רב פעלים/ג/יורה דעה/כג

רב פעלים ‏ ג יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. אם מותר לכהן ללוות את המת ליכנס לבית הקברות כשהוא יושב בעגלה, כי מצינו לחכם אחד שהוא כהן לאל עליון שדרכו ללוות את המת ונכנס לבה"ק בעגלה ולדעתו מותר מפני שהעגלה מפסקת וחוצצת כמ"ש במשנה בפ"ז דאהלות מ"א, ואע"ג דגלגלי העגלה מהלכים על הקברות אפ"ה אינם טמאים, כמ"ש במס' כלים פי"ד משנה ה' הטהורים שבעגלה וסובב על גלגל וכו' ע"ש, ולפק"ד אני השואל דבר זה אסור דמ"ש דהעגלה חוצצת התם בגדולה שאינה מטלטלת מלא וריקן ומיוחדת לישיבה אבל הכא מטלטלת מלא וריקן ומיוחדת לישיבה ולפ"ז טמאה, כמ"ש בפ"ב דביצה ובפרק כ"ד דמשנה דכלים מ"ב, וכ"כ הרמב"ם בפ"ז מהלכות כלים ע"ש, ומ"ש רבי יהודה בפ"ג דערובין דמערבין לכהן בבה"ק לפי שיכול ליכנס שם בשידה ותיבה ומגדל היינו דוקא במחזיק ארבעים סאה, ואי משום שהעגלה עצמה אינה נוגעת כי אם הגלגלים הנז"ל הרי קי"ל כמ"ד אהל זרוק אינו אוהל וכמו שגזרו בארץ העמים, וכמ"ש הרמב"ם בפי"א מה' ט"מ ה"ה כידוע. ואפילו למ"ד אוהל זרוק שמיה אוהל ומפסיק היינו דוקא כשהוא מונח אבל בשעת זריקה מודה דלא הוי אהל כמ"ש התוס' ז"ל בערובין דף למ"ד בד"ה ומ"ס, ועוד יש לאסור מטעמא אחרינא דחיישינן דילמא יוציא ראשו ורובו כיון שהיא פתוחה משני צדדיה וכמ"ש במס' נזיר דף נ"ה והכא איכא למיחש טפי ושכיחא שיוציא ראשו ורובו בשעת הקבורה וכשעומדין בשורה כנודע. על הכל יורינו להיכן הדין נוטה ויבא שכמ"ה:

תשובה. מ"ש החכם השואל על החכם הכהן שהתיר לעצמו ליכנס בבה"ק בעגלה משום דחוצצת ממשנה דפ"ח דאהלות, הנה באמת אין יוצא ממשנה דאהלות היקר כלל, דהא כתב הרב חזון נחום שם דברי הרא"ש ז"ל בכ"י וז"ל מ"כ פירש הרא"ש דחוצצין דשידה תיבה ומגדל אין פירושו כמו הנך דקתני במתניתין דכל אינך חוצצין וכו' אבל חוצצין דשידה וחביריו אי אפשר לפרש כן דהא לקמן תנן דכוורת אינה חוצצת כיון דהיא כלי כדתנן בפ"ו אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר, דאפילו הנתון ע"ג כלי אבנים אינו מציל כ"ש הכלי עצמו אבל חוצצין דשידה מיירי בפותח טפח שבין בית לבית או בין עליה לבית כההיא דתנן בפרק ז' היתה שלימה בש"א מצלת על הכל ומיירי שאין הטומאה תחת הקדירה, אלא מן הצד עכ"ל הרא"ש ז"ל, ועיין בדברי הרמב"ם והראב"ד בפי"ג מה' ט"מ ובדברי הכ"מ שם, ובמ"ש התיו"ט על שם מהר"ם ע"ש, ולפ"ז עגלה זו דנידון השאלה כיון שהיא כלי אינה חוצצת, כי לפ"ד השואל עגלה זו שרוכב בה החכם הכהן בבה"ק היא כלי גמור שאינה באה במדה שאינה מחזקת מ' סאה בלח שהוא שיעור אמה על אמה ברום שלש אמות, וכיון דהוי כלי אינו חוצץ, ועיין הרמב"ם ז"ל בפ"ב דהלכות ט"מ הט"ו הקבר כל זמן שהטומאה בתוכו מטמא במגע ובאהל כמת מדין תורה והוא שיהיה בנוי וסתום וכו' אבל גולל ודופק מטמאין באהל כקבר וטומאתן מד"ס, והראב"ד ז"ל שם ס"ל גם גולל ודופק טומאתן מן התורה ע"ש:

ועוד נראה להלכה, שגם בעגלה גדולה שמקבלת טומאה אין להתיר בהיכא דהיא מהלכת, דלדעת הרמב"ם קי"ל כרבי דס"ל אהל זרוק אינו אהל כשהוא מהלך ורק במונח חשיב אהל וחוצץ, ולכן גם בעגלה גדולה יש לאסור והענין הוא דאמרינן בגמרא דעירובין דף למ"ד ע"ב, דנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל, רבי מטמא משום דסבר אהל זרוק לאו שמיה אהל ור"י בר יהודה מטהר דס"ל אהל זרוק שמיה אהל, ופסק הרמב"ם בה' ט"מ פרק י"א ה"ה כרבי דכתב הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל הפורחת באויר, טמא שאהל זרוק לאו שמיה אהל ע"ש, ועיין להריטב"א בשיטה מ"ש בזה, וכתב הגאון מהר"י כהנא בשיטתו לערובין הנקרא בשם גאון יעקב וז"ל אדם וכלים לכ"ע אין נעשים אהלים לטהר, והני מילי כלים שאין באים במדה ואפילו טהורין כגון כלי גללים וכו' אבל הבאים במדה בטלי מתורת כלים ונעשים אהלים לטמא ולטהר, והכא בזרוק קמפלגי, ומאי זרוק אמר הריטב"א משמיה דר"ח אפילו נח אלא שנזרק שם לפי שעה אמר רבי לאו שמיה אהל, ואכרע הרטיב"א לדברי רש"י ור"ת דבנח לכ"ע שמיה אהל, ובנזרק באויר לכ"ע לאו שמיה אהל כעוף הפורח וכדתניא זרקה ע"פ המת טמאין, וכי פליגי כשהוא מהלך על הארץ וכבר פירש לן הריטב"א שפיר עכ"ל ועיין רש"י בגיטין דף ח' ובנזיר דף נ"ה:

ונודע דהרמב"ם ז"ל מפורש בדבריו בה' ט"מ דפסק כרבי דאהל זרוק אינו אוהל ולא חייץ ע"ש, ומ"ש בה' נזירות פרק ה' הי"ח נזיר שנכנס לאהל המת בשידה תיבה ומגדל, ובא חבירו ופרע גג התיבה מעליו מדעתו ה"ז לוקה שתים, אחת משום לא יבא ואחת משום לא יטמא שהרי טומאה וביאה באין כאחד ע"ש, דמשמע דס"ל התיבה חוצצת, כבר פירשו דברי הרמב"ם ז"ל הנז' דאיירי בשידה גדולה שאינה מקבלת טומאה, ומונחת באהל המת ומקצתה יוצא חוץ לאהל ונכנס לתיבה בעת שהיא מונחת וכיון דמונחת חוצצת לכ"ע, ולפ"ז שידה דנידון השאלה שהיא גדולה אינה חוצצת כיון שהיא הולכת בבית הקברות ואינה מונחת שם:

והנה התוספות בעירובין דף למ"ד ע"ב בד"ה ומר סבר הקשו למ"ד אהל זרוק לאו שמיה אהל מה היו מועילים דלתות שתחת התנוקות מפני קבר התהום כדאיתא בפרק הישן דף כ"א הא אהל זרוק הוא, ותרצו בשם ר"ת היו מביאין שורים שכריסן רחבה כדא"ר יהודה התם והשוורים קרינהו רחמנא אהל דכתיב ועצמות וגידים תסובבני, פירוש ההיתר הוא מכח השוורים ולא היו מביאין הדלתות בשביל היתר לחוץ בפני הטומאה אלא להיות עליהם מושב טוב לתנוקות, וכן נראה מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות שם, ועוד תרצו התוספות בשם הרשב"א, דדלתות ע"ג שוורים, לכ"ע הוי אהל ע"ש, וכתב התיו"ט בפרה פ"ג מ"ב בד"ה שוורים דתירוץ זה דהרשב"א אינו עולה לדברי הרמב"ם ז"ל ע"ש:

והריטב"א ז"ל בעירובין תירץ לקושית התוספות הנז' דלא אמרינן אהל זרוק לאו שמיה אהל אלא בדבר שהוא כלי דכשהוא קטן מקבל טומאה ומפני שהוא עשוי לנחת הוא דטהור ולכן כשמטלטל ולא עביד נחת הוי כשאר כלים, אבל בפשיטי כלי עץ שאין מקבלין טומאה אפילו כשהן זרוקין אינם מקבלים טומאה וחוצצין עכ"ל. והנה מכל הנזכר אתה למד לסברת רבי דקי"ל כוותיה אפילו העגלה לא שמה אהל בעת הלוכה ואינה חוצצת, וגם מדברי ר"ת דמפרש ההיתר האמור גבי תנוקות משום דמביאים שוורים שכריסם רחבה נמי מוכח הכי דאין היתר בעגלה אע"פ שהיא גדולה דא"כ למה יטרחו להביא שוורים דכריסם רחבה יביאו כל שוורים שיזדמנו להם ויניחו עליהם תיבה והתנוקות בתוך התיבה שהיא סתומה ובזה ליכא למיחש שמא יוציאו ראשן ורובן לחוץ כיון דהתיבה סגורה ועדיף זה מדלתות ע"ג שוורים ועיין תיו"ט בפרה פ"ג בד"ה שוורים בחששה דיוציאו ראשן ורובן בהיותם על דלתות משא"כ אם יהיו תוך תיבה ע"ש:

וראיתי להגאון מש"ל ז"ל בה' ט"מ פי"א ה"א בד"ה ודע שראיתי וכו' שכתב ונראה דעד כאן לא אמרינן דאהל זרוק לא חשיב הפסק אלא דוקא במאהיל על המת דאז לא חשיב הפסק כיון דהוי אהל זרוק אבל בנכנס לאהל המת דאינו מאהיל על המת אלא דגזרת הכתוב הוא דחשיב כל אויר הבית כאלו הוא מלא טומאה ומשום הכי נטמא לכן בהפסק כל דהו שאינו נכנס בו האויר מהני. ואפשר דכל הני דתנן במס' אהלות דאינם חוצצים היינו דוקא למי שמאהיל על המת אבל להפסיק בינו לבין האויר אפשר דמהני משום דאנן לא בעינן אלא שלא יכנס בו אויר אותו הבית עכ"ל ע"ש, ונודע מ"ש הרמב"ם ז"ל בה' ט"מ פ"ב הט"ו וז"ל הקבר כל זמן שהטומאה בתוכו מטמא במגע ובאהל כמת מדין תורה שנאמר או במת או בעצם אדם או בקבר ואחד הנוגע בכותליו, והוא שיהיה בנוי וסתום ואח"כ יהיה כולו מטמא במגע ובאהל, אבל המעמיד כלים או אבנים וכיוצא בהם בצידי המת וכסה עליו מלמעלה בכלים או באבנים וכיוצא בהן, זה הכסוי המוטל מלמעלה נקרא גולל ואלו הצדדין דמעמידין את הגולל שהוא נשען עליהן נקראים דופק, ושניהם הגולל או הדופק מטמאין במגע ובאהל כקבר וטומאתן מדברי סופרים וכו', והראב"ד ז"ל סובר שם דטומאתן מדין תורה ע"ש, על כן בנידון השאלה דהולכת העגלה בבית הקברות שיש שם קברים וגם גולל ודופק, ולא יבצר מהיות העגלה מהלכת על פניהם ועל גביהן והם מטמאים באהל דדינם כמו המת ממש, ובכה"ג לפי חילוק הגאון מש"ל ז"ל הנז"ל אין העגלה חוצצת ונטמא היושב בה:

עוד כתב הגאון מש"ל ז"ל שם חילוק אחר, דהא דאמרינן דאהל זרוק לאו שמיה אהל היינו דוקא כשהם באויר אבל במונחים חשיב הפסק, וזהו שכתב הרמב"ם הפורחים באויר כלומר שאין נוגעים בארץ וכו', והרחיב דבריו בזה ולפי הנראה יש ט"ס בלשונו. וסו"ד כתב וז"ל ודע דהא דתנן בריש פ"ח דמסכת אהלות, דשידה תיבה ומגדל מביאין וחוצצין אינו ענין לזה כלל, דהתם לא מיירי במהלכת אלא במונחת על גבי הטומאה, ובזה אליבא דכ"ע חשיב אהל להביא ולהפסיק, והמחלוקת רבי ורבי יוסי מיירי במהלכת ולפ"ז היה אפשר לומר דההיא דנזירות ודאָבֵל מיירי במונחת ולא במהלכת, וכגון שהיתה השידה והתיבה והמגדל בפתח הבית והיה פתח התיבה מבחוץ ונכנס שם שלא נטמא כי אם כשפרע המעזיבה דדרך הפתח לא נכנסה הטומאה לפי שלא היתה התיבה פתוחה לצד הבית כי אם חוץ לבית. ולפ"ז אפשר דכל שמהלכת אף שהוא על הקרקע חשיב אהל זרוק, אך מדברי רבינו שכתב הפורחים באויר נראה במהלכת על הקרקע לא חשיב אהל וכו':

והא דאמרינן בפ"ג דחגיגה דף כ"ה דלא היו מביאין מן הגליל וכו', דאף בשידה לא היו מביאין משום דמתניתין רבי היא דס"ל אהל זרוק לאו שמיה אהל, ולפי מה שכתבנו הרי היו יכולין להביא בשידה ותיבה דמהלכין ע"ג קרקע, הא לא קשיא משום דדרך שידה מיירי בגדולים הבאים במידה דאי לא פשיטה דאינם חוצצים אף דלא הוי אהל זרוק, וכדתנן בפ"ח דאהלות וכן פירש רש"י בפ"ג דערובין. וכיון שכן לאו אורחייהו לגררן ע"ג קרקע אלא להוליכן באויר ע"י אדם או בהמה הנושאין אותם וזה לא מהני משום דהוי אהל זרוק ולא חשיב אהל:

והא דכתבו התוספות בפרק המוכר פירות דף ק"א בד"ה ותו, דהא דאמרינן חצר הקבר העומד בתוכה טהור דמיירי דאזיל בשידה תיבה ומגדל, דאי לא לכ"ע היכי אזיל כיון שיש ד' מערות לארבע רוחות וכן פירש רשב"ם, י"ל כמו שכתבנו לעיל דמיירי במונחת. אי נמי דמיירי דנכנס באמה שבין כוך לכוך, ואע"ג דקי"ל דמת תופס ד' אמות מ"מ כיון דאיני אלא משום הרחקה מצי אזיל בשידה תיבה ומגדל, אף דלא הוי אלא חציצה בעלמא וכ"כ התוספות בפרק בכל מערבין דף ל"א בד"ה היכי עכ"ל:

גם עוד תמצא להמש"ל ז"ל שם שהביא שני תירוצים שהביא התוספות ז"ל בענין השוורים ופלפל קצת בהם וכתב שם הנראה לומר לדעת הרמב"ם הוא דשאני פרה דמעלה הוא דעשו בה דהא קי"ל כרבי יוחנן דכל ארץ ישראל בדוקה היא אלא משום שהיא כשרה בטבולי יום חששו שמא יבואו לזלזולי, ומפני זה עשו הרחקות יתירות וכמ"ש הרמב"ם ברפ"ב מה' פרה וכו'. וכיון דאינו אלא משום הרחקה בעלמא בהיכר כל דהו סגי דהיינו באהל זרוק דומה למ"ש לעיל בשם התוספות בהא דמת אינו תופס ד' אמות מהני, אבל זרוק שאני כיון דאינו אלא משום הרחקה בעלמא עכ"ד ע"ש:

הנך רואה שגם מן חילוק הב' שכתב הגאון מש"ל ז"ל ומן הפלפול והישובים הנז"ל שעשה ע"פ השיטות אשר ראוי לסמוך עליהם לענין הלכה עולה בידך הלכה ברורה לענין נידון השאלה, דאע"ג דהעגלה גדולה לא חשיבה חציצה כשמהלכת בבה"ק:

ובהתבוננתי עוד בענין זה בס"ד נתקשיתי במ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' ביאת מקדש הי"ט טמא שנכנס למקדש דרך גגות פטור שנאמר ואל המקדש לא תבא דרך ביאה חייבה תורה ואע"פ שהוא פטור מכרת מכין אותו מכת מרדות, ואפילו נכנס במגדל הפורח באויר בין שנכנס למקדש במגדל דרך גגות בין שנכנס בו דרך פתחים, וקשא כיון דמגדל הפורח באויר אינו חוצץ א"כ אם נכנס במגדל דרך פתחים יתחייב מן התורה, ונ"ל דאע"ג דאינו חוצץ עכ"ז לא חשיב נכנס דרך ביאה כדי שיתחייב מן התורה ורק מדרבנן חשיבה ביאה, ולכן מחייב מכת מרדות דוקא. ולכאורה נתקשיתי אגב אורחאי במ"ש הרמב"ם בה' קרבן פסח פ"ו הלכה ה' מצורע שחל שמיני שלו להיות בי"ד וראה קרי בו ביום ה"ז טובל ונכנס לעזרת נשים ומביא קרבנותיו אע"פ שטבול יום אסור להכנס לעזרת נשים הואיל ואסור ליכנס שם מדבריהם ויום זה הוא יום הקרבת הפסח במועדו, יבא עשה שיש בו כרת וידחה איסור של דבריהם ע"ש, וקשיא לי אמאי לא יכנה בשידה תיבה ומגדל גדולים, גם קשיא לי במ"ש עולא בזבחים דף ל"ב ביאה במקצת שמה ביאה ואותביניה מהא דקתני נכנס ומכניס ידיו לבהונות ואי ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל ידיה והלא מחוסר כפורים שנכנס למקדש חייב כרת, ואצ"ל טבול יום ושאר כל הטמאים, ומשני שאני מצורע הואיל והותרה לו מן התורה ביאה במקצת לצרעתו שהרי עדיין הוא מחוסר כפורים ובכרת הותר נמי לקריו ע"ש, וכן הוא בגמרא דיבמות דף ז' ע"ב ע"ש, וקשא למה הותרה לו מעיקרא ביאה במקצת מאחר דאין מוכרח בזה דהא אפשר שיכנס בשידה תיבה ומגדל גדולים שהם מונחים ואינם מהלכים ויוצא ראשם חוץ לעזרה והוא יכנס בהם בעודם מונחים דלכ"ע אם מונחים חוצצים. ונ"ל בס"ד, דאי עבדינן הכי מאי אהנייה להו דאם יזו עליו או יסמוך על קרבנותיו בעודו בתוך השידה לא מהני בודאי דבעינן דתהיה עמידתו במקדש וזה אינו עומד במקדש אלא בתיבה ושידה הוא עומד ואם יוציא ידיו חוץ לתיבה נמצא עביד ביאה במקצת והיא היא:

וצפיתי בדברי רבני האחרונים ז"ל וראיתי בס"ד להגאון שבות יעקב ח"א סי' פ"ה שנשאל בכהן שהיה עומד בחצר תחת הרקיע ואינו יכול לילך חוצה אם לא שיכנס תחת אוהל ובית שבשכונת המת אם צריך לעמוד כך בחצר תחת הרקיע עד שיוציאו המת מהבית או יש לו תקנה אחרת, והביא על זה הגמרא דעירובין דף למ"ד הנז"ל והעלה דמותר שיצא הכהן ע"י שידה תיבה ומגדל הסתומין, וצריך שיהיו מחזיקין מ' סאה בלח שהוא אמה על אמה ברום ג' אמות, ונתקשה מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות, ואסיק דגם הרמב"ם יודה דמותר בכה"ג די"ל רק מדאורייתא אהל זרוק שמיה אהל והוי הפסק גמור אך מדרבנן לא שמיה אהל וכו' ע"ש ובשבות יעקב ח"ב יו"ד סי' צ"ח הביא דברי גאון א' שפקפק בדבריו דח"א סי' פ"ה ועשה שם ישוב וחיזוק לדבריו הנז' ע"ש, גם הרב אורח מישור בנימוקיו על הרמב"ם דף מ"ב ע"א הביא דברי שבות יעקב ח"א סי' פ"א הנז' והשיג עליו ע"ש:

והנה מכל מ"ש לעיל בס"ד נראה דאין תקנה לנידון הגאון שבות יעקב להלוך בשידה תיבה ומגדל, אע"פ שהיא גדולה מחזקת מ' סאה מפני דלענין הלכה נראה דגם הגדולה אינה חוצצת לסברת רבי דקי"ל כוותיה כי אם רק במונחת ולא במהלכת, וכמ"ש הרב א"מ ז"ל הנז'. מיהו גם לסברת הרב שבות יעקב לא התיר אלא בשידה גדולה וגם משום כבוד הבריות ואונס צינה דאיכא הכרח בזה, אבל בנידון שאלה דידן בחכם הכהן דליכא הכרח להכהן לעשות חדשות לעצמו ללות המת בבית הקברות, הא ודאי גם הגאון שבות יעקב יודה דלא אריך למעבד הכי, וכ"ש וכ"ש לדברי החכם השואל שהעגלה שרוכב בה החכם הכהן אינה מחזקת ארבעים סאה בלח דלכ"ע אין להתיר בזה אפילו אם יש הכרח:

אשר על כן לענין פסק הלכה בנידון השאלה לא מבעיא אם העגלה קטנה דזו אינה חוצצת בודאי משום שהיא כלי, וכמ"ש בתחלת דברינו, אלא גם בעגלה גדולה כיון דהיא מהלכת בבית הקברות ואינה מונחת אינה חוצצת ואסור לכהן להלוך בה שם:

ומ"ש החכם השואל מטעם אחר דחוששין דילמא יוציא ראשו ורובו, וציין על זה גמרא דנזיר דף נ"ה כן הוא הדבר לפ"ד אי בעית אימא שם, ועיין תיו"ט בפ"ג דפרה משנה ב' בד"ה שוורים שכתב, כשהוא בתוך שידה תיבה ומגדל לא חשו שמא יוציאו, דלא כאי בעית אימא דנזיר דף נ"ה ע"ש, ויש לדבר בזה, אך אין צורך להאריך, ובלא"ה העלינו דמשורת הדין אסור ליכנס וכאמור לעיל והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.