רב פעלים/ג/אבן העזר/ג

רב פעלים ‏ ג אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי ממעלת הב"ד יכב"ץ, ראובן קדש אשה בטבעת שאולה ששאל אותה מן לאה אשת יעקב שהיה לה טבעת זו, שקבלה מבעלה יעקב בתורת קדושין כשנשאת לו, והשאילה אותה לראובן בתורת שאלה שיקדש בה את ארוסתו, אך זה היה שלא מדעת בעלה, כי לא ידע יעקב בעלה של לאה שהשאילה אשתו הטבעת הזאת, וגם הכלה שקידשה ראובן בטבעת שאולה זאת, לא ידעה שהיא טבעת שאולה, וכבר נשא ראובן את ארוסתו ודר עמה קרוב לשני חודשים, ואח"כ הרגישו בזה הענין שהטבעת של הקדושין היתה שאולה, ולכן נפשם לשאול הגיעה, אם יועילו קדושין אלה כדין וכהלכה, או"ד צרוך לקדש פעם אחרת מחדש, ואת"ל צריך לקדש פעם שנית, אם צריך לברך הברכות, גם כיצד יעשה בענין הכתובה אם תשאר בכתובה הראשונה שבידה, או"ד צריך כתובה מחדש אחר שיקדשנה שנית, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. כתב מור"ם ז"ל בסי' כ"ח סעיף י"ט שאל כלי מאשה שיש לה בעל וקדש בו, חוששין לקדושיו אע"פ שלא שאל מן הבעל ע"ש, וכתב הרב ח"מ אע"פ שהודיעה שרוצה לקדש בו אשה מ"מ לא הוי אלא ספק קדושין, הואיל ובלא ידיעת בעלה עשתה, ועכשיו נוהגין להקל וכו' ע"ש, והגאון ב"ש כתב מ"ש חוששין לקדושין היינו חשש בעלמא, וצריך לקדשה מחדש כדי שיהיו קדושי ודאי, והשיג על ח"מ במ"ש שנוהגין להקל ופסק דאין להקל, וציין על תשובת שער אפרים סי' כ' ע"ש, והגאון רא"ם ז"ל נראה דעתו כב"ש ע"ש, והגאון בעל ספר המקנה כתב נראה הא דחשש לזה דמיירי בטבעת שלה כדלקמן בסי' צ' סעיף ט' דבגדי אשה דינן כנכסי מלוג דאם מכרה ונתנה, הבעל מוציא הפירות ולא הגוף, א"כ אם יש בטובת הנאה ש"פ יכולה להתקדש בו, אבל אם הטבעת של הבעל או שהוא מנכסי צ"ב, דקי"ל אם מכרה ונתנה בטל, אינו אלא חומרא בעלמא עכ"ל ע"ש:

והנה בנ"ד הטבעת היתה של לאה שנתן לה בעלה לקדושין שלה, ולכן יש להסתפק אולי בנ"ד הוי קדושי ודאי, דכיון שנתנה לקדושין שלה יכולה להשאילה שלא מדעתו דחשיבה שלה לגמרי, ועיין בתשובת נו"ב מ"ב ביו"ד סי' קנ"ט ע"ש, ומדברי הרב ב"ד אה"ע סי' כ"ג בענין לאה ורחל שנתחלפו להם טבעות קדושין שלהם זו בזו, בטעות וכו' משמע גם בכה"ג בעינן ידיעת בעלה כשתשאיל אותו, וראיתי להגאון ח"ס סי' קט"ו שנתעורר בענין כסף קדושין דניתן לחלוטין ולא ע"מ להחזיר שכתב וז"ל, ואמנם הבית שמואל בשם מהר"ם מינץ ס"ל לחלק דודאי פרוטה מן כסף קדושין ניתן לחלוטין, אך מה ששוה יותר לא ניתן רק לקשוט בעלמא, ואותו היתר תחזיר בנתאלמנה, והקשה הא"מ א"כ מן הארוסין נמי תחזיר המותר ולפע"ד צריכה להחזיר גוף הטבעת והיורשי' נותנים לה פרוט' כסף קדושיה וכו' ע"ש, ובמפתחות הספר שם פרט הדינים העולים מתשובה זו, וכתב בדין השישי טבעת קדושין השוה יותר מפרוטה, אם נתאלמנה או נתגרשה מן נשואין חוזר, ולא שייך שמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה, כיון שאין תנאי בנשואין, ועוד כיון שגובה כתובתה ומכניסים לה בחשבון הטבעת הלז, אית לה הכירא דלא הוי קדושי טעות, וכיון שהמותר מפרוטה לא ניתן לה אלא ע"ד קשוט יכול למכור ולמשכן כמו כל זהב ובדולח עכ"ל, ולפ"ז נראה פשוט דאין לחלק בטבעת הקדושין חילוק הנז' וגם בזה בעינן שיהיה בידיעת בעלה, ועיין להרב ב"ד אה"ע סי' ל"א מ"ש בענין טבעת הקדושין ע"ש, והרב זכור לאברהם ח"ב הביא מספר כתונת יוסף ומשמע מדבריו כל כה"ג לא בעינן ידיעת הבעל בהשאלה דידה ולהכי התיר שם הקדושין וחשיב להו קדושי ודאי, אך מדברי הפוסקים אין נראה כדבריו, ובודאי לענין הלכה כנ"ד יש להצריכה קדושין מחדש כדי שיהיו קדושי ודאי לכ"ע:

גם עוד בנ"ד בלא"ה איכא רעותא אחריתי להצריכה קדושין שנית מפני שהכלה לא ידעה שהטבעת היא שאולה, וחשבה שנתן לה הבעל את הטבעת מתנה חלוטה לעצמה כשאר כסף קדושין שנוהגין בו העולם. ואע"ג דבנ"ד השאילה לאה את הטבעת לראובן כדי לקדש בו, וכתב הרא"ש ז"ל כל כה"ג דהשאילו לקדש בו אפילו אם לא ידעה המתקדשת שהיא טבעת שאולה הרי זו מקודשת גמורה, דאמרינן כיון דהשאילו אדעתא לקדש בו את האשה אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו אדעתא דאותו ענין שיועילו הקדושין שתהיה האשה מתקדשת בו, שאם לא יועילו בלשון שאלה שיהיה בלשון מתנה, ולכל הפחות שהיה מתנה ע"מ להחזיר ותהיה מקודשת ויקנהו מהאשה ויחזירהו או יחזיר דמיו, וכמ"ש כל זה רבינו הטור ז"ל בסי' כ"ח ע"ש, וכן הרדב"ז ז"ל הביאו בחדשות ח"א סי' שע"ב וסיים בכה"ג אפילו שלא הודיע לאשה שהוא שאול הוי מקודשת, דאין כאן קדושי טעות, שאם אינו רוצה למכרו הרשות בידה, ויחזיר הבעל דמים לשואל, הילכך מאי אכפת לה לדעת אם היא שאולה או לאו, ודברים פשוטים הם עכ"ל:

הנה עכ"ז נראה שאין דין זה מוסכם לכ"ע, דהא בכנה"ג סי' כ"ח הגהב"י אות כ"ו הביא מן הגהות מרדכי דפליג על הרא"ש בזה, גם שם באות נ"ח כתב מדברי בעל העטור נראה דבכל גוונא לא הויא מקודשת, וכ"כ מהרח"ש בתשובה וכתב ג"כ שיש לדקדק מדברי הרשב"א הוכחה הפך דברי הרא"ש, ומה שסיים הכנה"ג דאין מדברי הרשב"א הוכחה הפך דברי הרא"ש, הנה הרב ערך השלחן סי' כ"ח אות ז' השיג על הכנה"ג דאשתמיט מיניה תשובת הרשב"א ח"ד סי' רע"ג דמפורש שם להדיה דהרשב"א חולק על הרא"ש ע"ש, ולפ"ז נמצא כיון דהרשב"א חולק להדיה על הרא"ש, וכן הרב בעל העיטור לדעת מהרח"ש ג"כ חולק, וכן הרב המורה השני שהביאו במרדכי ג"כ חולק ודעת מרן ז"ל לא נתברר לנו בזה, ועיין בית שמואל סי' כ"ח ס"ק מ"ח ואפילו אם יהיה דעת מרן כמ"ש הרא"ש ז"ל, הנה כלל ידוע בקדושין צריך למעבד אליבא דכ"ע, ואיך יהיה ראובן בועל כל ימיו ומוליד בנים בקדושי ספק, על כן ודאי בנ"ד מטעם זה צריכה קדושין פעם שנית לצאת י"ח כל הסברות:

ועוד יש רעותא אחריתי בנ"ד להצריכה קדושין שנית, מפני כי בנ"ד המשאיל הוא אשה, וי"ל אפשר גם הרא"ש יודה בזה, משום דאשה לא ידעה ולא גמרה, וכמ"ש כיוצא בזה רב אחד מרבני אשכנז, הובאו דבריו בחתם סופר אה"ע סי' פ"ו, ומחמת כן הצריכה הרב הנז' קדושין וחופה מחדש ע"ש, ואע"ג דהגאון ח"ס לא הודה לו בזה החילוק מ"מ לדידן לא נפקא מתורת ספק. ועוד איכא רעותא אחריתי בנ"ד, דידעינן בבירור שהנשים פה עירינו יע"א קפדי בזה מאד, שלא למכור טבעת זו ולקבל דמיו, וא"כ בנ"ד ליכא למימר כמ"ש הרדב"ז ז"ל שהבאתי דבריו לעיל, דאין כאן קדושי טעות, משום שאם אינה רוצה למכרו הרשות בידה ויחזיר הבעל דמים לשואל וכנז"ל, דזה אינו לפי דעתן של נשים פה עירינו יע"א. באופן העולה מכל האמור הוא דאשה זו דנ"ד צריכה קדושין שנית כדי שיהיו קדושיה קדושי ודאי, אליבא דכ"ע:

פש גבן לברר בענין הברכה, ונראה ברור דאין צריך לברך לא ברכת ארוסין ולא ברכת נשואין, וכמ"ש הרב הכנה"ג סי' כ"ח הגה"ט אות ס"ג בשם מהר"ם מינץ ז"ל סי' מ"ט, וכתב שכ"כ מהר"י וייל ז"ל, דהמקדש בפסולי עדות או בפחות משוה פרוטה, צריך לקדשה פעם אחרת, ואין צריך לחזור ולברך לא ברכת ארוסין ולא ברכת נשואין, וכ"כ מהר"א די בטון סי' ס' וכ"ש כשבעל שמבואר בהגהות מרדכי בקדושין, והרדב"ז ח"א סי' קפ"ה שאינו צריך לברך ע"ש, וכן הוא בתשובת הרדב"ז ז"ל שהבאתי לעיל, דכל שכבר ברכו ז' ברכות אלא שנמצא קדושי טעות, כשחוזר ומקדש אינו צריך לברך ע"ש, ועיין למרן ז"ל בסוף סי' ק"ן שכתב מי שגירש אשתו בגט שיש בו פיסול דרבנן, או שהיתה ספק מגורשת ורוצה להחזירה צריך לקדשה, אבל אין צריך לברך ז' ברכות, והם דברי הרמב"ם בפ"י מה' גרושין, וכתב הרב המגיד משום דאין מברכין על הספק, ועיין ערך השלחן סי' כ"ט אות ז' מ"ש בזה ע"ש:

עוד ראיתי להגאון חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"ב סי' ל"ח סוף אות נ"ו במי שקדש בטבעת שאולה, ונכנס לחופה, ואח"כ נודע לו שהיא שאולה והוצרך לחזור ולקדש דאין צריך לחזור ולברך ז' ברכות, כ"כ הכנה"ג בשם הרדב"ז וכו' והוא הוכיח כן להדיה מתשובת הרשב"א ז"ל הובאו בתשובות דשייכי לסדר נשים ותמה על הכנה"ג שלא זכר תשובת הרשב"א ז"ל זאת ע"ש, וראיתי להגאון חק"ל ז"ל מ"ב אה"ע סי' י"ג שכתב במי שקדש אשה ע"י שליח, והשליח קדשה בטבעת שאולה מאשה בעולת בעל, דאין צד לפטור בלי קדושין אחרים, אך לענין הברכה נראה דצריך לחזור ולברך וכו', ומ"מ כיון שהכנה"ג באה"ע סי' כ"ח הגה"ט דעתו שלא לברך, וכן נראה דעת מהריק"ש י"ל הביאו הרב ברכ"י ז"ל סי' ל"ד וכן נראה מדברי שאר קצת פוסקים, דעתי לברך בלי שם ומלכות ע"ש, ואלו הרב הנ"ל ראה מ"ש הרב חיד"א ז"ל מתשובת הרשב"א לא היה כותב כן, באופן הדבר ברור לענין הלכה שצריך לקדש שנית בלא ברכה וכאמור לעיל:

אמנם לענין הכתובה, אי צריך כתובה מחדש או לאו, הנה מצינו לרב אחד מרבני אשכנז שהובאו דבריו בתשובת ח"ס סי' פ"ו שהצריך לה קדושין וחופה, ולא הצריך לה כתובה מחדש, וכתב הגאון ח"ס על דבריו אע"ג דאיכא למימר אי מצרכת קדושין וחופה מחדש, נמצאת הכתובה וכל שטרות שנעשו המה מוקדמים ופסולים, מ"מ לאיסורא עבד מר תקנתא, אבל לענין ממונא סמוך ארוב וכל הפרטים דמפרטי אפשיטא איבעיא איתתא ידעה לאקנויי עכ"ל, וא"כ לפ"ז גם בנ"ד לא צריכה כתובה מחדש די"ל לענין ממונא סמכינן אמאן דסבר מקודשת זו בודאי, ורק לענין איסורא עבדינן תקנתא לקדשה מחדש:

ומלבד טעמו של הגאון ח"ס הנז', נ"ל בס"ד טעם אחר דדי לה בכתובה הראשונה, דאפילו אם נאמר קדושין ראשונים לא הועילו, עכ"ז שטר כתובתה נפסל מדין שטר מוקדם, דהא האיש יכול לשעבד עצמו ונכסיו לה מאותו היום שנכתבה הכתובה, דאע"פ שלא נגמרו הקדושין, הנה מחייב עצמו בחיוב בקגו"ש מאותו היום, וקי"ל האדם מתחייב בדרך חיוב, אפילו בדבר שאינו חייב בו, ועיין בש"ע סי' נ"ה ובאחרונים שם, ועוד אני אומר טעם נכון יותר, והוא דקי"ל לענין ממון יתחייב האדם ע"פ הודאתו, אפילו שהיא הודאה בשקר וכנז' בח"מ סי' מ' ובאחרונים שם, וכמ"ש בזה בתשובה אחרת בס"ד באורך, והרי כאן ראובן הודה בפני עדים בשטר הכתובה שזו אשתו גמורה שנתקדשה לו, ולענין ממון ודאי מהנייה הודאתו דאמרינן ודאי קדשה כפי הדין, וזו אשתו גמורה, ונמצא זה מתחייב בשטר כתובה זה מההוא יומא שהודה בו בשטר כתובה, ואין כאן פיסול מוקדם ורק לענין איסורא לא סמכינן ע"פ הודאה זו ועבדינן קדושין מחדש, ועיין להגאון דברי חיים מצאנז ז"ל אה"ע סי' ע' מה שטען בענין כזה לענין הבחנה וטענותיו שייכי גם בנ"ד:

ברם נראה ודאי דצריך לעשות בנ"ד חופה מחדש, דהיינו בעת שיקדשנה שנית יעשה החופה של פריסת סודר על ראשיהם כנהוג, וטעמא דידי הוא משום דחזינא להגאון מש"ל בה' אישות פרק יו"ד ה"ב דנסתפק אם בעינן שיהיו קדושין קודמין לחופה, אבל אם קדמה החופה אף שאח"כ קדש, לא מהני חופה הקודמת להחשיבה כנשואה, או"ד דמהני גם בכה"ג, והוכיח מדברי הרמב"ן ז"ל דמהני, ומקשה על המשאת בנימין שהביא הבית שמואל סי' ס"ד ס"ק וא'ו שכתב דלא מהני, אך הרב מהר"י בולי ז"ל שם הוכיח מן הראשונים דלא מהני ע"ש, והרב שער המלך בחופת חתנים סעיף ח' דף נ"ט ע"א הביא כל זה, והאריך בענין זה והעלה דכל היכא דבשעת הקדושין ליתיה לחופה לכ"ע לא קני לה, ולכן אני אומר שיעשו חופה ג"כ מחדש, ועיין בשער המלך שם בסעיף ט' מה שהאריך בענין מציאות החופה, וכבר כתבתי לעיל שגם הרב האשכנזי ז"ל שהובאו דבריו בח"ס הנז"ל, הצריך ג"כ חופה עם הקדושין מחדש:

וראיתי להגאון מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט סי' יו"ד שהאריך בענין קטן שנשא אשה בעודו קטן, ואח"כ הגדיל אי בעי קדושין וכתובה מחדש, והעלה דיש לחוש לסברת כה"ג לכתוב כתובה מחדש ע"ש, כל זה אינו שייך לנ"ד דהתם הצריך כתובה מפני שהקטן אינו בר חיוב, משא"כ בנ"ד הסברנו פנים להלכה דמהני החיוב שעשה מקודם, וגם אין ללמוד לנ"ד ממאן דסבר התם גבי קטן דלא בעי קדושין מחדש דהתם שאני דגדלי קדושין עמו משא"כ בנ"ד דלא שייך האי טעמא:

והנה מצינו למור"ם ז"ל בהגה"ה סי' ס"ח סעיף ט' שכתב, כל מי שטען טענת בתולים, וטענתו טענה, אם רוצה לקיימה אח"כ כותב לה כתובה מנה ע"ש, ונראה מזה דאין צריך קדושין מחדש, אבל הגאון בית שמואל סע"ק כ"ד דקדק מדברי התוספות דצריך קדושין מחדש לעשות נשואין, והגאון בעל חוות דעת בספרו בית יעקב שם כתב כונת הב"ש ז"ל הוא לומר דאי הוי מקח טעות אף דאין עושה בעילת זנות ומקדשה בביאה, מ"מ ביאה אינה רק ארוסין דביאה ארוסין עושה, ולענין שיהיה חשוב נשואין לענין לזכות במעשה ידיה ובירושתה אינו יכול לזכות בלא נשואין מחדש ע"ש, והגאון בית מאיר כתב על דברי מור"ם בהגה"ה הם מדברי הרמב"ם, ויש לדקדק ממנו שאין צריך לקדשה מחדש, ואף דמן דברי התוס' שהביא ב"ש משמע דצריך לקדשה מחדש, משום דהוי מקח טעות י"ל דסובר הרמב"ם מ"מ לא עדיף מקדש סתם ונמצא בה מום, דמ"מ מקודשת מספק כדאיתא בסי' ט"ל סעיף ה' והב"י סוף סי' מ"ד כתב להרמב"ם כל מקום שמקודשת מספק תורה, שוב אין צריך לקדשה מחדש, כמו קטנה שנתקדשה למיאון וה"ה הכא וכו' ע"ש, ועיין להגאון בספר כתובה בק"א מ"ש בענין זה ע"ש. מיהו פשוט שגם לדעת הרמב"ם דאין צריך לקדש מחדש, היינו טעמא מפני שידע הבעל עתה וקבל, ודמי לקדושי קטן, ואנא עבדא תמיהא לי בתשובה אחרת על הרב המבי"ט ז"ל, ועל הרב שמחת יו"ט סי' יו"ד אמאי לא הוכיחו לענין נידון דידהו מדברי הרמב"ם הנז', דהא אפילו היכא דהוי מקח טעות אם רוצה לקיימה לא צריך קדושין אחרים, וכ"ש קדושי ונשואי הקטן:

ואיך שיהיה הנך רואה שבדין הנז' התוספות ז"ל ס"ל בפשיטות דבעי קדושין אחרים, ולסברת הרמב"ם דלא בעי קדושין אחרים, יש לחלק טובא בין הא דנ"ד להתם, וכאשר יראה הרואה, ויש עדיין מקום לדבר ולפלפל בזה, אך אין הפנאי מסכים עתה להאריך ודי בהערה זו:

ודע דאע"פ שבנ"ד ראובן זה כבר בעל לא אמרינן קנה אותה בביאה ויהיה די לו בזה, ולא בעי קדושין שנית, כי כבר נתעורר בזה מהר"ם מינץ ז"ל סי' מ"ט וכתב בזה דברים של טעם ודעת וז"ל, אם תאמר הכא מקודשת כיון דבעל, לכן אין אדם עושה בעילתו זנות ובעל לשם קדושין כדאיתא בהמדיר, הא ליתא, כדאיתא בתשובת מהר"ם במיימוני שכתב וז"ל, וששאלתם אם אדם נשוי אשה ויש לו בנים הימנה, ונמצא הקדושין שלא היה בו שוה פרוטה, הבנים ראוים להיות כהנים גדולים וכו'. מיהו צריך לחזור ולקדשה, אפילו למ"ד בפרק המדיר המקדש בפחות משוה פרוטה, אם בעל קנייה התם אורח ארעא שאין קדושין תופסין פחות משוה פרוטה, ובעל לשם קדושין אבל הכא היה סבור שיש בו שוה פרוטה, ואפילו בא עליה לאחר שנתברר דלית ביה שוה פרוטה, אי ליכא עדי יחוד, הו"ל כמקדש בלא עדים דאין חוששין לקדושיו, ואפי' שניהם מודים, וההיא דהמדיר גמר ובעל לשם קדושין התם בשעת חופה דרגילי ליחד החתן והכלה וכו' עכ"ל, ואע"ג דבתשובת רבי שמעון בר אברהם אשר לפני זאת התשובה משמע דבעל מועיל וכו', יש ליישב דודאי לא סבר דמועיל בעל לשווייה קדושין, רק לענין זה מועיל דלא צריך עוד ברכה פעם שנית, דהבעילה הוי קצת קנין והו"ל הברכה בשעת קנין וכו', עכ"ל הרב מהר"ם מינץ זל בסי' מ"ט, וא"כ ה"ה בנ"ד אין בעילה שלו בליל החופה תועיל במקום קדושין, אפילו אם נניח במונח דהוה התם עידי יחוד, מ"מ הוא לא ידע האסרון שיש בקדושין שלו, כדי שיכוין ויבעול לשם קדושין, וגם עתה שידע נמי לא מהני בעילתו דבעינן עידי יחוד וליכא, ולכן שפיר כתבנו דצריך בנ"ד קדושין אחרים וחופה:

גם דבר זה שלמדנו מתשובה הנז' תמצאנו מפורש יוצא בדברי הרא"ש ז"ל בכתובות בפרק המדיר וז"ל ובקטנה אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום, ומיד שגדלה הוא בועל לשם קדושין גמורים, אבל הכא הוי ספיקא שמא היה סבור שתנאו קיים, ולא נזהר לבעול לשם קדושין, והא דאמרינן הבועל לשם קדושין, היינו בדאיכא עידי יחוד דאמרינן הן הן עידי יחוד, הן הן עידי ביאה עכ"ל, וכ"כ הטור ז"ל בסי' ט"ל, ועיין ב"ח סי' ל"ח סוף סעיף י"ב ומה שנראה מדברי הרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' מ"ז, דס"ל אפילו כשסבור שהם קדושין כשרים אמרינן גמר ובעל לשם קדושין, הנה הרב ערך השלחן ז"ל בסי' ל"ה ס"ק יו"ד הביא דבריו והשיג עליו וסיים וז"ל, ליכא מ"ד שיסבור שהם קדושין גמורים דאמרינן בעל לשם קדושין, אלא הרשב"ץ, והוא נגד הש"ס והפוסקים, ועיין בתשובת מהריק"ש בס' אהלי יעקב סי' ל"ג עכ"ל ע"ש. העולה מכל הנז"ל הוא דאשה זו דנ"ד צריכה קדושין וחופה, ורק כתובה מחדש אינה צריכה אלא די לה בכתובה שבידה מזמן קדושין ונשואין הראשונים, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.