רב פעלים/ג/אבן העזר/א

רב פעלים ‏ ג אבן העזר

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מאת היקר ה"ר סלימאן יאושע עזרא מעי"ת כלכתא יע"א, על אודות אשה א' שמה ג'חלה אלמנת יוסף אהרן ג'פכ'ון שנשארה לבדה עם ילדיה בדוחק בלי ראש זן ומפרנס, והיה נכנס ויוצא אצלה גוי א' ונתחבר עמה (מעאשרה"א) להרגל עבירה ונתעברה ממנו ואחר שנתעברה בא אחי בעלה שמו משה אהרן ג'פכ'ון ממקומות אל ברמה שהיה שוכן שם, וכשבא אחי בעלה ברח הגוי והאשה הנז' העזה פניה ותאמר לאחי בעלה באת אצלי בלילה ונתעברתי ממך מפני שנכנס בדעתה אם תעשה עליו עלילה זו יתחייב לזון אותה ואת ילדיה שהם בדוחק הרבה, אך לא עלתה מחשבתה זו בידה כי אחי בעלה חזר למקומות אל ברמה שהיה שוכן שם, ואלמנה זו נשארה בצער גדול בשביל פרנסתה וזה הילד שנתעברה בו וילדתו לא מלו אותו, והיום הוא בן אחד עשר שנים וכל יום בא אצלי ובוכה ורוצה שימולו אותו ואני קראתי את אמו ג'חלה הנז' והשבעתי אותה בפני עוד אנשים מן קהל עדתינו שהיו עמי שתאמר האמת על זה הבן ממי נתעברה בו, ותשבע בשבועה גמורה ושלימה ותאמר מן הגוי נתעברה בו, ושאלתי אותה למה הוציאה קול בתחלה שנתעברה בו מאחי בעלה, ותאמר רציתי לעשות בזה סמך לפרנסה שעי"ז יזון אותנו, ושלחנו אחר ישראלים אחרים שהיו שכנים שלה והעידו שאותו הגוי היה בא ונכנס לביתה כמה פעמים, ולפעמים היא היתה הולכת לביתו ולפי דעתם נראה להם בודאי שנתעברה מהגוי שהיה מעאשרהא. גם באו לפנינו ה"ר אברהם יצחק מאיר והאשה כ'זנא אשת יחזקאל שהיא יושבת שכן שלה, והעידו שברור להם זה הילד נתעברה בו מן הגוי שהיה מתחייד עמה להרגל עבירה, ועוד באו אנשים אחרים והעידו כך, והיא גם היא נשבעה שבועה גמורה שלא אמרה בתחלה שנתעברה מאחי בעלה אלא כדי להפחידו שיתן לה פרס לזון אותה וילדיה, ונשבעה שכך היתה כונתה, וככה נכנס בדעתה, על כן יורינו מה יהיה משפט הילד אם מותר לבא בקהל או לאו, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. הנה בודאי כשבא אחי בעלה לעיר כלכתה עדיין לא נתברר עוברה ולא ילדה, שאם נתברר הדבר הזה אצל השואל והקהל שאחי בעלה בא לעיר האשה אחר שנודע עיבור שלה, מה שאלה היא זו הא ודאי משקרת היתה באומרה בתחלה שנתעברה מן אחי בעלה, כיון דאחי בעלה בא לעירה אחר שנתעברה, ואיך אמרה לו מעיקרא ממך נתעברתי, על כן ודאי שלא היה אפשר להם לברר דבר זה. ועתה צריכין אנחנו להשיב על אופן זה, שא"א להם לברר עתה דבר זה ורק הם יודעים שהאשה הזאת הוציאה קול בתחילה שנתעברה מאחי בעלה, גם עוד מדברי השאלה הנז' נראה בעת שאמרה בתחלה לאחי בעלה, באת אלי בלילה ונתעברתי ממך לא הודה לה בכך והכחיש אותה:

והנה פשוט, אשה שמת בעלה ויש לו בנים היא ערוה לאחי בעלה שאם בא עליה ונתעברה ממנו הולד ממזר ודאי אם נתעברה ממנו בודאי, אך ילד זה דנידון השאלה אפילו אם לא היתה אומרת לבסוף לפני הקהל שהוא מן הגוי, אין זה ממזר ודאי ע"פ דבריה אלא הוא ספק ממזר, וידוע דאין אסור לבא בקהל מן התורה אלא רק ממזר ודאי כמ"ש בגמרא דקדושין, וכן פסק הרמב"ם וכן הוא הסכמת הפוסקים, וכן העלה פר"ח ז"ל בסי' ק"י ע"ש ואע"ג דהרמב"ן והרשב"א ז"ל חולקין בספיקות מודו בממזר דאין אסור מן התורה אלא רק ודאי ממזר אבל ספק מותר מן התורה משום דגלי ביה קרא כן להדיה:

נמצא נידון השאלה שאנחנו דנים בו הוא איסור דרבנן ואינו איסור תורה, ומצינו להרמב"ם בה' איסורי ביאה הי"א, פנויה שנתעברה מזנות, ואמרו לה מהו העובר הזה ואמרה לפלוני הממזר נבעלתי או לפלוני הנתין אפילו אותו פלוני מודה שהוא ממנו, הרי זה הילוד ספק ממזר כשם שזינתה עם זה שהודה לה כך זינתה עם אחר ע"כ, ועוד שם בהלכה י"ד פסק אשה פנויה שאמרה על ילד שילדה בזנות שהוא מן פלוני אם אותו פלוני ממזר אינה נאמנת להיות הבן ממזר ודאי על פיה אלא יהיה ספק ממזר ע"ש. וכתב הרב המגיד ז"ל כתב רבינו שאפילו היא אומרת לפלוני הממזר נבעלתי הוא ספק מפני שאין האשה נאמנת בפיסול אלא האב בלבד כמו שיתבאר, ואע"פ שנאמנת להכשיר, והיה נראה שכ"ש לפסול, לא היא, דלהכשיר דבר תורה אין אנחנו צריכין לה דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר, וספק ממזר מן התורה מותר גמור לבא בקהל אלא דרבנן גזרו עליהן והאמינוה בשל דבריהם, אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבא בקהל ואסור בממזרת ודאית, ואם היו מאמינים אותה מתירין אותו בממזרת ולא נתנה תורה נאמנות אלא לאב, ואפילו לאב נחלקו חכמים אלא דקי"ל כרבי יהודה דאמר יכיר יכירנו לאחרים וכמו שיתבאר בסמוך כן נראה לי טעם הענין ואע"פ שחיה נאמנת כל שלא קרא עליה ערער וכנזכר בפרק זה הלכה ל"ב שאני הכא דאין אדם משים עצמו רשע, ועוד שהיא קרובה לו, וזהו שבגמרא לא אמרו בודקין את אמו אם אמרה לפסול נבעלתי או לכשר נאמנת, ולא הזכירו אלא האומרת לכשר נבעלתי וכו' עכ"ל:

נמצינו למידין דהאם אינה נאמנת לומר שהוא ממזר דדוקא לאב נתנה התורה נאמנות לפסול בניו אבל האם אינה נאמנת לפסול בניה, לכן הוי כאלו לא אמרה כלום, וכיון דלא אמרה כלום והיא זינתה בודאי ולא ידעינן ממי, לכך הולד הוי ספק ממזר, כן מוכרח לומר בכונת הרמב"ם לפ"ד הרב המגיד ז"ל וכאשר אבאר לקמן, ועיין להרב מעשה רוקח על הלכה י"א שכתב דברי רבינו נכונים לפי הסוגיא דעשרה יוחסין, וכמ"ש הרב המגיד ז"ל דשאני הכא דאין אדם משים עצמו רשע, ועוד שהיא קרובה לו ע"כ, נראה דהוצרך לומר ועוד, דלטעם אין אדם משים עצמו רשע, הא פלגינן דבוריה כדקי"ל גבי פלוני רבעני לאנסי הוא ואחר מצטרפין להרגו וכו'. והנה אמינא דלגבי דידה לא מהימנא, אבל לגבי הולד מהימנא, לכך הוצרך לטעם קורבה, דאף לגבי ולד לא מהימנא, אלא דכפ"ז נ"מ לגבי חיה בהלכה ל"ב שהיא קרובה לולד לא מהימנא וחז"ל לא חלקו בה דהא לאו משום עדות גמורה אתו עלה אלא לגלויי מלתא בעלמא וכמ"ש מדברי הר"ן ז"ל וכו' ע"ש, ועיין מ"ש הוא שם בהלכה ל"ב ועיין מש"ל בהלכה ל"ב ע"ש:

והנה כמו שפירש הרב המגיד ז"ל בטעמו של הרמב"ם כן הבין הר"ן ז"ל בטעמו של הרמב"ם, שכתב הר"ן בפ"ד דקדושין וז"ל, כתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' איסורי ביאה אע"פ שהיא נאמנת להכשיר אינה נאמנת לפסול לומר ממזר הוא, ומשמע דלהכשיר היינו טעמא דמהימנא משום דמדאורייתא נמי כשר, דדבר תורה שתוקי כשר אבל לפסלו ולהתירו בממזרת לא מהימנא וכו' ואע"ג דחיה נאמנת כדאיתא בגמרא שאני התם לפי שהוחזק כאן ממזר דמיירי בארבע נשים שילדו בבת אחת, אשת כהן ולוי ונתין וממזר וגילוי מלתא בעלמא הוא דמגלינן, והיינו דבגמרא לא אמרינן בודקין את אמו אם אמרה לפסול נבעלתי וכו', ומיהו אע"ג דמהימנא אפילו ברוב פסולין, היינו דוקא להכשיר הולד שאם היו מחמירין בו לא היה לו תקנה, אבל האשה אין מתירין אותה לינשא אלא ברוב כשרין עכ"ל:

ודברי הרב המגיד והר"ן הנז"ל מפורשים יותר בדברי הגאון בית שמואל ז"ל בס"ק ט"ל כאשר כתבתי לעיל וז"ל, אין זה הולד אלא ספק, משום דבלא דבורה היה הולד ספק ממזר, וכשר מדאורייתא לבא בקהל משום הכי נאמנת להכשיר דהא מדאורייתא כשר, אבל אם אומרת שהוא ממזר אינה נאמנת, כי דוקא לאב נתנה התורה נאמנות לפסול בניו, אבל היא אינה נאמנת לפסול בניה, לכן הוי כאלו לא אמרה כלום, והולד הוא ספק ממזר, כן כתב הרב המגיד ורבינו נסים, ורוב הפוסקים, ודלא כשלטי הגבורים סוף כתובות שכתב נאמנת לומר ממזר הוא, הואיל וזינתה ע"ש. והנה אע"ג דהב"ש דחה דברי הש"ג יש מי שפירש דלא פליג הש"ג על הרמב"ם אלא באיכא רוב פסולין, אבל אי איכא רוב כשרין גבה מודה הש"ג דאין סומכין על דבריה אלא להכשיר ולא לפסול, ועיין עצי ארזים ס"ק מ':

והנה דברי הרמב"ם ז"ל הנז"ל פסוקים להלכה בדברי מרן ז"ל בש"ע סי' ד' סעיף כ"ו, פנויה שנתעברה וילדה ואמרה של פלוני הוא, ואנחנו יודעין שאם היה מאותו פלוני שהיה ממזר ודאי, שאותו פלוני הוא ממזר או הוא אחד מן העריות אצלה, אין זה הולד ודאי ממזר, אלא ספק, ומפורש בלבוש משום דלא אשכחן שהאמינה תורה את האם על בנה לומר שממזר הוא, ולהכי הוי ממזר דרבנן שחוששין שמא לפסול נבעלה ע"ש, והטעם הוא כמ"ש הרב בית שמואל ס"ק ט"ל הנז"ל בדברי הרב המגיד והר"ן, דאמירה של האם חשבינן לה כאינה וכאלו מתה ולא אמרה כלום ורק כיון דנתעברה בו בזנות דהא פנויה היא לפנינו חיישינן שמא נתעברה מן הפסול שהוא ממזר או מאדם שהוא ערוה אצלה:

ודע כי מלבד טעמו של הרמב"ם ז"ל הנז' מצינו שיטה אחרת להרב נמוקי יוסף סוף פרק אלמנה לכהן גדול שכתב בפנויה שילדה שאין לה נאמנות אלא באומרת שנבעלה לכשר לה, היינו משום דמסייע לה חזקה דגופה, וכן בארוסה שעיברה, נמי אין הולד ממזר ודאי על פיה שלא האמינו אותה לפסול אלא להכשיר דמסייע לה חזקה דגופה ע"ש, וכתב על זה הגאון שב שמעתא ב' פרק ט"ו דאין הכונה של חזקה דגופה הוא על חזקת כשרות וצדקות דלכשר נבעלה, אלא חזקה דגופה היינו חזקת היתר דידה ומסייע נמי לבתה דחזקת האם מועיל לבת, וכמ"ש הר"ן סוף פרק המדיר ע"ש, והוסיף בפרק י"ט לפרש דבריו הנז' וז"ל, דלהכשיר הולד בקהל איכא חזקת כשרות לולד עצמו לפי מ"ש בש"מ פרק אלו נערות במתניתין דתנן וכו', וא"כ נראה דה"ה בספק ממזר מוקמינן לה בחזקת אימא דכשרה היא בקהל, וה"ה ולדה ע"כ ע"ש:

ועתה נבא לדבר בענין השאלה הנז' שזאת האשה אשר פנויה היתה ונתעברה וילדה, הנה לפו"ד אם אומרת נתעברה מאחי בעלה דפוסלת את בנה, אינה נאמנת, ולפ"ד הרב המגיד והר"ן שפירש דבריהם בבית שמואל ס"ק ט"ל הנז"ל, הוא כיון דאינה נאמנת הוי כאלו לא אמרה כלום בפיסול של בנה, ועל כן כיון דאח"ז נטפלו יחידי הקהל לדבר זה, ושאלו אותה מה טיבו של ילד זה וממי נתעברה בו, ואמרה שנתעברה בו מן הגוי שהוא כשר אצלה, ואינו פסול לה, הרי זו נאמנת להכשיר הולד הן לטעמו של הרמב"ם הנז"ל, הן לטעמו של נמוקי יוסף ז"ל שכתב דנאמנת להכשיר משום דמסייע לה חזקת גופה דהיינו חזקת היתר דידה וכמ"ש לעיל. ונמצא שיש לנידון השאלה דין הנזכר בגמרא דקדושין דף ע"ד, אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי, ופירשו בגמרא שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת, ואע"ג דאיכא רוב פסולין אצלה, ואמר רבא הלכה כאבא שאול ע"ש, ומ"ש לכשר נבעלתי, כלומר שאינו מאותם האסורין לבא בקהל, וכאשר פירש הכנה"ג סי' ד' אות נ"ג ופשוט, וכן פסק הרמב"ם בה' א"ב פט"ו הי"א, פנויה שנתעברה מזנות ואמרו לה מה העובר הזה או הילוד הזה, אם אמרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי הרי זו נאמנת והבן כשר, ואע"פ שרוב העיר שזינתה בה פסולים ע"כ ע"ש:

והגם דהרב המגיד ז"ל כתב יש מי שאומר דאם אמרה לכשר נבעלתי דנאמנת, היינו דאיכא רוב כשרין אצלה, אבל ברוב פסולין חוששין לכתחילה ולא מנסבינן ליה ע"ש, נראה דגם באיכא רוב פסולין יש לעשות ס"ס והוא ספק כסברת הרמב"ם, דאפילו ברוב פסולין נאמנת, ספק כיש מי שאומר דבעינן רוב כשרין, ואת"ל כמ"ד דבעינן רוב כשרין אצלה שמא הלכה כמ"ש הרב נימוקי יוסף דהטעם דנאמנת להכשיר הולד לבא בקהל באומרה לכשר נבעלתי היא דמסייע לה חזקה דגופה דהיא עצמה כשרה לקהל שחזקה זו מהניא לולד שלה וכנז"ל, ועוד איכא חזקה אחרינא מסייעת להכשיר הולד והוא מ"ש בגמרא חזקה אשה מזנה בודקת ומזנה, ועיין נו"ב תניינא אה"ע סי' פ"ז דף י"א ע"א בד"ה ואמנם דס"ס וכו', שכתב נראה דשאני ס"ס להכשיר דמסייע ליה חזקה מזנה בודקת ומזנה ע"כ. מיהו בנידון השאלה אין צריכין לזה דכאן היא פנויה דרוב כשרין אצלה, וכמ"ש בגמרא דקדושין דף ע"ג אמר רבא שתוקי כשר מאי טעמא רוב כשרין אצלה ומיעוט פסולין אצלה, ופירש רש"י רוב כשרין כיון דמכירים את אמו דפנויה, רוב העולם כשרים אצלה, שאין הרוב קרובים וממזרים שהולד מהם ממזר, ואף עכו"ם ועבד אם בא עליה אין הולד ממזר, ומיעוט פסולין אצלה כגון ממזרים וקרובים ע"ש:

הנה כי כן ילד זה דנידון השאלה שבא לפני יחידים שבקהל בוכה וצועק שימולו אותו והם ממילא נטפלו לעיקר הענין שלו לדעת אם כשר לבא בקהל, וקראו את אמו ושאלו אותה מה טיבו של ילד זה וממי נתעברה בו, והשיבה שנתעברה בו מן הגוי, ולא עוד אלא שנשבעה ג"כ על הדבר הזה, נמצא הולד הזה כשר הוא כפי דבריה שנאמנת היא להכשירו כדין הגמרא הנז' דהכי קי"ל להלכה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וכיון דפנויה היא ורוב כשרים אצלה מותר לישא בת ישראל לכתחילה לכ"ע:

ודע כי הרב גו"ר ז"ל כלל ד' סוף סי' כ"ט כתב וז"ל מ"מ נראה לומר דעד כאן לא מהימנן לה אלא שלא בשעת מעשה, אבל כה"ג שבאו הבנים לינשא ובאו לשאל על כך בב"ד, אף שנידון בה כשאר פרוצות אין ראוי להאמינה, דבעבור כיסופא שלא יהיה זרעה נבדל ויוצא מקהל ה' היא מעידה עדות שקר בעצמה, ומה גם באשה רעה זו כשהיו קצת יחידי סגולה מוכיחין אותה שתשוב מסרחונה היתה קופצת ונשבעת שבועות חמורות שלא היו דברים אלו מעולם ושהיא צנועה וכשרה ככל הנשים הכשרות, ובאמת כל ישראל מכחישין אותה וא"כ מעתה אין ראוי להאמינה בדבריה על בניה שהם כשרים עכ"ל. הנה חששה זו שחשש הרב בנאמנות שלה שהיתה פרוצה ביותר לעיני הכל ונשבעת שבועות חמורות שהיא כשרה וצנועה, לא חשש קצת בזה אלא בשביל שהיה בשעת מעשה שהבנים באו לינשא ע"פ דבריה ובאה להכשירם כדי שישאו, אבל שלא בשעת מעשה כתב להדיה דנאמין לדבריה להכשיר בניה, וגם בנידון השאלה מפורש להדיה שהולד בא לפני הקהל צועק ובוכה שרוצה לימול, ולא בא לינשא כי עודנו בן י"א שנה ולא הגיע לפרק הנשואין, והקהל הם מעצמם נטפלו לענין זה לדעת אם כשר לבא בקהל וקראו את אמו ושאלו אותה וכנז' בשאלה:

ואין לפקפק ולומר דדין הגמרא והרמב"ם הנז' שאני מנידון השאלה, דהתם אמרה לכשר נבעלתי ולא אמרה קודם זה דברים להפך, אבל בנידון השאלה אמרה בתחלה שנבעלה לאחי בעלה, ולכן אפשר לומר בכה"ג אין לסמוך על דבריה האחרונים. זה אינו, חדא דבתחלה הוציאה קול על אחי בעלה ולא באה בפני ב"ד או בפני הקהל להודיעם כדברים אלו דהכי והכי הוה עובדא, כי אם רק לאחי בעלה אמרה באת אלי בלילה ונתעברתי ממך, אבל דבריה האחרונים היו על ידי שקראו אותה הקהל שישבו במקום ב"ד לחקור ולדרוש על הדבר הזה, ושאלו אותה על הילד מהיכן הוא והשיבה להם שנתעברה מן הגוי, ולא עוד אלא שנשבעה על דברים אלו, ולא עוד אלא דאיכא נמי חזקה המסייעת לדבריה אלו האחרונים, והוא מ"ש בגמרא בודקת ומזנה, ועוד נמי איכא חזקת גופה שהיא כשרה לבא בקהל, דמהניה חזקה זו גם לולד, כמ"ש הרב נמוקי יוסף ז"ל, ועוד איכא חזקה אחרת לבטל דברים הראשונים ולחזק דברים האחרונים והיא חזקת אחי בעלה דאמרינן ודאי לא זנה עם אשת אחיו שהוא איסור ערוה וכרת, ועושה בנים ממזרים, ועיין נודע ביהודה קמא אה"ע סי' ח' שכתב שם חזקה זו, ועוד נמי איכא חזקת כשרות מצידה, דודאי לא תחטיא ותכשיל את ישראל בממזרות לעולם, דאם באמת נתעברה בו מאחי בעלה, הנה הוא ממזר ודאי ואם ישא בת ישראל יהיו כל זרעו ממזרים בכל הדורות עד עולם, ואיך תאמר שהוא מן הגוי ותכשירו לבא בקהל. ואין לומר דאתרע חזקת כשרות גבה מאחר שהיא פנויה ונתעברה וילדה, הנה אע"פ שנאמר ברצונה נבעלה לא דמי האי איסורא להאי איסורא של ערוה וכרת וממזרות ואי אתרעא להאי לא אתרעא להאי, ועוד י"ל דלא אתרעא כלל דאפשר לומר באונס נבעלה, וע"כ אכתי יש לה חזקת כשרות דאמרן. הרי ד' מיני חזקות מסייעים לדבריה האחרונים מלבד חוזק השבועה שנשבעה על דבריה האחרונים דמן הגוי נתעברה, הרי בררנו טעם מספיק לסתור פקפוק הנז':

והשנית איכא עוד טעם מספיק מן הדין למיזל בתר דברים האחרונים, ואין חוששים לראשונים, והוא כי אח"כ כשאמרה שנתעברה מן הגוי, חקרו ודרשו ממנה למה אמרה בתחלה מאחי בעלה, והשיבה לעשות עליו עלילה בשקר כדי שיפרנס אותה ונשבעה על דבר זה, ולפ"ז נמצא אשה זו נתנה אמתלא לדבריה והכי קי"ל להלכה, אם אמרה דבר אחד וחזרה ואמרה להפך נאמנת אם תתן אמתלא לדבריה, והנה זאת האמתלא של האשה היא טובה ובריאה כשאר אמתלות שסמכו חז"ל עליהם כדאיתא בגמרא דכתובות דף כ"ב ת"ר האשה שאמרה א"א אני וחזרה אמרה פנויה אני נאמנת, ומקשי והא שוייא לנפשה חתיכה דאיסורא ומשני כגון שנתנה אמתלא לדבריה ומעשה נמי באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה להם מקודשת אני, לימים עמדה וקדשה עצמה, אמרו לה חכמים מה ראית לעשות כן, אמרה להם בתחלה שבאו אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני, עכשיו שבאו אנשים מהוגנים עמדתי וקדשתי את עצמי, וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא, ואמרו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת, בעא מיניה שמואל מרב, אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו, א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת, וכתבו התוספות מן ירושלמי דהכי הוה עובדא דאמרה ליה האמתלא כך דאתמול לא היה בה כח לתשמיש לכך אמרה לו טמאה, ועל דא אמר רב דנאמנת באמתלא זו וכיוצא בה ע"ש, ודין אמרה תחלה א"א אני, ואח"כ אמר פנויה אני, פסוק להלכה בהרמב"ם ובש"ע אה"ע סי' מ"ז ס"ד, ודין הנדה הנז' בהרמב"ם ובש"ע יו"ד סי' קפ"ה ס"ג ע"ש, ועל כן אשה זו דנידון השאלה שאמרה תחלה שנתעברה מאחי בעלה ואח"ז אמרה שנתעברה מן הגוי דאינו פסול לה, ושאלו אותה למה אמרת תחלה להפך, כיון דנתנה אמתלא שהוא ר"ל טעם לדבריה הרי זו נאמנת בדבריה האחרונים שאמרה נתעברה מן הגוי:

ועדיין צריך אני לברר היטב דין זה דאמתלא בנידון השאלה, והוא דאפשר שיש פ"פ לפקפק מדברי הגאון צמח צדק סי' ק"ד שנשאל בפנויה בתולה שזינתה ונתעברה ואמרה שמפלוני שהוא פנוי נתעברה והוא הכחישה ורצו בני משפחתה לכופו שישאנה, ועמדו לדין לפני מנהיגי הקהלה ונתנוהו בבית האסורים כדי שיודה, והיה אסור כמה ימים ולא הודה, וסו"ד לא נתרצה לישאנה עד כי אחרי כן על ידי רוב השתדלות נתפשרו בני משפחתו כמה שיתנו לו לנדן, ועשו לו בטחון, אז הודה ואמר צדקה ממני ונתרצה לישאנה ונעשה חפשי מבית האסורים ורצו בני משפחתה שיכנוס מיד בחופה וקדושין, והגאון ז"ל אסר לו לישאנה עד אחר שתלד, ותמתין כ"ד חודש דכיון שהוא היה מכחישה תחלה ואמר שלא בא אליה ומאחר נתעברה, הרי לפי דבריו היא מעוברת ומנקת חבירו ושוייא אנפשיה חתיכה דאיסורא כל זמן העיבור והנקה כדאיתא בפרק החולץ דף מ"ב לא ישא אדם מעוברת חבירו ומנקת חבירו ואע"ג דאח"כ הודה לה שבא אליה לא מהימן לענין שיהא רשאי לישאנה תוך כ"ד חודש, כיון דהוא הכחיש אותה מתחלה ואמר שלא בא אליה אלא מאחר נתעברה:

ושוב נתקשה על דין זה ממ"ש בגמרא דכתובות דף כ"ב הנז' באשה שאמרה א"א אני, וחזרה ואמרה פנויה אני, וכן בנדה שנתנה אמתלא לדבריה נאמנת, וכאן נמי יהיה נאמן ע"י אמתלא שיתן לדבריו, ואמתלא דידיה הוא, שמתחלה היה בוש, וגם לא היה רוצה לישא אותה בחנם, ולבסוף נתפייס בממון ולפ"ז יש להאמינו בדבריו האחרונים וישאנה מיד. וכתב דהא לאו מלתא דאמתלא זו אין בה ממש ולא מקרי אמתלא, כיון דאיכא למתלי ולומר הא דהודה לה אח"כ ואמר שבא אליה אפשר משום דשחודי שיחדה ליה בממון, וגם כדי להפטר מבית האסורים הודה כך, ולא דמי לאמתלות דנקיט בגמרא גבי פנויה שאמרה בתחלה א"א אני, דיש לה אמתלא לומר מה שאמרה א"א אני, שבאו אליה אנשים שאינם מהוגנים, ולבסוף שבאו אנשים מהוגנים אמרה פנויה אני, וליכא למתלי ולומר דמפני דבר אחר אמרה לבסוף שהיא פנויה, לכך יש להאמין, לה כי כן הוא כאשר אמרה, וכן הוא בענין שאמרה שהיא טמאה וכו', אבל בנ"ד האמתלא שאומר זה על מה שאמר תחלה שלא בא אליה, היינו באומרו שהיה בוש ושהיה רוצה שיתנו לו ממון, הך אמתלא לא מקרי אמתלא אלא אדרבה הוה אמתלא להפך, דמה שהודה אח"כ שבא אליה איכא אמתלא והוכחה שלא הודה כן אלא בשביל הממון או משום שלא היה יכול להפטר מבית החסורים עד שהודה שבא אליה, לכך אין לנו להאמין לדבריו האחרונים שבא אליה, לענין שישאנה תוך כ"ד חודש אחר הלידה אלא חיישינן דילמא מה שאמר תחלה שלא בא אליה, קושטא קאמר ולבסוף שהודה היינו משום ששחדו אותו בממון, ומשום כדי שינצל מבית האסורים, עכ"ד והם דברים אמתיים וברורים:

אמנם אין מדבריו הנז' פקפוק על אמתלא דנידון השאלה אלא אדרבה מדבריו מתחזקת האמתלא כאן דבשלמא נידון הגאון צ"צ ז"ל הנז', איכא אמתלא להפך למימר הודה לדבריה בשביל ממון ובשביל להנצל מבית האסורים, שזה לא היה בעת שכיחש בתחלה, משא"כ בנידון השאלה ליכא למימר לעולם מה שאמרה בתחלה שנתעברה מאחי בעלה קושטא אמרה, ומה שאמרה אח"כ שנתעברה מן הגוי, היינו כדי שלא יפסל בנה לבא בקהל וחסה עליו ועל כבוד עצמה, דזה אינו, דהא פסולו בקהל וחילול כבודה וכבודו, לא נתחדש באחרונה אלא הוא קאי ועומד מעת שאמרה שנתעברה מאחי בעלה, דנמצא בנה ממזר ואמאי לא חסה על כבודו וכבודה מעיקרא, והיה לה לומר מעיקרא שנתעברה מן הגוי, ומה נתחדש לה אח"כ, דחסה על כבודו וכבודה, אשר על כן אמתלא זו דאמרה מה שאמרה תחלה שהוא מאחי בעלה, היינו כדי להרויח מאחי בעלה מזון ופרנסה, ולהכי לא הקפידה על בנה לעשותו ממזר, אך אחר שאבדה תקותה ולא עלתה בידה מחשבתה, הנה היא אומרת האמת כששאלו אותה ואמרה להם שנתעברה בו מן הגוי, וזה ברור ופשוט:

גם עוד אין לפקפק באמתלא דנידון השאלה מכח חילוק הגאון נו"ב תניינא שהביאו פתחי תשובה סי' מ"ו סק"ב שכתב, עוד אני אומר דע"כ לא מצינו שמועיל האמתלא, אלא היכא שעתה נסתלק הגרם הראשון כגון באשה שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים שעתה נתקדשה להגון לה, וכן באמרה טמאה אני מחמת שלא היתה בריאה, או משום שהיה שם אחותו או אמו, ועתה היא בריאה וכבר הלכו להם אחותו ואמו, אבל אם לא נתחדש דבר כגון שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים ואמרה מקודשת אני, ושוב נתקדשה לאחד מאותם שקפצו עליה ואומרת שמתחלה אמרה שנתקדשה לפי שלא רצתה להתקדש למי שאינו הגון לה, ועכשיו נשתנה דעתה ונתרצתה, מנ"ל שמועיל אמתלא וכו' ע"ש, והנה אע"ג דהגאון נו"ב בלשון ספק אמר זה, ולא ברירה ליה מילתא, מ"מ נראה דטענה זו לא שייכא בנדון השאלה יען כי מפורש בדברי השאלה, שתחלה אמרה לאחי בעלה ממך נתעברתי כי היה שם בעירה, וחשבה שעי"כ יתן לה מזון ופרנסה כדי להשתיקה, אך אחר שאמרה לו כך, חזר אחי בעלה למקומו שהיה שוכן במקומות אל ברמ"ה, ובטלה מחשבתה ועצתה ואבדה תקותה, ונמצא כי אח"כ כשאמרה מן הגוי נתעברה נסתלקה הסיבה שבעבורה אמרה תחלה נתעברה מאחי בעלה שכבר אבדה תקותה ועצתה, שחשבה להועיל לה באמירה זאת:

עוד מצאתי להגאון חוט השני סי' י"ז שהביאו פ"ת בסי' וא'ו שכתב בדף י"ד ע"א וז"ל, ועוד נלע"ד דכל מקום שאמרו חכמים דמהני אמתלא היינו כשהאמתלא היא לסלק הנזק כגון שאמרה טמאה אני מפני אחותך ואמך שיראו אותנו שכתב הרמב"ם, או שלא היה בה כח כנז' בירושלמי, או שהיתה סבורה להיות נדה ויראה שמא תפרוס נדה בשעת תשמיש, כמ"ש בסה"ת, וכן באמרה א"א אני, שקפצו עליה אנשים אינם מהוגנים, אבל אמרה שעשתה כן לשום תועלת, לא מהני אמתלא עכ"ד ע"ש, הנה חילוק זה שחילק הרב ז"ל, אע"ג דנחה דעתו לאומרו בנידון דידיה שהיתה האמתלא שאמר שהוא כהן, בשביל ליטול גדולה לעצמו לפתוח ראשון, ולקרא ראשון, דודאי אמתלא דאמרה טמאה בשביל שאמו ואחותו בבית, וחששה שמא ישמש עמה ותבוש מהם, עדיפה מהאי אמתלא דרצה ליטול גדולה של כהן, אך ודאי יודה דלא עדיפה מאמתלא דנידון השאלה שאמרה מאחי בעלה נתעברה, כדי שיזון ויפרנס אותה, דמסתברא תועלת של חיות ופרנסה צריכה יותר מנטילת גדולה של כהן לפתוח ראשון ולקרא ראשון, ועוד נמי כל קורא בצדק ישפוט באמת, דתועלת זו אשר חשבה האשה היא בכלל סילוק נזק, יען כי מפורש בשאלה שהאשה ההיא ובניה היו אותו זמן בדוחק ובצער, על כן אם תקח פרנסה מאחי בעלה היא ניצולת מן הדחק ואין לך סילוק נזק יותר מזה, דודאי דוחק הפרנסה חשיב נזק, וסילוקו הוא בכלל הסרת הנזק, ועוד גם בנידון דידיה לא סמך על זה הטעם לבדו, גם עוד ראיתי להגאון שדי חמד ז"ל שכתב דהרב מסגרת השלחן דף קל"ה הביא דברי חוט השני, וכתב דנ"ל דצ"ע ע"ש:

ועוד נתבוננתי בס"ד שיש להשיג השגה גדולה על חילוק הנז' שחידש חוט השני מדעתו הרחבה, ממ"ש מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' א' סעיף י"ג טבח שעשה סימן בראש הכבש השחוט שיהא נראה שהוא טריפה, ואח"כ אמר שכשר היה ולא אמר כן אלא כדי שלא יקחו אותו וישאר לו ליקח ממנו בשר, מכוון שנתן אמתלא לדבריו נאמן, ודין זה הביאו מרן בב"י מהרשב"ץ ז"ל ע"ש, והלא כאן הוא לא עשה להרחיק הנזק אלא עשה בעבור תועלת עצמו כדי לאכול בשר חשוב מן הכבש הזה, ולא יקפצו אחרים ויקדימו לקנותו, ועכ"ז אמר דמהני אמתלא. והנה גדולי האחרונים הט"ז והפר"ח, ועיד ועוד כולם השיגו על דין זה, מדין נדה דסי' קפ"ה שפסק מרן ז"ל דלא מהני אמתלא היכא דעביד מעשה, וכאן עביד מעשה ולא פקפקו מחמת דהאמתלא היא בעבור תועלת ולא מהנייא, וגם איכא גדולים ורבים הב"ח ונקודות הכסף וכמה אחרונים שקיימו דין הטבח הנז', ותרצו קושיא דסי' קפ"ה, ולפ"ד הרב חוט השני איך מהני האמתלא בדין הטבח מאחר שהיא בעבור תועלת, ותמהני איך הרב פתחי תשובה בסי' וא'ו הביא חילוק זה דחוט השני ולא נרגש בקושיא זו מדין הטבח הנז', ושם ראיתי שכתב שבספר ברית אברהם סי' צ"ד פקפק בדין חוט השני, ואין ספר הזה מצוי אצלינו לדעת אם נרגש בדבר זה שכתבתי בס"ד:

פש גבן לברר עוד בס"ד דבר אחד הנוגע לדין האמתלא דאיירינן ביה בנידון השאלה, והוא מ"ש דהאשה אמרה לאחי בעלה אחר שנתעברה, אתה באת אלי בלילה ונתעברתי ממך, ואח"כ חזר אחי בעלה לעירו ולא יצא לה תועלת מדברים אלו שאמרה לו וילדה העובר הזה שבבטנה ונשאר הילד אצלה ולא נימול, ואחר שנעשה בן י"א שנה בא הילד בעצמו לפני הקהל ובקש מהם שימולו אותו, וקראו לאמו ושאלו אותה ממי זה הילד ותאמר מן הגוי, ואמרו לה למה אמרת מקודם שהוא מאחי בעליך, והשיבה מה שאמרה מקודם שקר היה והאמת הוא שנתעברה מן הגוי, ונתנה אמתלא על דבריה הראשונים ששקרה בהם וכנז', כל זה בשאלה, ונמצא לפ"ז בין זמן דבריה הראשונים, לזמן דבריה האחרונים יש עשר שנים, ואיך תועיל האמתלא לפ"ד הפוסקים דס"ל כל היכא ששהה הענין והוחזק כך זמן רב לא תועיל האמתלא, ומפורש בט"ז אה"ע סי' י"ט ובית שמואל שם דשלושים יום חשיב זמן רב ולא תועיל האמתלא:

הנה נראה ברור דאין פקפוק מזה לנידון השאלה דידן והוא כי ענין זה שאמרו בהוחזק הדבר שלושים יום לא מהני אמתלא, שורש דבר זה הוא במהריק"ו ז"ל שורש פ"ז והביאו בית שמואל סי' י"ט סק"א, ויש פוסקים שנמשכו אחר שיטה זו, אך יש לכמה גדולים שיטה אחרת הפך זה, וכמ"ש הרב שערי תורה כלל ז' פרט ג' והוא מ"ש בשלטי הגבורים במס' קדושין בשם ריא"ז כל שנהגו בקרבת קרובים שלושים יום וכן איש עם אשה שנהגו כאיש עם אשתו שלושים יום איכא בזה ראיה המוכיח שהם קרובים ושהיא אשת איש וחשיבה חזקה, ובפחות משלושים יום לא הוי חזקה, ואף שנתחזק הקול ע"פ דבורה שלושים יום לא הוי חזקה, רק שאסורה מטעם דשויא נפשה חתיכה דאיסורא, ונ"מ שיכולה לחזור מדבורה כשנותנת אמתלא לדבריה, גם שאין עונשין ע"פ הודאתה שום עונש, וכן הוא דעת הגאון פני יהושע בחלק אה"ע סי' א' דאפילו נתחזק הקול שלושים יום דהיא אשת איש ע"פ דבורה בלבד מהני אמתלא דלא הוי חזקה, דלשון הש"ס בכתובות דף כ"ב ע"א דאיתא התם לימים עמדה ונתקדשה, משמע אפילו לימים הרבה וכן משמע מכל הפוסקים שהביאו דין זה ולא אישתמיט חד מינייהו ליכתוב שאם אמרה א"א אני, ולאחר שלושים יום אמרה אמתלא דלא מהני, משמע דאפילו לאחר שנה, והטעם דמה שנתחזק על פי דבורה לא הוי חזקה, והא דאיתא בהרמב"ם וש"ע דהוי חזקה בשלושים יום היינו בעשה מעשה שהנהיגו כדרך איש עם אשתו, וכמ"ש בשלטי הגבורים שהחזקה הוא ע"פ מנהג והרגל שרואין אותם העולם שנוהגות כדרך האם לנהוג עם הבן, וכמו כן באיש עם אשתו, אבל בדבורא בעלמא לא הוי חזקה ומהני אמתלא, וכיון דלא הוי חזקה לענין איסורא כ"ש לענין מיתה ומלקות, ולפ"ז נמצא חולקים על מהריק"ו המובא בבית שמואל כמ"ש בפרק א':

וכן בשו"ת הריב"ש סי' קצ"ח משמע להדיה מרהיטת לשונו ומסתימת דבריו שאפילו לזמן מרובה מהני אמתלא כשאמרה אשת איש אני, אף שנתחזק ע"פ דבורה, ובע"כ סובר ג"כ דלא הוי חזקה, כשבא החזקה מחמת הודאת בעל דבר היכא דליכא ראיה המוכיח לחזקה כנז"ל, וכן בשו"ת רמ"א סי' א' כתב בפשיטות, דכי אמרה א"א אני, אפילו הוחזקה ימים רבים נאמנת לחזור באמתלא, והמעיין בחלקת מחוקק סי' י"ט סק"ב יראה שסובר ג"כ כמ"ש הפני יהושע הנז"ל ונכלל בלשון הש"ס שהגדילו בתוך הבית ר"ל שגדלו זמן רב, מלבד בנדה גם בימים אחדים הוי מעשה המוכיח, מפני שאין דרך ללבוש יותר, ותמהני על בית שמואל שכתב דחלקת מחוקק סובר כטו"ז ז"ל, דבאמירה הוי חזקה כשנתחזק שלושים יום ולא מהני וכו' וראיתי בסדרי טהרה סי' קפ"ה סק"ט שמסופק באשה שאמרה א"א אני, ואח"כ אמרה פנויה אני, ואתחזק על ידי דבורה שלושים יום אי מהני אמתלא, ותמהני שלא הביא שהוא מחלוקת הפוסקים הנז"ל וכל זה פשוט עכ"ד ע"ש:

באופן דאיכא כמה גדולים דס"ל אמירה לחוד לא הוי חזקה ואפילו הוחזקה אמירה זו ימים רבים נאמנת לחזור מדבריה על ידי אמתלא ואין צורך להאריך להעתיק עוד מדברי האחרונים דאזלי בתר שיטה זו. והגאון ח"ס חלק שישי סי' מ"ח כתב וז"ל, וע"ד שאלתו מעשים בכל יום לסמוך על אמתלא כזה, ועיין היטב בצמח צדק אליו תשמעון וכו', ובכלל על כל דבר מהני אמתלא אפילו עושה עצמו רשע, אלא שכל אמתלא צריך להיות על כל אופן שיתורץ המעשה וזמן איחור שלושים יום ועשיית עצמו רשע עכ"ל ע"ש:

והנה הגם כי נ"ד הוא איסור דרבנן וכאשר כתבנו בתחלת דברינו ויש לסמוך בזה על סברת המקילין שהם רבים וגדולים, עכ"ז נראה בנ"ד גם החולקים יודו דשאני הכא, חדא דאע"ג דהאשה אמרה בתחלה לאחי בעלה ממך נתעברתי עכ"ז אצל העולם היו נראין דבריה אלה בשקר הם ולא האמינו לדבריה מפני כי ראו שקודם שבא אחי בעלה לעירה היתה מתייתדת עם הגוי שנכנס לביתה, והיא ג"כ הולכת לביתו, ועל כן היה ברור כדעת השכנים, שהולד היה מן הגוי וכמ"ש בשאלה, והיא גם היא אחר שאמרה לאחי בעלה כן לא נראה ממנה הוכחה שהחזיקה את בנה לממזר ושהוא מאחי בעלה, ומה שלא הביאתו למולו אין זו הוכחה שהחזיקה אותו לממזר דהכל יודעים שצריך למול את הממזר, ועוד האשה אינה מחייבת למול את בנה, על כן לא נטפלה לדבר זה, ואח"ז הילד גדל, ומעצמו בקש ובא לפני הקהל לימול, והקהל הם מעצמם נטפלו לידע אם מותר לבא בקהל, ובעת שנטפלו לדבר זה, וקראו את אמו ושאלו אותה מהיכן בא הילד, ואמרה להם תכף שהוא מן הגוי דכשר הוא, ומתי הוחזק האיסור של ממזרות בזה הילד כדי שנאמר לא מהני אמתלא אחר שלושים יום:

ודע דמלבד חילוק זה שאני אומר בנידון השאלה יש בידי בס"ד לעשות ס"ס בענין זה והוא מתהפך, כי ראיתי בערך השלחן סי' מ"ז אות ב' שכתב וז"ל כתב הרב נודע ביהודה סי' ס' נלע"ד דאפילו הודית בפני שני עדים שנתקדשה לפלוני בפני ב' עדים יכולה לחזור וליתן אמתלא דהיינו דוקא בב"ד או בעדים ואמר אתם עדי דלא מהני בממון אמתלא, אבל במודה חוץ לב"ד ולא אמר אתם עדי גם לענין זכות וחובה שבממון מהני אמתלא וכו', אבל בתשובת מהרשד"ם אה"ע סי' ד' כתב דאם יש עדים כשרים שאמרה בפניהם שנתקדשה לפלוני חוששים משמע אפילו חוץ לב"ד, ולא אמרה אתם עדי הוי הודאה ולא מהני אמתלא עכ"ל, והנה בנידון השאלה אפילו אם האשה אמרה דבריה הראשונים בפני עדים ודאי לא אמרה אתם עדי, ולא אמרה אותם הדברים בב"ד, ועל כן נמצא דיש בנידון השאלה ס"ס להתיר, והוא ספק הלכה כמ"ד דאמירה בלבד אפילו שהה הענין זמן רב יכולה לחזור בה ע"י אמתלא, ספק הלכה כמ"ד גם באמירה בלבד לא מהני אמתלא אחר שלושים יום, ואת"ל הלכה כסברה זו, שמא הלכה כהגאון נודע ביהודה דס"ל כל אמירה והודאה שהיתה חוץ לב"ד אפילו אמרה בפני עדים כיון דלא אמרה אתם עדי, אינה כלום ויכולה לחזור בה וליתן אמתלא בכל גוונא, וס"ס זה הוא מתהפך:

זאת תורת העולה בנידון השאלה דאזלינן בתר דבריה האחרונים שאמרה שנתעברה מן הגוי שהיא נאמנת להכשיר הולד, אבל דבריה הראשונים שהיו לפסול הולד לא צייתינן להו ולא חיישינן להו, חדא דאיכא ארבע חזקות דמסייעי לדבריה האחרונים וסותרים דבריה הראשונים והם הא' חזקת גופה של האם שמותרת היא בקהל דמועלת גם לבנה, וכמ"ש הרב נימוקי יוסף וכאשר הבאתי לעיל בס"ד. והב' חזקה דאתמר בגמרא, דאשה מזנה בודקת ומזנה, שבודאי לא נבעלה לאחי בעלה, שהוא איסור ערוה וחיוב כרת ועושה בניה ממזרים, אלא נבעלה לגוי, שאין בו איסור ערוה ולא חיוב כרת, ואין הולד ממנו ממזר וכאמור לעיל. והג' חזקה דכשרות דאחי בעלה דכל ישראל בחזקת כשרים דודאי לא יעבור על איסור כרת וערוה, ויעשה ממזרים בעולם, וכאמור לעיל. והד' חזקה אחרת איכא מצידה כיון שהיא בת ישראל אם הולד שלה ממזר, לא תכשיל את ישראל לומר שהוא מן הגוי שכשר לבא בקהל ואע"ג דאתרע חזקת כשרות גבה כיון דחזינן שהרתה וילדה בזנות, חדא לא אתרע להאי שהוא להרבות ממזרים בישראל ולהכשיל אותם בו, ועוד די"ל באונס זינתה עם הגוי, דאע"ג שהיה יוצא ונכנס אצלה לא זינתה עמו אלא פעם אחת באונס ונתעברה מביאה זו, אבל אם נאמר שבא עליה אחי בעלה אפילו באונס, הולד ממזר, ואיך תאמר שהוא כשר ותכשיל בו רבים ותרבה ממזרים בישראל. הרי איכא ארבע חזקות שסותרים דבריה הראשונים, ומחזיקים דבריה האחרונים שאמרה שהולד נתעברה בו מן הגוי דכשר לבא בקהל, ומלבד ארבע מיני חזקות הנז"ל שמקיימים דבריה האחרונים, הא איכא עוד שבועה גמורה שנשבעה לקיים דבריה האחרונים:

וטעם השני הוא שכבר ביטלה דבריה הראשונים באמתלא שאמרה בפני הקהל, שבאו לבדוק אותה, ואמרה שהולד הוא מן הגוי ונשבעה ע"ז, ובכלל השבועה נשבעה על האמתלא שהיא אמת, דבתחלה שיקרה לומר דנתעברה מאחי בעלה, שחשבה לעשות עליו עלילה זו, להיות לה תועלת בשביל פרנסה, וכבר בררנו בס"ד לעיל, דאמתלא זו הא נכונה ומקובלת לפו"ד וסמכינן עלה לכ"ע ועל כן הילד הזה כשר לבא בקהל בלי פקפוק, ודבר זה ברור בעזה"י:

והנה הגם שדין זה של השאלה הנז' הוא איסור דרבנן ותהילות לאל יצאנו ידי חובתינו בכשרות הילד הנז' בשאלה, להתירו בקהל להשיאו ישראלית, עכ"ז אזכיר בס"ד טעם אחר דהתירא לחזוקי מלתא טפי, והוא כי מפורש בשאלה הנז', שהישראלים השכנים שלה, בראותם שהגוי נכנס לביתה ומתייחד עמה והיא ג"כ הולכת לביתו, היו מדמין בדעתם שהיא מזנה עם הגוי, ולכן החליטו שהילד בא מן הגוי, ובודאי שהם ראו שהגוי עושה דברים המורים על הרגל עבירה בכניסתו אצלה, כי כן אמרו בלשון ערבי (דכ'ל ג'ווא כאטא ומעאשרהא). ונמצא ענין זה דומה לדין הוחזקה נדה בשכנותיה דלוקה על זאת, ולא מהני אמתלא שפירש רש"י ז"ל הוחזקה נדה בשכנותיה שראו לובשת בגדי נידות ולבעלה אמרה טהורה אני, וכן כתב רש"י בקדושין דף כ' בד"ה הוחזקה שראו שכנותיה שהיא היום היתה מלובשת בגדי נדותה, וכתב הגאון תבואת שור סי' א' ס"ק ע"ש, משמע מדברי רש"י ז"ל דאין צריך עדים כשרים על זה, ודמי להא דאמר בפרק החולץ דף ט"ל דאפילו קרוב או אשה נאמנים דגילוי מלתא בעלמא הוא, וכתב בש"ת ז"ל שכ"כ בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקפ"ט דף נ"ט, וכ"כ בשו"ת מימוני דשייכי להלכות אישות סי' י"ד ע"ש, ועל כן בנידון השאלה שקודם שבא אחי בעלה לעיר הוחזקה אצל השכנים שהיתה מזנה עם הגוי, עד כי מחמת כן החליטו בדעתם שממנו נתעברה, אע"פ שהגוי ברח והלך לו אחר שבא אחי בעלה, הא ודאי נחשבת הוחזקה בזה כמו דין הוחזקה נדה בשכנותיה ע"י לבישת בגדים בלבד, דבעלה לוקה עליה, ולהכי ודאי דבריה האחרונים הם עיקר, כי הם שוים ומכוונים עם דעתם של השכנים שהוחזקה אצלם בכך מתחלה שהולד הוא מן הנכרי:

הנה כי כן ילד זה כשר לבא בקהל ישראל, ולא מפינו יוצאה הכשרות שלו, אלא מפי סופרים ומפי ספרים אשר זכרנו לעיל, ומהם תורה יוצאה בדבר זה, אמנם צריך שישב החכם שבעיר כלכתה, ועמו שנים אחרים בתורת ב"ד, וגם היקר השואל הי"ו עמהם, ותבא לפניהם האשה ויחזרו לשאול אותה פעם שנית, מנין לך הילד הזה, וכשתשיב ותאמר שהוא מן הגוי, יאמרו לה א"כ למה אמרת בתחלה קודם כמה שנים שהוא מן אחי בעליך, ותאמר להם האמתלא הנז' בשאלה ותשבע על הדבר הזה שהוא האמת, ובכלל השבועה תשבע על האמתלא שהיא אמת, שכך חשבה בדעתה בתחלה, ואז יתירו אותו לבא בקהל ע"פ פס"ד זה שכתבנו בס"ד, ובודאי צריך למול אותו תכף ומיד, וזה ברור ופשוט, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.