רב פעלים/ג/יורה דעה/ט

רב פעלים ‏ ג יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. הזלאביי"א שקורין אותה בערבי בנדא"ר זנגול"א של גוים שמטגגין אותה בשמן על האש ודאי אסורה משום בשולי גוים, ברם נזדמן עובדא בהאי שתא בימי הפורים שעשאה ישראל בביתו כדי למכור והוא הדליק את האש והוא הניח המחבת על האש והוא המניח השמן במחבת לבשלו ורק העיגולין של הזלאביי"א הנעשים מן קמח שקורין נש'א שבלילתו רכה מאד ומניחין אותו תוך כלי נקוב והאומן מריק הנש"א מכלי הנקוב לתוך המחבת בתוך השמן ועושהו עיגולין מעשה רשת מפני שלא היה להישראל בעל המלאכה אמנות יד לעשות העיגולין מעשה רשת מיופים והוכרח להביא את הגוי לעשותם והישראל יושב אצלו והוא גומר בישול העיגולין האלה להגיס בם מצד לצד ולהפכם במלקחיים שבידו כדי שיתבשל זה הנש"א של העיגולין ואין לגוי מגע יד בזאת הזלאביי"א מתחלה וע"ס, ורק הגוי מריק הנש"א למחבת כדי לעשות עיגולין מעשה רשת ולשאול הגיעו אי שרי בזה או"ד דאיכא למיחש משום בישולי גוים מפני שהגוי מריק הנש"א לתוך המחבת, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. הנה נודע כי הזלאביי"א יש בה איסור בישולי גוים וכמ"ש האחרונים ז"ל והבאתי דבריהם בסה"ק בן איש חי הלכות שנה שניה פרשת חוקת אות וא'ו ע"ש, ואע"ג דהכא ישראל הדליק האש ואיכא דס"ל דמהני הדלקת האש בבישול כמ"ש רמ"א סי' קי"ג סעיף ז' אנן בתר סברת מרן ז"ל גרירן דס"ל לא מהני הדלקת האש לחודא בבישול כי אם דוקא באפיה בלבד מהני וכמ"ש בש"ע שם ואע"ג דנעשה ד"ז בבית ישראל וס"ל לרבינו אברהם ז"ל שהביאו הטור ז"ל בריש סי' קי"ג דאם בישל הגוי בבית ישראל מותר דלא שייך גזרה דמשום חתנות ולא גזרה דשמא יאכילנו דברים טמאים, ואע"ג דאיכא רבים חולקים בזה דס"ל לא פלוג רבנן כמ"ש בב"י בשם מרדכי ז"ל, וכתב בבדק הבית לאפוקי מן רבינו ירוחם שכתב רוב הפוסקים הסכימו להתיר ע"ש, והא איכא ס"ס בזה והוא ספק אי הלכה כמ"ד הדלקת האש מהני בבישול ס' וכמ"ד לא מהני, ואת"ל הלכה כמ"ד מהני שמא הלכה כהר"א ז"ל ודעמיה דס"ל אם בישל בבית ישראל מותר וה"ז ס"ס מתהפך, מ"מ אין לסמוך להתיר בס"ס זה משום דשני הספיקות הם נגד סברת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו כי מרן ז"ל פסק להדיה בש"ע סעיף א' דאפילו בבית ישראל אסור:

ואע"ג דנראה טעם להתיר בנ"ד משום דישראל הניח המחבת על האש ובשל בה השמן תחלה, וזה מנש"א שהוא גוף הזלאביי"א מתבשל בתוך השמן המתבשל ע"י ישראל מ"מ הלב מהסם בזה לסמוך בנ"ד על הנחת המחבת שהניח ישראל על האש מפני דהמחבת הניחה ישראל קודם שהריק הגוי את הנש"א, וכה"ג כתב הרב בתי כהונה ז"ל שהביאו הרב שיו"ב בסי' קי"ג אות יו"ד וז"ל הגם דבהנחת ישראל סגי אע"ג דהגוי הגיס וסייע בתבשיל מ"מ היה מקום לחלק דהתם שאני שהניח הקדרה והתבשיל עצמו שמתבשל והוא כדי להפקיע בישול גוי כמ"ש ז"ל, אבל הכא דפנים חדשות באו לכאן דכשהניחה היהודית לא היו שם הבצים לא יועיל הנחת הקדרה עכ"ל ע"ש, על כן גם בנ"ד אין להתיר משום הנחת הקדרה אע"ג דאיכא עוד תרתי למעליותא שבישל בבית ישראל וגם שהדליק ישראל את האש:

ברם יש להתיר בנ"ד בפשיטות מתרי טעמי תריצי חדא דפסק מרן ז"ל בסעיף וא'ו כל שבשלו ישראל מעט בישולו בין בתחלה בין בסוף מותר, לפיכך אם הניח עכו"ם בשר או קדרה לגבי האש והפך ישראל בבשר והגיס בקדרה או שהגיס ישראל וגמר הגוי הרי זה מותר ע"ש והנה כאן בנ"ד כשמריק הגוי את הנש"א מן כלי הנקוב לעשות עיגול מעשה רשת בתוך המחבת הנה צד העליון לא יתבשל בתוך השמן אם לא יהפכו אותו והישראל יושב אצל המחבת ובידו המלקחים להגיס בה העיגולים להפרידם זה מזה ולשוט אותם בתוך השמן כדי שיתבשלו היטב, וגם עוד אוחז העיגולים במלקחיים ומהפכן להניח צד העליון למטה כי זה הצד אינו מתבשל אם לא יהפכנו ונמצא דהבישול נגמר על יד ישראל ושרי:

ודע כי הפר"ח ז"ל ס"ק י"ב וי"ח העלה להלכה דאם הניח הגוי והגיע למאכל בן דרוסאי על ידי הנחת הגוי וגמר ישראל ה"ז מותר, ואע"ג דהרב פר"ת ז"ל פליג בזה וס"ל דאם הגיע למב"ד בהנחת הגוי לא מהני גמר של ישראל, הנה בנ"ד אפשר להיות שהגיס ישראל בעיגולים וגם הפכם קודם שהגיעו למב"ד, וכיון די"ל הכי הוה אזלינן לקולא דספיקא דרבנן הוא וכמ"ש מרן ז"ל בסעיף י"א הניח ישראל ע"ג האש והניח גוי לשמרו והפך בו ואין ידוע אם סלקו הגוי קודם שהגיע למב"ד מותר דספק דבריהם להקל, וסיים רמ"א ז"ל וכן כל ספק בישולי גוים וכיוצא בו מותר ע"ש, וכל זה אני אומר לסברת הרב פר"ת ז"ל אבל לסברת הרב פר"ח אין אנחנו צריכין לזה דהא העלה להדיה דאפילו אם הגיע למב"ד ע"י הנחת הגוי אם גמרו ישראל מותר, ומה שהעלה בזה הוא עיקר למיזל בתריה כיון דהוא איסור דרבנן:

ועוד איכא טעם שני להתיר בנ"ד בשופי והוא דמפורש בשאלה שהישראל לא הביא את הגוי לעסוק בבישול הזלאביי"א אלא הביאו לעשות מעשה רשת בעיגולים והגוי עצמו יודע שהובא לעשות מעשה רשת דוקא ולא לבשל ועל כן אם יתקלקלו העיגולים בבישול מחמת איזה סיבה לא אכפת לו ולא שם לבו על זאת דהשגחת הבישול היא ביד ישראל היושב אצל המחבת ומדליק האש תחתיה מעט מעט כשיעור הראוי והמלקחיים בידו להגיס ולהפך לצורך בישולם, ונמצא לפ"ז כשמריק הגוי הנש"א לתוך המחבת אינו מתכוין לבשלו ורק מתכוין לעשות מעשה רשת וכיון דאינו מתכוין לבשל אע"פ שמוכרח שיתבשל הנש"א בהרקתו לתוך המחבת הרי זה מותר לכ"ע מדינא דגמרא וכמ"ש מרן ז"ל סעיף ה' עכו"ם שבישל ולא נתכוון לבישול מותר כיצד עכו"ם שמצית אור באגם כדי להעביר החציר ונתבשלו בו חגבים הרי אלו מותרים ואפילו במקום שעולין על שלחן מלכים, וכן אם חרך הראש להעביר השער מותר לאכול ראשי האזניים שנצלו בשעת חריכה אבל אם כיון לשם בישול כגון שהסיק התנור לבשל בו בשר תחלה ונצלה אע"פ שלא כיון לזה הבשר שהרי לא ידע בו אסור ע"ש, נמצא לא אסרו אלא רק במתכוין לבישול אבל לא נתכוון לבישול אע"ג דידע שיתבשל זה ע"י מעשיו מותר, ולכן בחרך אע"פ דודאי נצלין ראשי האזניים מותר מפני שלא נתכוון לבישול:

וא"כ ה"ה בנ"ד כשהריק הגוי את הנש"א אינו מתכוין לבשל הנש"א כי אין הבישול עסק שלו ורק הוא עסקו לעשות מעשה רשת ואם נעשה איזה קלקול בבישול לא אכפת לו כי הוא אין השגחתו על הבישול דלא הביאו בעבור תיקון הבישול כי אם רקבעבור לעשות העיגולים מעשה רשת, ונמצא הוא אינו מתכוין בהרקתו הנש"א בשביל בישול אע"פ שיודע דודאי יתבשל כיון שמריק למחבת שהוא על האש, ובכה"ג שאינו מתכוין לבישול לא אסרו רבנן. ודע דנידון הביצים שהביא בשיו' ב אות יו"ד בשם הרב בתי כהונה ז"ל אין בו אלו השתי טעמים שכתבתי בס"ד בנ"ד יען כי שם לא היתה היהודית מהפכת בביצים ומגסת בם, גם שם הגויה נתכונה בהשמת הבצים בתוך הקדרה כדי שיתבשלו וזה ברור. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.