רב פעלים/ג/חושן משפט/ב

רב פעלים ‏ ג חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מערי פרס ע"י ח"ר שלמה חוצין נר"ו. ראובן ושמעון נתנו כל או"א מאתים וחמשים תומאן, שהיו שותפין זע"ז והתנו זע"ז ראובן ישב בעיר יזד, ושמעון ילך לעיר אצפהאן, והתנו שישב שמעון בעיר אצפהאן שנה אחת או שתי שנים, ויחזור שמעון ליזד ויעשו חשבון, וכשהלך שמעון לאצפהאן ומכר סחורה שלקח מן יזד כתב לראובן סחורה פ' מכרתי בשלשה ועשרים אלף, וסחורה פ' מכרתי בשנים ועשרים אלף, וכשהגיע הכתב לראובן ראה בפנקס שלו כי הסחורות האלה קנה אותם כל אחת בששה עשר אלף, נמצא סחורה אחת הרויחה ז' אלף, וסחורה אחת הרויחה ששה אלף, והלך ראובן ולקח עוד ארבע מאות תומאן מגוי ברבית בלא רשות שמעון, וקנה סחורות מינים ממינים שונים ושלח לשמעון, וכשהגיע אלו הסחורות ליד שמעון מכר אותם ונשארו המעות אצלו ולא שלח לראובן לא הקרן ולא הריוח, והלך שמעון ועשה שותפות עם אחרים, וקנה ומכר מאצפהאן ושלח סחורה מעיר לעיר, אח"ז שמע ראובן שקנה שמעון סחורה ושלח לעיר טהראן, וכתב לשמעון אלו המעות לקחתי מן הגוי, ובכל יום ויום אני נותן רבית ולמה אתה שולח לעיר אחרת וקונה ומוכר באצפהאן, וכתב שמעון לראובן אני שולח סחורה לעיר אחרת, אם ירויח אין אני אוכל הרויח לבדי, ועוד סחורה של יזד אין מרויח, ובאצפהאן אני קונה ומוכר אם ירויח, וכשהגיע הכתב הזה לראובן אמר בלבו אפשר שיותר טוב זה העסק ושתק ראובן, והמתין עד שתי שנים ולא בא שמעון ליזד, וכתב ראובן לשמעון למה לא באת, או תבא ונעשה חשבון, או תכתוב בנייר צורת חשבון עד אראה מה עשית, מה עשה שמעון כתב כל סחורה ששלח ראובן לידו, וכל סחורה ששלח הוא לראובן, ולא כתב בכמה קנה ובכמה מכר ואם הרויח או הפסיד, אח"כ המתין ראובן עוד ב' שנים ולא בא החשבון ליזד, וג"כ כתב לו או תבא ונעשה חשבון או תכתוב צורת החשבון ותשלח לי וג"כ כתב שמעון מה ששלח הוא לראובן ומה ששלח לו ראובן ולא כתב כיצד מכר הסחורה, ועוד המתין ראובן ב' שנים אחרים ולא בא שמעון, וג"כ כתב לו ראובן או תבא או תכתוב צורת החשבון, וג"כ כתב שמעון כמו שעשה מקודם, וסוף סוף כשראה ראובן כן הלך לאצפהאן אצל שמעון ועשו חשבון זע"ז, ונמצא שהרויח ראובן ביזד מאתים תומאן, ושמעון הרויח באצפהאן מאתים תומאן, וגם הרויח שמעון ממקומות אחרים שמונה מאות תומאן, זך הכל אלף ושני מאות תומאן נעשה ריוח בשותפות זו, וגם שלח שמעון סחורה לאחד לפקדון ונשבר והפסיד מאה תומאן, וגם עשה שותפות עם אחרים, ושלחו לו סחורה והפסיד ששים תומאן, ועכשיו רוצים ראובן ושמעון לחלוק, וראובן אומר יש לי עדים שלקחתי אלו המעות שהם ארבע מאות תומאן ברבית מן הגוי, ועכשיו יש ששה שנים אני נתתי רבית כמה וכמה הנה אני לוקח ריוח בקרן שלי, ואתה תקח ריוח בקרן שלך, אם לא תרצה תתן לי ארבע מאות תומאן שהיה אצלך ששה שנים והריוח נחלק לשני חלקים, וזה שהפסדת ממקומות אחרים יהיה לך לבדך, ושמעון אומר די היה לי בקרן ראשון מאתים וחמשים תומאן, ואיני נותן לך ארבע מאות תומאן שיהיו בידך ששה שנים, וגם אין אני נותן ריוח שהרוחתי ממקומות אחרים ואנחנו שותפין מאצפהאן ומן יזד דוקא, תקח אתה מאתים תומאן שהרוחת מן יזד ואני לוקח מאתים שהרוחתי מאצפהאן, וכל הריוח שהרוחתי ממקומו' אחרים או הפסדתי שלי הוא, וראובן טוען אתה שהיה די לך קרן הראשון למה שמרת ארבע מאות תומאן אצלך ולמה לא באת אחר שתי שנים ליזד כמו שהתנינו, ושמעון אומר שהיה לו הקפה וסחורה הרבה, ולכן לא בא, וראובן אומר למה לא כתבת צורת חשבון, וכמה פעמים כתבתי לך על זה, ושמעון אומר אני בפני עצמי אמרתי ריוח אצפהאן יהיה שלי, וריוח יזד יהיה שלך, יורינו מורינו וכו' כיצד יחלקו זה הריוח וכיצד יהיה הפסד שהפסיד שמעון לבדו, ושכמ"ה:

תשובה. טענות ראובן ושמעון הנזכרים בשאלה אין הלשון מסודר היטב, אמנם הנראה היטב מלשונם הוא כך, ששמעון אחר שמכר הסחורות שקנה ראובן בארבע מאות תומאן שלוה ברבית מן הגוי היה שמעון מתעסק באלו המעות, הן בתוך עיר אצפהאן הן במקומות אחרים, ועתה שמעון אומר שהוא עסק בהם לעצמו, ואינו רוצה להכניסם לאמצע השותפות, אבל ראובן היתה כונתו בתחילה שיהיה כל העסק ההוא לאמצע השותפות, והנה בודאי שאין ממש בדברי שמעון תושב אצפהאן, אלא צריך שיהיה כל הריוח שהרויח באותם המעות בשאר עסקים הכל לאמצע, דידוע מ"ש מרן ז"ל בשה"ט ח"מ סי' קכ"ג סעיף ד' שליח שקנה לעצמו במעות המשלח, אע"פ שזקפן עליו במלוה פירוש שחשב אקנה ואשלם לו היום או למחר אפ"ה המקח הוא של המשלח עכ"ד, וכוותיה דמרן קי"ל להלכה, ואפילו לדעת יש אומרים שהביא מור"ם ז"ל בהגה"ה דחולקים היינו אם אמר השליח לפני עדים שחוזר בשליחותו וקונה לעצמו, וידוע דדין הנז' האמור בשליח ה"ה בשותף, ועיין כנה"ג שם הגה"ט אות י"ט דכתב כמחלוקת בשליח כן מחלוקת בשותף ע"ש, ועיין משפטי שמואל סי' קכ"ה הביאו הכנה"ג הגהב"י אות ל"ה בראובן ששלח סחורות לשמעון למכרם בעדו ולשלוח לו תמורתם וקבל שמעון ומכרם, ונעשו מעות בידו ומרויח בהם חייב ליתן לראובן חצי הריוח לכ"ע ע"ש, ויש כמה פוסקים המדברים בכיוצא בזה, אך כאן אין צורך להאריך יותר:

והנה נידון השאלה הנז' שאני ושאני טובא, כי ראובן אחר שידע שמכר שמעון הסחורה שקנה באותם המעות דסך ארבע מאות תומאן, והיה שמעון מסתחר באותם המעות במקומות אחרים, כתב לו ראובן ולמה אתה שולח בהם סחורה לעיר אחרת וקונה ומוכר באצפהאן דכונתו לומר למה אין אתה עוסק ביזד, הנה שמעון השיב לראובן מה שאני שולח לעיר אחרת אם ירויח אין אני אוכל הריוח לבדי, ועיד סחורה של יזד אינו מרויח וכו', וכנז' בשאלה, ונמצא בדברים אלו פירש שמעון כונתו ודעתו וכתב לראובן בפירוש שהוא עוסק במעות אלו לאמצע לא לעצמו דוקא, ומחמת כן שתק ראובן ולא דבר כלום, ואיך עתה יאמר דלעצמו הוא עסק, ולכ"ע דבריו אלו בטלים הן, וצריך שיהיה כל הריוח לאמצע, ולא מבעיא הריוח על עסק שתי שנים הראשונים שהוא זמן אשר קצבו בתחלת שותפות שלהם, אלא גם ריוח העסק בכל שאר השנים שנשארו מעות אלו בידו, נמי צריך שיהיה לאמצע ויחלקו ביניהם, יען דמאחר שלא חלקו עדיין ונשארו כל המעות ביד שמעון תושב אצפהאן נשארה שותפות שלהם כמו שהיא וכל העסק שעוסק שמעון אדעתא דמעיקרא הוא:

דהא ידוע בהיכא דמת אחד מן השותפין, דקי"ל כהרמב"ם ז"ל ודעמיה דבטלה השותפות לגבי היורשין ורובא דרבוותא ס"ל הכי, וכן פסק מרן ז"ל בשה"ט סי' קע"ו, ועכ"ז כתב הרב הגדול מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט סי' כ"ג דף פ"ט ע"ד וז"ל, ועוד בה דדין זה דמת א' מן השותפים דנתבטלה השותפות, היינו היכא דמיחו זע"ז וגילה דעתו השותף שרוצה לחלוק וחילק ממון השותפות בפני חבירו או בפני ג' בקיאין, אפילו שלא מדעת חבירו אבל כל שלא מיחו זע"ז, ולא גילה דעתו שרוצה לחלוק לאו דינא ולאו דיינא, שהשותפות ע"פ התנאים הכתובים בשטר כל זמן שהוא קיים, ואפילו נפטר האחד לב"ע, וזה מוסכם מכל הפוסקים כמו שמתבאר מדברי המבי"ט ח"ב סי' ר"י ומהרשד"ם ביו"ד סי' ע"א ובחלק ח"מ סי' רט"ו ורי"ו, וכן פסק מהר"ם גלאנטי סי' ה' ומהרש"ך ח"ב סי' ס"ו, והרב משפט צדק סי' י"ז וסי' כ"ב וסי' מ"ו ונ"ז, כולם הסכימו פה אחד דכל עוד שלא בטלו השותפות בפירוש עדיין השותפות קיימת והריוח לאמצע כמו שהיה, וכמו שהביא כל הסברות הרב הכנה"ג בסי' קע"ו בהגה"ט אות קע"ב, וכן מצאתי להרדב"ז בחדשות סי' תקס"ד שמתבאר מדבריו כן וכו', איך שיהיה, נמצינו למידין דלכ"ע ס"ל כל שלא גילו דעתייהו לחלוק לא נתבטלה השותפות כלל ובזה כל אפייא שוין, והוא מוסכם מכל הפוסקים בלי שום חולק עכ"ל, ועיין פני משה ח"א סי' ע"ט ע"ש:

והרב מהר"י עייאש ז"ל בבית יאודה ח"א דף קי"ט ע"א כתב בהיכא דמת א' מן השותפין, והחי נושא ונותן והרויח קודם שבאו לחשבון, בא מעשה לידינו ופסקנו כמ"ש מהר"ם גלאנטי ז"ל בתשובה סי' ה' שכתב שם בפשיטות שכל זמן שלא הלכו לב"ד שבעירם ולא הפרישו ממונם של יתומים וחלקם, שהשותפות עדיין קיימת כבתחילה בכל הריוח, ועיין בתשובת הרא"ש שהעתיק הטור סי' קע"ו דאלו בשני שותפים קיימים אפילו הגיע זמן שקצבו פשיטה, דכל זמן שלא חלקו עדיין השותפות קיימת, דהא בעינן חלוקה בפני ג' הדיוטות דבקיאין בשומא וזה פשוט עכ"ל:

וגדולה מזאת מצאנו מה שפסק מרן ז"ל בשה"ט סי' צ"ג סעיף ח' חלקו השותפים ונשאר להם חובות של אחרים וכו', אבל כל זמן שנשאר כל שהוא שלא חלקו אותו או שנשאר ביניהם צד מהשותפות שלא עשו בו חשבון, ולא ידע אחד מהם כמה הוא חלקו, עדיין השותפות קיימת ומשביעין זא"ז ע"ש. וכתב מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' קס"ט דמשמע מהכא דלאו דוקא לענין שבועה הוא דקאמר כן, אלא גם מה שהרויחו תוך הזמן הוא לאמצע ע"ש, וכ"כ הרב אנג'יל ז"ל סי' מ"ט ע"ש, והגם דהרב הכנה"ג ח"מ סי' קע"ו הגה"ט אות קס"ח כתב דאין מדברי הטור ז"ל הנז' ראיה, די"ל מ"ש עדיין השותפות קיימת, לאו לענין חלוקת הריוח קאמר אלא הוא רק לענין שבועה שמשביעין זא"ז על העבר, וכתב עוד שהראד"ב חולק על מהרשד"ם ע"ש, מ"מ מצינו להרב בני אברהם ח"מ סי' ג"ן דף ל"ו ע"ב שהביא כמה גדולי הפוסקים, דס"ל כמהרשד"ם וכתב בני חיי סי' קע"ו הגה"ט אות ט"ל דמ"ש הכנה"ג שהראד"ב חולק על מהרשד"ם אין הלכה כתלמיד במקום הרב, ואלו היה רואה דברירבו מהרשד"ם לא היה כותב כן, ועמ"ש עוד באות ב"ן ועיין ב"ד של שלמה סי' י"ט שישב דברי מהראד"ב דלא פליג על רשד"ם:

ודע כי אין לשמעון טענה לטעון ולומר איך אתן חצי הריוח לראובן מן עסק שנתעסקתי אני לבדי בו והוא לא טרח בו כלל, דאין זו טענה כלל, וכמ"ש הרב מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט דף צ' ע"ב וז"ל, ומעתה הכא נבא למה שבא בשאלה בנ"ד, כי ראובן הגדול שבהם אומר כי כל מה שנתעסק בשנים שעברו הוא לעצמו ואין לשמעון חלק ונחלה בהם יען וביען כי הוא המוציא והמביא וכו', דזה נראה פשוט דאין ממש בטענה זו שכבר עמד על טענה זו מהרש"ך ע"א סי' קל"ט וכתב וז"ל, ואומר דמלתא דפשיטה היא דשותפין שנשתתפו בסתם, וטרח האחד טורח גדול יותר על חבירו והשביח הנכסים בעוצם ידו ובהשתדלותו אפ"ה אין לו חלק יתר על חבירו וכו', שכן דרך השותפין לטרוח בשביל חביריהם, וכמ"ש המפרשים בההיא תוספתא וכו' עכ"ל, וא"כ השתא ה"ה בנידון השאלה דידן דשורת הדין מחייבת דכל הריוח שעשה שמעון בעסקו לבדו הוא לאמצע, ואע"ג דהביא מהריט"א ז"ל תשובת משפט צדק ח"ב סי' ט"ז שכתב אם נתעסק האחד לבדו אז לוקח על חבירו יתרון בעבור שכר טרחו, ואם שניהם טורחים ומתעסקים אלא שהאחד מאריך טרחא יותר על חבירו, אז חולקים בשוה כדברי מהרש"ך ז"ל ע"ש, הנה נידון השאלה דידן דמי להיכא דשניהם טורחים ורק האחד מאריך טרחא יותר, דהא בעסק השותפות גם ראובן טורח ביזד ורק שמעון באצפהאן מאריך טרחא יותר, וכן נמי מ"ש מרן בב"י סי' קע"ו תשובת הרשב"ץ ז"ל על שותף שחלה או נאנס ולא עסק בשותפות, שאין מן הדין ליתן לו ריוח וכו', והרב ב"ד של שלמה סי' ל"ג דף קצ"ט כתב שהרב לחם רב בסי' קי"ב סובר דלא מיירי הרשב"ץ אלא בשותפים באומנות דהריוח בא מחמת גופם, אבל בשותפים בממונם בעסק סחורות שמין לשותף שכר טרחו בחלק חבירו ושאר השבח ינתן לו והביא שם כמה גדולים שהסכימו בחילוק לחם רב הנז' ע"ש, הנה גם הכא י"ל כדכתיבנא דאיירי שהאחד לבדו עוסק בממון השותפות ואין חבירו עוסק עמו כלל, ולהכי כתב דשמין לו שכר טרחו, אבל אם שניהם מתעסקים ורק האחד מאריך טרחא יותר יחלקו בשוה, ואין שמין לו שכר טרחו וזה ברור ופשוט:

המורם מכל האמור הוא דכל אותם רווחים שהרויח שמעון מעסק שעסק באותם ארבע מאות תומאן, אע"פ שעסק זה היה באצפהאן ולא טרח בו ראובן צריך שיהיה הריוח לאמצע ויחלקו בשוה כפי תנאם, וגם ראובן אינו יכול ליקח מן ריוח של זה העסק יותר מחלק שמעון באומרו כי מעות אלו כולם משלו הם, דזה אינו כי הביאם והכניסם לאמצע השותפות, וכן אותם עסקים שהפסיד שמעון בהם מנכה ההפסד מן הריוח מאמצע השותפות כי ראובן סבר וקביל בעסקים שעושה שמעון באצפהאן, ואיך הטוב יקבל והרע לא יקבל:

פש גבן לברר ענין אחד, והוא אם יוכל ראובן לתבוע הרבית שנתן לגוי בעד אותם ארבע מאות תומאן מן אמצע השותפות, מאחר דהריוח שלהם נכנס לאמצע השותפות, ונראה לי פשוט שאינו יכול ליקח הרבית מן האמצע, יען כי בדין ב' שותפים שהם מתעסקים יחד ולקח אחד מהם מעות ברבית מן הגוי, אם לא נכתב השטר של הגוי על שניהם רבו האוסרים בזה, ועיין להרב הט"ז ביו"ד סי' ק"ע סעיף ג' ומשפט צדק ח"ג סי' ע"ג וספר הזכרונות דף מ"א ומשפטים ישרים סי' כ"ח ודבר משה ח"א ביו"ד סי' כ"ב, ועוד כמה אחרונים מ"ש בד"ז, והיכא דאותו שאינו מתעסק לקח מעות ברבית ונתן המעות לשותפו המתעסק, הנה בזה רבו האוסרים יותר ויותר, ואפילו שהרב קול אליהו ז"ל סי' כ"ט מתיר בזה, היינו לפי טעמו שכתב כיון שהשותף הב' מתחייב מאיליו חשיב כאלו הוא עצמו לוה, ועיין בסה"ק רב ברכות במ"ש הרי"ש ע"ש, ובנידון השאלה דידן שראובן יושב ביזד ולקח המעות מן הגוי על שמו ושמעון יושב באצפהאן ואין הגוי מכירו כלל ואינו יכול לתבעו כלל לא בדיניהם ולא בדין ישראל איך יוכל ראובן ליקח חצי הרבית מחלק שמעון, ואפילו אם נניח במונח כי שמעון יתחייב בחוב זה לגוי מן הדין בשביל שהוא שותף, עכ"ז כיון דרבו האוסרין בכה"ג שהשותף מתחייב איך יוכל ראובן להוציא משמעון כי הממון והרווחים הכל ביד שמעון וטוען קי"ל, וכ"ש שהוא מידי דאיסורא לכן שורת הדין מחייבת דרבית של ארבע מאות תומאן לא יוכל ראובן ליקח משמעון כלום, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.