רב פעלים/ג/חושן משפט/ה

רב פעלים ‏ ג חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ראובן היה לו עסק ומו"מ עם שמעון וגבר עליו שמעון וגזל ממנו בחשבון שלא כדין סך ידוע, ולהיות שמעון אלם לא היה יכול ראובן להוציא בלעו מפיו כי היה מכחיש באיזה דברים במרד ובמעל לאכול כספו של ראובן, אך אח"כ נזדמן עסק אחר שבא ממון שמעון ביד ראובן, ועתה יכול ראובן ליקח מן ממון שמעון כנגד הסך שגזל ממנו מקודם אשר הוא ברור וידוע אצל ראובן, ועתה שמעון אינו יכול לידע מה שלוקח ראובן ממנו, ואינו מרגיש בזה כלל, ולכן בא ראובן לשאול אם מותר לו ליקח בלתי ידיעת שמעון כנגד ממון שגזל ממנו דאם לא יעשה כן לא יוכל להוציא בלעו מפיו בשום אופן יורינו ושכמ"ה:

תשובה. תכף ומיד כשבא השואל ושאל ממני בע"פ השבתי לו בע"פ שכפי הנראה מן הגמרא דברכות בעובדא דרב הונא דא"ל בתר גנבא גנוב וטעמא טעים משמע דאסור לעשות כן, וכאשר באתי לעיין בזה תחלה וראש מצאתי להגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב תליתאה ח"א סי' שע"א, שרב אחד שאל ממנו ענין כיוצא בזה בראובן ושמעון שהיו שותפים בגראלני, ולוי היה נאמן שלהם לדעת כמה סך תפוחי אדמה שנתן ראובן להגראלני, אבל אין מוטל עליו להשגיח בכמה הוא חושב התפוחי אדמה שנתן להגראלני, והנה ראובן חשב על חד תלת דמי שויה, וכן התבואה והשחת חשב הרבה יותר מדמי שויה, אבל הנאמן אינו ממונה על זה ורק ידע שחשב הרבה יותר וגנב משותף הב'. והנה רצה השותף הב' שהוא שמעון הנז' לקחת מסך המעות שיש ביד הנאמן שהם מעות השותפות לקח ערך ג' מאות רו"כ, ובקש מהנאמן שלא יגלה לראובן זאת באומרו שהוא גזלו ומציל את שלו מידו, והנאמן אומר כי אסור לו לעשות כן, והרב השואל אמר כן הדבר דאסור לעשות כן, וכתב לו הגאון מהרי"ש דיפה כתב בזה דודאי אסיר לנאמן לעשות כן, אך אם השותף הב' רשאי לעשות בסתר שגם הנאמן לא ידע בזה, הנה אע"ג דאמרו בגמרא דברכות דף ה' בתר גנבא גנוב וטעמא טעים, הנה על זה י"ל, דאינו אלא רק מדת חסידות, שהרי לא ציין בגליון על זה, והרי"ף והרמב"ם והש"ע לא הזכירו זאת. מיהו מספקא לי בזה דלכאורה הוא ש"ס מפורש בב"ק דף כ"ז בן בג בג אומר אל תכנס לחצר חבירך שלא ברשות לגנוב את שלך בסתר, אלא שבור את שניו וכו'. הרי מבואר הדין, ואף דמסיק שם דבן בג בג יחידאה הוא וקי"ל דעביד איניש דינא לנפשיה כר"ן, מ"מ עדיין יש להסתפק דהרי במרדכי פרק המניח אמר דדוקא בחפץ מבורר הוא דיכול לעשות דין לנפשיה, אבל במה שזקף במלוה והוא יקח דבר אחר ולא זה שגנב אסור, ועיין מ"ש בשם רבינו קלונמוס ז"ל שהביא הך דגנבא גנוב וטעמא טעים, והכי קי"ל בש"ע ח"מ סי' ד' א"כ מבואר דדבר אחר אסור ליקח בסתר:

אך מה שיש להסתפק בזה אי דוקא גזילה מותר לקחת והיינו מה שהתחיל המרדכי ברישא דהוא חפץ מבורר וכל דאיתא בעיניה הוא שלו, אבל כל שזקף בהלואה הוא אסור, או"ד דוקא דבר שאינו שלו הוא דאסור כמ"ש בסיפא דהיינו רב הונא שלקח זמורות אחדות, אבל אם מגיע לחבירו מעות מותר ליקח מעות אחרים, דהיינו הך, דמה נ"מ בזה זוזי בזוזי. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה במ"ק דף י"ז אמרו דצורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במלתא דפסיקא ליה, ורש"י פירש לענין ממין והרא"ש חולק עליו ולכאורה הא כל אדם יכול לעשות דינא לנפשיה דקי"ל כר"ן, ומה חידש רב יוסף, ובע"כ לומר דצורבא מרבנן יש לו כח יותר ואף בחפץ שאינו מבורר, וכן נראה מדברי מהר"ם הובא בהגהות הש"ע ח"מ סי' ד' וכו', ועכ"פ כאן בנידון הנז"ל שלא נודע בבירור הגניבה וכמה גנב אינו יכול להוציא לעשות דין לנפשיה, כנלפענ"ד. שוב ראיתי בשיטה מקובצת בבא קמא שהביא בשם המאירי ז"ל דאף בגזלה כל שאינו תכף בשעה שאנסו וגזלו אינו יכול לעשות דין לנפשיה, וע"ש בשם הר"ם מסרקנטה דצורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה, וכיון לגמרא דמ"ק הנז' וכשיטת רש"י ז"ל עכ"ד מהרי"ש השייכים לענין נ"ד:

והנה דברי המרדכי הנז' הובאו בב"י ח"מ סי' ד', גם דברי רש"י ז"ל מ"ש בגמרא דמ"ק דעביד צורבא מרבנן דינא לנפשיה, אפילו לדון ולהוציא ממון, הובאו בטור יו"ד סי' של"ד והביא שם סברת הראב"ד ז"ל דפליג על רש"י וס"ל דלא נאמר זה לענין ממון כי בממון אינו יכול לדון לעצמו, ושם בבית יוסף הביא דברי הרא"ש מה שהקשה על רש"י בזה, וכתב שדברים אלו הם שכתב הטור בשם הראב"ד ע"ש, ומשמע מדברי הרא"ש והראב"ד, דמה שפקפקו בהא ואמרו דת"ח לא מצי עביד דינא לנפשיה, היינו בדבר שאינו מבורר, וא"ת א"כ מה הפרש איכא בין ת"ח לאינש דעלמא, וכאשר הקשה מהרי"ש הנז' נראה דההפרש הוא דאינש דעלמא אינו יכול ליטול כי אם רק אותו דבר שגזלו ממנו ממש, אבל דבר אחר אפילו שהוא דבר מבורר, כגון שגזל ממנו מנה ושוב בא לידו מעות משל אותו אדם שגזלו, לא יוכל ליקח מאותם המעות מנה כנגד מה שגזלו אע"פ שהוא דבר מבורר כיון שאין זה הדבר שגזלו ממנו ממש, דהחמירו בכה"ג באינש דעלמא, מפני דחשו אם יתירו לו בכך יבא ליקח גם בהיכא שאין הדבר מבורר, דהיינו אם גזל ממנו חפץ יבא ליקח חפץ אחר ששם אותו לפי דעתו ששוה כמו אותו חפץ הנגזל ממנו, או אם גזלו ממנו חפץ אחר ולוקח כנגדו מעות כפי שומה ששם את החפץ, על כן אמרו באינש דעלמא לא יוכל ליקח דבר אחר אפילו זוזי בזוזי, אלא דוקא אם מצא החפץ שגזלו ממנו בעין, יוכל ליקח אותו בלא רשות, משא"כ הת"ח היכא שגזלו ממנו מנה בבירור יוכל ליקח מנה ממעות אחרים אשר ימצא, כיון שהוא דבר ברור והוא זוזי בזוזי, ולא חששו בו שמא יעשה כן גם בדבר שאינו מבורר, כן נראה ליישב הענין בס"ד:

ואיך שיהיה הנה מדברי המרדכי ז"ל הנז' מוכח בחפץ מבורר שהוא עודנו בעין מצי כל אינש למעבד דינא לנפשיה ויטול אותו כשיזדמן לידו אפילו בסתר שלא בידיעת הגוזל, ורק אם יבא ליטול דבר אחר כפי ערך אותו דבר שגזלו ממנו אינו רשאי, ובהיכא שגזל או גנב ממנו או שכפר וכיחש בחוב בסך ידוע וברור, ואח"כ בא לידו מעות של אותו אדם שגזלו או כיחש בו, הנה בזה נסתפק הגאון מהרי"ש ז"ל הנז' לפ"ד המרדכי הנז' אי חשיב כמו דבר אחר ואינו רשאי, או"ד כיון שהוא ענין מבורר שרי דזוזי בזוזי אינון, מיהו מסיים דבריו נראה דנטה דעתו להתיר בזה, ורק היכא דלא נודע בבירור הגניבה וכמה גנב אינו יכול להוציא לעשות דין לעצמו וכנז' בד"ק הנז"ל, גם הרב השואל פשיטה ליה בכה"ג דרשאי למעבד דינא לנפשיה, ולא עוד אלא אפילו בדבר שאינו מבורר ס"ל דמצי נמי למעבד דינא לנפשיה, דמפרש להך דברכות שאמרו בתר גנבא גנוב בעובדא דרב הונא, היינו ממדת חסידות, אלא שודאי בזה אין שומעין לו כי הוא הפך דברי המרדכי:

מיהו מדברי בן בג בג בגמרא דקמא דף כ"ז הנז' מוכח דאסור ליקח את שלו בסתר, ומה שאמר הגאון מהרי"ש הנז' וז"ל, ואף דמסיק שם דבן בג בג יחידאה היא וקי"ל דעביד דינא לנפשיה ע"כ, הנה דבריו מגומגמין, דהך תירוצא דבן בג בג יחידאה היא הוא לרבי יהודה, ואדרבה בן בג בג אתי כרב נחמן דקי"ל כוותיה כי באמת בן בג בג ס"ל דמצי עביד דינא לנפשיה, ורק ס"ל שלא יבא ליקח בסתר אלא יעשה דין לעצמו בגלוי וכן הוא סברת רב נחמן:

וכן ראיתי להגאון שער משפט בסי' שמ"ח דק"א שכתב וז"ל, ובסמ"ק סי' רס"א כתב בשם רבינו יונה וכן אסור לגנוב את שלו מאחרי הגנב שלא יראה כגנב ע"כ, והוא ש"ס ערוך בר"פ המניח, בן בג בג אימר אל תכנס לחצר חבירך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תתראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל, ופירש רש"י אל תכנס בגניבה ובסתר שלא תתראה עליו כגנב אלא שבור שיניו וקח בחזקה, וקי"ל כוותיה לדידן דס"ל עביד אינש דינא לנפשיה אף במקום דליכא פסידא אך במקום דאיכא פסידא מותר אף ליכנס לחצר חבירו כמ"ש התוספות והג"א שם עכ"ל, הרי לך שגם רבינו יונה שהביאו הסמ"ק ס"ל, דאסור לאדם ליקח בסתר את החפץ שלו מן הגנב שגנבו ממנו, וכתב הרב שער משפט, דהיינו הך דבן בג בג הנז', והיינו שמצינו דאסר בן בג בג ליקח האדם את שלו בסתר מן הגנב שגנבו ממנו אלא לעביד דינא לנפשיה בגלוי, וכן ס"ל לרב נחמן דקי"ל כוותיה דלעביד דינא לנפשיה כלומר בגלוי, דרב נחמן לא דיבר מענין זה דלקיחה בסתר כלל, דהוא איירי בעושה דין לעצמו בגלוי, וגם הך דמ"ק גבי צורבא מרבנן מיירי דלעביד דינא לנפשיה בגלוי:

והשתא מאחר שרבינו יונה כתב בפירוש דאסור ליקח את שלו בסתר, וכן הם דברי בן בג בג בגמרא דקמא, דמשמע דמיירי גם בנוטל החפץ שלו שהוא עודנו בעין שמתיר המרדכי בזה להדיה, א"כ כ"ש דאסור ליטול בסתר מעות כנגד מעות, אך נ"ל הא דאסרו היינו בהיכא דאפשר לעשות דין לעצמו לקחת את שלו בגלוי, אבל אם הגזלן גברא אלמא שא"א להוציא בלעו מפיו בגלוי, או שיש סיבה אחרת שא"א לו לעשות דין לעצמו בגלוי, כ"ע מודו דיוכל להציל את שלו בסתר, ומוכרחים אנו לומר חלוק זה כדי להשוות הפוסקים, ולא תהיה סברת המרדכי ז"ל הפך הנז"ל, ועל כן בנידון השאלה דידן נוכל להורות לשואל שיקח המעות שלו בסתר משל שמעון כנגד הסך שגזלו וכחש בו, אך בתנאי שיהיה הדבר מבורר דהיינו ברור וידוע לו כמה הוא הסך שגזלו, ותנאי הב' הוא ע"מ שיקח כנגד סך מעותיו ממעות של הגזלן דאז הוי זוזי בזוזי דנחשבים אחד, ולא יקח חפץ ששוה כפי ערך מעות שגזל ממש, כי בזה אוסר המרדכי וכן אסר מהרי"ש בזה להדיה, ותנאי הג' הוא שזה הגזלן הוא גברא אלמא או יש סיבה אחרת שא"א לו להוציא בלעו מפיו בגלוי, כי בזה אסר רבינו יונה להדיה, וכוותיה מוכח מדברי בן בג בג הנז' בגמרא דקמא, ומאי דקי"ל כרב נחמן דמצי אינש למעבד דינא לנפשיה היינו בגלוי, וכמ"ש לעיל וזה ברור:

עוד ראיתי להביא סעד להתיר לראובן ליקח ממעות שמעון כנגד מה שגזל ממנו, מסברת הגאון חוות יאיר ז"ל בסי' קצ"ד, בראובן שתבע מלוי שחייב לו כו"כ, ובאמת לוי הוא פטור מאותו חוב מדין אסמכתא, ורק הב"ד חייבו את לוי מפני שראובן הוציא כת"י של לוי שנשבע שהוא חייב לו כו"כ ובאמת לוי לא נשבע אלא כתב כן בשקר ולכך חייבוהו ב"ד ונתן, ואח"כ תבע ראובן מן לוי חוב אחר שחייב לו, ונשאלו אם יכול לוי לעכב ממון זה של ראובן בידו וישבע שאינו חייב לו מפני שזה הממון חייב ראובן להשיבו לו שלקחו שלא בדין, כי לוי לא היה מחוייב בו מדין אסמכתא והוא הודה שנשבע ובאמת לא נשבע וב"ד חייבו אותו מפני דהודה שנשבע. והשיב דיכול לוי לעשות דין לעצמו וליטול ממון ראובן שבידו בשביל ממון שלקח ממנו שלא כדין, ועתה ישבע לוי שאין חייב לראובן כלום. ובאמת יש להעיר בדברי הרב ז"ל דזה תינח למ"ד הודאה לאו אקניתא היא וצריכה להיות אמת, אבל למ"ד הודאה אקניתא היא דכיון דהודה חשבינן ליה דעשה אותו דבר שהודה בפועל, א"כ כיון שהודה באותו דבר שנשבע הו"ל כאלו נשבע ממש, ואיך ושבע עתה שאינו חייב לו, ועוד יש יש לעמוד בדבריו מטעמים אחרים ואיך שיהיה לענין ספק שאלה דידן מצד עושה דין לעצמו בסתר, יש ללמוד מסברת הגאון חוות יאיר שיהיה מותר לעשות, כן בנ"ד מכ"ש:

ואשובה לדבר עוד בענין שאלה דנ"ד, והוא דמצינו בגמרא דמציעא דף וא'ו ע"א דאמר אביי טעמא דמתניתין דרמו עליה שבועה בהיכא שזה תפוס וזה תפום משום דחיישינן שמא מלוה ישנה יש לו על זה ומכיר בו ששכחה ויכפור בו והולך ותוקף בטליתו ונשבע שיש לו בה דמי חציה וטלית זה שלו, דהא אפילו גלימא דעל כתפיה שעביד ליה וכנז' זה ברש"י ז"ל שם, וראיתי בשיטה מקובצת שכתב וז"ל מהר"י כ"ץ ז"ל, שמא מלוה ישינה יש לו עליו פירש הקונטריס וכי משתבע בחציה שלי שפיר קא משתבע דהא אפילו מגלימא דעל כתפיה שעבד ליה, ויש לדקדק מזה דאדם שתפס חפץ משל חבירו לפי שפטר עצמו ממנו בשבועת שקר שכפר לו ממון יכול זה לישבע עליו דחפץ זה שלו ואפילו בלשון להד"מ שמא יכול, וראיה מש"ח שנשבע שאינה ברשותו משום חשש מלוה ישנה לאביי, ע"כ הנך רואה דרבינו מהר"י כ"ץ בא לדון מזה דאפילו שבועה מצי למשבע על החפץ שהוא שלו בעבור אותו חיוב שחייב לו זה בעל החפץ ממקום אחר, הרי עביד דינא לנפשיה בסתר גם בדבר שאינו מבורר, דהא בעל החפץ כפר לו ממון והוא בא ליקח חפץ תמורת הממון שעושה לו ערך מדעתו ולא עוד אלא שנשבע ג"כ, וזה הפך המרדכי דפירש דלא מצי עבד דינא לנפשיה, אלא דוקא באותו דבר שגזל ממנו, ואע"ג דעל סברה זו איכא רבים פליגי עלה וס"ל דלא אריך למעבד כן, נראה דלא אמרו אינו רשאי אלא משום דנשבע ובהיכא דליכא שבועה אימא לך דמודו כולהו בזה, ואפשר לומר בס"ד דגם המתירים לא התירו אלא בהיכא שהדבר גלוי לבעל דבר ויודע הוא שאינו לוקח זה בעבור מה שקדם בינו לבינו ורק בב"ד אינו אומר כן, ועכ"פ יש להעיר על הגאון חוות יאיר בתשובתו הנז' איך לא נרגש מכל זה:

ושו"ר בס' תורת חיים על קמא דף כ"ז שכ' וז"ל, שמא תראה עליו כגנב בדליכא פסידא איירי דכיון דליכא פסידא אם ימתין ויתבענו תחלה נראה עליו כגנב כשנכנס שלא ברשות, אבל היכא דאיכא פסידא אם ימתין אין נראה עליו כגנב, דצריך ליכנס שלא ברשות כדי להציל את שלו והתוספות כתבו בדליכא פסידא איירי מדאסר ליכנס שלא ברשות, וקשא דבן בג בג לאו איסורא קאמר אלא עיצה טובה קמ"ל עכ"ל, ובספר פנים יפות על התורה פ' קדושים כתב דלא קי"ל כבן בג בג, דהא כתב מור"ם בסי' ע"א דמשביעין היסת על טענת שמא כשיש רגלים לדבר, כגון שהיה שמעון בבית ראובן ומצא תיבתו פרוצה, וניטל ממנה מה שהיה בתוכה והוא חושד לשמעון יכול להשביעו היסת, ואמאי נימא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ולא שייך הכא האי טעמא דספק מלוה ישנה כיון דעכ"פ עבד איסורא שלקח דרך גניבה ע"ש, ויש לדבר עוד בזה ואין פנאי עתה:

וזאת תורת העולה בנ"ד יש להורות שמותר לו ליקח בסתר ע"פ שלשה תנאים הנז"ל, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.