רב פעלים/ג/אורח חיים/ה

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. בש"ע סי' קכ"ח כתב מרן ז"ל, מתחילין הכהנים לומר יברכך, ומור"ם כתב י"א שגם יברכך יקרא הש"ץ תחלה, ושמענו שבמח"ק היה המנהג כמ"ש מרן, ושניתם המנהג ועשיתם כמ"ש מור"ם, יורינו למה, ומה טעם יש בזה, ובעירינו ג"כ המנהג כמ"ש מרן ז"ל אם נוכל לשנותו:

ועוד באתי לשאול ממעכ"ת במזמור ארוממך ה' כי דלתני שאומרים בכל יום, למה מדלגים פסוק מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ומתחילים מן ארוממך, ולא עוד אלא גם בחנוכה כתוב בשם רבינו האר"י זלה"ה שידלגו פסוק זה ויאמרו מן ארוממך, אבל בשיר היום אומרים מן מזמור שיר חנוכת הבית, ואין מדלגים אותו. יורינו מה טעם יש בזה, ושכמ"ה: תשובה. על שאלה הראשנה, ע"פ הסוד צריך שכל תיבות של ברכת כהנים יקבלו אותם הכהנים מן ש"ץ, והכהנים יתנו אותם לישראל, ורמז של הסוד זה כתוב בדברי רבינו בחיי ז"ל פרשת נשא ע"ש, ומשם תבין שאין הטעם בקריאת הש"ץ כמ"ש הפשטנים שהוא מפני הטעות. ולהכי ס"ל תיבת יברכך לא יאמר החזן. מפני שהיא ראשנה וליכא חשש טעות, אלא הטעם האמתי הוא שצריך שהכהנים יקבלו כל ט"ו תיבות כולם מן החזן ואז יברכו את ישראל בהם כידוע ליודעי חן כנגד מי הוא החזן וכנגד מי הכהנים, ולכן אין הפרש בזה בין יברכך לשאר תיבות, ועל כן במדרש בית אל יכב"ץ בירושלם תוב"ב נוהגים שהחזן מקרא לכהנים גם תיבת יברכך מפני שכך צריך ע"פ הסוד, וכ"כ הרב המגיה בספר חסד לאלפים, והוסיף שם בשבח המנהג שנוהגים לקרות החזן תיבת יברכך משום דמ"ד לא יקרא החזן אינו לעכב אלא כונתו לומר דאינו צריך, כיון דליכא חשש טעות בתיבה ראשנה, ולמ"ד דיקרא החזן סובר דצריך ואיכא קפידה בדבר ע"ש, וטעם זה הוא יציב ונכון כי כן מפורש בב"י שדעת רבינו הטור והר"ן ז"ל שצריך החזן לקרות גם מלת יברכך, ורק מדברי הרמב"ם נראה שאין צריך ע"ש. והנה עינא דשפיר חזי יראה דאפשר להשוות דעתו של הרמב"ם עם דעת י"א שצריך לקרות החזן, ובפרט כי כן כתב בפירוש המשנה, אך מאחר שראה מרן ז"ל שבמלכות א"י ומצרים נוהגים שאין החזן אומר יברכך באומרם שהם נוהגים כהרמב"ם דנראה שהם מפרשים דברי הרמב"ם כפשוטן, לכן סתם בש"ע כמנהגם:

והנה אמת הדבר דפה עירינו בג'דאד היו נוהגין מקדמת דנא כמ"ש מרן ז"ל דאין החזן מקרא תיבת יברכך, ואנא עבדא דרשתי לקהל הי"ו בדרוש שבת שובה לשנות המנהג, והיה החזן מקרא גם תיבת יברכך כי כן ראוי להיות ע"פ הסוד, והכי נהוג המקובלים ז"ל ועוד סברת י"א שהביא מור"ם הוא לעיכובה שצריך לומר יברכך ג"כ אבל סברה שהביא מרן ז"ל אינה לעיכובה, וגם חשש הפסק אצל החזן ליכא כנודע, ותועלת גדולה עשיתי בזה המנהג, כי מקודם היו הכהנים סומכין תיבת באהבה עם יברכך בנשימה אחת ולא היו. הצבור עונין אמן אחר באהבה מחמת המהירות של הכהנים שסומכין באהבה עם יברכך, ועתה תהלות לאל עונין אמן בשופי. הנה כי כן גם במקומכם תהיו נוהגים בכך להקרות החזן גם תיבת יברכך:

ושאלה הב' ששאלת למה אין אומרים בכל יום פסוק מזמור שיר חנוכת הבית לדוד אלא מתחילין מן ארוממך. דע דמפורש בספר משנת חסידים דף ע"ז ע"ב שהמזמור הזה הוא דברי הניצוצות העולים בכל יום מן העשיה והם אומרים כך. גם צריך לכוין בעשר הויות שבו עשר נקודות המשמשים לעשר ספירות ע"ש. נמצא לפ"ז שירה זו אומרים אותה הניצוצות העולים מן העשיה בכל יום, ולכן גם אנחנו אומרים מזמור זה בסוף תפלת העשיה כמותם, ובשער הכונות דף י"ז וז"ל, גם פסוק העלית מן שאול נפשו ה"ס העלאת המ"ן מבחינת הנפשות שבקליפת העשיה שאין שם אלא בחינת הנפש וקליפת העשיה נקראת שאול דרגא תתאה דגיהנם, וזהו העלית משאול נפשי, גם כל שאר הפסוקים מכאן עד ה' מלך כולם מדברים בענין עשרה הרוגי מלוכה, (דאלו הן המעלים הניצוצות מעשיה בכל יום כנז' שם), ובסידור קבלה לאחד מגאוני אשכנז כתוב וזה לשונו מזמור זה הוא דברי הנפשות והניצוצין דעשיה העולים למ"ן וניצולו מקליפות דעשיה, ומודים להשי"ת שהעלה נפשם עכ"ל. ובסידור של הרב המקובל מהר"י קאפיל ז"ל כתוב שיש בזה המזמור צ"ב תיבות כמנין אמן עם הכולל שהוא בגימטריא יאהד'ונ'הי עם הכולל לרמוז לזו"ן, ויש במזמור הזה עשרה הויו"ת נגד עשר ספירות ונקודותיה בניקוד כל הוי"ה בי"ס כמבואר בתיקונים והעשירי שהוא כנגד בלי ניקוד, וכל המזמור הוא רומז על דברי הניצוצות שנבלעו בקליפות וכשיוצאים אומרים שירה עכ"ל ע"ש:

העולה מכל הנז"ל הוא דמזמור זה אומרים אותו הניצוצות בכל יום מן העשיה והם אומרים מן ארוממך, כי פסוק מזמור שיר חנוכת הבית לדוד אינו שייך לעניינם, ולכן אנחנו שבאים לומר השיר בסוף תפלת העשיה בעת שאנחנו מכוונים על עלייתם באומרינו אל נקמות ה' כי הם עולים בכל יום ע"י נשמות יו"ד הרוגי מלוכה וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות ובעץ חיים צריכין אנחנו לומר השיר כמותם, והיינו מתחלת ארוממך ועוד מן תיבות ארוממך יש סוד כמספר התיבות שהם צ"ב כמנין חיבור הוי"ה אדנ"י שהם סוד זו"ן וכמ"ש הרב ז"ל, ואם נאמר גם פסוק מזמור שיר חנוכת הבית לדוד אבד חשבון ואיכא קפידא בזה כאשר כתב רבינו ז"ל להקפיד בתיבות ברוך שאמר שיאמרו רק הנוסח שעולה פ"ז תיבות ולא נוסח היתר על פ"ז, ולכן גם בחנוכה מתחילים מן ארוממך, מפני שגם בחנוכה אנחנו אומרים כאן מזמור זה בסוף תפלת העשיה בשביל שהוא שירה של הניצוצות שמתחילים מן ארוממך, ורמוז עניינם מן פסוק ארוממך עד הסוף ואין פסוק שיר חנוכת הבית שייך לעניינם ואין אומרים, ולכך גם אנחנו לא נאמר אותו כאן אבל עם שיר היום אחר ובא לציון נאמר גם פסוק שיר חנוכת הבית, כי כן אמרו פסוק זה על הדוכן בימי חנוכה וראיתי להרב מנחת אהרן כל י"א דף ס"ו שנתחבט בפסוק זה של חנוכת הבית והעלה לאומרו בכל יום והביא דברי הרב חק"ל א"ח מה שכתב על פסוק זה בחנוכה, וצידד דהרב ז"ל ערער על מנהג שאין אומרים זה בכל יום ורק בחנוכה אומרים אותו, ועל זה אמר דלאו שפיר עבדין דלמה יכפלו שיר חנוכה ב"פ ע"ש. ואחה"מ לא כיון יפה בזה, וכבר פשט המנהג בכ"מ שלא לומר פסוק זה בכל יום. וגם לא בחנוכה אחר הודו, אלא אומרים פסוק זה כשאומרים המזמור עם שיר היום אחר ובא לציון:

ודע דיש להסתפק במזמור זה אם מקדמת קדמתה היו אומרים הניצוצות בעלייתם מן העשיה בכל יום שיר זה, וכשבא דוד הע"ה כיון ברוה"ק שיר זה של הניצוצות, ואמרו בשירותיו, או"ד עיקרו של שיר זה חדשו דוד הע"ה ברוה"ק, ואחר שחידשו אז התחילו הניצוצות לאומרו בכל יום. והנראה לי בזה הוא לעולם דוד הע"ה חדשו ברוה"ק והניצוצות לא התחילו לאומרו אלא עד זמן עשרה הרוגי מלוכה, והיינו דידוע ע"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות ובמ"א, בכונת אל נקמות ה' אל נקמות הופיע שצריך לומר בכל יום אחר פסוקים של הודו. הענין הוא שבעולם העשיה הקליפות חזקות ואין כח להוציא ניצוצות הקדושה משם אלא בכח עשרה הרוגי מלוכה שהם המלקטים את הניצוצות דנשמות שבעשיה, כי מזמן שאחר בית שני שנתרבו המינין והקליפות אי אפשר ללקטן בשום אופן זולתי על ידי הנשמות של עשרה הרוגי מלוכה וכל זה הוא בעשיה דוקא, וזהו הטעם שהוצרכו ליהרג עשרה אבירי ישראל כדי שיוכלו ללקט אותם הניצוצות שבעשיה מיום שנהרגו עד ביאת המשיח, וזהו מה שאנו רומזים ואומרים אל נקמות וכו' ע"ש. נמצא ניצוצות שבעשיה קודם חרבן בית שני לא היה להם עיכוב בעלייתן בכל יום, ורק אחר בית שני לא היה אפשר שיהיה להם עליה מן העשיה, ועשה השי"ת חסד זה עמהם, שעשה להם עזר ע"י הרוגי מלוכה לעלות בכל יום מזמן הריגתם עד ביאת המשיח, ועל חסד זה אומרים שירה בכל יום לפני השי"ת, כי דברי השיר הזה הם שייכים לעניינם, ובו מפורש חסד שעשה להם השי"ת בעלייתם מן שאול הוא קליפת העשיה, ולכן הם מתחילים מן ארוממך, כי מכאן הן הן הדברים השייכים לעניינם שכיון זה דוד הע"ה ברוה"ק:

אמנם כשחידש דוד הע"ה מזמור ברוה"ק, הגם כי נתנבא בו על עניינם הסתכל עוד ברוה"ק שדברים אלו שייכים גם לישראל בגלות יון שיעשה להם הקב"ה נס ויהיו ניצולים מיד היונים ויחנכו בהמ"ק והמזבח מחדש, ואז שייך להם השיר הזה לאומרו על הדוכן בימי החנוכה, ולכן אמר בתחלתו פסוק זה של מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, מפני ששייך המזמור הזה גם לענין זה של חנוך הבית בזמן היונים. או אפשר לומר, לעולם דוד הע"ה לא אמר פסוק זה של חנוכת הבית, אלא גם הוא התחיל מן ארוממך, ופסוק זה בזמן בית שני כשעשה הקב"ה להם נסים וניצולו וחנכו הבית והמזבח מחדש הוסיפו על מזמור זה פסוק זה מפני שראו דכל דברי המזמור שייכים גם לעניינם, ואל תתמה על זה, כי מצינו כיוצא בזה בגמרא דף ט"ו דסבר ר' יהודה ח' פסוקים של התורה יהושע הוסיפם וכתבם, ולכן יחיד קורא אותם, וכן פסוק וימת יהושע בספר יהושע אלעזר בן אהרן הוסיפו וכתבו, ופסוק אלעזר בן אהרן מת שבספר יהושע פנחס הוסיפו, אע"פ שכל הספר נקרא על שם יהושע, וה"ה הענין כאן:

ואיך שיהיה מכל הנז"ל ידעת והבנת הטעם שמדלגין בכל יום פסוק מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, וכן נמי בחנוכה, ורק כשאומרים מזמור זה עם שיר היום, אז אומרים פסוק זה ג"כ, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.