גזירות חתנות שגזרו גבי גוים אבל שפחות שאינם קנויות לנו רק שנשכרו לשכר ואין אנחנו מוזהרין עליהם בשבת גם הרמב"ן ז"ל יודה דאסור דיש בזה איסור בשולי גוים וכמפורש כן בדברי הרמב"ן ז"ל וכ"כ הש"ך והט"ז ז"ל ע"ש:

אך יש עוד מקילין יותר. גם במשרת ומשרתת גוים שאין קנוי לנו כי אם נשכר לנו כיון דהוא מבשל בבית ישראל והוא דעת הר"א ז"ל שהביא הטור וכתב בס' או"ד דגם בזה יש להתיר בדיעבד ולסמוך על הר"א שמביא הטור שבבית ישראל אין בו משום בשול גוים אע"ג דלא קי"ל כוותיה ע"ש. הרי התיר בדיעבד דווקא ולא לכתחילה ועי' להר' ש"ך סק"ז והר' הט"ז סק"ג מ"ש בזה ע"ש. והר' פר"ח סק"ט בשפחות הנשכרות שאין אנחנו מוזהרים עליהם בשבת כמ"ש בש"ע א"ח סי' ש"ד אז לכ"ע יש לאסור ואפי' בדיעבד ע"ש והרב שו"ג ז"ל ס"ק יוד הביא דברי הפר"ח ז"ל הנז' וכתב וז"ל בידוע שנעלמו ממנו דברי האחרונים ז"ל שהביא הכנה"ג שמתירים בשפחות של אשכנז שאינם קנויות להם חלא מושכרים וכתב בשם ב"ח דכן נהגו היתר בשפחות גויות נשכרות. ומיהו צריך שיהא ישראל יוצא ונכנס כדי שלא תשים דבר איסור תוך התבשיל להשביח חלקה עכ"ל:

גם הר' בית לחם יאודה ז"ל ס"ק ט' כתב וז"ל הפר"ח מחמיר בשפחות שלנו שנשכרות אבל הט"ז והש"ך וכנה"ג מאריך מאד בזה ומסיק שמותר בשם הגהת ש"ר ות"ח והפרישה ורש"ל ומהרי"ל ואיסור והיתר ומהר"ם וב"ח. וכן נהגו היתר בשפחת נכרית מיהו שיהא ישראל יוצא ונכנס כדי שלא תשים דבר איסור תוך תבשיל, וכן הסמ"ע בקונטריס שלו הזהיר שלא ליתן לבשל שפחת גוים דלפעמים עושים בו דבר איסור גם תחבו כלי בשר בחלב או אפכא וגם יש בו קצת בשולי גוים עכ"ל ויש להעיר בדבריו בענין זה של גאוני אשכנז אשר קבצם יחד בדעת אחד ואין צריך להאריך יותר:

הנה כי כן אם אתה שואל על שפחות ועבדים הקנויות הנה בזה יש הרבה מתירים ואעפ"י דמרן ז"ל הביא סברת האוסרים באחרונה וכתבתי לעיל שפה בגדאד נהגו לאסור. מ"מ אם בעיר במביי נהגו כסברת המתירים לית לן בה ואעפ"י שאתה מעיר בגדאד וכתבתי שפה נהגו לאסור עכ"ז יש לך דבר זה אם הוא שעת הדחק שא"א לך להביא משרת ישראל וא"א שתבשל אשתך בעצמה במקומכם וכבר כתב הכנה"ג דבשעת הדחק יש לסמוך על הרמב"ן ז"ל ועי' להר' פר"ח ז"ל סק"ו שכתב כל כי האי אמינא בשל סופרים הלך אחר המיקל ומה גם בנידון זה דאינו אלא גזירה בעלמא עכ"ל. ולכן יש להתיר לך אם הוא שעת הדחק אעפ"י שאנחנו מבני עירנו בגדאד יע"א דנהגו להחמיר בזה ורק בתנאי שיהא ישראל נכנס ויוצא כדי שתהיה השפחה מרתתת שלא תעשה דבר איסור להשביח מעשה ידיה או שלא תשמש בכלי חלב בבשר וכיוצא בזה וכמ"ש הסמ"ע ז"ל הנז"ל:

ואם השאלה שלך על משרת או משרתת גוים שאינם קנוים לך אלא נשכרים אצלך לשרת בשכירות דבזה הרמב"ן ז"ל לא התיר הא ודאי דיש להחמיר בזה וכמ"ש הר' פר"ח ז"ל אך עכ"ז כיון דאיכא כמה גדולים דסמכו על המתירים משום דהם מבשלים בבית ישראל. הנה אם אנשי עיר במבי נהגו בזה היתר אין למחות בידם, ורק בתנאי שיהיה ישראל יוצא ובא שם בבית התבשיל וגם שיהיה ישראל אחד מבני הבית מחתה באש בכל בישול ובישול דאעפ"י דלדעת מרן ז"ל לא מהני חיתוי בתבשיל וכמ"ש בסעי' ז' וכמ"ש הפר"ח ז"ל סק"י מ"מ כיון דאמרינן דסומכים על המתירים המקילים יש להם לפחות להזהר בזה. והנזהר שלח לסמוך על סברת המקילין בשום אופן תע"ב טוב ומי שיש לו מח בקדקדו יבין כמה תקלות יצא מזה אעפ"י שהישראל יוצא ונכנס ודי בהערה זאת ואין פנאי להאריך יותר והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.