רב פעלים/ג/חושן משפט/ו

רב פעלים ‏ ג חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ראובן שהוחזק בעיר אחת מערי פרס יע"א להיות שם שוחט ובודק לקהל הי"ו, זה לו כעשר שנים, אם יכולים עתה הקהל לצרף עמו שוחט אחד ולפחות מהפרס שלוקח ראובן הנז' ולתת לשוחט הב'. יורינו המורה, ושכמ"ה:

תשובה. לכאורה היה נראה לומר דשוחט ובודק אינו בכלל המנויים שיש בקהל כמו דיין וכיוצא, אלא הוא אומנות בעלמא ובא בשכרו ויכול השוכר לסלקו בכל עת שירצה, וכ"כ מהר"י חאג'יז ז"ל בהלכות קטנות ח"א סי' ט"ל שנשאל שוחט שהיה מושכר לרבים ובא אחד ונתן מעות לקהל כדי ליכנס במקומו, השיב הרב ז"ל דהשוחט אומנות בעלמא ומאן דאלים גבר ע"כ, אך בנו הרב המני"ח ז"ל שם לא סבר כן, שכתב אפשר דהוא נכנס תחת סוג המחזר אחר עני המהפך בחררה ויש בו משום השגת גבול ע"ש, וכן מצינו להרב מהר"י אדרבי ז"ל, בדברי ריבות סי' ש"ץ דסבר בפשיטות אפילו באומנות של הספרות אין רשות לשמעון להכנס במקום ראובן ולירד עמו עד לחייו ע"ש, ולפ"ז בנ"ד נמי אע"ג דנימא זו היא אומנות בעלמא, עכ"ז אין רשות לזה השני לבא בגבולו של הראשון שהחזיק במלאכה זו כעשר שנים:

ועוד מצינו להרב משפט צדק ח"ג סי' י"ד שהביאו הרב מטה שמעון סי' קנ"ו הגהב"י אות מ"ח שנשאל בעיר אחת שיש להם בודק קבוע ושמש שתי הקהלות זה ה' שנים, והקהלות שתיהם היו אחת ונחלקו לשנים ואעפ"כ לא שמו בודק אחר, ועתה מחדש קמו פרנסי הכנסת חדש ורוצים לשים בודק אחר מקהלם בחברת הבודק הישן, וזה הישן הוא שסרב באומרו שהוא מוחזק, ואין יכול שום אדם להשיג גבולו וכו', והשיב הרב ז"ל כיון דזה מפסיד ממון פרנסתו אשר החזיק במלאכתו יש דין ממון כאן ואין לאחר להכנס בגבולו לקפח פרנסתו ע"ש, וכן הוא דעת הרב נחלה ליהושע צונצין סי' כ"ט שרמזו הכנה"ג ח"מ סי' ק"מ הגה"ט אות קמ"ט דאין רשאין הקהל להכניס שוחט אחר עם הראשון בשותפות כל היכא דמטי פסידא לשוחט הראשון ע"ש, ואע"ג דהרב מהר"י חאג'יז כתב כיון דהשוחט אומנות בעלמא מאן דאלים גבר נראה הוא יחיד בסברה זו, ועוד מאי דפשיטה ליה להרב מהר"י חאג'יז ז"ל דאין השוחט בכלל המנויים אלא הוא כשאר אומנות בעלמא, מצינו דרבים סברי אע"ג דאין השוחט בכלל המנויים, עכ"ז מצד המנהג חושבין אותו בכלל המנויים, ולכן הבן נכנס תחת אביו בשחיטה כשאר מנויים, וכ"כ הרב המבי"ט ח"ג סי' ר' וכנה"ג א"ח סי' ג"ן ודבר משה א"ח סי' ב' וכאשר האריך בזה הגאון חק"ל א"ח סי' וא'ו, וכתב אע"ג דיש חולקין בזה, לראשונים אנחנו שומעין, והם המבי"ט והכנה"ג ור"מ ע"ש:

ולפ"ז בנ"ד נמי כל היכא דמטי פסידא לזה השוחט הראשון אין יכולים הקהל לשתף עמו אחר, ורק אם הקהל נותנים כל הפרס של השני מכיסם באופן שלא נגרע משוחט הראשון כלום רשאין הם בזה, יען כי בזה ליכא זילותא דחשדא בראשון כיון דנשאר במשמרתו. ומ"ש מהרלב"ח ז"ל סי' ע"ט בש"ץ שרצו הקהל להביא אחר במקומו בשביל שקולו ערב וכו' ועשה הרב פשרה ביניהם שישרתו שניהם תמיד בחיבה וכו', וכן הרב לחם רב הסכים בפשרה זו, אין זה נוגע לנ"ד דהתם איירי בדליכא פסידא לש"ץ הקדום כלל:

ודע דאע"ג דבנ"ד אפשר לא שכרו הקהל את השוחט הראשון בקנין אלא בדבור דוקא אפ"ה אין זה גורע בזכות השוחט הראשון, חדא כל דבר של רבים לא בעי קנין, וכמ"ש הרב חק"ל יו"ד ח"ב סי' נ"ב דף ק"ה ע"ב, דקי"ל כל דבר של רבים חשיב כקנין, כמ"ש הגמ"ר שהביאו בדף ק"ד ע"ד ודברי הגמ"ר הובאו בבית יוסף, ועוד הא פסק מרן בח"מ סי' שט"ו ס"ד שכל תנאי שכירות אין צריך קנין, ועיין באר הגולה מ"ש מתשובת הריב"ש ז"ל, ועיין להרב חק"ל יו"ד ח"ב בדף ק"ד ע"ד שכתב וז"ל ואף מהר"ם דס"ל דבלי קנין בכל שכירות לא קני כי אם כדי שכרו וכו', מ"מ לכדי שכרו לכ"ע לא בעי קנין וקני, שדבר פשוט הוא ששכר פעולה נקנה בדיבור לבד, כמו שהכריח הריב"ש סי' תע"ו, ותשובת הרא"ש הביאה הטור ח"מ סי' ע"ג, ועיין במהריק"ו שורש קפ"ב ובב"י ח"מ סי' קט"ו שמתבאר כן מדברי כל הפוסקים, ועיין במפה סי' שמ"ד וכעת לא ראיתי חולק והדבר מוכרח מכמה דוכתי וכו' עכ"ל ע"ש. ולפ"ז בנ"ד דמסתמא לא שכרוהו יותר מכדי שכרו, וגם שהם לא נשאלו על זה, ועוד שכבר החזיק כמה שנים במלאכתו ובקצבת מכרו, נראה ודאי דאין יכולים לפחות משכרו כלום:

וראיתי עוד להרב אהל יוסף ח"מ סי' ד' שנשאל בשוחט ובודק ששכרוהו לשלש שנים בשכר ידוע ולא היה בזה שטר וקנין, ורוצים לחזור בהם תוך הזמן, והשיב הרב ז"ל דפשוט הוא שיש לשוחט דין פועל וכמ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' של"ג בב"י בשם מצאתי כתוב, וכיון דמדין פועל נגעו בה אין צריך קנין ולא שטר, וכמ"ש מרן ז"ל סוף שט"ו דכל תנאי של שכירות אין צריך קנין, גם אין לומר שיתנו לו שכר כפועל בטל דזה א"א לומר מכח הטעמים שהביא שם, וכתב שכ"כ הרב כרם שלמה סי' י"א, ולכן זו הלכה העלה דחייבין ליתן לו שכרו משלם עד ג' שנים כאשר התנו עד ספ"א ע"ש:

ושו"ר כי סברת הרב הלק"ט ז"ל היא הפך סברת הראשונים והאחרונים דהא מצינו להרשב"א בח"ג סי' פ"ג שנשאל וז"ל, ראובן שהוא חייט והוא רגיל אצל עירוני אחד מכמה שנים שהוא אהובו ועושה מלאכתו, ואין אומן אחר עושה לו שום מלאכה, ובא שמעון וכו' לעשות מלאכתו בזול וכו', וראובן בא וקבל עליו שגורם לו הפסד וגוזלו בידים בכמה דברים בזלזול השכר ושנכנס בגבולו, והוא יכול להרויח כזה וכזה בכמה מקומות בעיר, יורינו רבינו אי הוי כמזיק בידים או גרמא בנזקין וכעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דאסור, אבל אין ב"ד מוציאין מידו. תשובה, בכל כי הא אין ב"ד מוציאין מידו שהגוי בעל מלאכה נתן לו מדעתו, אבל מסתברא דמוחין בידו דדמי קצת למצודת הדג כדאמרינן שאני דגים דיהבי סיארה, והכא נמי כיון שרגיל לעשות מלאכתו עי"ז הוי כאלו בא לידו. ועוד בכל מכר הרי הוא כבא לידו כבר כדאיתא פ' יש נוחלין גבי בכור וכו', וההולך ומפתה את הגוי לעשות מלאכתו שפוסק לחיות של זה וגוערין בו ומוחין בידו עכ"ל. ודברי הרשב"א ז"ל הנז' הביאם מרן ז"ל בב"י ח"מ סי' קנ"ו מחודשין ח' ע"ש, אך בדברי הרשב"א הנז' נתחבטו האחרונים, ועיין אורים גדולים למוד קצ"ז ומה שהשיג על דבריו הרב מטה שמעון בסי' קנ"ו הגהב"י אות מ"ה, ועיין בעי חיי ח"מ ח"ב סי' ק"כ, ונראה דלכ"ע גם באומנות בכה"ג רשע מקרי ומוחין בידו וראוי להאריך בזה אך עתה אין לי פנאי:

ורק מלתא חדא צריך אנא לאודעי בזה כי ראיתי בתשובת בעי חיי ח"מ הנז' בסי' פ' בענין השוחט ששכרו אותו הקהל לזמן ידוע, ובא שוחט אחר להכנס בגבולו, שהעלה אם שוחט החדש משכיר עצמו בתוך זמן הראשון מעכבינן בידיה, אבל אם בא להשכיר עצמו אחר כלות זמן הראשון והקהל חפצים בשני ולא בראשון, אפילו דין מהפך בחררה ליכא לכ"ע ע"ש, וראיתי להרב מטה שמעון ת"ג סי' רל"ז הגהב"י אות ח' שהביא דבריו הנז' וכתב דאשתמיט מיניה תשובת הרב מו"ז מהר"י צונצין בנחלה ליהושע סי' כ"ט שכתב שאין רשאין בני הקהל להוציא השוחט כל זמן שלא מצאו בו פיסול, וכ"כ הרב משפט צדק ח"ג סי' י"ד ע"ש, ואני אומר דהרב בעי חיי מפרש סברת מהר"י צונצין הנז' דאיירי בשכרוהו בסתם וס"ל כל ששכרוהו בסתם משמע עד עולם, כיון שלא התנו לזמן ודינא דידהו הוי בהשוכר לזמן ומוצאו תוך הזמן דאינו יכול, משא"כ נידון הרב בעי חיי קאמר בפירוש שכרוהו לזמן והשוחט החדש בא להשכיר עצמו אחר כלות הזמן, ולכן ס"ל ליכא חשד חשש דמעיקרא שכרו אדעתא דהכי להוציאו אחר הזמן ולהביא אחר במקומו, ודבר זה הוא מוכרח לאומרו בדעת הרב בעי חיי, יען כי בספרו הכנה"ג א"ח סי' נ"ג בהגהב"י פסק בדין השוחטים במקום שלא נהגו למנותן לזמן שאין יכולים לסלקם בלא פיסול ע"ש, נמצא בשכרום בסתם דינם כשכרום לזמן שאינם יכולים לסלקם תוך הזמן בלא פיסול, כן נמי הם לעולם אין יכולים לסלקם בלא פיסול, ולכן מוכרח לומר מ"ש בבעי חיי בשכרוהו לזמן שאחר הזמן יכולים לסלקו איירי דוקא בכהאי גוונא ששכרוהו לזמן, דכיון ששכרוהו לזמן אם מסלקים אותו אחר הזמן אין כאן לתא דחשד כלל, ולית לן בה מידי:

והנה מצינו להכנה"ג בא"ח סי' שס"ו שכתב דלא נאמר דין זה דמערבין בבית, אלא כשאין שם דררא דממונא, כלומר שהזוכה בנתינת העירוב אין לו הנאת ממון, אלא מצוה וכו' ע"ש, דמשמע מדבריו דבכל מינוי דאית ביה הנאת ממון לא מהני ליה חזקה ואין לחוש לחשד ויכול הנותן לומר עד עכשיו ראיתי להטיל מלאי לכיסך, מכאן ואילך ראיתי להטיל מלאי הזה לכיס של אחרים, ונראה דזה הוא הפך מ"ש בענין השוחט שהוא מינוי דאית ביה הנחת ממון, וכבר עמד על דבריו הגאון חק"ל א"ח סי' ע"א דף ק"ל ע"ד ותמה עליו מתשובת הרשב"א שהביאה מרן בב"י סי' נ"ג, וגם הרב לחם רב סי' ג' הביא תשובת הרשב"א הלזו וכתב דבזמנינו שלא נהגו למנות ש"ץ לזמן הדר דינא דאין להעבירו מפני החשד, וציין על הרלנ"ח סי' מ"ח ומהר"י הלוי סי' נו"ן ודבר משה ח"א סי' ד' ועל ספר ב"ד ז"ל, וגם הרב גו"ר יו"ד כלל ג' סי' ז' וח' כתב דש"ץ ושוחט ובודק אין להעבירם מפני החשד, באופן דברי הכנה"ג בחלוק זה תמוהים, ומה גם שהוא עצמו בסי' נ"ג כתב ה"ה לכל שררה על הציבור הן מלך הן חכם הן חזן הן שוחט הן מוהל הן גבאי במקום שלא נהגו למניתו לזמן שאין מסלקים אותם ע"ש, ופשוט הוא דטעמא דהני משום חשד הוא, ואפ"ה כליל בהדייהו חזן ושוחט דאית בהו דררא דממונא ודבריו סותרין זל"ז, וגדולה מזו י"ל שגם הוא בסי' שס"ו כתב אין מסלקין וכו', כי על כל אלה על כרחין למשכונו נפשין לישב דברי הרב ולומר דגם הרב לא כתב כן אלא במנויים דלית בהו טרחא כלל כמו בנתינת עירוב וכיוצא, אבל במנויים דאית בהו קצת טורח כגון ש"ץ ושוחט אין הנאת הממון המגיע להם במינוי הזה מעלה ומוריד, ובכל גווני שייך בהו טעם חשד אף שנוטלין שכר על המנוי, דשכר זה כמאן דליתיה דמי, דשכר זה על טרחא דאית ביה הם נותנים, וכך דייקי דברי הרב שא"ל עד עכשיו ראיתי להטיל מלאי לכיסך וכו', ואלו בש"ץ ושוחט לא שייך בהו כהאי לישנא כיון דשכר טרחם הם לוקחים עכ"ד ודברים מוכרחים הם:

וראיתי בספר דברי גאונים כלל ק"י אות ג' שהביא מהגאון מהרש"ק בספר טוב טעם ודעת, אם קבלו השוחט בסתם, כיון דלא התנו עמו לזמן כפי המנהג הוי תמיד וכאלו התנו עמו עד לעולם, ואם לא פשע בשחיטה אין רשאין לדחותו ולקבל שוחט אחר ע"ש, וכן הביא שם כזאת בשם הגאון השיב משה סי' כ"ב, דגם איהו ס"ל הכי, וכן הביא ג"כ תשובה מן מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב קמא ח"א סי' ל"ב שגם הוא אזיל בשיטה זו ע"ש, ועוד אנא עבדא ראיתי בשו"ת רמ"ז ביו"ד סי' ג' דס"ל כן, ועוד כן ראיתי בס"ד בדברי חיים יו"ד סי' ז'. עוד ראיתי להרב אהל יוסף ח"מ סי' ה' שנשאל בעיר א' שהיו בה ששה שוחטים מוחזקים מאבותיהם לשוחטי מתא, ואין להם פרס מכללות העיר כי אם מהקצבים וכו', והשיב אע"ג דאותם השוחטים הנז' בשאלה אין להם דין פועל אלא דין חזקה בעלמא, מפני שלא היה להם פרס מכללות העיר, אלא מהקצבים סך מה על כל בהמה ובהמה, עכ"ז המשיג גבולם לכ"ע נקרא רשע ומעכבין בידו, ואפילו שאין זה הבא בגבולו בא מעצמו אלא השבעה טובי העיר הם שרוצים להביאו ולסלק השוחטי מתא, עכ"ז אותו שבא תחתיו עובר בלאו דלא תשיג והאי איסורא דעני המהפך רביע עלייהו דצבור כמו דרביע על השוחט השני והאריך והביא הוכחות על זה ע"ש:

גם זאת הלכה העלה דמה שרונים שוחטי מתא הנז' להסכים שלא לשחוט עופות בחנם, דינא קא תבעי ויכולין לתקן חק זה ליטול שכר העופות, ואין ראיה מזמן שעבר שלא היו לוקחים, דזה היה מפני שהיה שחיטת העופות מעט משא"כ עתה שפנים חדשות באו ונתרבו העופות וכו' עכ"ד ע"ש:

הרי לך כמה וכמה גדולים דפשיטא להו גבי שוחט, שגם בשכרוהו בסתם המנהג הוא כאלו התנו עמו עד עולם, ואסור לאחר להשיג גבולו ואין לגרוע משכרו כלום, ועל כן ודאי אין לחוש לסברת הרב הקל"ט ז"ל דיחיד הוא בדבר הזה, ובאמת סוגיין דעלמא הכי אזלא בכל מקום, ולכן לא שייך בזה דין קי"ל. ועוד י"ל נמי דהלק"ט איירי בשכרוהו בסתם ובזמנו כך היה המנהג בשכרוהו בסתם יכולים לסלקו כל זמן שירצו, ולכן כתב מה שכתב, אבל בזה"ז אשר בכל מקום כששוכרין בסתם משמעותם עד עולם, גם הלק"ט יודה דהמשיג גבולו חשיב משיג בתוך הזמן דלכ"ע אינו יכול לעשות כן:

מיהו כל זה אני אומר דוקא בהיכא דלא מצאו הקהל שום חשש הנוגע לדין בהשוחט הראשון, הן מצד חלישות גופו מחמת זקנה וכיוצא, הן מטעם הנוגע לענין הדין, אלא רק הם רוצים לשתף עמו אחר לטובתו של זה השוחט השני לעשות לו פרס, אבל אם יש להם סיבה הנוגעת לענין דינא, שנתחדש להם סיבה המספקת לענין דינא להוסיף עוד אחר עמו אה"ן דרשאין הם בזה. ורק צריכין אנחנו לדעת מה היא הסיבה כדי שנראה אם יש ביד השוחט הראשון לטעון, עכ"פ אני אקח פרס שלי במושלם כבראשונה ולא יגרע ממני כלום, או אם אינו יכול לטעון כזאת, ובלתי שנדע מה היא הסיבה לא נוכל להשיב על דבר זה. והנה כפי דברי השואל שהביא לי השאלה הזאת, ההוא אמר שאין להם סיבה כלל, ורק רוצים כן בשביל טובת השוחט השני כדי לעשות לו הנאה, גם אמר דהמלאכה של השחיטה שם היא מעט ויספיק לה שוחט הראשון לבדו, ואם כנים אלו הדברים הא ודאי דאין רשאין לגרוע מפרס של הראשון כלום, ואם ירצו להביא עמו שוחט השני יתנו לו פרס משלהם, וכן אח"ז מצאתי מפורש יוצא בספר רוח חיים סי א' ס"ק וא"ו להרב הגדול הרח"ף ז"ל שהסכים כמו שכתבתי בס"ד בכל זה יע"ש:

ואחרי כותבי כל זה הראו לי ספר נדיב לב ח"ב להרב הגדול מהרד"ח ז"ל בח"מ סי' ג"ן שנשאל בציבור שנתרבו עליהם הוצאות וחובות בכללות העיר ורוצים לפחות משכר שוחטים ובודקים שבעיר להרווחת כללות העיר, והשו"ב צווחי על זה והציבור טוענים שאם לא יתרצו בערך החדש מסלקים אותם וממנים אחרים במקומם, והביא תחלה דברי הלק"ט, וכתב מלבד שהוא יחיד בדבר, עוד נמי דבריו תמוהים מעצמם והביא מן הפוסקים שזכרנו לעיל שהם הפך הלק"ט אך לא שלטה עיניו בספרי גאוני אשכנז שזכרנו לעיל, שגם הם הפך הלק"ט ומדבריהם יש זכות להשו"ב דנידון דידיה:

וראיתי להרב הנז' שכתב אע"ג דבהא מצינו שהרב לוי בן חביב ולחם רב חולקים, דס"ל יכולים לשתף אחר עמו, מ"מ לענין לסלקם בהחלט גם הרבנים יודו דאין יכולים ע"ש, ולא נרגש הרב במה שכתבתי לעיל דמן הרלב"ח ולחם רב אין הוכחה די"ל דשם איירי בהיכא דליכא פסידא דממון להש"ץ, ורק מפני הכבוד הוא מסרב ועל זה שפיר כתבו דיכולים להניח אחר עמו, דהשתא בזה ליכא חשש דחשדא כיון שהוא נשאר במקומו. גם לא נרגש הרב שם במה שכתבתי לעיל דאפשר גם הרב הלק"ט יודה בשכרוהו לזמן ובא החדש להשיג גבולו תוך הזמן דלא מצי, ומינה דה"ה נמי דיודה בשכרוהו בסתם דבזה"ז המנהג פשוט דסתמא הוא לעולם, דאז המשיג גבולו בכל עת חשיב כדין משיג תוך הזמן, כי הלק"ט איירי בזמנו דוקא דהוה המנהג בשכרוהו בסתם הדין הוא שיכולים לסלקו כל עת שירצו, ואדעתא דהכי היו שוכרים בסתם:

ואיך שיהיה הנה הרב הנז' אסיק בתשובתו שם כללי של דבר לענין דינא דבתוך זמן שכירותם של השוחטים הקבועים בעיר דינא יתיב אליבא דכ"ע דאסור לשום אדם להשכיר עצמו ולהכנס בתחום שלהם בשום אופן שבעולם, אף אם הציבור מחלים פניו ומפתים אותו אסור לו לגשת אל המלאכה, ורשע ועבריינא מתקרי אפילו לדעת הכנה"ג דס"ל דלאחר כלות הזמן אם הציבור חפצים בי יכול ליכנס, הא מיהא בתוך הזמן בפירוש כתב דארור ורשע מקרי וכו' ע"ש, והנה בנ"ד כבר בררנו לעיל דבזה"ז אם שכרוהו סתם המנהג הוא דמשמעותו לעולם, על כן לענין הלכה עתה בזה"ז אם שכרוהו בסתם ובא אחר להשיג גבולו בכל עת שיהיה חשיב כדין הבא להשיג גבול חבירו תוך הזמן, וזה ברור וכמ"ש לעיל בס"ד. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.