רב פעלים/ג/יורה דעה/יד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png יורה דעה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה מעיר במביי יע"א. אחד שמש עם אשתו בשעת וסתה ואחר ששמשו מצאו דם נדה על העדים אך שניהם האיש והאשה שגו בזו ששכחו זמן הוסת וחשבו שעדיין יש איזה ימים לשעת הוסת ולכן שמשו ויצאה תקלה הנז' מתשמיש הנז' והבעל שואל מה לעשות תיקון לזה העון:

ועוד שאלה שנית בשוחט שטעה והתיר הטרפות ואכלו הבשר ואח"כ נודע לו שטעה בזה שהתיר טרפות גמורה ושואל ג"כ תיקון לעון זה, יורינו ושכמ"ה:

תשובה על שאלה הראשונה, הנה קי"ל בש"ע יו"ד סי' קפ"ד דחייב אדם לפרוש מאשתו מתשמיש המטה בשעת וסתה עונה אחת, וכתב הגאון תורת השלמים סק"ג אם עברו ושמשו האיש והאשה צריכין תשובה, כ"כ הש"ך סק"ז, ואפילו שמשו ולא מצאה דם מ"מ עברו על איסור דרבנן ששמשו בשעת הוסת וצריכין תשובה כעוברי עבירה דרבנן, אבל אם שמשו ומצאה דם בעדים הרי כאן עבירה דאורייתא וצריכין שניהם כפרה על עבירה זו דאורייתא וכ"כ ס"ס קפ"ה עכ"ד ע"ש. ואם שמשו שלא בשעת וסתה כתב רמ"א בהגה"ה סי' קפ"ה ס"ד אם מצאה דם אחר תשמיש אפילו על עד שלו מקרי אונס אפילו לא בדקה תחלה ואינם צריכין כפרה לא הוא ולא היא עכ"ד וסיים הלבוש ז"ל דאם שמשו בשעת וסתה אפילו נמצא הדם אחר תשמיש שניהם צריכין כפרה והוא קרבן אשם שלא היה להם לשמש בשעת וסתה כדאמרינן לעיל שחייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ע"ש:

והנה כאן בנידון השאלה הם שמשו בשעת וסתה אך אומר השואל ששכחו שניהם שהוא שעת הוסת שסברו עדיין יש ימים לשעת הוסת, וידוע דאיכא פלוגתא בעלמא אם השכחה חשיב פשיעה או לאו ועיין להרב נחפה בכסף ח"מ סי' כ"ג שהאריך בזה וכתב שיש בזה פלוגתא דרבוותא, ואיכא דס"ל שנחה הוי פשיעה ואיכא דס"ל דהוי אונס ושוגג ע"ש, גם הרב שבות יעקב ז"ל ח"ב סי' קמ"ח כתב דיש בזה פלוגתא והביא שם דברי הרב בנו של שער אפרים סי' כ"ח דמסיק ששכחה מקרי פשיעה והוא דחה כל הראיות שלו ומסיק דדוקא שכחה מחמת עצלות הוי פשיעה משא"כ שאר שכחה הוי בכלל העלם דבר דחייב שגגת חטאת והוא פשוט בש"ס ובכל הפוסקים ע"ש, ובש"ע א"ח סי' ק"ח סעיף ח' בדין התפלה מוכח דשכחה חשיב אונס ונתקשו האחרונים מהא ממ"ש ביו"ד סי' רל"ב סעיף י"ב דעת י"א דלא מקרי אונס ונתחבטו האחרונים בקושיא זו והגאון חיד"א בברכי יוסף א"ח סי' ק"ח זכר דברי האחרונים ז"ל בזה והעיר שם דכולם לא העלו על שפתם תשובת מהר"ם מינץ ז"ל סי' כ"ח שפסק שכחה הוי שוגג והביא ראיה מקמא דף כ"ו ע"ש:

וראיתי להרב ערך השלחן ז"ל א"ח סי' שי"ח אות ג' שכתב ועמ"ש בסי' רנ"ג בדין שכח ושהה דראב"ד ס"ל דשוכח אסור דפושע הוא אבל שוגג דאומר מותר שרי וכו', ואח"ז כתב ראיתי להרב שכה"ג שכתב בשם מהר"ם מינץ ז"ל סי' כ"ח דשכחה מקרי שוגג והפר"ח ביו"ד סי' צ"ט הביא ראיה מהך מתניתין דתרומות דאין תורמין מן הטהור וכו' דקי"ל כת"ק דאף שוגג קרוב למזיד שהיה יודע בו תחלה ואח"כ שכח מקרי שוגג ע"ש, ובאמת דהרמב"ם ורע"ב בפירוש המשנה כתבו דאין הלכה כר"י אבל הרמב"ם חזר בו ופסק בפ"ה דתרומות כר"י וסייעו מרן ז"ל מהירושלמי א"כ אדרבה משמע דשכחה מקרי מזיד ואע"ג דאמרינן בפרק כלל גדול דלכ"ע הכיר ולבסוף שכח עיקר שבת חייב חטאת, אפשר דלענין קנסא דרבנן מקרי מזיד, מיהו לפמ"ש הרדב"ז ניחא דבשכחה אין הלכה כר"י והוי שוגג, אבל אם טעה בדין הוי כמזיד וכן מוכח בשבת דף ל"ח דשכח הוי כשוגג לענין קנס ע"ש, עכ"ל ערך השלחן ז"ל הנז':

ושו"ר להרב מטה אהרן ח"ב דף רפ"ו ע"ג שהביא דברי הרב בנו של שער אפרים והקשה עליו שנעלם ממנו דברי הרמב"ם פ"א מה' שבועות הלכה יו"ד גבי שבועת הפקדון דמפורש יוצא מדבריו שם דשוכח חשיב שוגג, וגדולה מזאת שמעינן מדברי הרמב"ם ז"ל דשוכח עדיף משוגג דאפילו בדבר שהשוגג חייב, שוכח פטור, שהרי כתב שם גבי שבועת העדות שחייבים אפילו שוגגים וכתב וז"ל אבל אם לא ידע שהיא אסורה או ששכחו העדות ונשבעו ואח"כ נודע להם שהן יודעים, הרי אלו אנוסים ופטורים ע"כ, הרי דאף דשוגגים חייבין, מ"מ אם שכחו פטורים הם משום דשכחה הוי אונס ועדיף משגגה, והרב בשער אפרים אזיל בתר אפכא ויהיב ליה דין פושע עכ"ד ע"ש. והנה ממה שדקדק הרב מטה אהרן מדברי הרמב"ם גבי שבועת העדות הנז' דשוכח עדיף משוגג דהא כאן שוגגים חייבים ואם שכחו פטורים, יש בזה פתח ומקום להקשות ולפלפל בכל מה שהבאתי לעיל, ובפרט במה שהבאתי מספר ערוך השלחן הנז"ל שבזה לא הרגישו כל הרבנים ז"ל הנז"ל, אך עתה אין הפנאי מסכים לכתוב כאן מה שראוי לדבר בזה:

ואיך שיהיה נראה הדבר ברור בנ"ד דשכחה הוי דין שוגג ולאו פשיעה ולא חשיב קרוב למזיד. אך אין ללמוד להקל בשכחה דנ"ד מדין שבועת העדות הנז' דדייק מינא הרב מטה אהרן דשוכח חשיב אונס גמור ועדיף משוגג לפטרו מעונש, דזה אינו, דודאי דין שבועת העדות הנז' שאני אבל שכחה דנ"ד הוי כשאר שכחה דעלמא דהוי בכלל העלם דבר דשאר איסורים של שבת וכיוצא כמו ששכח שהיום שבת ועשה מלאכה דחייב חטאת דכל כהא לא אמרינן אנוס הוא מפני השכחה ששכח ומה הו"ל למעבד, והיינו כי באמת הו"ל לדקדק קודם מעשה ולהשים לב על הדבר איך הוא, ובודאי היה זכר למן ולא היה מכשול:

ודע דאין לומר בנ"ד כיון דהשוגג שלו לא היה בעיקר האיסור של הנדה דלא הוה עובדא כהיכא ששמש עם הנדה ולא ידע שהיא נדה, אלא הענין היה ששגג בזמן הוסת שלא ידע שהגיע וסתה ולהכי י"ל דאיכא להקל בחיוב שלו הנוגע לאיסור נדה, דזה אינו, דהא כתבו התוספות להדיה בפסחים דף ע"ב בד"ה סמוך לוסתה דאם טעה בסמוך לוסתה נמי מתחייב חטאת ע"ש, והביא דבריהם הגאון ח"ס ז"ל ביו"ד סי' קנ"ה ע"ש. והנה אם היה הדם נמצא בנ"ד רק על עד של האשה זהו ספק אם בעל נדה או לא והרי זה מתחייב אשם תלוי כשהיה בהמ"ק קיים, ואם נמצא הדם על עד שלו ופירש ממנה באבר מת גם זה ספק שמא יצא הדם בעת שפירש ממש אחר שכבר מת האבר אבל אם פירש באבר חי איכא איסור נדה בודאי אם נמצא בעד שלו:

ועכ"פ נראה בנ"ד שהאיש והאשה שניהם צריכין כפרה ותשובה, ומצינו לרמ"א ז"ל בש"ע סי' קפ"ה בדין שוגג באיסור נדה ודאי, שכתב יתענה ארבעים יום ואם לא יכול להתענות יפדה כל יום בממון שיתן לצדקה כפי ערכו ע"ש, והגאון חתם סופר ביו"ד סי' קנ"ה כתב דהרוקח כתב שיתענה מ' יום ומשמע אפילו בעל במזיד והמקובלים כתבו להתענות ס"ב יום כמנין נדה עם האותיות מיהו הם דברו במזיד וכו' וסו"ד עשה סדר תיקון מסברה דנפשיה ע"ש. והנה מ"ש בשם ספרי המקובלים הרואה יראה בספרי המקובלים דעות שונים, אך אנחנו אין לנו אלא דברי רבינו האר"י ז"ל אשר הובאו בשער רוה"ק ששם בדף י"ח תיקון ח"י כתב הבועל נדה יתענה שנים ושמונים יום רצופים, גם יתגלגל בשלג שבעה פעמים יען כי החריב והוביש שבעת נחלי המלכות ובתשובתו יחזרו להיות נמשכים כבתחלה ע"כ ע"ש:

ברם שם בשער רוה"ק עצמו קודם דבור זה הביא תיקון הנדה להתענות נ"ט יום כמנין נדה, וילקה ויטבול כל יום מהם, וכתב רבינו מהרח"ו ז"ל על זה נלע"ד חיים שהוא להר"א הלוי ע"ש, ועל גליון הספר אשר בבית מדרשנו יש תוספת בכ"י בזה'ל וכן העיד לי הוא שמורי ז"ל נתן לו זה התיקון וא"ל שיתענה נ"ט תעניות ע"כ, ולפ"ז תיקון הכללי לכל העולם הוא מ"ש שיתענה פ"ב יום, ובספר נגיד ומצוה העתיק תיקון מספר נ"ט, וכתב ג"כ תיקון השלג ולא זכר מספר של פ"ב כנז' בדף ט"ו ע"ש, אך בספר משנת חסידים דף קל"ה ע"א, כתב וז"ל הבועל נדה כי לא פירש מאשתו העונה הסמוכה לוסתה וראתה דם שפגם באות ה' אחרונה ונד אותה מן וא'ו לפי שהוביש והחריב שבעה נחלי המלכות יתגלגל שבעה פעמים בשלג להחזירם כבתחלה ויתקיים בו הנטריקון של התשובה שהוא תענית שק ואפר בכיה הספד. והתענית כיצד יתענה ס"ט ימים כמספר נדה ביו"ד כי הדגש שבתוך הנו"ן כיו"ד חשיב. ואם הזיד שבא עליה בעת וסתה וראתה דם או שבא על הנדה ממש שפגם באותיות י"ה יתענה פ"ב יום וכו' ע"ש, הרי כאן כתב שני מיני תיקונים בתענית, א' של ס"ט אמרו לבועל בעונה הסמוכה לוסתה וראתה דם ואחד של פ"ב אמרו לבועל בעת וסתה ממש או בועל נדה ממש, ובספר מצות ה' דף צ"ח העתיק כמ"ש הרב משנת חסידים ז"ל:

והנה בודאי כל סמוכין דילן הוא רק על דבר המפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל להדיה בשער רוה"ק, ושם מפורש תיקון של פ"ב יום לבועל במזיד, אך ודאי שגם החוטא בשוגג הוא פוגם למעלה וצריך תיקון מעין התיקון האמור במזיד, והנה מפורש יוצא בדברי המקובלים ז"ל שהחוטא בשוגג פוגם בעשיה ר"ל למטה במלכות בלבד ונראה שיש סמך לדברים אלו מדברי רבינו האר"י ז"ל ז"ל בשער הגלגולים הקדמה י"א דף י"ד ע"ב וז"ל ובמקום אחר כתבנו כי העושה מ"ע בלי כונה מתקן עולם העשיה שהוא נפש עכ"ל ומזה מובן דה"ה לעושה עבירה בלי כונה ר"ל בשוגג פוגם שם דוקא ולא יותר, גם עוד בשער הגלגולים הקדמה י"א דף ך' ע"ב כתוב וז"ל מי שיש לו נפש מן עשיה אינו פוגם רק בעשיה בלבד כי עד שם השגת ידו ולא יותר, ועד"ז ג"כ כאשר ישוב בתשובה הוא מתקן בעשיה שהוא המקום אשר פגם שם ע"ש. והנה מכל הנז"ל מובן כי כמו הפגם שפוגם במזיד כן הוא פוגם בשוגג אלא שהמזיד שעושה בכונה פוגם במקום גבוה והשוגג שהוא בלי כונה פוגם במקום תחתון ועל כן כיון דכל מה שיש בעליון יש בתחתון צריך לעשות התיקון בתחתון מעין התיקון שצריך לעשותו בפגם של מקום העליון:

אמנם מדברי רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער מ"ט שהוא שער קליפת נוגה פרק ח' נראה שיטה אחרת בענין הפרש שיש בין השגגות לבין הזדונות שכתב שם וז"ל, הנה קליפת נוגה כבר נודע שהוא חציו טוב וחציו רע והיא מפסקת בין קדושה לחול, וכשהאדם עובר על מצות ל"ת אז הוא משליט השלשה קליפות רעות על היצה"ר שלו שהוא סוד הגבורות שלו שלא נתקנו ונעשים רע גמור, וזהו סיבת העונש להעובר על מצות ל"ת וכו' וסיים בזה"ל גם תבין ענין הזדונות הנעשים כזכיות כי הרי הם נפרדים ע"י התשובה הטוב מהרע, ואז הטוב שבהן הלך לקדושה לגמרי א"כ הם נעשו כזכיות ממש אותם בחינות הטוב שהיו מעורבים עם הרע כנז"ל. ולמ"ד זדונות נעשו שגגות ס"ל שגם ע"י תשובה הלואי יספיק שיחזור כבתחלה מעורב טוב עם רע כקליפת נוגה שאז הם נקראים שגגות חציו טוב וחציו רע ויצא מכלל זדונות שהם קליפות רעות גמורות אך לא יספיק שיפרידו לגמרי ויעשו זכיות עכ"ל ע"ש. והנה אין בדברים אלו דבר סותר למה שהעלינו לעיל בהפרש בין הזדונות לבין השגגות שזה פוגם במקום עליון וזה פוגם במקום תחתון ורק מדברים אלו שכתב בעץ חיים נראה כי בזדונות מקלקל לעצמו שמשליט עליו הקליפה ביותר והגבורות שלו שלא נתקנו עושה אותם רע גמור ולכן נענש בעונש האמור על העובר מצות ל"ת, אבל בשגגות נעשים הגבורות של תערובת טוב עם רע, ותערובת זו היא יותר מן תערובת שהיתה בראשונה קודם החטא הזה של השוגג, ועיין נהר שלום דף פ"ט ע"ב בד"ה והנה, שכתב יש חטא גורם פגם גדול בבחינות העליונות ובערך בחינות התחתונות אינו נחשב כ"כ עכ"ל, והנה זה אמר גם על פגם שמגיע בעשיה שיש בה בחינות עליונות ובחינות תחתונות:

איך שיהיה מוכרח לומר שהזדונות פוגמים במקום עליון והשגגות במקום תחתון וכמ"ש המקובלים שהשגגות פגם שלהם בעשיה בלבד אך צריך לעשות התיקון מעין התיקון האמור על המזיד באותו המין של העון דהיינו במזיד יתענה פ"ב יום רצופים, וכאן יתן צדקה כנגד התענית לפדות כל יום בממון, ובמזיד יתגלגל בשלג ממש כל גופו ובשוגג במקצת, וגם יפדה בצדקה ובלימוד תורה דברים השייכים לעון זה לפי סודן של דברים, וכן אתה מוצא בעונש בזמן שבהמ"ק קיים במזיד ממיתין אותו ובשוגג יביא קרבן חטאת שהוא דוגמתו שיחשוב כאלו הוא נשחט במקום השה ויצייר הכל על עצמו וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בריש פ' ויקרא וכן נראה מדברי חז"ל:

ודע דיש לי לומר אם חטא בשוגג בעון נדה מהני ליה צדקה ותפלה ותורה לתקן קלקול ופגם שעשה למעלה וגם להצילו מחיוב כרת, אבל לענין חיוב חטאת לא סגי לפדות קרבן חטאת בצדקה כמ"ש מור"ם ז"ל בהגה"ה דהא רבי ישמעאל בן אלישע כה"ג כשהטה כתב על פנקסו כשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמנה ולא אמרו שנתן דמי חטאת לצדקה, ועוד מצינו לרבינו מוהרח"ו ז"ל בשער הגלגולים דף נו"ן ע"א שכתב וז"ל הרב מ"מ ז"ל נתגלגל עיקר גלגולו על שחטא בשוגג בעון נדה ולכן בא להתגלגל בו לתקן עון של הנדה הנז' וכו' ע"ש, וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה ט"ז דף י"ז ע"א וז"ל ואמנם הבחינה השלישית והם המצות שהוא מן הנמנע לקיימם בזה"ז כמו מצות הקרבנות וכיוצא בזה בזה"ז לא יתגלגל לקיימם כיון שאין יכולת לקיימם, אמנם אחר ביאת המשיח שיבנה בהמ"ק בב"א אז יתגלגלו בגלגול ממש כדי לקיימם, ואל זה רמז רבי ישמעאל בן אלישע כה"ג כשהטה את הנר בליל שבת שאמר אכתוב על פנקסי לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמנה עכ"ל, נמצא בעבור חיוב קרבן חטאת א"א להתגלגל בזה"ז, ולמה נתגלגל הרב מ"מ בשביל שוגג של עון נדה אלא ודאי שנתגלגל כדי לתקן קלקול שנעשה למעלה במקום הקודש:

ודע כי דבר גדול וחידוש גדול נמצא בדברי רבינו האר"י ז"ל בענין חילוק שיש בין השגגות למזידין והוא מ"ש בשער הפסוקים בדניאל סי' ט' בפסוק כי בחטאינו ובעונות אבותינו וכו' וז"ל ארז"ל אין מיתה בלא חטא ר"ל כי אפילו בסיבת העונות שהם בשוגג הנקרא חטא ימות האדם. ונמצא כי העונות שהם במזיד והפשעים נשארים לבניו אחריו והם יקבלו היסורין לזה וכמש"ה פוקד עון אבות על בנים, וז"ס אבותינו חטאו ואינם אבל אנחנו בניהם עונותיהם סבלנו, ולכן בעון כתיב פוקד כנז' אבל בחטא כתיב לא יומתו אבות על בנים איש בחטאו יומת פירוש כיון שהאיש עצמו יומת בחטאו א"כ לא יומתו בנים בחטא אביהם אבל בעון אביהם יומתו וכמש"ה פוקד עון אבות על בנים ובזה נתיישבו הפסוקים החולקים זע"ז. וז"ש כאן כי בחטאינו ובעונות אבותינו פירוש כי חטאים של אבותינו אין אנחנו נענשים עליהם כי כבר הם מתו בחטאם, וגם בעונותינו אין אנחנו נענשים עליהם כי נשארים אל בנינו אחרינו, ונמצא כי בחטאות שלנו ובעונות של אבותינו אנחנו נענשים כי ירושלים ועמך לחרפה עכ"ל, והנה ידוע הוא כי מ"ש רבינו ז"ל דעונות האבות נענשים בהם הבנים ורק החטאים שהם שגגות נענשים בהם האבות אין הכונה על בנים שנולדו מהם אלא הכונה על גלגולים שלהם שכל אדם אשר יתגלגל ויבא שנית לעוה"ז נקרא זה הגלגול בן לגלגול שקדם לו שהיא ביאה ראשונה שבא לעוה"ז, כי רבינו ז"ל סמך דבריו אלו על פסוק פוקד עון אבות על בנים ושם בפסוק זה פירש דבריו בשער הפסוקים בפרשת יתרו בפסוק לא תשתחוה להם ולא תעבדם וז"ל וזש"ה פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ר"ל שמביאם עד ארבעה גלגולים ובגלגול השני נקראים בנים בערך הראשון עכ"ל:

נמצינו למידין מדברי רבינו האר"י ז"ל אדם שבא לעוה"ז ונמצא בידו עונות שהם בשוגג ועונות שהם במזיד הנה הוא אפשר שימות בעבור העונות שהם שגגות, אך עונות שהם מזידין נשארים לגלגולים שלו שמתגלגל אח"כ ובא לעוה"ז שהוא סובל עונש וחיוב של המזידין שעשה בראשונה, והוא חידוש גדול:

והנה מזאת ההקדמה שאמר רבינו ז"ל בשער הפסוקים בדניאל הנז"ל נתקשיתי בענין הרב מ"מ ז"ל שכתב מהרח"ו שנתגלגל בו בעבור עון נדה שעשה בשוגג וקשא כי עון השוגג יתוקן ויתכפר במיתה של פעם ראשנה ולא ישאר כלום לגלגול הב' וכמ"ש רבינו בסוד הפסוק הנז"ל. ואמרתי לתרץ בס"ד דאפשר האי כללא דאתמר בשער הפסוקים בדניאל הנז' אינו אלא לאדם שהרגיש בחטא השוגג שלו בחייו ונתחרט ועשה תשובה אז תועיל מיתתו לכפר החטא לגמרי אבל אם לא הרגיש בשוגג ששגג בו לא תועיל מיתתו לזה, ואפשר שהרב ע"מ ז"ל לא הרגיש כל ימי חייו באותו שוגג ולכן נתגלגל בעבור זה לתקן אותו, ועוד נ"ל בס"ד לתרץ דהא מצינו לרבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים דף ך' ע"ב דכל אדם לפי גודל הנר"ן שיש בו כך הוא גדולת חטאו כי כפי תוקף גדולת נשמתו כך הפגם שפגם, וכן עד"ז בצדיקים וחסידים גמורים כגון ריב"ז כי חטא קל יהיה חמור אצלו מכמה חטאים של אחרים ע"ש, ולכן נראה כי לפי גודל ותוקף נשמת הרב מ"מ ז"ל נחשב אצלו השוגג של נדה לעון חמור שלא הספיק לו מיתה אחת אלא צריך שיתגלגל ותסבול נפשו צער מיתה פעם שנית, אבל אין לתרץ ולומר האי כללא דאמר רבינו ז"ל בשער הפסוקים בדניאל לא אתמר בשוגג של איסור כרת דפשיטה הוא דאכלהו שגגות קאי רבינו ז"ל:

העולה מכל הנז"ל דחטא השוגג פוגם בעשיה שה"ס המלכות, ואמרתי טעם נכון לפדות לשוגג את התעניות בצדקה דידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י דף י"ג דפדיון הוא בעלמא דנוקבא ונתן פדיון נפשו נפש דדוד וכו' ע"ש ולכן כיון דהפגם הוא בעשיה שהיא עלמא דנוקבא יועיל הפדיון בשופי. והנה סדר הפדיון לתיקון עון הנדה בשוגג או במזיד למי שא"א לו להתענות ולהתגלגל בשלג בשום אופן דאנוס הוא, כתבתיו בספר לשון חכמים סי' ס"ז קחנו משם (כי תהילות לאל כבר נדפס בהאי שתא בעה"ק ירושלים תוב"ב):

וע"ד הישאלה השנית בשוחט ובודק שטעה והתיר הטרפות ואכלו את הבשר ואח"כ נודע לו שטעה ושואל תיקון לנפשו על זה הנה נודע כי איסור הטרפות הן מצד סירכה הן שאר מיני טרפות הוא איסור תורה, וכמ"ש בתשב"ץ ח"ג סי' רצ"ג די"ח טרפיות כולן הן מן התורה ומ"ש הכתוב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו דבר הכתוב בהווה וה"ה לכל שאר טרפיות הנעשים על ידי חולי בסרכה וכיוצא ע"ש, וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מ"א שהטרפיות כולן הן מדאורייתא והם בכלל ובשר בשדה טריפה לא תאכלו ע"ש, ומה שהשיג הרמב"ן בספר המצות כבר הגאון מגילת אסתר תירץ דבריו ועיין במחב"ר יו"ד סי' כ"ט אות ג' ע"ש, נמצא כל הטרפיות הם אסורים מן התורה לכ"ע אך איסור זה אין בו כרת אלא איסור לאו דחייב מלקות ארבעים מן התורה, ועיין יכין ובעז ח"א סי' ה' ע"ש:

והנה תיקון אוכל טרפיות לא נתפרש בדברי רבינו האר"י ז"ל מספר תעניותיו, ובספר עיר מקלט סי' ע"ד כתב יצום צ"א יום כמנין מאכל, ותיקון זה בנוי מהשערת השכל ואין לו יסוד ע"פ הסוד, ובלקוטים כ"י לא נודע למי הם מ"כ, האוכל טריפה יתענה ג"פ כ"ד יום רצופים כי בכל כ"ד יום יש רפ"ח שעות דכל יום נחשב בי"ב שעות אפילו שהוא יום ארוך וכשיתענה ג"פ כ"ד יום שהם ע"ב יום יש בידו ג"פ רפ"ח, ואם ירצה יתענה ג' הפסקות של ב' ימים וב' לילות שכל הפסקה כ"ז יום והרי בידו רפ"ח ביתרון עכ"ל, ומצאתי בס"ד שורש למספר התעניות הנז' על פי הסוד שגילה רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער מ"ט פרק וא"ו וז"ל וכן מצות הטריפה היא הרע שברפ"ח ניצוצין דקליפת נגה שנטרפה מן הכלב הרע שבקליפה שהיא סוד ב"ן מ"ן של הקליפה הרע וכשחוזרת למוטב נתקנה בב"ן מ"ן דקדושה, וזה הטריפה היא מהלבוש העליון דחשמ"ל הנקרא בשר שנטרפה מאדה"ר וזהו ובשר בשדה טריפה עכ"ל. ובשער טעמי המצות בפרשת אחרי כתב ע"פ וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה וז"ל וטריפה היא סוד רפ"ח ניצוצין שהם ניצוצות קדושה נטרפו ויצאו לחוץ עם הכלים של המלכים ואח"כ נתקנו בסוד כי הוא טרף וירפאנו ובסוד טרף נתן ליראיו עכ"ל ע"ש, והנה כפי סוד זה של הטריפה יתיישב לנכון מספר התעניות שמצאתי כתוב בלקוטים כ"י הנז"ל שהם ע"ב ימים שיש בהם ג"פ רפ"ח שעות, והמשכיל יבין מאליו:

והנה זה השואל נראה דלא אכל הוא עצמו מן הטריפה ורק שואל תיקון על אשר נשלכו אחרים על ידו ומצינו לרבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה כ"ב דף כ"ג ע"א המאכיל נבילות לישראל מתגלגל בעלה האילן והוא הצומח ואז ענשו הוא שהרוח מכה בעלה ההוא באילן ונובלת ונופלת לארץ, וזהו כדוגמת מיתה ממש אפילו שנכרת ונעקר מן העולם וז"ס פסוק והעלה נובל כי מי שמאכיל נבילות לישראל מתגלגל בעלה הנופלת לארץ, גם ז"ס כי תהיו כאלה נובלת עליה, ולפעמים אחר שהעלה הזאת חוזרת להתגלגל בעלה אחרת וגם היא נובלת עד כמה פעמים ע"ד האדם המתגלגל בעוה"ז כמה פעמים כפי העונש הראוי להם עכ"ל ע"ש, וכתוב בגליון הספר בכ"י נראה דה"ה למאכיל טריפות דג"כ מתגלגל בעלה אילן, כי העלה היא טרפא בלשון חז"ל ותרגום עלה טרפא, וג"כ ענשו הוא שהרוח מכה בטרפא ההיא ומחזרתה לכאן ולכאן ואין לה מנוחה וכשנשלם זמן הקצוב לו נטרפת הטרפא ההיא ע"י עופות או ע"י אדם שטורפין אותה ומשליכין אותה לארץ ע"ד האמור והנה עלה זית טרף בפיה, וזהו כדוגמת מיתה ממש אצלו, עכ"ל ההגה"ה הנז' בכ"י בגליון:

אמנם זה השואל אומר שלא האכיל הטרפות במזיד אלא בשוגג שחשב שמותר ולבסוף הרגיש שטעה אך עכ"ז חשיב קרוב למזיד דהו"ל למידק בדבר ולהתיישב היטב כשמתיר הבהמה, ועיין להרדב"ז בשו"ת ללשונות הרמב"ם סי' ה' שכתב עמ"ש הרמב"ם אם שגג שחשב לתרום מן הטהור על הטמא הרי הוא כמזיד, היינו השגגה היא בדין והוי כמזיד דאבעי ליה לשיולי לחכם ע"ש ועיין להרב ערך השלחן ז"ל בא"ח סי' שי"ח סק"ג ובסי' רנ"ג סק"א ע"ש:

הנה כי כן אם השואל חלוש מאד וא"א לו להתענות תעניות הרבה יעשה תיקון זה יתענה שלשה ימים וילקה בכל יום של תעניות אלו ויתודה בהם ויאמר בודוי באות הא' הכשלתי לישראל באיסור בשר טריפה ויבכה על זה גם יעשה פדיון בצדקה שבכל יום מן שלשה ימים אלו יקח בידו רפ"ט פרוטות של כסף ויאמר רבש"ע מודה אני לפניך אשר חטאתי בעון שהכשלתי את ישראל באיסור בשר טריפה וגרמתי בזה פגם במקום הקודש ולכן הנני מפריש מאתים ושמונים ותשע פרוטות אלה שבידי לצדקה שהם כמנין טרף לתקן טרף ניצוצי הקדושה שנטרפו ויצאו לחוץ ועתה יתוקנו ויחזרו ויעלו אל מקום הקודש במקום עליון בסוד הכתוב כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו, וככתוב טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו ולמען השם הקדוש: טִפְטֻפִיִהָ שעולה מספרו עם נקודותיו שהם חיר"ק ושב"א וקבו"ץ וחיר"ק וחיר"ק וקמ"ץ מספר רפ"ט ומספר אפרח יתבררו ניצוצי הקדושה ויהיו פורחים ועולים למקום עליון במקום הקודש. ויעלה לפניך כאלו כונתי בכל הכונות הראויות לכוין בתיקון זה, וברוב רחמיך וברוב חסדיך תצילני מטרף הגלגול ותשמרני שלא אתגלגל בעלה אילן בסוד והעלה נובל. ותפטרני לשלום ואהיה פטור מן הטרף למען היסוד הקדוש הנקרא פרָט ולמען נשמת עבדך רבי טרפון עליו השלום. מגני על אלהים (יכוין גי' רפ"ט) מושיע ישרי לב יהיו לרצון אמרי פי וכו' ואח"כ יאמר שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם וכו' ויכפול אותו שלשה פעמים:

ככה יעשה הפדיון בכל יום מן שלשה ימי התענית הנז' ולא יאכל בשר בלילותיהן, וגם לא בלילה שאחר התענית ואם ירצה יעשה השלשה ימים שני וחמישי ושני הרשות בידו ובכל יום משלשה ימים הנז' ילמוד תנ"ך שקורין בליל חג השבועות ואח"כ ילמוד תהלים שני פעמים שהם גי' כפר, וכמנין פרוט"ה, ובזה הלימוד יתוקן עון אכילת בשר טריפ"ה כי חשבונם שוה, גם ילמוד בליל התענית משניות הנדפסים בקריאי מועד בליל חג השבועות ואח"כ ילמוד תרי"ג מצות ואח"כ הסבא בזוהר פרשת משפטים מדף צ"ד ע"ב ר"ח ור"י אערעו חד ליליא וכו' עד דף קי"ד ע"א, ועמך כולם צדיקים וכו' מעשי ידי להתפאר, ובכל יום ישחט עוף ויבדוק הסכין היטב ויברך על כיסוי הדם בכונה גדולה:

ואגב אורחאי אזכור תיקון לאוכל בשר טריפה במזיד והוא חלוש מאד ואינו יכול להתענות תעניות מרובים שיתענה ג' ימים כנז"ל, ובכל יום יאמר בודוי באות אל"ף אכלתי בשר ועברתי על הכתוב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו ונכשלתי ופגמתי ברע שברפ"ח ניצוצין דקליפת נוגה שנטרפה מן הכלב הרע שבקליפה שהוא סוד ב"ן וגם פגמתי ברפ"ח ניצוצין דקדושה שנטרפו ויצאו לחוץ עם הכלים של המלכים שנתקנו בסוד כי הוא טרף וירפאנו ובסוד טרף נתן ליראיו, ויסיים הודוי, ובכל יום מן ג' ימי התענית יקח בידו רפ"ט מטבעות של קרוש א' לפחות ויאמר בקשה זו רבש"ע מודה אני לפניך אשר חטאתי עויתי ופשעתי לפניך שאכלתי בשר טריפה ועברתי על מה שכתוב בתורה ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו ונכשלתי ופגמתי ברע שברפ"ח ניצוצין דקליפת נגה שנטרפה מן הכלב הרע שבקליפה שהוא סוד ב"ן ופגמתי ברפ"ח ניצוצין דקדושה שנטרפו ויצאו לחוץ עם הכלים של המלכים שנתקנו בסוד כי הוא טרף וירפאנו ובסוד טרף נתן ליראיו ועל זאת הייתי צריך להתענות רפ"ט ימים רצופים וגלוי וידוע לפניך שאיני יכול להתענות רפ"ט ימים רצופים, ועבדיך חכמי ישראל תקנו לפדות בכסף כל תענית לכן יהר"מ ה' או"א שתהיה חשובה ומקובלת ורצויה לפניך הפרשת ממון זה שבידי לצדקה כאלו התעניתי רפ"ט ימים רצופים וכאלו כונתי בכל הכונות הראויות לכוין בתיקון זה ויהי נועם ה' וכו' יהיו לרצון וכו' ויעשה כפרה בתרנגול עליו והלימוד בלילה וביום יעשה כנז"ל ויעשה הקפות לתיבה בבית הכנסת שבעה פעמים ובכל פעם יקרא מזמור הבו לה' בני אלים וכו' ופסוק מן אנא בכח, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.