רב פעלים/ג/אורח חיים/יח

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתב רבינו בית יוסף ז"ל ביו"ד סי' רס"ו וז"ל, כתב רבינו ירוחם בשם הרמב"ן מותר לטלטל הכלי להחזירו אחר המילה, דמאחר שמטלטל הכלי בהיתר מחזירו לאיזה מקום שירצה אע"פ שאין לו תינוק אחר למול עכ"ל, וכתב בדרכי משה דמהרי"ל מחמיר דמיד אחר המילה יזרוק האזמל מידו משום מוקצה, ולי נראה דברי רבינו ירוחם דמאחר שלא הוקצה בין השמשות יכול לטלטלו לאיזה מקום שירצה ע"ש. הנה הטעם הזה דקאמר רמ"א בד"מ לא משמע כן מדברי רבינו ירוחם ורמ"א נקיט טעם זה מסברא דנפשיה, וכ"כ בש"ע בהגה"ה, ורש"ל בתשובה כתב כמו טעם רמ"א משום דאין מוקצה לחצי שבת, אך הט"ז דחה טעם זה, וכתב הטעם משום דהתירו סופן משום תחלתן, והמג"א בסי' של"א כתב דוקא בעודו בידו מותר לטלטלו לאיזה מקום שירצה, אבל אם הניחו מידו אסור לטלטלו ע"ש, ועיין מ"ש תוספת שבת בזה, ועיין ביאור הגאון מהרא"ו על יו"ד, ועיין באבן העוזר א"ח סי' רס"ו. ולדידי נראה לומר בס"ד דטעמא דרבינו ירוחם הוא מדין הואיל ואשתרי אשתרי, וכן מורה לשונו שכתב מאחר שמטלטל הכלי בהיתר:

ולכאורה נראה מגמרא דפסחים דף צ"ה ע"ב דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ממקום למקום, דהתם בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל בפסח הבא בטומאה מהו, מדאשתרי עזרה אשתרי נמי טומאת היכל, או"ד מאי דאשתרי אשתרי מאי דלא אשתרי לא אשתרי, ופשיט ליה אמר רבא אמר קרא וישלחו מן המחנה אל מחוץ למחנה תשלחום כל היכא דקרינן ביה מחוץ למחנה תשלחום קרינן ביה וישלחו מן המחנה, ולהאי לישנא קא פשיט רבא לקולא דאין חייבין על ביאת היכל ע"ש, וא"כ השתא לל"ק דפשיט דחייבין על טומאת היכל, נמצא לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ממקום למקום, וגם לל"ב דפשיט לקולא ג"כ יש להוכיח כן מדאצטריך היקש לקולא, משמע דבלא"ה לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי משום דהוי ממקום למקום:

מיהו באמת אחר הישוב נראה דזה אינו, וליכא הוכחה מהאי כלל, והיינו לפ"ד התוספית ז"ל בד"ה כל היכא שכתבו דעשה מיהא איכא בהיכל טפי מעזרה ולא אשתרי מהקישא אלא כרת ע"ש, ולפ"ז לעולם אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ממקום למקום, אך היינו דוקא בשוים באסורייהו, אבל אי איכא תוספת איסור במקום הב' טפי לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי, ולהכי לל"ק מחייבי על היכל משום דבהיכל איכא תוספת עשה, ולהכי לא אמרינן הואיל ואשארי אשתרי, ולל"ב נמי י"ל להכי אצטריך הקישה משום דבלא"ה לא הוה אמרינן הואיל, כיון דבמקום היכל איכא תוספת איסור עשה:

אמנם, נראה להוכיח לנ"ד של האזמל דאמרינן בכהאי גוונא הואיל ואשתרי אשתרי מגמרא דביצה דף י"ח ע"ב, ומי לית ליה לרבא הואיל, והתנן החושש בשיניו וכו', ואם איתא נימא הואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי, ומשני הדר ביה רבא מההיא דחומץ, ולעולם ס"ל לרבא דאמרינן הואיל ע"ש, נמצא לפי המסקנא גם לרבא אמרינן הואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי, וא"כ ה"ה בנ"ד דאשתרי לטלטל האזמל לצורך אשתרי לטלטלו גם לאחר שגמר המצוה להוליכו למקום שירצה כל זמן היותו בידו, ונראה דהוי כ"ש מההיא:

ובהשקפה הראשונה היה נראה להוכיח בס"ד לדין דרבינו ירוחם הנז' ממ"ש בירושלמי בסוף מסכת עירובין גבי שרץ שנמצא במקדש דתנן כהן מוציאו בהמינו בשבת ולא חייש לטלטול מוקצה, ואר"ע מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת משם מוציאין אותו, אבל בשאר מקומות כופין עליו פסכתר, וקאמר הגמרא התם פשיטא לן שאם הוציאו ממקום שחייבין עליו כרת ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת שיוכל לחזור ליטלו להוציאו גם משם משום דכבר נראה מתחלה להוציאו, אך מבעייא לן אם אחר שנפל מצא שרץ אחר מונח בצידו אי אמרינן דמותר להוציא גם שרץ האחר ביחד הואיל והותר לטלטל זה השרץ שנפל להוציאו הותר גם לזה שהוא בצידו, או"ד אינו מטלטל ומוציא כי אם רק זה שנפל דוקא מפני שזה הותר בתחלה להוציאו ולא אפשיטה בעיא זו ע"ש, וראיתי להגאון מש"ל ז"ל בפ"ג מהלכות ביאת מקדש סוף הלכה י"ט שנסתפק כשמוציאין אותו ממקום שחייבין עליו כרת, אם יכול להוציאו גם ממקום שאין חייבין עליו כרת, או"ד יניחנו שם באותו מקום שאין חייבין עליו כרת ולא יוליכנו עוד, ודייק מדברי הירושלמי הנז' דיכול להוליכו עוד ולהוציאו גם משם לחוץ, ונתקשה שם אמאי לא זכר הרמב"ם דין זה דמוכח מן הירושלמי שיוכל להוציאו לחוץ ממש, והאריך בזה ע"ש, ועיין להרב זרע אמת בחדושיו לעירובין סי' י"ז שהאריך ג"כ בזה, וגם אנא עבדא כתבתי בדברי הירושלמי הנז' בתשו' אחרת בס"ד:

ואיך שיהיה, הנה מן הירושלמי הנז' משמע דאחר שהוציאו ממקום שחייבין עליו כרת שיוכל להוליכו יותר להוציאו גם ממקום שאין חייבין עליו כרת עד חוץ משום כיון דאשתרי אשתרי, ומזה יש להוכיח לדין האזמל דרבי' ירוחם דשרי לטלטלו להוליכו למקום שירצה, ומה גם עוד דאשכחן בהך דירושלמי הנז' דגם בנפל הותר לטלטלו להוציאו, ומזה ג"כ יש ללמוד לדין האזמל נמי דגם אם נפל האזמל מידו נמי שרי ליקח אותו מן הארץ ולהוליכו למקום שירצה:

מיהו, אחר הישוב בס"ד נראה דאין ראיה מהתם, יען דהתם אע"ג דאם היה מעיקרא במקום שאין חייבין עליו כרת לא הותר להוציאו משם אלא כופה עליו פסכתר, מ"מ הנה זה הוא טומאה והמקום מקודש, ובודאי ראוי והגון הוא שלא תהיה טומאה במקום מקודש, ואיכא מצוה לפנות הטומאה אע"פ שאין מקום זה מקודש ביותר שיהיה שם חיוב כרת על טומאה וקילה קדושתו מקדושת מקום שחייבין עליו כרת, מ"מ אדמת קודש הוא, ולכן אע"ג דלכתחילה אם נמצא שם שרץ אין להוציאו,. עכ"ז אם נזדמן שהוא מוציא שרץ ממקום שחייבין עליו כרת יוציא גם זה עמו לפנות הטומאה ממקום שיש בו קדושה, ואע"פ שאין בו קדושה חמורה דאיכא מצוה בזה, ולא עוד אלא אפילו אם נפל נמי יוכל לטלטלו ולהוציאו לגמרי ממקום קדוש מהאי טעמא דכיון דאשתרי אשתרי משום דאיכא סרך מצוה בזה, ורק אם היה מעיקרו שם לא מקלינן להוציאו משם, משא"כ גבי אזמל דאחר שגמר מצותו תו לא נשאר סרך מצוה בטלטולו להניחו במקום שירצה, ולכן י"ל כל כהא לא שרינן להקל להוליכו יותר משום האי טעמא דכיון דאשתרי אשתרו, ועל כן אין הוכחה לדין האזמל מדין הירושלמי דעביד מצוה בטלטולו:

אמנם מהך דפסחים דף צ"ה ע"ב הנז"ל, ומהך דביצה דף י"ח ע"ב הנז"ל, נראה דשפיר איכא הוכחה לדין האזמל להתיר לטלטלו למקום שירצה מהאי טעמא, דהואיל ואשתרי לטלטלו בעשיית המצוה אשתרי לטלטלו למקום שירצה גם אחר גמר המצוה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.