רב פעלים/ג/אבן העזר/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png אבן העזר

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


לעיר כלכתה יע"א. אשר שאלת על פלוני אלמוני שהיה חשוד עם אשתו של ראובן בן שמעון, והיה קול החשד יוצא חזק מאנשי העיר ומחמת כן גירש ראובן בן שמעון את אשתו מאליו ומעצמו, ואחר גרושיה בא פלוני אלמוני הנז' ודר אצלה בבית אחד והיו הכל רואין אותם דרים בחדר אחד יותר משתי שנים, ואח"כ נשא פלוני אלמוני הנז' את האשה הנז' בקדושין גמורים ונעשים, ועתה לשאול באת, אם זה פלוני אלמוני הנז' היה מותר לו מן הדין לישא האשה הנז' מאחר שהוא נחשד עמה בהיותה אשת איש, ואם עתה הולידו בנים מה יהיה משפט הבנים אם מותרים לבא בקהל או לאו:

תשובה. דבר זה מפורש יוצא בדברי מרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' י"א, ומפני שאין אצלך ספרי הראשונים ז"ל אשר שם מקור הדברים האלו שפסקם מרן בש"ע, על כן אעתיק לך דברי מרן ז"ל כפי שהובאו בספר הלבוש ז"ל ששם נכתבו בהרחבת לשון וז"ל, הנחשדת על אשת איש אם היה לה קינוי וסתירה מבעלה ולא שתתה מי המרים, הואיל ונאסרה על בעלה בשבילו כמו שיתבאר לקמן בסי' קע"ח, הרי היא אסורה על זה שנתייחדה עמו לעולם, כמו שהיא אסורה לבעלה, דילפינן מקראי ונטמאה ונטמאה, דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, כמו שיתבאר בסימן הנזכר, ואם עבר ונשאה הנחשד מוציאין אותה מתחתיו בגט, אפילו היה לה בנים ממנו, דכיון שאם נבעלה אסורה על הבעל ועל הבועל, כמו שאמרנו דילפינן לה מקראי, ה"ה נמי אם נאסרה לבעל בשבילו ע"י קנוי וסתירה אסרה נמי לו:

אבל אם לא קדם לה קינוי, ובאו עדים והעידו עליה שנסתרה עם האיש הזה, ובאו ומצאו דבר מכוער כגון שנכנסו אחריו מצאוה עומדת מעל המטה והיא לובשת המכנסים או חוגרת אזורה, או שמצאו רוק למעלה וכו', או שראו מקום המנעלים הפוכים וכו', או שראו שהיו יוצאין ממקום אפל, או מעלים זא"ז מן הבור וכיוצא באלה, מדרכי מעשה המנאפים בסתר, או שראוהו מנשק על פי חלוקה שהוא סימן קירוב דעתם בניאוף, וכל שכן שראו אותם מנשקים ממש זא"ז, או שנכנסו זא"ז והגיפו הדלתות במנעול וכיוצא בדברים אלו לפי ראות עיני הדיינים, אע"ג דאין מוציאין אותה מבעלה בשביל זה, הנה אם הוציאה בעלה מעצמו בדבר מכוער כזה הרי זו לא תנשא לנחשד, ואם עבר ונשאה אם לא היו לו בנים ממנה תצא, ואם היה לו בנים ממנה לא תצא, כדי שלא להוציא לעז על הבנים, יען כיון דלא היה כאן אלא דבר מכוער, אז כי מפקינן לה נמצא מחזקינן לקלא קמא והוי פגם לבנים:

במה דברים אמורים כשרננו בעיר עליה ועל הנטען, ואמרו פלוני זונה עם פלונית, ולא פסק הקול יום ומחצה, כיון שרננו כך קרובים הדברים שאמתיים הם, ולכך מוציאין אותה מן הנטען, והוא שלא היו לה או לנטען או לבעל אוייבים שמעבירים את הקול, אבל אם לא היה שם רינה לדבר זה בעיר או שפסק הקול תוך יום ומחצה, שאמרו שהוא שקר, וגם עוד שפסק מעצמו שלא מחמת וראה או שיש אוייבים לה או לנטען או לבעל, דאפשר שהאוייבים אפקוהו או שאחרים אפקוהו והאוייבים החזיקוהו אע"פ שלא פסק, אם נשאת לנטען לא תצא אפילו אין לה בנים ממנו, ואפילו בא עד שזינתה עמו לא תצא, שאין דבר שבערוה פחות משנים:

וכתב מור"ם ז"ל בהגה"ה, דאם הוציאה הבעל מעצמו בלא כפיה, וכנסה הנחשד כיון שכנסה באיסור מוציאין אותה בגט מן הנחשד, היכא דאין לו בנים ממנה אי איכא קול ממש דהיינו קלא דלא פסיק, או איכא עדי כיעור, אע"פ דליכא קלא דלא פסיק מוציאין אותה ממנו אם אין לו בנים ממנה, אבל אם יש לו בנים ממנה אין מוציאין אותה ממנו אלא בתרתי, דהיינו דאיכא קלא דלא פסיק וגם איכא נמי עידי כיעור, ועוד כתב מור"ם ז"ל שם דשני עידי כיעור מצטרפים, אע"ג דלא ראו בבת אחת אלא בזא"ז משום דתרווייהו אדבר מכוער קמסהדי, ואע"ג דלענין דיני נפשות לא מצטרפי בכה"ג, לענין דיני ממונות מהני, ואפרושי מאיסורא לא גרע מדיני ממונות ע"כ ע"ש:

הנה העתקתי לך מ"ש בש"ע בדבר זה, ולא הארכתי להזכיר דברי האחרונים, כי ראיתי שהאריכות בזה הוא ללא צורך. ונידון השאלה שלך נראה מלשונך שהבעל גרשה מעצמו, אך לא נתפרש בשאלתך היטב אי הוה עידי כיעור או לאו, וגם לא נתפרש אם היו לבעל או לאשה או לנחשד אוייבים או לאו, וגם לא נודע אם עתה היא נתעברה ממנו או לאו, ואיך שיהיה לפי הנראה קשה הדבר להוציאה ממנו כי ודאי לא ישמע לקול מורים, ובפרט בזה"ז במדינות שלכם שאין ביד ישראל כח לכפות לקיים משפטי הדת על תלם, ועכ"פ אוי לו ואוי לנפשו לזה שסידר להם הקדושין והחופה, מאחר שידע ושמע קול חזק בחשד שהיו חשודין זע"ז, והשם יכפר בעד:

ומה ששאלת אם הולידו כיצד יהיה משפט הבנים אם מותרים לבא בקהל או לאו, הנה כיוצא בשאלה זו נשאלה מהגאון מהר"י אדרבי ז"ל בסי' קנ"ד, באשה שגרשה בעלה על שחשדה עם פלוני, אך הב"ד לא הזקיקוהו לכך שלא היה שם לא עידי טומאה ולא עידי כיעור, אלא קול בעלמא, והלכה ונשאת לאותו פלוני הנחשד וילדה ממנו ופסק הולד כשר, ואפילו ממזר מדרבנן לא הוי, ובדין זה הסכימו כמה חכמים שהיו באותו הדור שהולד כשר, ואין להוציא לעז פסול ממזרות עליו כלל ועיקר, ותשובת מהר"י אדרבי ז"ל הנז', הביאה הכנה"ג סי' ד' הגה"ט אות כ"ז ע"ש, ואע"ג שהרב ז"ל בסוף דבריו עשה סניף לדבריו, באומרו דההוא קלא אית ביה רעותא משום דאיכא אוייבים יע"ש, נראה פשוט דלא כתב הרב ז"ל סניף זה אלא לרווחא דמלתא, אבל באמת אע"ג דליכא אוייבים אין בדבר זה צד ממזרות אפילו בדרבנן, ויש להאריך בענין זה בדברי האחרונים ולעשות ס"ס, ואין הפנאי מסכים בזה עתה כי הוכרחתי להשיב לך בקיצור מאד, מיהו דודאי עצה טובה אמרינן לזה הנחשד שימהר לגרשה קודם שיוליד בנים ממנה, אם ככה עושה יקנה לו שם טוב וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.