רב פעלים/ג/יורה דעה/ד

רב פעלים ‏ ג יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. אשה אחת היתה מבשלת חמאה שיעור קב אחד בתוך הקדרה על האש והיתה רותחת ונפל בתיך החמאה תרנגולת קטנה ומתה בתוכה ובאה לשאול על החמאה והקדרה מה דינה ומה תעשה בה, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. נראה ודאי כי החמאה אסורה באכילה משום בשר בחלב, אך מותרת בהנאה, כי בשר עוף בחלב מותר בהנאה, והקדרה בעיא הגעלה. מיהו אין להתיר החמאה בהנאה כי אם לעשות בה צורך מלאכה או שאר הנאה שאינה של אכילה, אבל למכרה לנכרי לאכילה אסור משום דאיכא בחלב פליטת איסור אבר מן החי, ודבר זה ממש מצאתיו מפורש יוצא להדיה בתשובת הגאון חתם סופר יו"ד סי' נ"ד שכתב וז"ל, עובדא ידענא בפ"פ דמיי"ן יע"א פרח תרנגולת לתוך קלחת חמאה רותחת על האש ומתה בתוכו, והורה גאון אחד ומהולל מאד שאסור החמאה אפילו לגוים ושפכוהו בחוצות, ולבסוף הזכירוהו דבשר עוף בחלב מותר בהנאה ובתוך כדי דיבור השיב הגאון זצ"ל דאה"נ בהנאה מותרת ולמכרה לגוי אסורה משום פליטת אבר מן החי דאסור לבני נח, והיה נראה לעין דתחלת ההוראה לא היה מטעם אבר מן החי וכשגגה יצאה מלפני שליט, אך לא יאונה לצדיק כל און הזמין לו השי"ת תירוץ לשזביה מכסופא, מ"מ נלמד דגם בחי שייך פליטה, ותלמידי הרבני המופלג הביא ראיה ברורה מדברי המן הרשע שאמר אם נפל זבוב בכיסו של אחד מהם זורקו וכו' ומדרש זה הביאו הרא"ש בסוגיא דעכברא בשיכרא ע"ש עכ"ל. הרי שני גאונים גדולים ס"ל בפשיטות דאסור למכור לגוי משום פליטת אבר מן החי, ועיין להגאון יד אליעזר סי' קכ"ה שכתב יפה דנו ויפה הורו גאוני ישראל הנז' דבעל חי מפליט ומבליע ע"ש:

מיהו הגאון פלתי סוף סי' פ"א ס"ל שהרוטב של אבר מן החי מותר לבני נח, ודרשה דטמאים לאסור צירן ורוטבן לישראל נאמר ע"ש, ונראה דאין לסמוך על זה, דהא תרי אשלי רברבי הנז' ס"ל להפך, גם מפסוק ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ליכא הוכחה די"ל היה חלב שחוטה דליכא איסור אבר מן החי דניתר בשחיטת האם, ועיין בספר יושב אהלים למהר"א ענתב ז"ל בפרשת וירא שכתב מדי עוברו בצפת תוב"ב שנת תקס"ה הקשו לו רבני הישיבה בבכורות דף ז' אמאי לא הביא מקרא הכתוב קודם שהוא פסוק ויקח חמאה וחלב וכו' ותירץ שני תרוצים ע"ש, והרב ערך השלחן בסי' ס"ב אות ט' הביא דברי הפלתי הנז' וכתב דלפ"ז אפילו המחהו לא הוי כממש ומותר לגוי, ואע"ג דבן נח מוזהר על בשר מ"ה בכל שהו לא אמרינן הרוטב לא גרע ממשהו, דא"כ קשא לר"ש דאמר כל שהוא למכות ל"ל הנך דרשות דפרק העור והרוטב המרבין השותה עכ"ל, ואשתמיט מניה דברי הרשב"א שכתב דע"כ טעם לא גרע ממשהו, ומה שעשה סמוכין משום דקשה לר"ש וכו' יש ליישב, ואין זו קושיא כאשר יראה הרואה:

והנה בספר מלא הרועים דף ד' ע"א אות כ"א נסתפק אי בן נח מוזהר על טעם כעיקר באיסורין שלו, כגון שנפל כזית אמ"ה ונתן טעם במאכל וסילקו הכזית אי מוזהר עליו, וכתב דנראה לו שזה תלוי בפלוגתא דהרמב"ם והתוספות, כי הרמב"ם בפ"ט מה"מ ס"ל בן נח נהרג על חצי שיעור, ומדברי התוספות בחולין דף ל"ג בד"ה אחד נכרי נראה דס"ל דאין בן נח צריך שיעור, וכתב הרשב"א בחדושיו לחולין בסוגייא דזרוע בשלה דלמ"ד מין במינו במשהו, אזי במינו ודאי טעם כעיקר, דע"כ לא גרע טעם ממשהו ולפ"ז לדעת הרמב"ם דס"ל ב"נ נהרג על חצי שיעור דהיינו אף על משהו ודאי לדידיה לא גרע טעם ממשהו, אמנם לדעת התוספות דב"נ צריך שיעור אין בן נח מוזהר על טעם כעיקר עכ"ד ע"ש, ולפ"ז מוכרח לומר דסברת הרמב"ם הפך דברי הגאון פלתי ע"פ דברי הרשב"א שכתב טעם לא גרע ממשהו ולכן בנ"ד אסור למכור לגוי. ושו"ר להגאון מהר"א מלובלין ז"ל ביד אליהו סי' מ"ה שנשאל ביד אדם שנקטע מן החי שנפלה לתוך רותח ולא היה ששים, והעלה דאסור ליתנו לגוי, הרי גם הגאון הנז' ס"ל דאמרינן טעם כעיקר גבי בני נח, וכל דליכא ששים אסור לבני נח משום אמ"ה, וזה הפך ס' הגאון פלתי ז"ל:

והנה בענין פליטת אבר מן החי כהא דנ"ד, וכנדון שהביא הגאון ח"ס הנז"ל דהוי כרותחין אין ספק דודאי איכא פליטה מן החי, אך בפליטה על ידי כבישה יש להסתפק, וכן מצאתי להגאון חק"ל יו"ד ח"א דפשיטה ליה דיש פליטה ברותח ונסתפק בכבוש שכתב וז"ל משום די"ל דאין כח בכבישה להפליט בדבר שיש בו רוח, וכן הדעת נוטה דאם שהה אדם במים כמה ימים אינו פולט טעם במים עכ"ל, וא"כ לדידיה ס"ל בפשיטות כה"ג דנ"ד דהוא ברותחין איכא פליטה מן החי, ברם בדין עכברא שנפל לשומן שהביא הגאון ח"ס דס"ל בפשיטות שיש פליטה מן החי גם בכבוש בצונן ומדמי לה לפליטה ע"י רותחין לא ס"ל להגאון חק"ל כן:

ושו"ר להרב ארץ צבי ביו"ד סי' ל"ב שהביא ראיות דהחי אינו מפליט ע"ש, והרואה יראה שאין מכל מה שהביא שום ראיה לזה, ואח"ז הביא דברי הגאון ח"ס הנז' ומה שכתב בזה ע"ש, גם אח"ז בא לידי שואל ומשיב תליתאה לפי שעה ושם בח"א סי' מ"ג הביא דברי גאון אחד גדול בדורו שהורה בדג חי שמפליט ומבליע, והביא עוד שם דברי הגאון נו"ב סי' צ"ח שכתב ראיה דחי אינו מפליט ומבליע מהא דסי' פ"ג, והוא דחה ראייתו והביא ראיה מחולין דף ח' וסו"ד כתב דיש ראיה מבכורות דף וא"ו וכו' והניח הענין בצ"ע ע"ש. נמצינו למידין דאיכא עוד פלוגתא בין אחריני גאוני אשכנז ז"ל בענין זה והגאון מהרי"ש הגם דנטה דעתו כנו"ב דס"ל אין החי מפליט אח"כ חזר בו ועודנו מסתפק בדבר, והגאון שזכר מהרי"ש בתחלת דבריו פשיטה ליה דהחי מפליט אשע"כ ודאי נראה להחמיר בד"ז:

אח"ז חזר השואל ושאל אם מותר למכור החמאה הנז' לישראלים העוסקים במעשה הבורית שקורין צאבו"ן לערבם עם החלב או לאו, והשבתי דאסור לפי שגם בחלב נוהג דין בישול בשר בחלב, ועיין להגאון חיד"א במחב"ר סי' פ"ז אות ט"ו מ"ש מהרב סולת למנחה כלל פ"ה, ובסו"ד כתב זאת תורת העולה דהנרות שעירבו הגוים חמאה בחלב וקנו ישראל אסור להדליקם וטעונין קבורה וכהוראת הרב הגדול מהרח"א ז"ל ע"כ ע"ש, ועיין להגאון כנפי יונה על יו"ד סי' פ"ז מ"ש בזה, ועיין לשואל ומשיב קמא ח"ב סי' קצ"ג שנשאל ג"כ בזה והביא דברי הרב סולת למנחה וכתב דלא נהירא דבריו ואסיק דחלילה להקל בזה ע"ש:

הנה כי כן בנדון השאלה למכרו לישראל שיערבו אותו בחלב שעושין בו בורית אסור, דהרי הם מבשלים בידים את החמאה עם החלב, מיהו כל זה הוא אם יערבו אותו בחלב ומתבשלים יחד על האש קודם שיניחו דברים הפוגמים אותם, כי ידוע במעשה הבורית פה עירינו שמערבים בהם סיד, וגם נותנין מין שקורין בערבי קל"י ואלו הם פוגמים את החלב שלא יהיה ראוי עוד לאכילה, והם מערבים אלו עם החלב בהיותו על האש, ועל כן אם יהיו נזהרים לבלתי יערבו בו החמאה, כי אם רק עד אחר שיניחו עם החלב את הסיד ואת הקל"י הנז' וירתיחו יחד באופן שיהיה החלב נפגם, ואח"כ יניחו החמאה, נראה דשרי. כי הן אמת שבב"ח אפילו שלא כדרך הנאתן חייב, משא"כ בשאר איסורין, היינו דוקא אם אחר שנתערב ונעשה בב"ח מניח בו דבר הפוגמו כדי להתירו בכך, וכאשר כתבתי בזה בתשובה אחרת בס"ד, ועיין הרמב"ם הלכות מ"א פרק י"ד הלכה י"א ופרק ט"ו הלכה למ"ד, ועיין מרכבת המשנה שם מה שציין על מהרלב"ח סי' פ"ח דף קי"ב ושם בתשובה אחרת הבאתי בס"ד דברי כו"ף ודברי חק"ל ז"ל בזה, אבל אם כבר הבשר נפגם בהיותו בפ"ע ואח"כ עירב בו חלב ובשלו, וכן אם החלב נפגם בפ"ע ואח"כ ערב בו בשר ובשלו אינו חייב, וזה ברור:

ולכן נראה דאם יזהר ישראל לבלתי יערב החמאה בחלב על האש כי אם עד אחר שיפגום החלב כולו באותו הסיד והקל'י שמערבין בו על האש שמרתיח ונפגם דשרי בזה, דהשתא כיון דחד מנייהו פגום בהיותו בפ"ע, והשני הבא אח"כ אינו מקבל ממנו טעם לשבח ה"ז מותר, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

אמר המחבר בעת הזאת שאני שולח תשובותי אלו לבית מערכת הדפוס בא לידי ספר שדי חמד להגאון מהר"ר חזקיה מדיני זלה"ה, ועברתי לראות בספרו הנחמד הנז"ל, וראיתי באסיפת דינים מערכת הדל"ת אות ז' בדג חי שנפל לתוך קלחת של בשר רותחת וכו' שאסף וקבץ דברי האחרונים ז"ל שאין נמצאים אתנו שדברו בענין זה, ויש לפלפל בדבריהם ואכמ"ל. ונ"ל בס"ד מה שכתבתי הוא נכון בעזה"י:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.