רב פעלים/ג/יורה דעה/ח

רב פעלים ‏ ג יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. כלי של בשר או של חמץ שרוב תשמישו ע"י רוטב ופעם אחת נשתמש בו ע"י האור ביובש בלא רוטב ואחר זאת הפעם בא להכשירו לצורך חלב או לצורך פסח, הנה לפי דקי"ל דאזלינן בתר רוב תשמישו של כלי לענין הגעלה או ליבון איך מכשירין הכלי הזה, מי אמרינן דאזלינן בתר רוב תשמישו שנשתמש בו ברוטב וסגי לה בהגעלה, או"ד כיון דלבסוף נשתמש ע"י האור ביובש הו"ל כמו כלי חרש שלא נשתמש בו אלא רק פעם אחת ע"י האור ביובש דצריך ליבון דוקא, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. מצינו בספר גן המלך שבסוף גו"ר דף קנ"ז סי' נ"ג שחקר בהא דאמור רבנן לענין הכשר כלים שהולכין בהם אחר רוב תשמישן דשורת הדין הוא דאם זה הוא כלי שני אע"פ שלפעמים משתמשין בו בכלי ראשון סגי ליה בהכשר ע"י כלי שני משום דאזלינן ביה בתר רוב תשמישו דהוה ככלי שני וקשיא לן הרי שלא נשתמשו בכלי שני זה כדרך כלי ראשון אלא רק פעם אחת אמרינן דלא מהניא ליה הכשר אלא רק ע"י כלי ראשון וא"כ לקתה מדה"ד דהא כלי זה שבלע רק פעם אחת מכלי ראשון תצריכנו הגעלה בכלי ראשון ואם נשתמשו בכלי זה תשמישים רבים כמה פעמים בדרך כלי שני לא תצריכנו הגעלה אלא רק בכלי שני בלבד, וכתב על זה וז"ל והנלע"ד בזה לומר ע"ד מ"ש במ"א שכל מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך ומן התורה אין צריך להגעיל לכלי שאינו בין יומו דכיון שאינו ב"י נטל"ף הוא ומותר בלא הכשר דאין צורך אלא רק בבליעה בת יומא ולכן כלי זה הלכו בו אחר תשמישו כיון דמדינא לא היה צריך הגעלה כלל אבל אם היה תשמיש ביומו אז צריך הוא להכשר מן התורה ואי משכחת לה בכלי שביום אחרון נשתמשו בו תשמיש דכלי ראשון אין להתירו אלא על ידי תשמיש דכלי ראשון עכ"ל:

וכפ"ז ה"ה בנ"ד שנשתמשו בו כמה פעמים ע"י רוטב בלבד ובסוף נשתמשו בו ביובש בלי רוטב, הנה אם בא להגעילו בהיותו בן יומו לתשמיש זה של יובש אין לו הכשר אלא ע"י ליבון כיון דמן התורה בן יומו צריך הכשר, אבל אם בא להכשירו אחר שעברו עליו כ"ד שעות מתשמיש זה האחרון שהיה ביובש דאין צריך הכשר מן התורה אז דנין אותו כדין שפסקו חכמים על הכשר כלים דאזלינן בהו בתר תשמישן ולא פלוג רבנן בין אם תשמיש היובש שהיה לבסוף לבין תשמיש שהיה קודם שאר תשמישין כיון דהשתא כל הבלוע שבכלי זה נעשה פגום דאין צריך לו הכשר מן התורה כלל:

ומצינו להרב פר"ח הלכות פסח סי' קנ"א סעיף וא'ו שכתב וז"ל ומצאתי כתוב בשם הרמ"ע בתשובה סי' צ"ו שאם הכלי הזה שרוב תשמישו בחמין הוא בן יומו מאותו המיעוט שנשתמש בו ע"י האור צריך ליבון ואם אינו בין יומו הואיל ונותן טעם לפגם הוא ואין איסור אלא מדרבנן הולכים אחר רוב תשמישו ואינו צריך ליבון עכ"ל, וכן בספר בית דוד סי' רי"ב הביא דברי הרמ"ע הנז' כפי מה שהעתיק הפר"ח ע"ש, ומדברים אלו שכתב הפר"ח בשם הרמ"ע נראה דהרמ"ע אזיל בתר סברת החילוק שחילק בגן המלך הנז"ל ומזה יוצא הדין לנ"ד כאשר כתבנו:

מיהו הרואה בלשון הרמ"ע שהובא בתשובה בדפוס ימצא דאיכא גמגום בלשונו, כי בתשובה הנדפסה שבידינו כך כתוב ומסתברא לן שאם הכלי הזה שרוב תשמישו בחמין הוא בן יומו מאותו המיעוט שנשתמש בו ע"י האור צריך ליבון לכ"ע וספיקו לחומרא דאיסור תורה הוא, ואם אינו בן יומו הואיל ונותן טעם לפגם הוא ואין איסורו אלא מדרבנן הם אמרו והם אמרו וסתמו נמי תולין להקל שלא נשתמש בו אלא כפי רוב תשמישו, ועל כיוצא בזה שנינו בסוף ערובין כל מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך ואין כאן מיחוש כלל עכ"ל, ולשון זה שכתב תולין להקל שלא נשתמש בו אלא כפי רוב תשמישו הוא מגומגם והכי הול"ל תולין להקל להכשירו כפי רוב תשמישו דמלשון זה משמע דאיירי בהיכא דאין ברור לנו שנשתמש בו אפילו פעם אחת או שתים ע"י האור ביובש שדינו כליבון ולהכי קאמר תולין להקל שלא נשתמש בו אלא כפי רוב תשמישו אבל אין לפרש דבריו דכונתו לומר לא נשתמש בו בסוף תשמישין שלו אלא כפי רוב תשמישו דזה לא יתכן לאומרו מכמה טעמי תריצי, ואיך שיהיה כיון דלשון זה שלפנינו בדפוס הוא מגומגם לא דיקינן מיניה כלום ותפסינן עיקר לשון שהביא הפר"ח בשמו שזה נוטה לדברי הרב גן המלך אשר אמר מלתא בטעמא:

הנה כי כן זאת תורת העולה בנ"ד דאם בא להכשירו אחר כ"ד שעות כיון דאינו צריך הכשר מן התורה כלל אע"ג דתשמיש האחרון שלו היה ביובש דנין אותו כתיקון חכמים שאמרו בהכשר כלים אזלינן בתר רוב תשמישו של כלי ולא פלוג בין אם תשמיש שדינו כלבון בא לבסוף ובין אם בא קודם, ואל תתמה על זה כי הם אמרו והם אמרו:

מיהו אם הוא כלי חרש שלא נשתמש בו אלא רק פעם אחת דוקא בתשמיש של יובש שאין בו רוטב דדינו כליבון ה"ז צריך לבון גם אם מכשירו אחר כ"ד שעות דהוי נטל"ף ואע"פ שדרך אותו כלי בעלמא להשתמש בו ברוטב בלבד כגון קדרה וכיוצא, מ"מ זה הכלי שאנו דנין עליו לא נשתמש בו ברוטב כלל אפילו פעם אחת אלא נשתמש רק עתה פעם אחת ביובש, ולכן ודאי צריך ליבון דאין זה נכנס בכלל דין אין הולכין בהכשר כלי אלא אחר רוב תשמישו, יען דאין כאן תשמיש אלא רק פעם אחת ביובש ולא נשתמש בו תשמיש דהכשר שלו בהגעלה כלל ולכך אע"ג דמכשירו אחר כ"ד שעות צריך ליבון וזה ברור והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.