רב פעלים/ד/אבן העזר/ד

רב פעלים ‏ ד אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מן מעלת הב"ד יכב"ץ מעשה שהיה עבדאלה משה זלכה יש לו בת ששמה מסעודה חונה פה עיר בגדאד ועבדאלה הנז' חונה בעיר מרכז אל נאצריי וקדש את בתו הנז' לבנו של סלימאן טקו בעירו ושלח תיל גראף לקרוביו שאירס את בתו הנז"ל עם פב"פ הנז' והבתולה מסעודה הנז' כששמעה לא רצתה בהארוס ההוא אשר אירסה בו אביה הנז':

ואנן ב"ד דח"ל עשינו קב"ע וזה נוסחה:

במותב תלתא כחדא הוינא אנן ב"ד דח"ל כד אתא קודמנא עזרא אליהו שמאש ולאחר האיום וכו' העיד על מסעודה בת עבדאלה משה זלכה נולדה אחר שנה מפטירת של מוה"ר ח"ר עבדאלה סומך ז"ל ונולדה אחר המועד של סוכות ע"כ הגיעה עדות עזרא הנז' והיה זה באחד ועשרים יום לחודש אדר שנת התרס"ז:

גם אתא קודמנא עזרא יחזקאל עגמי ולאחר האיום וכו' העיד כעדות הנז"ל ביום הנז"ל. וגם אנן ב"ד דח"ל שלחנו אחר מסעודה הנז' וראינו אותה שהיא גדולה בקומה ועי' בש"ע סי' קס"ט סעי' י"א:

גם אתת קודמנא צלחה בת צאלח למזיין ולאחר האיום וכו' העידה על מסעודה הנז' איך קודם שתי שנים מ"מ לקחתי אותה עמי לבית המרחץ כדי שתרחץ עמי וראיתי שיש לה שערות הרבה כדרך נשים גדולים ע"כ הגיעה עדות האשה צלחה הנז' והיה זה ביום שמונה עשר לחודש אדר התרס"ז:

גם אתא קודמנא אשר בן שמואל אג"א באבא ולאחר האיום וכו' העיד שנכנס הוא בבית חוגי בן משה זלכה ביום שבת ואמרו לו מסעודה בת עבדאלה אחיו של חוגי הנז' מתכעסת ואינה רוצה לאכול ושאלתים למה ואמרו לי בשביל שאתמול בא תיל גראף מאביה שקדש אותה בעיר מרכז אל נאצריי ולכך אינה רוצה לאכול ואמרתי לה למה לא תלכי ותאמר לא אלך ואיני רוצה באלו הקדושין ואפי' אם בא לכאן איני מקבלת ע"כ הגיעה עדות אשר הנז' והיה זה בעשרים יום לחודש אדר שנת תרס"ז:

עוד במותב תלתא כחדא הוינא וכו' כד אתא קודמנא מרדכי מנחם שמאש ולאחר האיום וכו' העיד וכו' איך קודם ב' חודשים ויותר נכנס יום עש"ק לבית משה זלכה כדי ליקח שמן למאור להדליק בבית הכנסת וראיתי שבא חוגי בן משה זלכה ואמר היום הזה בא תיל גראף לאליהו עאבד ומודיעו בו שעבדאלה אחי קדש את מסעודה בתו במרכז אל נאצריי ותכף ומיד כששמעה מסעודה הדבר הזה בכתה בדמעות שליש ותאמר אבי באיזה דבר מכירני שרוצה להשיא אותי אני אין רצוני בדבר הזה ואם יכריחו אותי תבלע סם ותמות או תזרוק עצמה בנהר ואמרתי לה כל הבנות נושאות אנשים ואת למה תבכי ותאמר אני אין לי רצון באלו הנשואין לא כאן ולא במקום אחר ע"כ הגיעה עדות מרדכי הנז' והיה זה בעשרה ימים לחודש ניסן שנת תרס"ז:

גם אנן ב"ד דח"ל שלחנו אחר מסעודה הנז' ובאה לפנינו ואמרה לא תרצה בזה לא כאן ולא במקום אחר ואמרנו לה אם הקדושין תפסו כפי הדין איך יהיה ותאמר תבלע סם המות ב"מ ולא תקח את זה האיש והיה זה ביום הנז' על כן יודיענו דעתו איך שורת הדין מחייבת אם תופסים וצריכה גט או לא כי היא כהנת וקשה למצוא לה אדם שאינו כהן כפי מנהג עירנו שמתרחקים מן הכהנות ואם צריכה גט תיאסר לכהנים והא עקא ועוד היא עומדת בדבורה שלא תרצה בקדושין הנז' ולא תנשא לזה האיש בנו של סלימאן טקו הנז' על כן יורנו ושכמ"ה:

תשובה כפי העדות שהעידו עזרא אליהו שמאש ועזרא יחזקאל עג'מי שנולדה מסעודה הנזי בשנת נמצאת בעת שקדשה אביה היא בוגרת וגדולה שהיא בת שנים והנה מפורש בשאלה דאלו העדים שניהם העידו ביום אחד ואין כאן ריעותא מצד זה ברם איכא ריעותא משום דלא בררו בעדותם איזה יום ובאיזה חודש כי אם נתברר בדבריהם השנה שהיתה שנת וכתבתי בסה"ק רב פעלים ת"א באה"ע סי' י"ב דף פ"ה ע"ג וע"ד דאיכא פלוגתא בזה אי דמי לדיני נפשות ועדותן בטילה או לא דמי לד"ן ועדותן קיימת. והנה במבי"ט ח"א סי' פ"ח דס"ל דעדות השנים דסגי שיעידו באיזה שנה. גם שם ברב פעלים הנז' הבאתי מן המבי"ט ח"ג סי' נ"ד משמע להדיא דלא בעינן בעדות השנים כמה יום בחודש ואיזה יום בשבוע. גם הבאתי מן מהראנ"ח ז"ל סי' ח' דף י"ח דלא קפדינן בעדות השנים מצד דו"ח דהא התם לא היו זוכרים את היום ואת החודש ורצה לסמוך על עדות זו ע"ש:

עוד הבאתי שם מכמה גדולים דס"ל בעדות גיטין וקדושין היכא דבאו להתירה אין צריכין דו"ח וכאן בנידון השאלה שמעידין שהיתה גדולה ובטלי קדושין של אביה הנה הם באים להתירה בעדות ולכך אע"פ שלא אמרו באיזה יום בחודש ובאיזה חודש שאין כאן עדות שאתה יכול להזימה עדותם קיימת כיון שעדותם באו להריר ולא לאסור. ובאמת חילוק דמסתבר ואע"ג דגם על זה יש חולקין עכ"ז יש לנו לעשות ס"ס והוא ספק כמ"ד בעדות השנים אין צורך להעיד היום והחודש ואת"ל שצריך שמא הלכה כמ"ד כל שעדות העדים באו להתיר ולא לאסור עדותם קיימת לכ"ע:

עוד יש בנידון השאלה דבר אחד שראוי לסמוך עליו לבדו והוא כי כתבו הב"ד יכב"ץ שראו את הבתולה מסעודה הנז' בחודש אדר שהיא גדולה בקומה ומפורש בסי' קס"ט י"א אם הם גדולים בקומה יש לסמוך שהם גדולים בשנים אפי' אם לא הביאו כי אם שתי שערות ע"ש וזו ראו אותה גדולה   בקומה אחר הקדושין בימים מועטים שהיה זה בזה החורף של שנת תרס"ז ועוד נראה כי ודאי יש לזאת עתה שערות ארוכות כמו שרגיל להיות לאשה גדולה שכתב מרן ז"ל שם שיש לסמוך ע"ז ולפי עדות האשה צלחה בת צאלח למזיין שרחצה עמה קודם שתי שנים וראתה בה שערות הרבה כשאר נשים גדולות א"כ כ"ש לעת עתה דודאי נראה בה שערות רבות וארוכות כשאר נשים גדולות אם יבדקו אותה הב"ד ע"י נשים נאמנים דהא מזמן הקדושין שהיו בזה החורף עד עתה לא יש ימים הרבה ובדיקה זו היא בנקל לעשותה ואז יש לנו לסמוך בשופי על רבוי ואורך השערות ועל גודל הקומה להחזיק בעת הקדושין לגדולה אפי' אי ליכא גבן עדות כשני עדים הנז"ל:

ואיך שיהיה הנה בעתה דאיכא עדות השנים ע"י שני עדים דראוי לקיימה עפ"י הדין מכח ס"ס הנז"ל. ועוד איכא נמי לפנינו גודל הקומה וגם רבוי השערות תו אין לנו לחוש בנידון השאלה מצד השנים בשום נדנוד ספק וחומרא והרי זו מוחזקת אצלינו לגדולה בעת הקדושין וזה ברור שאין צורך להאריך בו:

ועתה נבוא לדבר בשאר חששות שיש לחוש בקדושין אלו והוא דאע"פ שהדין ברור שזו הבת היא גדולה ואין בקדושי אביה שקדש אותה בלא רשותה שום מיחוש מ"מ יש לחוש שהיא עשאתו שלח לקבל קדושין בעדה ואע"ג דמרן ז"ל בסי' ל"ו סעי' י"א זכר לסברת הרשב"א ז"ל דס"ל אין לאב להיות שליח לקדושי בתו וכתב דחלקו עליו בזה הנה נודע דגם הרשב"א ז"ל יודה היכא דנעשה שליח בדיעבד מהני ולא איירי אלא לכתחלה משום גזרה דשמא יטעו וכו' וכ"כ מהרשד"ם אה"ע סי' ס"ו דהרשב"א איירי לכתחלה וא"כ בנ"ד לכאו' י"ל דאיכא למיחש שמא זאת עשתה את אביה שליח לקדש אותה:

אמנם כד דייקינן חזינן באמת דליכא לספוקי בהכי יען דפסק מרן ז"ל בסי' ל"ה סעי' ג' אין צריך עדים במינוי האיש שליח לקדש לו אשה ורק שהשליח והמשלח מודים בדבר אבל בשליחות האשה שהיא עושה שליח לקבל קדושין צריך שיהיה בעדים. וי"א שגם בשליחות האיש צריך עדים. וכתב מור"ם ז"ל בהג"ה וז"ל וי"א דאף בשליחות האשה בלא עדים יש להחמיר. ואם לא היו עדים אצל הקדושין והאשה והשליח אומרים שנתקדשה כראוי ובא אחר וקדשה צריכה גט. ואם אין עדים בדבר והמשלח כופר שעשאו שליח י"א דהוי ספק מקודשת. וי"א דאינה מקודשת כלל וכן נראה עיקר עכ"ל. על כן בנידון השאלה דליכא עדים שעשאתו שליח וגם היא ואביה שניהם אומרים שלא עשאתו שליח. נמצא ספק זה דשמא עשאתו שליח בטל ומבוטל ואין לו מקום בכאן לחוש בו. ואין לחלק בזה בין אדם אחר לבין האב עם בתו אלא הדבר פשוט הוא דלא שנא אב מאחר דגם גבי אב בעינן שתעשה שליח בפירוש לכך וכמ"ש הרב המבי"ט ז"ל ח"א סי' פ"ח האב שקבל קדושין בעד בתו הבוגרת דאם לא עשאתו שליח אינו כלום ולא שנא אביה מאחר ע"ש. וכ"כ הרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' ק"ד ברבקה שהיא גדולה מן י"ד שנים והלך אביה למקום אחר וקבל קדושין מיצחק עליה והיא לא עשאתו שליח דאין בקדושין אלו כלום דהדבר ידוע דאין לאב רשות בבתו בוגרת לקדשה אא"כ עשאתו שליח שלא נתנה תורה רשות לאב אלא כל שני נערות אבל אחר שנכנסה בשני בגרות אין לו בה רשות כלל ואם אמת הדבר שהיתה בוגרת בעת הקדושין והיא לא עשאתו שליח אינה מקודשת כלל ע"ש:

ואם תאמר אע"ג דליכא עדים בנ"ד שעשאתו שליח שמא עשאתו שליח בינו לבינה ואיכא דס"ל על שליחות האשה לא בעי עדים וכמ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה שהבאתי לעיל ואע"ג דרבים חולקים ע"ז ובעו עדים. מ"מ בערוה צריך להחמיר לצאת י"ח מצד כל הסברות זה אינו דכל זה לא אמרו אלא בהיכא דהאשה והשליח מודים בשליחות אבל בנ"ד דאב והבת אומרים דלא הוה שליחות כלל דלא עשאתו שליח לקבל קדושיה לא מזה האיש ולא מזולתו ואין לומר שמא עשאתו שליח ועתה משקרת דלא ניתן דבר זה להאמר דלפי"ז כל אשה גדולה שפשטה ידה וקבלה קדושין וכן האב שקבל קדושין בעד בתו הקטנה ניחוש שמא נתקדשה לאחר ואין לדבר סוף לכן מוכרח לומר דנאמנת בכך. ועל כן בנ"ד השאלה שהאב לא אמר לחתן שהוא שליח על בתו וגם האב עומד לפנינו ואומר שלא עשאתו בתו שליח והבת ג"כ אומרת לפנינו דמעולם לא עשתה את אביה שליח לקבל קדושין לא מזה ולא מאדם אחר אין שום חדש בנ"ד מצד הס' הנז"ל. וכן מפורש יוצא בתשובת הרדב"ז חדשות סי' תקל"ז שהאשה נאמנת דס"ל היכא דליכא עדים סמכינן על דבריה שכתב וז"ל הילכך אם האשה מכחשת שלא עשתה אותו שליח והוא זייף שטר השליחות הדבר ברור. שצריך לקיימו ואם לא קיימו אינה מקודשת ואם שאלנו את פי האשה ואמרה שעשתה אותו שליח לקבל קדושיה מקודשת עכ"ל:

פש גבן לברר בדין דנ"ד על חששא אחרת שיש לחוש שמא אחר ששמעה שקדשה אביה נתרצית במעשה אביה ואע"פ דאיכא עדים מעידין שצעקה ומיאנה בקדושי אביה ואמרה אין רצונה בהם כיון דאין מעידין שמיאנה תכף ומיד כששמעה יש לחוש דנתרצית בשומעה ואח"ך הדרא בה ואין בחזרתה כלום מאחר דנתרצית. וגם יש להסתפק ולומר אולי כיון דאח"ך ראינו דמיאנה אע"פ שנתרצית בעת ששמעה יכולה למאן אחי'ך והבטל הקדושין:

וראיתי למרן ז"ל בסי' ל"ו סעי' י"א שכתב מי שקבל קדושין לבתו בוגרת ולא עשאתו שליח יש מי שאומר שצריכה גט מספק עכ"ל. וכתב הרב חלקת מחוקק ז"ל שם ס"ק י"א וז"ל דקדק בלשונו ולא אמר מקודשת מספק דודאי אין כאן קדושין כלל כמו שיתבאר בסי' שאח"ז ואם נשאת לא תצא רק דלכתחילה צריכה גט מצד החומרא ע"כ והרב בית שמואל ז"ל ס"ק ז' כתב צריכה גט מספק דחיישינן שמא נתרצית לקדושי אביה אע"ג שמא נתרצה הבן לא אמרינן מ"מ איהי ניחא לה בכל דהו וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ד'. ולכאו' קשה הא קיי"ל שמא נתרצה האב לא אמרינן וכמ"ש בסי' שאח"ז ובסוף קדושין מבואר דאב נמי ניחא ליה בכל דהוא לקדש בתו עכ"ל:

והגאון מהר"ף ז"ל בס' הפלאה כתב על דברי מרן ז"ל הנז' וז"ל איך מדברי התוס' דף ע"ט ד"ה וקדשה אביה משמע להדיא דבקדשה אביה לחוד אינה צריכה גט ולא חיישינן שמא נתרצית ע"ש ואפשר דהכא מיירי כשהיא אומרת שנתרציתי בקדושי אבי עכ"ל ע"ש. נמצינו למדין לסברת התוס' ז"ל הנז' אשר הגאון מהר"ף ז"ל משוה דברי מרן ז"ל עמהם. הנה בנ"ד כיון דלא עשאתו שליח יש לומר אפי' אם צעקה הבת ומיאנה בקדושי אביה תכף כששמעה נמי אינה צריכה גט מספק דהא מוקי לדברי מרן ז"ל בסעי' י"א הנז' דמיירי כשהיא אומרת נתרציתי בקדושי אבי ועל זה קאמר דצריכה גט מספק:

עוד מצינו להרב בית יאודה עייאש ז"ל באה"ע סי' למ"ד בסוף התשובה שהביא דברי מרן ז"ל בסעי' י"א הנז' שהיא דברי בעל העיטור ז"ל דשקלי וטרו בהו ב"ש וח"מ הנז"ל והוא יישב הדברים עפ"י חלוק זה וז"ל מ"מ נראה לומר דהרב בעל העיטור לא מיירי אלא בהיה אביה ואמה בעיר וקדשה ושמעה ושתקה אז איכא למימר מן הסתם ליכא הנך חששות אבל בכה"ג דהיה אביה חוץ לעיר וכששמעה עשתה היפך מדעת אביה וקבלה קדושין מאחר מודה דליכא שום חששא לא לריצוי דקודם קדושין ולא לריצוי דלאחר קדושין ולכ"ע קדושי אביה אינם כלום אם היא ודאי בוגרת ומטעם זה ניחא לבעל העיטור סוגיית הגמ' דפ' עשרה יוחסין דקדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר דמוכח מינה דליכא למיחש להנך חששות והיינו מטעם דאביה בדרך שאני וקדשה עצמה שאני. וכן מוכח מתשובת הרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' ק"ד ולכן מעתה אין לחקור אלא על השנים והסימנים כנז' למעלה ואם לא נתבררו כראוי צריכה גט משניהם או גרש ראשון וישא שני עכ"ל נמצינו למדין מדבריו כל היכא דאביה קדשה בעיר אחרת בלח שליחותה לא חיישינן לריצוי כלל ולכ"ע קדושי אביה אינו כלום:

עוד מצינו למרן ז"ל בסי' ל"ז סעי' י"א קטנה או נערה שקדשה עצמה בלא דעת אביה או נשאת אינו כלום ואפי' מיאון אינה צריכה ואפי' שדבר אביה תחלה ואפי' נתרצה האב בפירוש אחר קדושין וכו' וכתב הגאון אבני מלואים סיק י"ג עמ"ש אפי' נתרצה האב בפירוש אחר קדושין וז"ל הוא דעת הרי"ף ז"ל הני בי תרי דשתו חמרא וכו' א"ל רבא בפירוש אמר מר לא ס"ל להא דרב ושמואל וכו' וכלהו רבוותא הכי פסקו הלכתא כרבינא ודחו לדרב ושמואל בין נערה בין קטנה דהיכא דקדשה קטנה או נערה נפשה בלא דעתיה דאבא דלא הוי קדושין בין נתרצה האב בין לא נתרצה האב עכ"ל הרי"ף וכתב הר"ן ז"ל והוא ז"ל מפרש כן משום דאם איתיה דנתרצה בשעת מעשה הוי קדושין היה לנו לחוש שמא נתרצה שהדבר קרוב וכו' וא"כ אפי' נתרצה בפירוש אח"ך וכו' לפיכך אין אנחנו חוששים דילמא ארצויי ארציי קמיה דאפי' ארציה קמיה לא מהני כיון דאפי' נתרצה בפירוש לא מהני כל שהיה שלא על ידי שליחות מתחלה ע"ש:

וכתב על זה הגאון הנז' שם וז"ל כיון דמשני אהא דפריך ודלמא ארצייי ארצי קמיה דליתיה לדרב ושמואל דאפי' נתרצה בפירוש לא מהני דהא לשיטת הרי"ף הא דמשני ליתיה לדרב ושמואל לאו משום דלא חיישינן לספיקא אלא משום דאפי' ידוע בודאי שנתרצה לא מהני. א"כ מוכח דאפי' ארצי בפירוש לא מהני. וא"כ קשה לפי"ז הא דפסק בש"ע סי' ל"ה סעי' ד' דהיכא דגילה דעתו שחפץ באשה פ' והלך השדכן וקדשה לו בלא מינוי שליחות דמקודשת ע"ש. והלא לשיטת הרי"ף ודעימיה וגם הגאון רב אחא משבחא ובעל הג' ורבינו האי בתשובותיו דס"ל דאפי' נתרצה האב בפירוש לא מהני וא"כ אדחי לה לגמרי ואמרינן אפי' ידוע בפירוש דארצויי קמיה לא מהני. דאי נימא דלא חיישינן לארצויי קמיה א"כ היכי דאמרי עליה ליתא לדרב ושמואל דהוא אפי' בידוע וא"כ ארצי קמיה נמי אפי' בידוע לא מהני:

ולכן נלע"ד דלהנך רבוותא דמפרשי ליתיה לדרב ושמואל דהוא אפי' בידוע שנתרצה א"כ ארצי קמיה נמי לא מהני אפי' בידוע. והך דסי' ל"ה סעי' ד' בשם יש מי שאומר הוא דכתב והוא לדעת הרא"ש ודעימיה דמפרשי ליתיה לדרב ושמואל דהיינו דלא חיישינן לספיקא דארצי קמיה הא דידוע דארצי קמיה מהני. ולפי"ז הך דסי' ל"ה סעי' ד' תליא באשלי רברבי ומידי ספיקא דרבוותא לא נפקא עכ"ל:

והנה יש מן הפוס' ז"ל דמדמין דין קדש את בתו הבוגרת בלי שליחות לדין קטנה או נערה שקדשה עצמה שלא לדעת אביה ולמידן זה מזה לתת את האמור על זה בזה וחשכות דאלו חשו בדין קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה לענין רצוי האב דכי נמי לא חשו בדין מקדש בתו בוגרת שלא מדעתה לענין רצוי הבת. ולפי"ז כלהו רבוותא הנז'"ל שהם הרי"ף ז"ל ודעימיה דס"ל בקטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה דאפי' אם נתרצה אביה אח"ך בפירוש לא מהני קדושין כלל כל שהיה שלא ע"י שליחות מתחלה ה"ה דסברי הכי בקדש בתו בוגרת שלא ע"י שליחות דאפי' אם נתרצית אח"ך לא מהני. ולפי דעה זו בנ"ד שלא נעשה הקדושין ע"י שליחות לא מהני כלל אפי' אם נתרצית הבת אח"ך:

עוד מצינו למהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ח' דף י"ט ע"ג שכתב וז"ל עדיין נשאר לבאר הך חששא דחיישינן לרצויי הבת באיזה גוונא היא אם דווקא בשידענו ששמעה ושתקה או אם לא אפי' לא ידענו ששמעה ושתקה חוששין לה שמא שמעה ושתקה. והנה מדברי הרמב"ן ז"ל על ההיא דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה משמע שדווקא כשראינו האב ששמע ושתק הוא דאמרינן דשתיקתו מוכחת שנתרצה הא כל שלא ראינו אותו שותק לא חיישינן וכן כתוב במרדכי משם קצת גדולים. וכן נראה מסתמות דברי שאר הפוסקים:

מיהו הר"ן ז"ל כתב וז"ל ומדאמרינן סתמא חיישינן שמא נתרצה האב ששמע דבכל גוונא מיירי לא שנא אביה כאן לא שנא אם הוא במדינת הים ולא שמע כלל חיישינן. אלא שיש לומר דהיינו דווקא כל שלא ראינוהו מוחה אחר כך. אבל כל שראינוהו עכשיו מוחה לפנינו לאו. והכי מוכח מדאמרינן בגמ' עד שיבא אביה וימחה ולא אמרינן דמעיקרא נתרצה והשתא הוא דהדר ביה. אא"כ שמע ושתק קודם דאז אפי' הוא מוחה אח"ך מחאתו לא מהני:

וממנה אתה למד על רצוי הבת כחשש לה בעל העיטור שלא חשש אלא כששמעה ושתקה הא מיחתה לאו. וכן צריך לומר על כרחך דאם לא בת קדשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר אמאי קאמר רב הרי היא בוגרת לפניך ולא חיישינן לקדושי האב משום דמצפרא נמי בוגרת היא. אכתי נחוש דילמא שליח שויתיה או שמעה ונתרצית ואע"ג שהיא אומרת עכשיו דלא נתרצית ולא שויתיה שליח אינה נאמנת בכך דדינו של בעל העיטור נמי בכה"ג היא שהיא אומרת שלא נתרצית מעולם אלא שאין שומעין לה וכו' אלא ודאי דהיינו טעמא דקדשה אביה בדרך דכיון שהיא קדשה עצמה בעיר והיא מוחה בקדושי אביה לא חיישינן שנתרצית וכן מוכח הלשון עצמו של בעל העיטור וכו' ע"ש הנה מכל הנז"ל יש ללמוד לענין נ"ד וכאשר אבאר בס"ד:

והנה אחר שהאריך מהראנ"ח ז"ל בענין זה ופלפל בחכמה כתב שם בדף ך' ע"ב וז"ל הכלל העולה מהדברים שאם זאת הבת ידוע לנו ששמעה שקדשה אביה ושתקה יש לנו לומר שמא נתרצית הבת וצריכה גט. ואם כששמעה מחתה לא חיישינן כלל. ואע"פ שגבי קטנה יש מי שסובר שאפי' מת האב או להך למדינת הים חיישינן לה משום דזכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו. או שיש לחוש דילמא מעיקרא שליח שוייה. מ"מ כל שהיא מוחה לבסוף לא אמרינן הכי והכא שהיא מוחה עכשיו לפנינו ואנחנו לא נדע אם שמעה ושתקה עד עכשיו אם לאו מסתברא שאין חוששין לומר שמא שמעה ושתקה כבר ועכשיו היא דהדרא. אלא אמרינן שמעולם לא שתקה ולא נתרצית בדבר. דאם לא כן היכי משכתת לה למחאה דלעולם יש להסתפק שמא קודם המחאה שמע ושתק:

אבל בהגהות מימון פ"ג מהלכות אישות כתב ועוד יש מחלקים בין היכא שמיחה מיד ללא מיחה מיד דאז חיישינן שמא נתרצה האב. ומשמע לכאו' שרצונו לומר דכל היכא דהמחאה לא היתה מיד חיישינן לרצוי. ואפי' לא ידענו ששמע מתחלה ושתק דאי כששמע ושתק אפי' מיחה מיד מאי הוי. ואם הכונה כמ"ש בין מיחה מיד ללא מיחה מיד הוא לומר דמיחה כששמע או לא מיחה כששמע אלא שתק ואח"ך מיחה לא הוול"ל מיחה מיד ולא מיחה מיד אלא שתק או לא שתק וכו' ע"ש. והרב משפט צדק ח"ב סי' ע"ד הביא דברי מהראנ"ח ז"ל הנז' ונתלמד מהם לענין נידון דידיה בדף קמ"ט ע"ג ע"ש. והרב י"א סי' ל"ו בהגה"ט אות ז' הביא בשם מהר"י צנצין בס' נחלה ליהושע סי' ד' וז"ל היכא דהאב קדשה לבתו בוגרת וידוע לן מלתא דלא צווחה חיישינן דילמא ארצויי ארציה קמיה וסברה וקבלה אע"ג דלא רצתה בפירוש. אבל אי לא ידעה הבת בקדושין וכי שמעה צווחה ככרוכייא ונתקדשה לאחר פשיטא דלא חיישינן לקדושי האב וכן כתב מהר"י עייאש בס' בית יאודה וכו' ע"ש:

ועתה נבא לנ"ד לפי עדות מרדכי מנחם שמאש שמעיד שהיה בחצר שיושבת בו הבת ובעת שהגיעה הידיעה בתיל גראף הוא היה עומד שם ורואה כאשר הגידו להבת הידיעה של הקדושין שהגיעו בתיל גראף תכף ומיד כששמעה בכתה בדמעות שליש ומיאנה בקדושין שעשה אביה ואמרה שאינה רוצה בה ונמצא זו מיאנה מיד כששמעה ואין מקום להסתפק ששמעה מאחרים על הקדושין ושתקה כיון דידיעה זו לא באה במכתב כדי שתחוש אולי הגיעה במכתב אצל אחרים ושמעה מהם אלא באה בתיל גראף ובודאי לא היה תיל גראף חוץ מזה וזה מעיד כי נמצא הוא בעת שהוגד לה הידיעה זו שבאה בתיל גראף וראה שמיאנה מיד על כן בנ"ד לכ"ע אין לחוש כלל בקדושין שעשה האב לבתו הבוגרת בלא רשותה:

מיהו אין כאן אלא עד אחד אבל עד השני המעיד על המיאון שלה היה אצלה ביום שבת אחר שהגיעה השמועה ביום אחד ואין זה מעיד שמיאנה תכף ומיד כששמעה אמנם יש להתיר בנ"ד את הבת מסעודה בלא גט משום דאיכא בנ"ד ס"ס מורכב בד' ספיקות משולבים זה בזה והוא ספק אם הלכה כמרן דס"ל כל דלא היו הקדושין תחלה ע"י שליחות לא מהני כלל אפי' אם נתרצית ואת"ל הלכה כמאן דס"ל דמהני אם נתרצית שמא הלכה כהתוספות שהביא הגאון מהרא"ף ז"ל דקדשה אביה לחוד לא חיישינן שמא נתרצית אלא א"כ אמרה בפירוש שנתרצית ואת"ל הלכה כמאן דפליג שמא הלכה כחילוק הרב מטה יאודה ז"ל דמחלק בין קדשה אביה בעיר אחרת לבין קדשה בעירה דכל שקדשה בעיר אחרת לא חיישינן שמא נתרצית ואח"ל אין חלוק זה מוסכם לדינא ולא שנא בעירה לקדשה בעיר אחרת דבכל גוונא חיישינן שמא נתרצית דילמא הלכה כמאן דס"ל אין צריך לידע שמיאנה תכף בעת ששמעה אלא כל שלא ידענו בבירור שנתרצית בעת ששמעה ורק ידענו דאח"ך מיאנה סגי לבטל הקדושין דאמרינן כיון דמיאנה עתה לפנינו ודאי מיאנה מעיקרא תכף ומיד כששמעה. הרי איכא ארבעה ספיקות משולבים זב"ז בדרך ס"ס להתיר הבת:

ועתה ספיקות אלו הם מתהפכים כאשר יראה הרואה. ועוד יש לצרף עמהם ספק והוא כי שמא לא דמי הא לעדות השנים דבעינן ב' עדים אלא כל היכא דהיא אומרת שמיאנה תכף ומיד בעת ששמעה ואיכא עד אחד המסייע לה בזה שמעיד שמיאנה תכף ומיד בעת ששמעה סגי להתירה בלא גט:

ונראה דיש לסמוך אכלהו ספיקות הנז' להתירה בלא גט דאם נצריכה גט על צד היותר טוב הנה אתה מפסידה ומזיקה בזה יען כי אם תקבל גט נפסלת לכהן משום גרושה ופה עירנו מתרחקים הישראלים מן האשה כהנת וכ"ש אם גרושה ג"כ ואתה מפסידה בגט זה מאד. ועוד לפי"ד השואל בודאי החתן יסרב ולא ירצה לגרש והרי זה מעגן אותה. ועוד לפ"ד השואל הבת חולה בעבור ענין זה והיא גלתה דעתה לפני הב"ד שא"א שתתרצה בזה ואל שדי יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.