רב פעלים/ג/אבן העזר/יא

רב פעלים ‏ ג אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה זו היתה פה עירינו בגדא'ד יע"א בשנת תרמ"ו בענין זקוקה ליבם ואבי הזקוקה צר לו מאד בצרת בתו שתהיה עגונה כל ימיה, אם לא ימצא לה היתר, ולכן השתדל בכל כחו להפציר בחכמי העיר שישבו עם הב"ד יכב"ץ, לעיין בהאי עובדא להוציא לאור משפטה, וכן עשו וישבו ועיינו וכתבו תשובה מה שעלתה מצודתם בשאלה זו, ושלחו לי אח"כ גוף השאלה, וגם התשובה שהשיבו עליה לעיין בה ולמצא לה היתר, וזו היא השאלה:

איש אחד גר מערי פראנקיא שמו יחיאל ראובן, בא לפה בגדא'ד יע"א ונשא כאן אשה מסעודה בת עבודי משה דרויש, וכשהיו שואלים אותו אם יש לו אחים היה אומר שיש לו אחים, ואח"כ יחיאל ראובן הנז' נלב"ע ובאו לפני ב"ד ועשו קב"ע וזו נסחתה. במותב תלתא כחדא אנן ב"ד דח"ל כד אתא קודמנא יחזקאל עזרא דניאל ואחר האיום והגזום העיד בתורת עדות גמורה, איך אני יושב בבית אחד עם יחיאל ראובן בעל מסעודה בת עבודי משה דרויש, ואמר לי אם אשתו תביא ילד ודאי לא תפול ליבם, על כן אחר איזה ימים אשקה אותה סם כדי שלא תתעבר יען אני מפחד מן עבודי חמי שאל יהרגני, ואם יהיה למסעודה ולד לא תפול לפני יבם, ולכן יהרגני ולא אכפת לו על בתו שלא תתעגן, אבל אם לא תתעבר אינו הורג אותי כי חושש על בתו שלא תתעגן, ושאלתי אותו למה כ"כ אתה מתיירא מפני חמיך האם בעירך עושים כן, והשיב הן. גם העיד יחזקאל הנז' שמיום שנחלה יחיאל ראובן הנז' עד שנפטר לא עזבתיו ימים ולילות, ודברים כאלה בענין אחיו לא דבר כלום, ע"כ הגיעה עדות יחזקאל עזרא הנז"ל, והיה זה בש"א תמוז תרמ"ו:

נסים חי הלוי יצ"ו.

יצחק אברהם יצ"ו. אברהם יהושע יצ"ו. עוד העיד יחזקאל עזרא הנז"ל, אחר שקידש ראובן הנז' את מסעודה הנז', היו שואלים אותו אנשים אחרים זרים ואומרים לו אם יש לו אח, ואומר להם יש לי אח, ושואלים אותו היכן הוא אחיו ואינו מחזיר להם תשובה, ומעת שקידש ראובן הנז' את מסעודה הנז' עד שנשאה יש זמן שנה אחת מ"מ, עד כאן הגיעה עדות יחזקאל עזרא הנז':

עוד בא לפנינו אנן ב"ד דח"ל שאול יחזקאל הלוי ואחר האיום וכו', העיד שאחר שקידש ראובן הנז' את מסעודה בת עבודי משה דרויש, וגם אחר שנשאה כששואלין אותו אם יש לך אח או לאו אומר יש לו אח נשוי ויש לו בן ובת גדולה, וכל עת אשר אשאל אותו אני ואחרים היכן היא עירך יתכעס ויאמר לנו אם תשאלו אותי על עירי ועל אחי לא תבואו אצלי, מפני שאני מתיירא מן חמי עבודי שמא יהרגני ויפדה את בתו ואינו מתיירא עליה שתשאר עגונה, לכן אינו רוצה להגיד היכן היא עירי, ועד עת שנפטר לא היה מאמין מן חמיו עבודי הנז', עד כאן הגיעה עדות שאול הנז':

נסים חי הלוי יצ"ו.

יצחק אברהם יצ"ו. אברהם יהושע יצ"ו. עוד בא עד א' והעיד, וזה נוסח הקב"ע במותב תלתא וכו', כד אתא קודמנא עבדאלה עזרא גבאי, והעיד בתורת עדות גמורה, על יחיאל ראובן חתן עבודי משה דרויש, קודם שקידש ראובן הנז' את מסעודה בתו של עבודי הנז' בששה חודשים מ"מ, הייתי יושב ומדבר עמו ובאמצע הדברים אמר יש לו אח שיודע לתקן שעות יותר טוב ממנו, ויש לו ולאחיו חצר, ואמרתי לו למה לא תמכרו אותו, ויאמר לא נוכל כי יש להם אם, וכל זמן שהיא בחיים לא נוכל למכור החצר. ושאלנו את עבדאלה הנז' מה אמר לך על אחיו אם הוא אחיו מאביו או מאמו, והשיב שאמר בסתם שיש לו אח ולא פירש דבר זה, ע"כ הגיעה עדות עבדאלה הנז', והיה זה ביום תשעה עשר תמוז שנת תרמ"ו:

והנה אשתו העלובה הנז' יושבת בכבלי העיגון, ובכל יום ויום בא אביה אצל הב"ד יכב"ץ ואצלינו לעשות תרופה למכתה, אם יש לה היתר להנשא או אם תשאר זקוקה ליבם ע"פ דבורו של בעלה שהיה אומר שיש לו אחים:

וזאת התשובה אשר עלתה במצודתם של החכמים והב"ד יכב"ץ.

תשובה. הנה בענין היתר עגונה, צריך נגר ובר נגר דיפרקנא ואנן יד עניי אנן ואין בנו לא דעת ולא תבונה, וכ"ש דמיראי ההוראה אנחנו, אמנם מחמת הלחץ של העלובה הנז', שלא תהיה בכבלי העיגון כל ימיה ותקנת עגונות שנו כאן, לזאת אזרנו כגבר חלצינו, ושמנו מבטחינו על אבינו שבשמים שיעזרנו על דבר כבוד שמו וינחנו בדרך אמת לבל נכשל בדבר הלכה אכי"ר. הנה כתב מרן ז"ל באהע"ז סי' זק"ן סעי' ט"ל לא היה מוחזק באחים ואמר יש לו אחים אינו נאמן, בא אחד ואמר אני אחיו אינו נאמן, ואפילו עד אחד העיד עליו שהוא אחיו אינו נאמן להוציאה מחזקתה, והוא מתשובת הרא"ש ז"ל כלל נ"ב סי' ה' וכ"כ מהריב"ל כלל ב' סי' י"א משם הרא"ש ז"ל דאם לא הוחזק באחים אע"פ שבא עד אחד ואמר שיש לו אח אינו נאמן, אמנם הרב ב"ש בסי' הנז' סק"ז כתב בשם הנמק"י, דאם יש עד אחד נאמן לאסור, ועיין בכנה"ג הגה"ט אות י"ב שהביא פסק מן מהרימ"ט סי' פ"ב שהיה שם עד אחד שאמר שיש לו אח ואסרה להנשא לשוק, והאריך בטעם הדבר, ולבסוף הביא עשרים חכמים שהסכימו לאוסרה וכו' עיש"ב, וכל זה דוקא אם יש עד אחד בדבר שאומר שיש לו אח, אבל בנ"ד דליכא עד, אלא מפיו דוקא שמעו שאמר שיש לו אח, כ"ע מודים דאינו נאמן, וכ"כ הרב בית אפרים ח"ג שאלה קל"ב בדף יו"ד:

ובספר חתם סופר באה"ע ח"ב סי' ע"ב נשאל בהיכא שהיה אומר שיש לו אחים, ובעת חליו אמר להם להביא ב"ד לכתוב גט לאשתו ולא אסתייעא מלתא, ואח"כ נתרפא, ואח"כ חלה ומת, ויש עד אחד ששמע מפיו בין ב' חולאים הנז' שאמר לו הבעל ששמע מפי ארחי ופרחי שאחיו מת וכו', וצדד בדבר זה, ואח"כ כתב והעלינו לעיל שאפשר נמי נאמן, ולא אמרינן לצעורא קמכוון וכו' עי"ש. ואפשר לומר דשאני נדון דידן מנדון הרב ח"ס, משום דהתם מלבד שהיה אומר שיש לו אח, הנה גם בעת חליו שלח אחר ב"ד לכתוב גט לאשתו, ומזה מוכח שהיה אומר אמת ולא שייך כאן לצעורא קא מכוון, דהא אדרבה היה רוצה לפטרה בגט, ולכן חשש הרב בדבר זה, ולא אמר לא איסור ולא היתר, אבל בנ"ד דליכא אומדנא והוכחה שאומר אמת, אלא אדרבה מוכח בקב"ע הנז' שרוצה לעגנה, אפשר גם הרב ח"ס יודה בזה דאין לחוש לדבריו:

ובספר מהריט"ץ אה"ע סי' כ"ז נשאל על א' שאמר בשעת קדושין שאין לו אחים ונשבע על זה, ואח"כ בא אחד והכחישו והודה לדבריו שיש לו אחים וכו', והביא דברי מרן ז"ל הנז"ל, דאפילו בע"א אינו נאמן לאוסרה, ועוד הביא תשובת מהריב"ל ח"א סי' ב' בנשבע בחיי אחיו והחזיק עצמו באחים ומת, ופסק מהריב"ל דאשתו מותרת, וחזר ועשה חילוק בק נדון דידיה לנידון מהריב"ל, וכתב דבשו"ת הרא"ש ז"ל נמצא. אפילו יש ע"א כשר אינו נאמן להוציאה מחזקתה, ושוב עשה חילוק בין נידונו לנידון הרא"ש, והוא דהרא"ש מיירי דהאיש ההוא נתגדל בעיר ההיא ולא נודע מעולם שיש לו אחים וכו', אמנם אחי האשה שהיה באשכנז ואמר שראה אחד וא"ל שהוא אחיו, הרי אם היה לו אחים היה הדבר נודע, ולזה השיב הרא"ש כיון שהאשה עומדת בחזקת שאין לו אחים אינו נאמן לאוסרה, אבל בהיכא שהאיש בא מקרוב מארץ מרחקים כיון דאין לה חזקה להיתר, האשה הזאת קיימא בחזקת איסור, ועד אחד מסייע לאסור לכן באיסורא קיימא ע"ש, והאריך בזה עוד וסיים וז"ל, ומעתה יוצא לנו בנ"ד אין לו חזקה שאין לו אחים אלא הדבר סתום, וגם הוא בחזקה שאין לו בנים, מכמה טעמים, א' שהוא בחור ועני ומחמת עניו בא לכאן ללמוד תורה ולהיות חכם יושב בראש, כדי שיתנו לו אשה וכו', וא"כ הרי הוא בחזקת שאין לו בנים עי"ש:

נמצא בנידון מהריט"ץ שהוחזק שאין לו בנים וגם יש עד אחד שאומר שיש לו אחים, דאיכא בזה תרתי לריעותא, לכן כתב איתתא זו אסורה, אבל בנ"ד שבא מארץ מרחקים והוא היה גדול בשנים קרוב לשלושים שנה ושמא יש לו בנים, וגם אין כאן עד אחד שאומר שיש לו אח, אלא מפיו היה אומר שיש לו אחים, א"כ בזה אפילו מהריט"ץ מודה שיש להתיר, וכ"כ מהריק"ש ז"ל בערך לחם באה"ע דף ע"ט ע"ג אות ח' מי שאינו מוחזק לא באחים ולא בבנים, שאין אנחנו יודעים אם יש לו אחים ואם יש לו בנים או לאו, ואמר שיש לו אחים אינו נאמן לאסור את אשתו ולהוציאה מחזקתה, דהוי ס"ס, ספק אם היה לו אחים או לאי, ואת"ל שאין לו שמא יש לו בנים עי"ש, ועיין להרב נו"ב מה"ת סי' קמ"ג שכתב וז"ל, וכיון שמעולם לא הזכיר שיש לו אח, אשתו מותרת ע"פ סברת הש"ע ורוב הפוסקים ע"ש, משמע מדבריו שאם הזכיר שיש לו אח שחושש לדבריו, אבל כבר הרב פת"ש פירש דבריו דכונתו לדינא כדבסי' קמ"ה שחושש לדברי הנמק"י, על כן לא החמיר אלא רק בע"א שמעיד שיש לו אחים, אבל אין שם עד כלל לאו עכ"ד, הרי דאם אין שם עד אפי' הוא אמר שיש לו אחי' אינו נאמן, ועוד שנידון הנו"ב הוחזק שאין לו בנים, כנרא' משאלה קמ"ב וקמ"ד, שהוחזק אצלם מכמה שנים שאין לו בנים וכמעט מילדותו, אבל בנ"ד שלא הוחזק כאן שאין לו בנים והיו ימיו כשבא לכאן קרוב לשלושים שנה, כ"ע מודו דהאשה הזו מותרת להנשא:

אבל דא עקא שראינו בשו"א חתם סופר אה"ע סי' ס"ז במקום דאיכא לברורי מיהת נחוש, ובזמנינו עתה יש מכתבי עתים הנמצאים והולכים ובאים בכל עיר ועיר, ויש לברר ע"י שנכתוב במכ"ע שם האיש הנז', אולי יתברר שיש לו אח, וא"כ כל זמן שלא נכתב במכ"ע אין להתיר אשה זו. מיהו י"ל בנידון ח"ס יודעין שם עירו ולכן אפשר לברר, אבל בנ"ד לא הגיד האיש הנז' שם עירו ולא שם משפחתו ולא שם ממלכתו, ורק בפאספורט שהיה בידו כתוב שמו יחיאל רובין, ובא חמיו לפנינו ואמר שאותו האיש הגיד לפני בן אחותו שזה הפאספורט אינו שלו אלא של אחד שמת ולקחו ממנו, וקרא שמו בשם זה הכתוב באותו הפאספורט, ולפ"ז נמצא שא"א לברר הענין:

ועדיין עומד לנגדינו עדות עבדאלה עזרא גבאי, שהעיד איך קודם שקידש ראובן הנז' את מסעודה בת עבודי הנז' בו' חודשים מ"מ, הייתי יושב ומדבר עמו ובתוך הדברים אמר שיש לו אח בעל מלאכה שיודע לתקן כלי השעות יותר טוב ממנו וגם יש להם חצר בשותפות וכו' וכנז"ל. וראינו להרב בית אפרים אה"ע הלכות קדושין סי' נ"ט שנשאל באחד שאמר קודם קדושין שיש לו אח, דאינו נאמן, דזהו דוקא אם אמר אחר קדושין לפי שיש לה חזקת היתר ולאו כל כמיניה לאוסרה ולצערה, אבל אם אמר קודם הקדושין דלא שייך כאן לאסרה ולצערה כיון דאינה נשואה לו נאמן, או"ד לא שנא, ולבסוף התיר הרב את האשה מכמה טעמים עיש"ב. והנה כל הטעמים שכתב הרב שם שייכי בנ"ד, ורק טעם אחד מהם לא שייך הכא והוא שאמר שלא עמד באמירתו שלושים יום, להיות קרוי מוחזק, שלא מלאו לו שלושים יום קודם הנשואין כדי שנאמר הוחזק באחין קודם הנשואין, הנה הטעם הזה לא שייך בנ"ד כי לפ"ד העד עבדאלה הנז' ששה חודשים מ"מ קודם הקדושין, א"ל שיש לו אח, וא"כ הוחזק איסורא קודם הקדושין, וגם אחר הנשואין לא ביטל דבריו כי היו שואלין אותו אח"כ אם יש לו אחים ואומר הן, אבל הטעמים האחרים שאמר שיש לו אח, ואפשר שהוא מן האם ולא מן האב, זה שייך כאן, והרב הביא שם דברי הפוסקים שצדדו בנידון שלהם, דשמא מ"ש שיש לו אחים הוא אחים מן האם ע"ש, וכ"כ הרדב"ז ישנות סי' צ"א, ועוד יש הוכחות בנ"ד שהוא הפכפך בדבריו, שפעם היה אומר שיש לו אח אחד, ופעם אומר שיש לו ב' אחין כנז' בקב"ע הנז'. ע"כ התשובה שכתבו מעלת החכמים בצירוף הב"ד יכב"ץ על השאלה הנז"ל. וזו היא התשובה שכתבתי אנכי הצעיר על דבריהם ועל גוף השאלה בעזה"י:

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת מעלת החכמים וב"ד יכב"ץ, בענין האשה מסעודה בת עבודי משה דרויש, והנה ודאי הדבר פשוט דמעדות שהעידו ששמע מפי הבעל אחר הקדושין אין כאן מיחוש כלל, ע"פ ההלכה הפסוקה בשה"ט סי' זק"ן ס"ו, ומה שחשו ב"ש ושאר הפוסקים היינו באיכא עד אחד מעיד, ובנ"ד ליכא עד כלל אלא כל הדברים שמעו מפי הבעל, וגם עוד נמי הבעל בעצמו גילה מצפוני לבו ומחשבתו שהוא רוצה שחמיו ואשתו להוו יתבי תמיד בהאי פחדא דזיקת יבום, והנה בודאי אע"ג דמהרימ"ט ח"א סי' פ"ב נדחק לפרש תשובת הרא"ש ז"ל שפסקה מרן ז"ל להלכה, דאיירי בהיכא שהוא דר בעיר אחת כמה שנים ולא שמעו בשום פעם שהיה לו אח, נחשב זה מוחזק שאין לו אח, כיון דסוקלין ושורפין על חזקה כזו, אבל אם בא אחד ממרחקים ונשא אשה פה והלך לו ומת אפילו שלא הוחזק באחין לא נחשב כאין לו אחין ונאמן עד אחד לאסרה, מ"מ גם לפי דבריו אין לומר בנ"ד נמי אע"ג דליכא עד אחד אלא רק הבעל הוא דאמר שיש לו אח יהיה נאמן בזה משום האי סברה דאמרינן דלא אתחשיב הכא מוחזק דאין לו אחין. הנה זה אינו, חדא דחילוק זה חלקו בו עליו גדולי עולם, וכמ"ש הרב בית אפרים אה"ע סי' נ"ט, ועוד שם בהלכות חליצה סי' קל"ב האריך הרחיב הרב בית אפרים בד"ז והביא שם דברי הנו"ב מה"ת קמ"ד וקמ"ה, ועוד נמי מזולתו ע"ש. וכן תמצא בספר שבעה עינים להגאון מהרש"ק ז"ל דף ב' ע"ג שכתב וז"ל, אך גוף דברי תשובת מהרי"ט בכל דבריו הם תמוהים, ומחמת שכבר קדמוני בזה בספר דברי אמת וספר ש"ש, והובאו דבריהם בבית אפרים סי' נ"ט ובה' חליצה, ועוד ביתר ספרים, ובתשובת נו"ב מה"ת כולם דחו דברי מהרי"ט בגודא רבא, לזאת מה לי לכפול הדברים עוד הפעם ע"ש, ועיין בבית אפרים ח"ג הלכות חליצה דף ט' ע"ג מ"ש בשם זקן אהרן סי' י"ז בעובדא דאחד שבא מפורטגאל ונשא אשה, ואמר האיש ההוא שהניח אח קטן כשיצא, דיש להתירה מהאי טעמא דלא מוחזק באחים, אע"פ שזה בא מארץ מרחק ע"ש, ועיין עוד להרב הנז' בדף יו"ד ע"ב מ"ש בשם תשובות אחרות דגם בבא לגור ולא ידענו אי מזה הוא, אם אינו מוחזק באחים אע"פ שאמר שיש לו אח לא משגחינן ביה, ועיין מ"ש בדף יו"ד ע"ד:

גם ראיתי להגאון אומר לציון בדף ט' שכתב דגם הרמב"ן והרשב"א וראב"ד וריטב"א ושאר פוסקים כולהו ס"ל דעד אחד נאמן להוציא מחזקת היתר, והש"ך ביו"ד סי' קי"ז ס"ק ל"ז תופם כן להלכה, ולפ"ז י"ל דכל פוסקים אלו ס"ל דעד אחד נאמן לומר שיש לו אחים הפך פסק הש"ע, וא"כ יש לתמוה איך לא חש הש"ע כאן לשיטת חכמי הספרדים הנז' עכ"פ לחומרא להצריכה חליצה, אך באמת הענין הוא דקי"ל בקידושין ס"ו גבי אשתו זינתה בע"א כרבא דאינו נאמן משום דאין דבר ערוה פחות משנים, וכ"ע מודו דבדבר ערוה אין עד אחד נאמן להוציאה מחזקה ולפי המבואר במרדכי פרק מצות חליצה הוי יבמה לשוק דבר שבערוה, ועיין נו"ב מ"ק סי' נ"ד. ולכן שפיר סתם פה הש"ע דאין עד אחד נאמן, דאפילו לחכמי הספרדים הנז' המאמינים לע"א בשאר איסורין, מודו הכא דאינו נאמן משום דהוי דבר שבערוה ע"ש, ועיין למהרש"ק בשו"ת שבעה עינים בעין א' דף ב' ע"ד ודף ג' ע"א, ועיין מה שאכתוב לקמן בזה בס"ד:

ועוד כתב בדף י"א ע"א וז"ל, אבל הנראה בעזה"י בשירותא דהאי איתתא הוא מה שנראה לענ"ד, דאפילו בע"א אומר שיש לו אחין ליכא שום פוסק דיסבר שהוא נאמן, ואפילו הנך פוסקים שסוברים דבשאר איסורים ע"א נאמן נגד חזקת היתר הכא מודו דאינו נאמן, והוא מטעמא דכל דלא הוחזק באחין הוי כמוחזק דלית ליה אחין, וחזקה זו גדולה וטובה יותר משאר חזקות, ואפילו הנמק"י ור"ן הנז"ל ג"כ יודו לזה דאין עד אחד נאמן, ודברי הב"ש הנז"ל אינם מוכרחים לדעתי העניה וממילא דכל שכן דהבעל אינו נאמן, וכאשר אבאר בראיות ברורות בעזה"י. וכתב עוד שם בדף י"א ע"ג אות ס"א להוכיח מדברי רבותינו הראשונים דלא תליא חזקה דאחים בחזקה דבנים כלל, דדוקא בבנים יש חילוק בין אתחזק ללא אתחזק דלית ליה, אבל באחין אין חילוק וכו', והוכיח כן מהרשב"א וכן באות ס"א הוכיח מדברי הראב"ד דס"ל גבי אחין לא אחזוק באחין הוי כאחזוק דלית ליה אחין, וכן הוכיח מדברי הרמב"ם, ובאות ס"ח הביא עוד ראיה מהרמב"ן והראשונים דהכי ס"ל דבאחין לא הוחזק הוי חזקה דלית ליה. ועוד שם באות ס"ג כתב אחרי שנתברר מדברי הרמב"ם והראב"ד ורשב"א דס"ל כשיטת הרא"ש דבאחין אין חילוק בין הוחזק דלית ליה לבין לא הוחזק, דאפילו לא הוחזק באחין הוי חזקה, אף דנראה ומוכח מדבריהם דבבנים יש חילוק בין הוחזק דלית ליה ובין לא הוחזק ממילא אין מוכרחים דברי הב"ש בשיטת הנמק"י די"ל באחין מודה, והאריך הרב ז"ל שם לפרש טעמא דמלתא לחלק בין בנים לבין האחים, וסו"ד העלה להלכה דהרמב"ם והראב"ד והרשב"א וגם הנמק"י עמהם כולהו ס"ל דלא אחזק באחין הוי כאחזק דלית ליה אחין והוי חזקה טובה ועדיפה משאר חזקה קמייתא וכל הפוסקים מודו דאין עד אחד נאמן נגד חזקה זו, וא"כ פשיטה שגם הבעל אינו נאמן בדבוריה כלל ע"ש, וכן מצאתי להגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב מהדורא תליתאה סי' קכ"ז דמחלק בין בנים לאחים, והעיד על הב"ש דאין דבריו מוכרחים בסברת הנמק"י ז"ל דשפיר י"ל בדעת הנמק"י דס"ל בלא הוחזק באחין דמי למי שהוחזק שאין לו אחים וכו' ע"ש, ועיין שבעה עינים למהרש"ק בדף מ"א ע"ב סוף אות ט' ע"ש:

מיהו אנא עבדא מספקא לי בנ"ד אי חשיב אתחזק שיש לו אחים בדברים אלו שהיה מספר לכמה בני אדם שיש לו אח, אע"ג שהיתה אמירתו זו תלויה בדבר שהוא מתכוין לפרסם כך כדי שישמע חמיו ולא יהרגנו משום דחושש לעיגון בתו, ולקמן נדבר בזה:

ונחזור לראשונות, דנראה הדבר ברור אפילו אם נודה לחילוק וסברה שעשה המרימ"ט ז"ל, הנה ודאי א"א לומר כן אלא דוקא בהיכא דאיכא ע"א מעיד ולא בהיכא דליכא ע"א אלא רק הבעל הוא דאמר דאית ליה אחין, דבזה יש לומר גם המהרימ"ט ודעמיה יודו דאין נאמן אף בכה"ג, והיינו טעמא משום דבע"א אומר שיש לו אחין ד"ז תלוי במחלוקת הפוסקים אי עד אחד נאמן נגד חזקת איסור כשאר איסורין או לאו, אבל בעל שאמר יש לי אחין מבואר להדיה במתניתין דאינו נאמן, וכ"כ הרב אומר לציון דף ט' ע"ד, וכ"כ מהרש"ק בשבעה עינים עין א' דף ב' ע"ד ע"ש:

וראיתי להגאון מהרי"ש בשואל ומשיב הנז' בסי' קכ"ז הנז' דף נ"ט ע"ג שכתב וז"ל, וע"כ לפענ"ד הדבר ברור בדעת כל הפוסקים דכל דלא מוחזק לן באחי בבירור אין לנו לחוש דשמא יש לו אחי, אמנם יש לעיין דאף אם נימא דסגי כל דלא אתחזק לן באחי, אמנם זהו במי שמשפחתו ובית אבותיו היו בכאן שייך לומר דלא מוחזק לן באחי סגי, אבל כאן דנולד בעיר אחרת בקהל ראדמישלי ובא לקמארנא, מי יודע אם לא היה לו אחים שם, אך זה אינו, דמלבד דיש לומר דבמשך כ"ב שנים שהיה בקמארנא א"א שלא היה בא אחיו לשם או הוא נסע אליהם וכדומה, הלא אף אם נימא דעכ"פ בני העיר לא היו יודעים מזה, מ"מ עכ"פ לא מוחזק באחי מקרי ושפיר דמי. הן אמת דמצאתי בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' פ"ב באחד שבא לעיר ואמר שאין לו אחין וכו', שכתב סברה זו, היינו דוקא שם שיש עד שמעיד שבעיר מולדתו יש לו אחים, א"כ לגבי דידיה לא אתחזק התירא שהוא אומר שהיה לו אחים ואנחנו ג"כ לא ידענו, וא"כ עכ"פ מקרי לא אתחזק התירא ולא איסורא וע"א נאמן, משא"כ כאן דכל דלא אתחזק באחי אינו נאמן הבעל לומר שיש לו אחים וכמבואר כאן בטוש"ע. ואין לומר דמאי שנא בעל מעד אחד דנאמן, דזה אינו, דהעד מעיד בתורת עדות וחזקה אין אדם חוטא ולא לו שפיר מהימן בלא אתחזק היתרא ואיסורא והתורה האמינתו, אבל כאן שאומר בדרך סיפור בעלמא פשיטא דלא חיישינן לדבריו כל דלא אתחזק באחי, ומי יודע מה היה כונתו בעת ההיא ולא חיישינן לשיחה בעלמא, ובפרט דהיא בחזקת היתר לשוק קיימא אינו נאמן לאוסרה, משא"כ שם העד מעיד על אותו האיש ולגבי אותו האיש ודאי נאמן בתורת עד אחד אשר נאמן באיסורין וכו' עכ"ל. ודבריו הנז' הם ברורים ונכונים וערבו לי מאד, והעתקתי לשונו דאולי אין הספר מצוי ביד כל אדם כי גם לידי נזדמן לפי שעה וראיתי מ"ש בזה, וסברה זו שעשה לחלק בין בעל לעד אחד יש לה סמוכין דאורייתא מדברי מהריב"ל שכתב היכא דקאמר דרך סיפור בעלמא לא הוי עדות מעליא, ורק עדות אשה שאני דבעיגונא הקלו, ועיין בית אפרים אה"ע דף כ"ג שהביא דברי מהריב"ל הנז':

הרי לך דנקיט הגאון מהרי"ש ז"ל בפשיטות דהאי סברה וחילוקא דמהרימ"ט לא נאמר בהיכא דאיכא ע"א ואין לומר כן בהיכא דליכא עד אחד אלא רק הבעל לבדו הוא דקאמר שיש לו אחין וכמו שכתב כן הרב בית אפרים ז"ל בסימנים הנז"ל, ועיין להרב בית דוד ז"ל באה"ע סי' צ"ח שעשה החילוק הזה לחלק בין אם הוא מאותה העיר ובין אורח שבא מארץ רחוקה, וסמך על חילוק זה שחדשו מסברה דידיה, ולא זכר שר דברי המהרימ"ט ומהריט"ץ שחלקו הם זה החילוק, אך באמת בנידון הרב ב"ד מלבד דשמע אחד מפי הבעל שיש לו אח מאב, היה עוד עד א' מעיד שיש להבעל הנפטר אח מאב במאראכה ושמו שם טוב מזרחי, ואע"פ שאותו העד המעיד הוא קרוב לבעל שהוא אחיו מאמו, עכ"ז הוא אינו נוגע בדבר, ועוד קרבות אם מדין תורה איכא פלוגתא, ועל כן אין הוכחה מדברי הרב ב"ד לנ"ד דליכא עד אחד מעיד כלל כי אם רק דברי הבעל לבדו:

והנה באמת הרואה יראה דנידון של מהריט"ץ בסי' כ"ו הוא עצמו הנידון של מהרימ"ט בסי' פ"ב, ומהריט"ץ הוא אחד מן החכמים האוסרים שחתמו עם מהרימ"ט בסי' פ"ב, דחתים שם הרב יו"ט צהלון. והנה בתשובת מהריט"ץ דסי' כ"ו בתחלת דבריו נקיט בפשיטות ובדרך ברור לחלק בין היכא דאיכא עד אחד ובין היכא דליכא עד אחד אלא דברי הבעל בלבד, וכמו שתמצא בדבריו בדף כ"ג ע"ב, ומ"ש בדף כ"ד ע"ב בד"ה הרי הדבר וכו', חדא דאפילו בלא שום עד בחזקת איסור עומדת כיון שמוחזק בודאי שאין לו בנים, ואין אנחנו מוחזקים בו שאין לו אחים וכו', הנה הוא לשיטתו אזיל דחשיב לנדון דידיה לא אתחזק שאין לו אחים, וכמ"ש מהרימ"ט, וכבר נתבאר לעיל דרבים דחו סברה זו, ועוד לא נקיט מהריט"ץ זה אלא לסניף לחזוקי צדדי האיסור ולא עיקר סמך שלו על זה:

וזאת מן המודיעים כי נמצא פה תשובה כ"י מהרב הגדול מהר"ר צדקה חוצין ז"ל, שהיה פה עירינו בגדא'ד הוא מאריה דאתרא מקודם שנת תקל"ג, שנשאל באחד ששמו חכם יאודה אשכנזי שיצא מערי אשכנז, והיה מחזר ממדינה למדינה קרוב לעשרים שנה, ובא פה בגדא'ד יע"א ונשא אשה ובאו לו שני בנים ממנה ומתו גם שניהם ואח"כ חלה את חליו אשר ימות בו, ושאלו אותו בחליו אם יש לו אח במדינתו, והשיב שיש לו אח ושמו פרץ, ושאלו אותו אם הוא חי או מת, והשיב וכי נביא אנכי איני יודע אם הוא חי או מת, ופעם אחרת שאלו אותו על אחיו אם הוא חי או מת והשיב שכבר מת, אמרו לו מנין אתה יודע שמת, א"ל כך ראיתי בחלום, והיה שפוי בדעתו בכל זה, ובאותו היום נפטר לב"ע ומת וזרע אין לו, ושאלו אם האשה הזאת צריכה חליצה או יבום, מי אמרינן דמהימן בדבורו להצריכה חליצה או יבום לאוסרה על אחרים או לאו, ומדינתו היא רחוקה ממדינה זו, ואם תצטרך יבום וחליצה לית לה תקנתה, דלא יתכן שיבא אחיו לכאן לחלוץ או ליבם, והיא ג"כ א"א לה לילך לשם ע"כ השאלה. והשיב על זה הרב מהר"ר צדקה חוצין ז"ל הנז', עיקרא דהאי מלתא איתא בטור אה"ע סי' קנ"ז שכתב לא היה מוחזק באחים וכו', ופסקה מרן בשה"ט, ולכאורה נראה דגם בנ"ד שאמר בעלה קודם שמת שיש לו אח במדינתו שאינו נאמן ולאו כל כמיניה להוציאה מחזקתה, כיון דמקדמת דנא לא היה מוחזק שיש לו אח וכו', וכן נראה מתשובת הרא"ש ז"ל שהביאה מרן ז"ל בסי' הנז' בתשובה שנשאל על אשה שנשאת לבעל ומעולם לא נשמע ולא נודע שהיה לו אח וכו', מכל זה מוכח לכאורה בנ"ד נמי כיון דלא הוה מוחזק לן בהאי גברא מקמי הכי דאית ליה אחי לאו כל כמיניה השתא להוציאה מחזקתה ולאוסרה על כולי עלמא, ולמימר דאית ליה אחי. שו"ר דאפשר לפלוגי ולמימר, דע"כ לא אמרינן דהיכא דלא מוחזק דאית ליה אחי במדינה אחרת דהיינו שהלך מכאן למדינה אחרת כיון דאתתא מקמי הכי קיימא בחזקת שאינה זקוקה ליבם לא מהימן להוציאה מחזקתה, אבל בנ"ד שזה חכם יאודה אשכנזי הוא מערי אשכנז ואחיו ובית אביו שם באשכנז, וזה כמה שנים שעלה האיש מעירו לדלג על הערים ואירע מקרהו ובא למדינה זו ונשא אשה, מהיכן הוחזק לן דלית ליה אחי במדינתו, ומהיכן ידעינן זה, ואף לדברי תשובת הרא"ש שאחי האשה אמר שהיה באשכנז וכו':

שוב ראיתי גאוני עולם שעמדו בדין זה ופליגי בה רבוותא בהאי דינא, והם מהרימ"ט ומהר"ם גלאנטי, וכמ"ש מהרימ"ט ח"א סי' פ"ב בויכוח שעבר בינו ובין מהר"ם גלאנטי על ראובן שבא מעיר קורדסתאן לצפת תוב"ב ואמר שאין לו אחים וכו', ומהרמ"ג התיר את אשתו מטעם דאין עד אחד נאמן לומר שיש לו אח, וראייתו מתשובת הרא"ש הנז"ל ומדברי הטור, אך הרב מהרימ"ט חלק עליו ואמר דשנא ושנא מנידון הרא"ש והטור וכו', והרב פני משה סי' י"א אייתי להאי פלוגתא דהרמ"ג ומהרימ"ט, וכנראה שהסכים לסברת מהרימ"ט בזה וכו'. גם עוד שם נסתפק הרב מהר"ץ חוצין בנ"ד, שספירה אשתו של ח' יאודה הנז' שכל ימיו היה אומר שאין לו אחים, ורק קודם מותו הוא ששאלוהו, והשיב שיש לו אח והוי דבריו סתרי אהדדי, ועל זה העלה דדבריו האחרונים עיקר, ושוב הביא תשובת מהריט"ץ דסי' כ"ו, דגם הוא אזיל בשיטת מהריט"ץ, ולכן הלכה זו העלה לאסור האשה להנשא לשוק ואם נשאת תצא וכנז' בד"ק בכ"י ע"ש:

והרואה יראה שדברי הרב מהר"ץ חוצין ז"ל הנז' הם תמוהים דמדמי נידון דידיה של אשת חכם יאודה אשכנזי דלא הוה אפילו עד אחד מעיד, לנידון מהרימ"ט דהוה עד אחד מעיד שיש לו אח, ורב המרחק ביניהם ותגדל התימה על דבריו ביותר שהוא הביא תשובת מהריט"ץ ז"ל דסי' כ"ו ששם עשה חילוק זה, ואיך הוא לא נרגש ודמה אותם להדדי, גם תימה עליו דמדמי אותם אהדדי דהתם בנידון מהרימ"ט לא היה הבעל בצפת תוב"ב זמן מרובה, ועל זה סמך מהרימ"ט, וכאשר האחרונים העלו כן בכונת מהרימ"ט לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט, ועיין נו"ב תניינא בסי' קמ"ד ע"ש, וכן הבין הגאון ח"ס ז"ל בדעת מהרימ"ט, וכמ"ש בשבעה עינים דף ט"ו, וא"כ קשא איך מדמי לזה נידון אשת חכם יאודה אשכנזי, שדר כמה שנים בבגדא'ד שנשא שם אשה והוליד ממנה שני בנים שמתו בחייו, והיה נראה לכאורה נדון זה דאשת חכם יאודה אשכנזי צריך להורות שתנשא, ואין הבעל נאמן, ואע"פ שהגדת הבעל היתה בחליו נמי אינו נאמן, וכמ"ש הפוסקים דלא שנא הודה בחליו מן הודה שלא בשעת חליו, ובכל גוונא אמרינן דאינו נאמן. מיהו י"ל בנדון הנז' כיון דהבעל הגיד מאיזה מדינה הוא והגיד בית אביו מי הם, דודאי יכולים לחקור ולדרוש ולשאל תחלה ע"י חכמי האשכנזים הדרים בצפת תוב"ב שיכתבו לאותה המדינה וישאלו אם יש אחים לזה, ויתכן מחמת כן דן מהרצ"ח ז"ל את הדין שלו הנז', שלא תנשא כיון דאפשר לברר בנקל, ועל כן בנדון דידן נראה דיודה הרב מהר"ץ חוצין ז"ל הנז':

איך שיהיה, נראה ברור בהאי עובדא דנ"ד דליכא עד אחד מעיד כלל, כי אם רק הבעל הוא דאמר שיש לו אח, אין לפקפק ולחיש בהיתר האשה מצד הסברה והחילוק של מהרימ"ט ודעמיה, וכאשר מבואר ועולה מכל דברי הגדולים שהבאתי לעיל בס"ד:

ברם נשאר דבר אחד עומד לנגדינו, בהיתר האשה מסעודה דנ"ד, היא עדות עבדאלה עזרא גבאי ששמע מן הבעל קודם הקדושין בששה חודשים שספר שיש לו אח וכו', והביאו מעלת החכמים הי"ו מתשובת בית אפרים אה"ע הלכות קדושין סי' נ"ט, שנסתפק לחלק בהא דאמרו אינו נאמן, אם היינו דוקא אחר נשואין די"ל שכוון לאוסרה ולצערה, אבל אם אמר קודם קדושין דלא שייך האי טעמא נאמן, ובנ"ד לפי עדות עבדאלה עזרא הנז', דברים אלו אמרם הבעל קודם שקידש בששה חודשים:

והנה תחלה וראש אדבר עמ"ש החכמים הי"ו, שהרב בית אפרים לבסוף התיר את האשה מכמה טעמים, וכל הטעמים שכתב שייכי בנ"ד, ורק טעם אחד לא שייך בנ"ד, והוא מ"ש שלא עמד באמירתו שלושים יום להיות קרוי מוחזק, ובנ"ד היתה אמירתו קודם קדושין בששה חודשים עכ"ד. ומאד נפלאתי בדבריהם, חדא דהרואה יראה בבית אפרים דהחליט החילוק הזה לדינא ולא עשאו בתורת ספק, ועוד מ"ש דכל הטעמים שהתיר בנ"ד שייכים בנ"ד, זה תימא, והלא הוא כל סמך שלו להתיר בנדון דידיה משום שהיתה קטנה, ואין כאן רק זיקת יבום דרבנן וזה הטעם העקרי שהיה לו בנדון דידיה ליתיה בנ"ד שהיא גדולה. גם מה שעשה צדדין להקל משום פשפוש וחפוש שעשו ב"ד במקומות שאמר האיש שיש לו אחים, וחקרו ודרשו שם היטב, גם זה ליתיה בנ"ד, כי בנ"ד לא קבל להודיע ארצו ומדינתו, וגם לא נעשה שום פשפוש וחפוש וחקירה ודרישה, ואותו הטעם שכתב שמא אחיו מאמו, דכתבו החכמים שישנו בנ"ד, גם זה אינו בר סמכה, כי הרב שם לא צרפו עם צדדי ההיתר, משום דדחי ליה מכח שאמר יש לו אב ואחין, וא"כ אני תמיה עליהם איך נחה דעתם לסמוך בהיתר דנ"ד, אחר דבריו של הרב בית אפרים ז"ל בחילוק זה שעשה לחלק בעיקר הדין דקי"ל אין הבעל נאמן, היינו דוקא אחר נשואין דאמרינן כיון לאוסרה לצערה, כל עת שלא מצאו דבר מפורש בדברי הראשונים לסתור חילוק זה די"ל בין קודם נשואין לאחר נשואין:

איברא דמצינו לאבי התעודה מהרימ"ט ז"ל ח"א בסי' פ"ב דף נ"ד ע"ד, בד"ה והנני יוסיף להפלא וכו' שכתב וז"ל, ואלו היה כאן שני עדים ששמעו מפיו כן קודם שאירש היה מוחזק באחי על פיהם וכו' ע"ש, דנראה מדבריו דאית ליה האי סברה דהרב בית אפרים לחלק בין אם אמר קודם נשואין, לבין אמר אחר נשואין, מיהו מהרימ"ט בעי שני עדים שישמעו מפיו קודם שאירש, ואלו בנ"ד ליכא דשמע קודם ארוסין אלא רק עד אחד, הוא עבדאלה עזרא גבאי, ומן התימה על מעלת החכמים הי"ו, אחר שראו תשובת מהרימ"ט דסי' פ"ב הנז' איך לא נרגשו בזה:

והנה אחרי החיפוש מצאתי ראיתי להאשל הגדול אשר ברמה, היינו תנא קמא הוא המאור הגדול הרדב"ז ז"ל בחלק חמישי בתשובה ב' אלפים רל"ד, שנשאל באשה שמת בעלה והוציאו עליה קול שיש לבעלה אחים בארץ מרחקים והוא מת בלא בנים, וע"י הקול הזה היו מחזיקים אותה כזקוקה ליבם, ואח"כ בא חכם וחקר את העדים שהוציאו הקול, ושלשה היו ושלשתם העידו שלא היו מכירין אותו ממקומו, אלא ששמעו מפיו בעודו נשוי שהיה לו אחים, ונשאל הרדב"ז אם חזקה זו חזקה, והשיב תשובה אין זו חזקה כלום ואין הקול כלום, שהרי מפני שהיו טועין בדין וחושבין שהוא נאמן לומר יש לו אחים, ומפני כך הוציאו עליה קול זה, ונמצאת חזקה בטעות, שהרי אין הבעל נאמן לומר יש לו אחים כי שמא מתכוון לאוסרה וזה מוסכם, ואין חילוק שיאמר כן בשעת חליו או בזמן שהוא בריא. ומתוך השאלה משמע לי שאתה סובר שאם אמר כן בזמן שאין לו אשה ואח"כ נשא אשה דהא ליכא למימר לאוסרה קמכוון שהוא נאמן, וכבר היה מעשה במצרים והיה שם חכם שהיה רוצה לומר כן, ונשאלתי על זה וכתבתי שכיון שלא ראינו שחילקו הפוסקים אין לחלק מסברתינו לעגן את האשה, ושמא דעתו היה לישא אשה ומקדים ואומר שיש לו אחים כדי לאוסרה וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת, ובנ"ד אין אנחנו צריכין לזה ופשיטה דאין כאן לא קול ולא חזקה, והוי יודע שאם יצא עליה קול שיש עדים שיודעים שיש לו אחים, והם במדינה אחרת, הרי זו חוששת וצריכה להמתין עד שיבואו העדים, וקלא בנ"ד לאו כלום הוא דטועין כדכתיבנא עכ"ל ע"ש:

ושו"ר להרדב"ז ז"ל באותו חלק חמישי עצמו בתשובה ב' אלפים פ"ז שנשאל בראובן שאמר בפני שנים שיש לו אח במלכות אחרת, אבל בעיר זאת לא הוחזק שיש לו, ונשא אח"כ אשה ומת, אם אשתו זקוקה ליבום או לאו, ואם נשאת כבר תצא או לאו, דדילמא עד כאן לא אמרינן האומר זה אחי או יש לי אחים אינו נאמן, אלא משום דאמר כן אחר שנשאה שמתכוין לאוסרה, אבל בנ"ד דעדיין לא נשא ודאי קושטא קאמר וחיישינן לה. והשיב הרדב"ז ז"ל אשה זו מותרת להנשא, חדא שאפילו שמעו העדים שהיה אומר יש לי אח, דילמא אחיו מן האם הוא, והדבר ידוע שאין זוקק ליבום אלא אחיו מן האב, ומספק לא מחזקינן איסורא, ותו דכיון דלא אתחזק באחי לאו כל כמיניה לומר דאית ליה אחי לאסור את האשה תדע וכו'. כללא דמלתא, אע"פ שהוא נאמן על עצמו להורישו או שירש בחלקו אינו נאמן לאסור את אשתו, בין שאמר קודם שנשאה בין שאמר אחר שנשאה, כיון דלא הוחזק בעיר שיש לו אחים, ולא יצא קול בעיר שיש עדים יודעים שיש לו אחים וכו' עכ"ל, ונראה דעל זו התשובה כתב בתשובת ב' אלפים רל"ד הנז' שכבר הארכתי בתשובה אחרת:

והנה מסתימות דברי הפוסקים שלא חלקו בכך, נראה דס"ל קודם נשואין כלאחר נשואין, ומדברי מהרימ"ט שהעתקתי לעיל יש לדייק דאם רק עד אחד שמע אפילו קודם נשואין לאו כלום, אלא בעינן ב' עדים, ונ"ד הוא עד אחד דוקא. גם מדברי הרב ב"ד באה"ע סי' צ"ח משמע דלית ליה חילוק זה, דהא התם בסוף השאלה כתוב וז"ל, ושוב בא עד אחד והעיד ששמע מפי הנפטר שיש לו אח מאב במקומו שאמר לו כן קודם שנשא, ובמסיח לפי תומו עכ"ל, ולא מצינו בתשובתו של הרב שם דאתי עלה דמלתא מחמת דבר זה שהוא אמר כן קודם נשואין, ואולי דאזיל בתר שיטת מהרימ"ט שהבאתי לעיל דמוכח מיניה דליכא למימר האי טעמא אלא באמר לשני עדים אבל לעד אחד לאו, והתם הוא ע"א:

ומצאתי להרב אהרן אביוד ז"ל הובאו דבריו במהרשד"ם אה"ע סי' רל"ט בנתינת טעם שנתן שם הא דנאמן ע"פ עצמו משום שהגיד שמו קודם לכן, שלא בשעת מעשה וכו', דמשמע קצת דס"ל האי סברה של הרב בית אפרים לחלק בין קודם נשואין בין אחר נשואין, וכן מוכח קצת מדברי הרשד"ם דף קנ"ג סוף ע"ד, מיהו הרב מהר"א הנז' כתב, דגם שלא בשעת מעשה אינו נאמן ע"פ עצמו אלא צריך לפחות קרוב או אשה, ולפ"ז בנ"ד שהבעל אמר, אע"פ שאמר קודם נשואין אינו נאמן, ועוד כתב הרב מהר"א בנידונו איכא חשדא, וא"כ בנ"ד לפ"ד הרדב"ז איכא חשדא, והוא דדילמא רצונו לישא אשה והקדים לומר כן קודם קדושין כדי שלא ירגישו ויאמינוהו, ועיין בית אפרים ח"א בשאלה ז' דף כ"ד ע"א בד"ה וכיון שהוא וכו' מ"ש על דברי מהרשד"ם:

ודע כי הגם דהרדב"ז כתב שטעם שאינו נאמן גם באומר קודם קדושין היינו משום דאמרינן שמא מקודם דעתו לישא אשה ומקדים ואומר שיש לו אח כדי לאוסרה וכנז' בד"ק, הנה בנ"ד שהוא בא מארץ אחרת ולא נודע עירו ומשפחתו ואביו יש כאן חשדא אחרת קרובה יותר מחשדא הנז' והוא שאפשר לומר מה שאמר שיש לו אח, היינו כדי שלא יאמרו הוא אסופי מן השוק בראותם אותו גרגיר יחידי ויחושו בו כמה חששות ולא ירצו ליתן לו אשה, לכן מקדים לומר הדברים האלה להוציא קול על עצמו בכך, ושיקר בזה להנאתו, וכמ"ש הרב בית אפרים בדף כ"ד ע"א סברה זו, ובאמת אמתלא זו חזקה היא ומסתברא טפי בנ"ד, ולהכי י"ל כ"ע מודו דאינו נאמן בדברים שאמר קודם קדושין בפני עבדאלה גבאי מטעם חשדא זו. וסברה של אמתלא זו דייק לה הרב בית אפרים באה"ע תשובה ז' מדברי הרמב"ן במלחמות בפרק האומר, ועיין למהריק"ש באהל יעקב סי' מ"ח מה שהאריך והביא דברי הרמב"ן ז"ל הנז' ופלפל בהם ע"ש, והכי דייק הרב מחנה חיים ח"ב סי' י"ג בדף כ"ב ע"א מדברי הרמב"ן ז"ל הנז':

גם עוד באמת עינא דשפיר חזי ראה יראה שהדברים האלה הם מוכרחים בנ"ד שלא נאמין להבעל בדברים אלו שאמר קודם הקדושין משום טעמא דחשדא הנז' והכריח זה נלמוד מדברי הרי"ף ז"ל בפרק החולץ והביאו הריב"ש ז"ל בסי' קפ"ב שהביא זה הרב אהרן אביוד ז"ל בספר מהרשד"ם סי' רל"ט שזכרתי לעיל בהיכא דאתחזק גביה דההוא סהדא מפי קרוב וכו', שכתב הרי"ף ז"ל דהיינו דוקא היכא דליכא חששה דחשדא, אבל היכא דאיכא חששה דחשדא לא וכו' ע"ש, נמצא כל היכא דאיכא חשש דחשדא אין להחזיק הדבר ע"פ קרוב ואינו נאמן כלל, וא"כ ה"ה בנ"ד דאיכא חשדא שזה הבעל היה אומר כן להנאתו כדי שירצו לתת לו אשה ולא יחושו בו חששות בראותם אותו גרגיר יחידי, ולכך נתכוון להוציא על עצמו קול בכך, דודאי אינו נאמן:

נמצא בנ"ד מלבד שסתרנו חילוק זה שכתב בית אפרים מן דברי הרדב"ז ז"ל ממ"ש להדיה בשתי תשובות הנז"ל, הנה עוד סתרנו הטעם שעשה בית אפרים בחילוק זה של קודם נשואין מדברי המאורות הגדולים אשר כל בית ישראל נשען עליהם שהם הרי"ף והרמב"ן שכתבו דאין להאמין אלא בהיכא דליכא חששא דחשדא, אבל היכא דאיכא חששא דחשדא לאו, וכאן החשד הוא גלוי וחזק דודאי אמר כן קודם שקידש בשביל הנאתו שיתנו לו אשה ולא יחושו בו חששות, וזה עדיף מהא דאמרו שמא לצערה קמכוון וזה ברור:

והנה אחר כל אלה הדברים אשר עלו בידינו בס"ד, במציאה שמצאנו לרבינו הרדב"ז ז"ל שפסק בפשיטות הפך החילוק של הרב בית אפרים, שגם אם אמר קודם הקדושין אינו נאמן, וגם הבאנו דברי הרב מהר"א אביוד ז"ל מ"ש כיוצא בזה, וגם עוד מה שהוכחנו מדברי הרי"ף והרמב"ן ז"ל דאינו נאמן הבעל בהיכא דאיכא חשדא ברורה, הנה עוד נתבוננתי בס"ד בדבר הזה דנ"ד, וראיתי שבאמ' אפי' אם נודה לסברת בית אפרים דכל שהגיד הבעל קודם קדושין ליכא למימר לצעורא קמכוון, וגם ליכא נמי חשדא האחרת דנתכוון כדי שיתנו לו אשה, עכ"ז לפי סברת הרא"ש והטור ומרן ז"ל דקי"ל כוותייהו, נראה לדידהו דברי הבעל שאמר קודם קדושין נמי אינם כלום לאסור האשה בהם, יען כי לסברת הרא"ש והטור ומרן ז"ל, הוא דאפילו אם עד אחד כשר מעיד שיש לו אח אינו נאמן, ובעינן שני עדים להוציאה מחזקתה, וכ"ש דהכא הבעל שהוא קרוב הוא אומר לבדו שיש לו אח, דאין בדבריו כלום דבעינן שני עדים וזה ע"א הוא וגם קרוב הוא:

והנה לעיל הבאתי דברי הרב אומר לציון, שהסביר הענין בטוב טעם למה פסק מרן כהרא"ש דאין עד אחד נאמן לאוסרה, והיינו משום דקי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים, וכתב יבמה לשוק חשיב דבר שבערוה והיינו ממ"ש המרדכי בפרק מ"ח ע"ש, והגם דהרב נו"ב קמא סי' נ"ד פקפק בזה, וס"ל דלא חשיב דבר שבערוה, הרואה יראה שאין דבריו מוכרחים לדחות דברי המרדכי. וכ"כ מהרש"ק בשו"ת שבעה עינים דף ג' ע"א ושם ציין על הנמק"י ביבמות גבי חליצה בינו לבינה דמבואר שם דחשיב דבר שבערוה, ובאמת דברי המרדכי הנז' הביאם מרן בב"י סי' קס"ט ומן הסתם משמע דס"ל כן, ועיין מהריב"ל ח"ד סי' י"ב דמשמע דס"ל חשיב דבר שבערוה, ועיין בית אפרים ח"ב הלכות קדושין דף כ"ה ע"ב וע"ג מ"ש בענין זה ע"ש, ועל כן יפה העלה הרב אומר לציון בדבר זה ולפ"ז שפיר עלה בידינו בנ"ד דאפילו שהבעל אינו נוגע בדבר בדברים אלו שאמר קודם קדושין, וגם ליכא למחשדיה בשום חשד, עכ"ז אינו נאמן להוציאה מחזקתה לדעת הרא"ש והטור ומרן ז"ל דס"ל אין עד אחד נאמן להוציאה מחזקת היתר, אלא בעינן שני עדים, וכ"ש דאין הבעל נאמן שהוא אחד וגם קרוב, ולסברת הנמק"י שהכריח הרב ב"ש דס"ל עד אחד נאמן להוציאה מחזקתה, אין מזה פקפוק בנ"ד, חדא דכתבנו לעיל דרבים חלקו על הב"ש בדעת הנמק"י בזה דס"ל לא אמרה אלא בבנים ולא באחים, ואפילו בבנים לאו בפירושא אתמר אלא מכללא אתמר, ועוד גם לדעת ב"ש לא אמר אלא בעד אחד הכשר, ולא בע"א קרוב, וכאן הבעל קרוב לאחיו:

אשר על כן נראה מצד העדות של עבדאלה גבאי שהעיד ששמע מפי הבעל קודם הקדושין אין לפקפק בהיתר האשה הנז' כלום ע"פ מה שהעלינו בס"ד מכל הנז"ל:

גם עוד מצד החילוק שחילק מהרימ"ט ומהריט"ץ ודעמייהו וגם הרב ב"ד בסי' צ"ח בין אדם שהוא דר בעיר כמה שנים ואביו ומשפחתו כאן, ובין אחד שבא מארץ אחרת דלדידהו מי שבא מארץ אחרת לא חשיב זה אתחזק שאין לו אחים, גם מזה אין לפקפק כלום בהיתר האשה דנ"ד יען כי כבר הבאתי לעיל מה שפקפקו רבים מגאוני האחרונים ז"ל בזה החילוק ודחו כל זה, והגם שיש קצת מן האחרונים שנמשכו אחר החילוק הנז', שכן תמצא להגאון רבינו זלמן בתשובות הנדפסים בסוף הש"ע של חלק יו"ד דף רצ"ח ע"ב שהביא תשובת הרא"ש ז"ל ופלפל בה, והעלה כפי החילוק הזה, ומשמע דמקיים החילוק הזה אפילו בהיכא דליכא עד אחד אלא רק ע"פ הבעל עצמו, מ"מ רבים המה גאוני האחרונים שדחו חילוק זה מעיקרו ויש לסמוך עליהם, ומה גם דאיכא גבן א' מן הגדולים אשר מפניו יגורו אלים, הוא הגאון מהריב"ל דקדים למהרימ"ט ודעמיה דמוכח דלא ס"ל האי חילוקא כלל, כי כן תמצא בח"א כלל ב' סי' יו"ד שהנידון שלו איירי במי שבא מארץ אחרת, ולא נמצאו אביו ומשפחתו כאן ונשא אשה והיה אומר שיש לו אח, ועכ"ז כתב מהריב"ל ז"ל שם דאינו נאמן ע"ש, והן אמת דהרב מהריט"ץ הרגיש בתשובה זו דמהריב"ל בנידון דידיה, ויצא לחלק דבנידון מהריב"ל ליכא ע"א כי אם דברי הבעל, אבל בנידון דידיה דאיכא עד אחד גם מהריב"ל יודה, מ"מ הנה המעמידים זה החילוק אפילו במקום דליכא עד אחד כי אם רק הגדת הבעל בלבד, הנה תשובת מהריב"ל ז"ל ודאי היא הפך דבריהם ובודאי אין כח באחרונים לחלוק על מהריב"ל מסברה דידהו, וכ"ש בהיכא דאיכא רבים וגדולים דלא סברי כוותייהו:

ודע דאין לומר מאחר דאיכא כלל בידינו דבערוה חוששין לסברת המחמיר, ואע"פ שהוא הפך סברת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו, ולכן בנ"ד יש לחוש לסברת הפוסקים דס"ל כל שבא מארץ אחרת ולא דר כמה שנים בעיר הזאת, לא אתחשב אתחזק דאין לו אחים, וא"כ יהיה הבעל נאמן בזה, זה אינו, חדא זה הכלל אינו אלא בערוה דאיכא ממזרות בבנים, וביבמה לשוק ליכא ממזרות בבנים, וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' קנ"ט ס"ב, ועוד אפילו בערוה גמורה אין כלל זה נאמר במקום דאיכא עיגון, ונ"ד איכא עיגון גדול. ועוד יש כאן ס"ס ושלש ספיקות נמי וכולם מתהפכין והוא דידוע סברת הט"ז ז"ל ביו"ד דס"ל גבי עדות דאיסורא צריך ב"ד ויש פוסקים דנקטי כוותיה ויש חולקים, ואע"ג דנראה סברת החולקים עיקר, מ"מ יש לעשות ספק בזה ולומר ספק כהט"ז ודעמיה דבעינן ב"ד ספק הלכה כמאן דפליג, ועיין להרב מחנה חיים ח"ב באה"ע סי' י"ג דף י"ט ע"ב אות ג' בד"ה היתר ג' שיצא וכו' מ"ש הרב הפוסק המתיר סיוע לסברת הט"ז, ומה גם די"ל אפילו מאן דסבר דלא בעינן הגדה בב"ד, עכ"ז אם אמר הדברים דרך שיחה בעלמא גם החולקים יודו, וכן ראיתי להגאון ר"ח צאנז בדברי חיים ח"ב באה"ע סי' קמ"ד שכתב דרך שיחה בעלמא אינו חשוב כלל, ועיין שואל ומשיב מהדורא תליתאה סי' קכ"ז דף נ"ט ע"ג ע"ש, ועיין בית אפרים אה"ע דף כ"ג ע"ב שהביא דברי מהריב"ל שכתב היכא דקאמר דרך סיפור בעלמא לא הוי עדות מעליא אלא רק בעדות אשה דבעיגונא הקילו ע"ש, והשתא י"ל ספק הלכה כהט"ז ודעמיה, ספק הלכה כחולקין, ואת"ל הלכה כחולקין שמא כאן דהוי סיפור דברים לא חשיב כלום, ואת"ל גם בכה"ג חוששין, שמא מ"ש לעבדאלה שיש לו אח הוא אחיו מאמו, ומצינו להרדב"ז בישנות סי' צ"א והביאו הכנה"ג בסי' זק"ן שכתב כן, ועוד נמי כתב כן בפשיטות בתשובתו בחלק חמישי שהעתקתי לעיל, וכן נמי הרב בית אפרים בסי' נ"ט הביא כן משו"ת מאיר נתיבים ושו"ת בגדי כהונה שצדדו בכך דאחים מן האם קאמר, וכן הרב אומר לציון בדף י"ג ע"ב בסוף תשובתו כתב כן:

ועתה יש לחבר כל הספיקות ביחד ולומר, ספק הלכה כמ"ד אפילו שבא מעיר אחרת מקרי אתחזק דלית ליה אחין, ספק הלכה כמאן דפליג, ואת"ל הלכה כמאן דפליג שמא הלכה כהט"ז ודעמיה דבעי עדות בב"ד, ואת"ל הלכה כמאן דפליג שמא כיון דאמר דרך שיחה בעלמא לא חשיב כלום, ואת"ל גם בכה"ג חוששין שמא מ"ש אחיו הוא מאמו ולא מאביו, וספיקות אלו מתהפכין:

ודע כי אמרתי להב"ד יכב"ץ שיחקרו מהעד עבדאלה עזרא גבאי אם בשעה שסיפר לו שיש לו אח נזכר בתוך הדברים מענין הבנים אם יש לו ושאלו הב"ד מן עבדאלה הנז' והשיב שא"ל עודנו בחור, ואין לו בנים, ובזה נצולנו מענין הערה אחת שהיה לי להתעורר בענין זה:

גם זאת מן המודיעים דאין לחוש בהאי אתתא דנ"ד משום קול שנאמר כבר יצא קול שיש לו אחין, ומצינו שחששו לקול, ואע"פ שלא הוחזק בב"ד, גם מצינו דאפילו ע"א מחזיק את הקול ועיין בש"ע סי' מ"ו. הנה זה אינו, חדא לא נזכר בשאלה שיצא קול, ועוד אפילו אם יצא קול הוא יצא ע"פ דבריו של הבעל, ומאחר דאינו נאמן גם הקול אינו כלום, ועיין בתשובת הרדב"ז חלק חמישי ב' אלפים רל"ד אשר העתקתי לעיל שכ"כ להדיה, ועוד יש לי חזוקים בזה אך אין צורך ודי בזה:

ואשר הביאו החכמים הי"ו מתשובת הגאון ח"ס סי' ס"ז שכתב במקום דאיכא לברורי מיהת ניחוש וכתבו דהכא בנ"ד שהאיש לא גילה ולא הגיד שם עירו ומשפחתו ולא שם מלכותו, ורק בפאספורט שבידו כתוב ששמו יחיאל רובין ובא חמיו ואמר לפני ב"ד שהוא אמר לפני בעל אחותו של חמיו שהפאספורט זה אינו שלו אלא של אחר שמת ולקחו ממנו וקרא שמו על שם הכתוב בפאספורט, ועל כן בנ"ד א"א לברר דבר זה כנז' בתשובתו הנז"ל, יפה כתבו בזה דודאי בנ"ד א"א לברר, ועיין בב"ש סי' מ"ו סק"ט בקול דלא אתחזק בב"ד שאפילו אמרו שיש עדים במקום קרוב אין מונעין אותה להנשא ולא פלוג חכמים בין מקום קרוב למקום רחוק, מיהו הכל תליא בחקירת ב"ד יר"ש ע"ש, ועיין מהרימ"ט ח"א סי' צ"ב דף נ"ד ע"ג, בד"ה ועוד מטעם אחר וכו' מ"ש בהיכא דאפשר להתברר ע"פ כתבים ודסלקין לעילא ודנחתין לתתא וכו' ע"ש, נמצא בנ"ד דא"א להתברר לכ"ע לא חיישינן:

אחרי כותבי כל הנז"ל שלחו לי מעלת החכמים הי"ו קב"ע משני עדים שבאו לפניהם מחדש והעידו בענין הנז' מה ששמעו מפי הבעל קודם הקדושין וקבלו עדותם והם, האחד ה"ר יאושע ח"ר אליהו יאישע הי"ו שהעיד איך קודם שקידש יחיאל ראובן הנז' למסעודה בת עבודי בנז' ערך שלשה חודשים או ארבעה חודשים מ"מ, היה הוא בבית עבדאלה עזרא גבאי, והיה יושב עבדאלה ואשתו ובנו וראובן הנז' מדברים ביחד, ובכלל הדברים א"ל ליחיאל ראובן על מה הבאת כ"כ בגדים עמך, וא"ל אשת אחי שלחה אותם לי, ואחי הוא אומן בתיקון כלי השעות יותר ממני ואני נתלמדתי ממנו ואם אראה עסק טוב כאן אז אשלח ואקרא לאחי לכאן, ע"כ הגיעה עדות ה"ר יאושע הנז'. ועוד העיד דוד חי נתן עדות גמורה, ואמר שהוא היה משרת במלאכה בחנות אצל ראובן הנז' ואמר לי אל תחשוב שזאת המלאכה של תיקון כלי השעות באה אלי מרחוק אלא היא מן אבי וזקיני, כי גם זקיני היה בעל מלאכה זו, וכן אבי, ואנחנו שלשה אחים, ואח הראשון הוא גדול ממני, ואחי הנשאר הוא קטן ממני ושלשתנו כולנו בעלי מלאכה זאת, ואלו הדברים שמעתים ממנו בהיותי עדיין יושב אצלו בחנותו, ע"כ הגיעה עדות דוד חי הנז':

והנה בעדיות האלה ששלחו לי החכמים הי"ו עתה מצינו שיש ב' וג' עדים ששמעו מפי הבעל קודם הקדושין שיש לו אח, ולפ"ז אזדא לה ההוכחה שעשינו מדברי המהרימ"ט דצריך שני עדים מעידים ששמעו ממנו קודם קדושין שיש לו אח כדי שנחוש להן, וא"כ לפ"ד מהרימ"ט חשיב זה אתחזק באחי ע"י שאמר קודם קדושין. אמנם באמת אין לחוש בנ"ד מהאי טעמא כי הבאתי לעיל מתשובת הרדב"ז דנקיט בפשיטות גמורה, דאע"פ שהגיד שיש לו אח קודם קדושין לא שנא בהכי, וגם דזה אינו נאמן כלום דחיישינן לחשדא ואינו נקרא מוחזק על פי עצמו. גם עוד הבאתי דכרי הרב אהרן אביוד, ועוד הבאתי הוכחות מדברי הרי"ף והרמב"ן דכל דאיכא חשדא בדבריו אלו שאמר קודם הקדושין אינו נאמן כלל, גם מלבד זה העלינו לפי סברת הרא"ש והטור ומרן ז"ל כיון דהוא דבר ערוה אין עד א' נאמן, אלא צריך שני עדים כשרים, וכ"ש הכא שהבעל הוא אחד וגם הוא קרוב דאינו נאמן, אע"פ שהגיד זה קודם קדושין וכאשר הארכנו לעיל בזה, לכן אע"פ שיש שלשה עדים ששמעו מפיו קודם קדושין, מ"מ הבעל הוא אחד וגם קרוב ואין דבריו כלום:

ועוד הספיקות שעשיתי לעיל יש לעשותם נמי על דברי עדות עדים החדשים האלו, ואפי' אם נאמר על עדות של דוד חי הנז', אין לעשות הספק של שמא הוא אחיו מאמו משום שהזכיר את אביו בדבריו, וכמ"ש בית אפרים ה' קדושין סי' נ"ט דף כ"ו ע"ג, עכ"ז יש שיעור מספיק בספיקות הנשארים. ועוד נמי חדשות אני מגיד שנולד לי ספק אחר עוד עם הספיקות הנז' והוא ספק אביו ישראל, דאז אחיו זוקק ליבום, ספק אינו ישראל אלא הוא גוי ערבי, דאין אחיו זוקק דמצאתי להגאון נודע ביהודה מה"ת סי' קמ"ה שעשה ספק בדבר ע"ש, והגם שבעת נשואין אמר שאביו ישראל, קודם הקדושין כשאמר שיש לו אח היה מצוי הספק כי אצלינו לא אתחזק שאביו ישראל כיון דאין אנחנו מכירין אותו דנחשד אצלינו כמו אסופי, ועל כן יחול עליו הספק הזה תמיד גם אח"כ מאחר דאין לו מכיר שאביו ישראל, ואפשר שהוא גוי ערבי מהול, ועיין למהרש"ך ז"ל ח"ב סי' למ"ד דף כ"א ע"ד שכתב וז"ל, יש מקום לפקפק אם מ"ש האיש דוד בעל האשה הזאת שיש לו בת אפשר שבא על פנויה בזנות והוליד ממנה זה הבת, דבכה"ג עדיין יש לחוש למ"ש הרמב"ם ז"ל במי שזינה עם אשה פנויה דאותו הבן הוי ספק אם הוא בנו וכו' ע"ש, הרי עשה הרב ז"ל ספק קרוב ודומה לספק זה שעשינו בנ"ד דאולי אביו אינו ישראל סלא גוי ערבי, וכמ"ש הרב נודע ביהודה בסי' קמ"ה, ונמצא מלבד הספיקות הנז"ל שעשינו בפלוגתא דרבוותא יש לנו לעשות עוד ס"ס מתהפך בזה, והוא ספק אביו ישראל ספק אביו גוי ערבי, ואת"ל אביו ישראל שמא יש לו בנים בארץ אחרת, והוא מתהפך, ועיין להרב משחא דרבותא באה"ע סי' קנ"ז דף קכ"ז ע"ב במעשה שהיה באיש אחד שבא מארץ מרחקים ונשא אשה ולא היה מוחזק באחים וכו' שכתב אם בא לעיר הזאת והוא נער קטן אשתו אסורה לשוק דליכא אלא חד ספק שמא אין לו אחים, אבל כשבא גדול לעיר הו"ל ס"ס דאיכא ספק שני, אולי יש לו בנים ואשתו מותרת וכו' ע"ש, ובנ"ד בא גדול דאיכא להסתפק בו אולי יש לו בנים בעיר אחרת:

ודע דאפילו אם לא היה עולה בידינו לעשות הספיקות אלא רק בפלוגתא דרבוותא, ג"כ יש להתיר בנ"ד משום דהוא מקום עיגון, דידוע הוא דבס"ס אזלינן לקולא בכל התורה כולה, ואפילו בדבר שבערוה, וכנז' בתשובת הרשב"א ז"ל ח"א סי' ת"א וכ"כ המהרימ"ט ח"א סי' קל"ח דף צ"ח ע"ג וז"ל, ותו היכא דאיכא ס"ס שרינן לכתחילה בכל איסורי תורה וכו' והרשב"א בתשובותיו סי' ת"ה הרחיב מאד לדבר בענין ס"ס וביאר דאפילו אתחזק איסורא מתירין בו ס"ס, ואפילו בע"ז החמורה וכו', ועוד לו ז"ל בתשובה אלף רי"ו בדבר ערוה על נערה שנתקדשה ומיאנה וכו', והרב המובהק מהריב"ל בח"ב מתשובותיו סי' ז' נכנס להתיר לבטל הקדושין מטעם ס"ס, ושוב כתב אפשר לדון ולהחמיר לחוש לדברי רבינו ברוך שהביא במרדכי בפרק החולץ שמצא ד' מקומות שיש בהם ס"ס והלכו בהם להחמיר והרב עצמו בח"א בתוך הכללים הביא הא דרבינו ברוך, וכ' הרב שם דכי מעיינת כולהו הוי ס"ס שאינו מתהפך ושמצא משם התוספות שכל ס"ס שאינו מתהפך דנין אותו לחומרא, ואני בעניי אע"ג דהאי כללא דמטו בה משם התוס' לא שמיעה לי כלומר לא סבירה לי, מ"מ אותם הארבעה מקומות ישבתים כל חד וחד לפום דוכתיה שאין להתיר בהם מטעם ס"ס כמ"ש אצלי במ"א, אבל רואה אני ברבני הדור שלפנינו שעושים סעיפים בטעמים אשר אין ראוי להתיר בהם על אחד מהם לבדו ובהצמדם ובהתחברם יחד רואים להתיר, דהו"ל כתרי ספיקי וכו' עכ"ד ע"ש, ועיין כנה"ג ויד אהרן באה"ע סי' ס"ח שהביאו כמה פוסקים דס"ל שבדבר ערוה לא אזלינן בתר הרוב וחיישינן למיעוטא כמו במים שאין להם סוף וכיוצא, מ"מ שפיר אמרינן דס"ס אלים מרוב כמ"ש הרשב"א בסי' ת"א, ועיין חק"ל יו"ד ח"א סי' ק"ל, ועיין להגאון מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט סי' י"א שכתב בדף מ"ג ע"א דסוגיין דעלמא לפי הסכמת האחרונים דס"ס בפלוגתא דרבוותא ס"ס הוי בענין איסור ושפיר עבדינן ליה, ועיין בתשובת הגאון הנז' אשר העתיקה חתנו בירך משה סי' ל"ד שחשש להתיר בתרי ספיקי בפלוגתא דרבוותא, ואפ"ה בדף קל"א ע"ג שם הסכים להתיר כל גט מאחר שכתב שקשה הדבר להביא לידי גט ע"ש:

והנה בנ"ד תהילות לאל עשינו ס"ס מתהפך מלבד הספיקות שעשינו בפלוגתא דרבוותא, ולכן יש להתיר האשה מסעודה בשופי, הן מצד הטעמים הנוטים להתירה שהם חזקים כראי מוצק בעזה"י, והן מצד רבוי הספיקות שעשינו לעיל דאית בהו ס"ס דאינו עשוי בפלוגתא דרבוותא דאלים טפי ע"ש, וכ"ש דנ"ד הוי מקום עיגון גדול, דא"א לברר דבר זה וכנז"ל באורך, והשי"ת ברחמיו הרבים יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.