רב פעלים/ג/יורה דעה/יב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png יורה דעה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. אשה מניקה שמשה עם בעלה וראתה דם בעד שלה שנאסרה בו, אך בעלה חלה ונפל למשכב ואין לו שום אדם להקימו ולהשכיבו ולהושיט לו דבר הצריך והוא עני ואין לו להביא משרת בשכירות ובפרט לתשמיש הלילה, אם מותר שתטבול אשתו תוך שבעה נקיים כדי שתוכל לשמשו והיא אינה סומכת על אותה טבילה בשביל ביאה אלא רק כדי שתשמשנו דוקא ואחר ז' נקיים תחזור לטבול טבילה גמורה לצורך ביאה, ויבא דברו הטוב ושכמ"ה:

תשובה. מרן ז"ל בסי' קצ"ה סעיף ט"ו פסק אם הוא חולה ואין לו מי שישמשנו זולתה מותרת לשמשו ורק שתזהר ביותר שתוכל להזהר מרחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו ע"ש, ומקור דין זה הוא בהרא"ש ז"ל, וכתב מרן בב"י שנראה בהדיה דכל דאיכא מי שישמשנו אפילו ע"י הדחק לא שרינן לה לשמשו כלל והביא שם מתרומת הדשן שהותר לה לשמשו שמוש בלי נגיעה דהיינו שתושיט לו ע"י דבר אחר ואפילו להקימו ולהשכיבו ולתמכו נמי מותר משום דלאו מילי דחיבה ננהו ע"ט, מיהו אם היא חולה פסק מרן ז"ל אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה כגון להקימה ולהשכיבה ולתמכה, ומפורש הטעם בב"י בשם תה"ד הנז' דדוקא כשהוא חולה והיא בריאה שרי כיון דהוא חולה ליכא למיחש להרגל עבירה דאין יצרו מתגבר עליו מפני תשש כוחו אבל כשהוא בריא והיא חולה איכא למיחש להרגל עבירה שמא יתגבר יצרו עליו ויפייסנה ע"ש, ולפ"ז בנידון השאלה דאיירי שהוא חולה והיא בריאה אם אפילו ע"י הדחק א"א שישמשינו אחר שאין לו זולתה וא"א שלא תשמשנו מותר לשמשו בתשמישים אלו להושיט לו דבר הצריך וגם אפילו להקימו ולהשכיבו ורק תזהר שתהיה נגיעתה בו ע"י הפסק דבר אחר שלא תגע בבשרו ממש, דאע"ג דתשמישים אלו לאו דחיבה נינהו אלא עבדות נינהו צריך ליזהר בכך, והרדב"ז ז"ל ח"א הביאו הכנה"ג והובא ג"כ בספר לחם שמלה כתב שאין דברי תה"ד אמורים אלא בזמן שאין לה מי שישמשנה אלא הוא, דמחייבינן ליה לשכור לה אשה ואם חלה הוא עליה לשכור מי שישמשנו וכו' אבל בנ"ד שהם במחבואה ואין שם מי שישמשנה וכי יניחה שתמות אין זה דרכי נועם וכו' ואפילו חולי שאין ב"ס אני אומר שמותר כיון שא"א אלא בו וכו'. ותו דאין זה דרכי נועם שאפילו שאין לה סכנה עכשיו אפשר קרוב הוא שע"י שאין מי שישכיבנה ויקימנה תבא לידי חולי שיש ב"ס, אבל מודינא שלא ירחץ פניה ידיה ורגליה שהם דברים של חיבה ביותר וכו' ע"ש:

ברם מה שרצה השואל לומר שתטבול בתוך ז' נקיים בעבור השימוש דוקא ולאו להיתר ביאה ותהיה בעיניו כנדה ממש עד שתטבול אחר ז' נקיים, נראה דלא אריך למיעבד הכי אלא תשמשנו בטומאה בלתי טבילה כאשר התירו בפירוש שתשמשנו נדה, ולא מצאתי כתוב המצאה זו שתטבול תוך ז' נקיים בעבור שמוש דוקא והיינו טעמא ודאי משום דחיישינן כיון דידע שטבלה יתגרה בו יצה"ר בעת שיהיה בו קצת כח ויבא עליה על סמך טבילה זו ולא ימתין עד שתטבול אחר ז' נקיים, ואע"ג דזו האשה דנ"ד טומאתה היתה מכח שראתה טיפת דם וזו חומרא שקבלו עליהם בנות ישראל דקבול עלייהו אפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים וכנז' בגמרא מ"מ אחר דקבילו עלייהו נתחייבו מן הדין ואסורה לטבול תוך ז' נקיים מחמת חששה הנז' דשמא יבא עליה על סמך טבילה זו, ואע"ג דחולה ותש כח הוא אפשר איזה שעות יתחזק ויבריא שיוכל לבא עליה לכן לא שבקינן לה למעבד הכי:

והנה מצינו חששה דחששו כה"ג וכמ"ש מרן ז"ל בב"י יו"ד סי' כ"ג מן המרדכי בפ"ב דחולין שאם אין בקיאין בבדיקה לא יגמור שחיטה אלא ימכרנו לגוי רק שימית הגוי את העוף לפניו דאיכא למיחש דילמא אתי לזבוניה לישראל אחר שיתרפא ע"ש, ועיין מור"ם בהגה"ה סי' כ"ג סוף סעיף ה' שכתב יכנו על ראשו להמיתו ולא יחזור וישחוט, ועיין עוד למור"ם בסעיף וא'ו שכתב ימיתנו ואח"כ ימכרנו לגוי ע"ש ועיין אחרונים, וכתב הגאון נו"ב תניינא ביו"ד סי' י"ג דמ"ש המרדכי לא יגמור השחיטה אלא ימיתנו משום דחייש דילמא אתי למיכל משא"כ כשהמיתו שלא בדרך שחיטה לא אתי לידי תקלה ע"ש, נמצא דעדיף להמיתו ולא ישחטנו משום חשש תקלה שמא יאכלנו הוא בעצמו, וא"כ ה"ה בנידון השאלה אם תטבול תוך ז' נקיים חוששין שמא יסמוך על טבילה זו ויבא עליה:

ושו"ר למרן ז"ל בב"י יו"ד סוף סי' קפ"ג שכתב נשאל הריב"ש סי' תכ"ה אם איסור נדה נוהג גם בפנויה והשיב שהדבר פשוט הוא שנוהג בה, וכתב שהטעם שלא תקנו טבילה בפנויה כדי שלא יבואו לידי מכשול בהסתלק ממנה איסור נדה החמור עכ"ד, וראיתי מקור הדברים האלה בהריב"ש שכתב בסוף התשובה וז"ל ומה שנתפלאת איך לא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יכשלו בה רבים אין כאן מקום תימה שהרי כיון דפנויה אסורה להבעל לכל אדם כמו שכתבתי אדרבה אם היתה טובלת היה בה מכשול שהיו מקילין באיסורה כיון שאין אסורה אלא מדרבנן, כמו שאירע לאותו תלמיד ששנה הרבה ומת בחצי ימיו מפני שהיה מקל בימי לבונה ולא בימי נדותה וכתב ר"ת ז"ל שא"א לתלמיד ששמש חכמים הרבה שלא ידע לדרשת רבי עקיבה בפסוק והדוה בנדתה לעולם תהיה בנדתה עד שתבא במים וכו' אלא ודאי טובלת היתה לטהרות בסוף ימי נדותה של תורה דהיינו לאחר שבעה מתחלת ראייתה ואחר כן היתה סופרת ז' נקיים וחוזרת וטובלת לבעלה, ואותו תלמיד כיון שטבלה טבילה ראשונה והיא טהורה מדין תורה היה מקל לישן עמה בקרוב בשר קודם מלאת לה שבעה נקיים ופרץ גדרן של חכמים ולכן מת בחצי ימיו, ונראה שנהגו בטבילה זו בדורות הראשונים משום טהרות כמו שהיו מטבילין את הקטנות כדאיתא בפרק בנות כותים מעשה והטבילה קודם לאמה וכו' ואעפ"כ כתב הרמב"ן ז"ל שבטלוה בדורות האחרונים משום דהויא חומרא דאתיא לידי קולא שיבואו בה לידי מכשול להקל באיסורא דרבנן כמו שנכשל אותו תלמיד עכ"ל ע"ש:

ולפ"ז כמו שכתב הרמב"ן ז"ל שבטלו בדורות האחרונים את הטבילה שהיו נוהגין בה הראשונים קודם שבעה נקיים בעבור טומאת אוכלין משום דחשו שיבאו לידי מכשול להקל באיסורא דרבנן, ומזה למד גם הריב"ש ז"ל לנידון דידיה, כן אנחנו למידין לנדון השאלה שלא ניתן לה רשות לטבול תוך שבעה נקיים מכח חששה זו דילמא גביר יצריה ויסמוך על טבילה זו ויבא עליה, אלא נתיר לה לשמשו קודם טבילה כאשר התירו חז"ל. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.