רב פעלים/ב/סוד ישרים/ד

רב פעלים ‏ ב סוד ישרים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עלה בלבי לחקור חקירה אחת בענין השבת, דידוע שהזמן של לילה ויום משתנה ממקום למקום מחמת הלוך השמש, ויש הפרש רב כמה שעות בין יושבי מזרח לבין יושבי מערב, ובין יושבי הרים גבוהים לבין יושבי עמקים כאן יום וכאן לילה, וכד נהיר לאלין חשיך לאילין והשתא יש לחקור אם אחד עשה התחלת השבת במקום שיתאחר שקיעת השמש, והלך באותו יום שבת עצמו על ידי שם וקפיצת הדרך למקום רחוק ששם מקדים שקיעת השמש, דנמצא הוא לא עמד אותו שבת כ"ד שעות אלא רק י"ח שעות או פחות איך יעשה, אם צריך למיזל בתר שקיעת השמש, וזה כיון ששקעה השמש ונעשית חשיכה הרי נעשה לו חול, ואע"פ שהוא לא שמר את מצות השבת אלא י"ח שעות בלבד, או"ד צריך לשמור קדשת שבת כ"ד שעות שלמים:

ומצינו דוגמה לזה בשבת דף קי"ח, אר"י יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה ומוציאי שבת בציפורי, ופירש רש"י טבריה עמוקה ומחשכת מבע"י וסבורין שחשכה, וצפורי יושבת בראש ההר, ובעוד שהחמה שוקעת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת, וכתב בפ"ע בשם רבינו מהר"י ן' מיגש בתשובה סי' י"ח דטבריה וצפורי בתוך תחום שבת, ובחד גברא מיירי, דאלו בתרי גברי כל חד יצא שכרו בהפסדו ע"ש, אך מציאות זו דנקיט ר"י היא לחומרא, ואופן הספק שלנו הוא לקולא, דאנו מסתפקים במי דלא שמר כ"ד שעות בקדושת השבת, אי קפדינן אשעות, ובהשקפה הראשנה אמרתי לפשוט חקירה זו ממ"ש בירושלמי בפ"ט דכלאים, ופרק י"ב דכתובות בפטירתו של רבי ערב שבת היה, ולא שקעה חמה ביום שישי בעונתה, אלא נתאחר שקיעתה עד אחר שש שעות מליל שבת והיו מציקין בעבור חלול שבת, שנתעסקו במלאכה באותם שש שעות של ליל שבת, שהיתה חמה זורחת בהם, ויצאה בת קול ואמרה כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי יהא מבושר לחיי עוה"ב חוץ מאותו כובס שלא היה בהספדו של רבי, כיון ששמע אותו כובס כך הפיל עצמו מן הגג ומת, ויצאה בת קול ואמרה אפילו אותו כובס, וכתב הרב טירת כסף דף ג' מכאן נראה שאם יעמוד השמש יותר מן י"ב שעות זמן מה שלא שקעה בעונתה אז אותו זמן שנשאר ע"י נס נחשב מן הלילה הבא, והו"נ כאלו הוי לילה, דהראיה שהיו ישראל מציקין על שעשו מלאכה של הדלקת נר וכיוצא בחצי ליל שבת שעמדה בו החמה ולא שקעה, ואמאי היו מציקין מאחר דלא שקעה חמה, אלא ודאי אע"ג דלא שקעה נחשב כל זמן היתר על י"ב שעות ליל שבת עד שנתבשרו ע"י בת קול ע"ש, ורבינו בצלאל בש"מ כתובות פרק י"ב דף ק"ג כתב בשם רבינו קלונימוס ז"ל שהרג אותו כובס את עצמו בסקילה שנפל מן הגג משום דהוא לא היה בהספדו של רבי ונמצא דחלל שבת במלאכה ולא נתעסק בהספדו של רבי, כדי שיתכפר לו, לפי מ"ש בת קול ע"ש, וכ"כ הרב מהר"א הכהן ז"ל באגדת אליהו, בעבור זה הפיל עצמו, דהמתחייב סקילה נופל מן הגג ונתכפר לו בזה, ולכן יצאה בת קול אח"כ ואמרה גם הכובס מזומן לחיי עוה"ב ע"ש. נמצינו למידין אע"ג דלמראה עינים היתה חמה זורחת והוא יום, עכ"ז בעינן שמירת שבת כ"ד שעות שלמים, ועתה שזרחה השמש בשש שעות ראשנות של ליל שבת, לא תועיל זריחת השמש לאפקיעי מן אותם שש שעות קדושת שבת:

מיהו אחר הישוב נראה דאין מזה הוכחה לדינא בענין חקירתינו, די"ל הם לא נצטערו בחשבם שחללו שבת מדינא, אלא רק משום חסידות נצטערו, וכן משמע לשון הגמרא דאמר שריין מציקין אמרין דילמא דחללינן שבתא, ולשון דילמא משמע דלא היו חוששין מדינא, ועיד י"ל דודאי הוה ס"ל דליכא איסור מדינא, דהא הם אחר שגמרו הספד של רבי וחזרו לביתם הדליקו הנר, ואח"כ שקעה חמה, ומי התיר להם להדליק נר לכתחילה, ולמה לא חשו, והלא בודאי הם הרגישו כי החמה עמדה בשעות של ליל שבת, ומ"ש רבינו קלונימוס, דהכובס הפיל עצמו בשביל חלול שבת אין מזה הוכחה כלל, דאע"ג דאותו כובס היה ת"ח, כדמשמע בגמרא דאהדריה גמריה לרבי, עכ"ז ודאי מה שהפיל עצמו לא עשה זה משורת הדין, דאפילו אם חלל שבת ממש, מי התיר לו להמית עצמו בידים, אלא ודאי מרוב דבקיתו בהשי"ת ותוקף חסידתו נצטער הרבה משום חסידות, ועשה דבר חוץ מן השורה, ואין למדין ממנו לענין הלכה:

ובספר הברית ח"א מאמר ד' פרק י"א כתב וז"ל, ומן מוצא דבר האמור תבין ותשכיל שבעת הזה אשר כל כדור הארץ מיושב מסביב מבני אדם, ועם ה' מפוזר ומפורד בכל המדינות ודרים בכל המקומות, שאין כל ישראל שובתים כל השבת בשוה, אלא י"ב שעות ממנו ישבתו וינוחו יחד, וכשמצד אחד של הכדור הוא יום שבת אז הוא לכשנגדו ליל השבת, ושתי האניות הנותנים בים דרך ונפגשו ביחד שזכרנו בפרק הקודם, אם יקר מקרה שהיו יהודים על שניהם אז לא ישבתו שבתם בשוה כלל וכו' וכן בימי החול אין זמן ועידן התפילות של כל בני הגולה בשוה, אבל כשמקוננים על חרבן בהמ"ק בחצות לילה מצד זה אז הוא חצות היום לכשנגדו ואוכלים סעודת הצהרים, וכשמתפללים ערבית מפה ומתפללים שחרית מפה איך הדין הוא בענין זה, שכל אדם מישראל צריך לעשות דבר יום ביומו בעתו ובזמנו באשר הוא שם, בזרוח לו השמש בכל המקום אשר עומד עליו הן ביבשה הן באניה בים, יתפלל שחרית, ובבא השמש יתפלל ערבית, ויהי בחצי הלילה שלו יעשה סדר תיקון חצות וכו' וכמו כן בכללות הימים שבמקומו ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי לחשבונו באשר הוא שם ישבות, ולכן נאמר שבת הוא לה' בכל מושבותיכם, מלבד אם יזדמן יהודי על הספינה ההולכת קרוב מאד לצד הצפוני או הדרומי, אשר שם לפעמים היום כהרבה ימים של כ"ד שעות, כמו בנרגולאר שם סיון ותמוז יום אחד ארוך, או אם יזדמן יהודי על הספינה ההולכת קרוב מאד לצד הצפוני לצוד שם התנינים הגדולים הנקראים ווא'ל פ'יש, ושם ששה חודשים יום אחד וששה חודשים לילה אחד, אז אחר שימנה ששה פעמים כ"ד שעות על כלי המורה שעות יעשה את השבת, וכן בענין התפילות והצומות, יעשה דבר יום ביומו של כ"ד שעות עכ"ל:

שוב נתבוננתי בס"ד בענין זה של יום פטירת רבינו הקדוש, ואמרתי דאין כאן הכרח לומר דאותה ליל שבת היתה קצרה של שש שעות בלבד כאשר דקדק הרב טירת כסף מקריאת הגבר שכתב דמוכח לא הוה אותו לילה אלא רק ששה שעות, אלא נ"ל לעולם היתה אותה לילה שלימה בי"ב שעות כמנהגה, ומה שקרא הגבר תכף אחר ששקעה חמה היינו כי טבע הגבר למנות כ"ד שעות מחצות לחצות וקורא, ולכן הטבע המוטבע בו מאת הבורא יתברך על הקריאה הזאת שיהיה קורא בחצות שהוא כ"ד שעות מחצות שקרא בו אתמול, הכריח אותו לקרא גם באותה הלילה אחר שש שהוא בשעה כ"ד מקריאתו בחצות של ליל שישי, דטבעו לא נשתנה באותה הלילה, אך השי"ת עשה את שלו שהאריך לאותה ליל שבת ולא האיר היום אלא עד שעברו שעות שלמים של לילה אחר ששקעה חמה, ונמצא שהם שמרו אותו שבת כ"ד שעות שלמים, ואותם שש שעות שנתאחרה שקיעת החמה היו בכלל יום שישי שהוא חול ונ"ל זה אמת ויציב בלי שום ספק:

ובזה ניחא לתרץ בס"ד קושיא גדולה, דאמאי לא חשו ושריין מציקין בשביל חלול שבת אלא רק עד אחר קריאת הגבר, והלא ודאי הרגישו מאריכות היום קודם שקרא הגבר, ובזה ניחא כי הרגישו וידעו שנתארך היום ולא חשו לחלול שבת, כי חשבו דאלו השעות שעמדה בהם חמה והם נתעסקו בהם במלאכה לא יחסרון משעות השבת, אלא אחר שקיעת החמה ימשך ויתארך הלילה שיעור לילה שלימה עד הבוקר, באופן שהם ישמרו שבת כ"ד שעות של לילה ויום שלמים, כי אלו השש שעות שעמדה בהם חמה עשאים מן השמים בכלל חול, אך שראו קרא הגבר שדרכו לקרא בחצות לילה הבינו שלא נשאר לילה שלימה באותו שבת, ואותם שש שעות שעשו בהם מלאכה הם נחסרו מן השבת, ולכך שריין מציקין דילמא חללו שבת בזה, והם עדיין לא ידעו ולא ראו מעשה השי"ת שרצונו להאריך הלילה ותהיה שלימה בקדושת שבת, ומה שקרא הגבר היינו מצד הטבע המוטבע בו לקרא בשעה כ"ד מחצות לילה שעבר וכאמור:

ודע כי בפרקי ר"א שהביאם הרב טירת כסף איתא וז"ל, מופת השישי, מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח וכוכבים עולים להאיר על הארץ, עד שבא יהושע ועשה מלחמתם של ישראל, והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו השבת, מה עשה, פשט ידיו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם, ועמד כל או"א ל"ו שעות עד מוצאי שבת וכו' ע"ש, נמצא יהושע עשה תקנה לישראל שלא יחללו שבת במלחמה, שהעמיד את השמש ביום שישי ולא שקעה חמה ולא עד תחילת מוצאי שבת, דאז נמצא הם עשו ושמרו את השבת לילה ויום בליל מוצאי שבת וביום מוצאי שבת, ששמרו שבת שלם בלילה וביום, ואחריו התחילו למנות ימי השבוע מכאן ואילך, וא"כ בזמן רבינו הקדוש שכבר ידעו מה שנעשה בזמן יהושע תקנה בשביל חלול שבת בהכי, גם הם חשבו שיהיה להם כך, דאחר שקיעת חמה יתארך הלילה שיעור לילה אחת שלימה וישמרו שבת שלם כ"ד שעות לילה ויום, ולכן לא נצטערו קודם קריאת הגבר:

ולפ"ז נראה דאין לפשוט ספק חקירתינו מזמן יהושע ולא מזמן עובדא דפטירת רבינו הקדוש, דבתרווייהו י"ל התם שמרו שבת כ"ד שעות שלימות, וחקירתינו היא על מי שלא שבת אלא י"ח שעות או פחות. מיהו נראה דליכא שום סברה להסתפק בזה, מאחר דאנו רואין מדינה זו שובתת ביום שבת, ובמדינה אחרת הם עושים חול את הזמן הזה עצמו שעושים כאן שבת, והיינו טעמא משום דגבי שבת כתיב בכל מושבותכם דהולכים בו אחר המקום, א"כ גם כה"ג דנידון חקירתינו נלך בו אחר המקום, וכיון שבמקום הזה נשלם שבת ונכנס חול אז גם האדם היושב באותו מקום צריך לנהוג כך, דהא לא תלה הכתיב שמירת השבת וקדושתו במספר השעות, שלא אמר צריך לשבות כ"ד שעות, אלא אמר יום ואמר בכל מושבותיכם שתלה היום במקום, ואם הוא עומד במקום שפנה היום ונכנס הלילה, הא ודאי לא נשאר אצלו מקדושת שבת כלום, ואם נאמר לו שישבות בחול הגמור והודאי עוד שעות בשביל להשלים כ"ד שעות, ה"ז מחזי חוכא ואטלולא וה"ז דומה כמי שלא שמר שבת ביום השביעי ובא לשבות בחול ביום ראשון תשלומין לשבת, דודאי מעשה שטות הוא זה דאין תשלומין לשבת בימי החול וה"ה הא הוא דכוותה:

וצופה הייתי להרב מהר"י שווארץ ז"ל בדברי יוסף תשובה ח' שהעלה לדינא ליושבי הצפון וליושבי הצירים לחשוב כל כ"ד שעות לילה ויום, ונראה דין זה אמת ויציב, ונ"ל בס"ד להביא הוכחה לזה ממ"ש בירושלמי דפסחים, נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות, בשעה שהיו כיהות היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה, וידוע דאיכא פלוגתא בשמוש המזלות בשנת המבול, וכמ"ש במדרש רבא פרשה ל"ד ע"פ עוד כל ימי הארץ, א"ר יוחנן לא שמשו המזלות כל י"ב חודש, א"ל רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן ניכר, ועיין יפה תואר מ"ש בפרשת כ"ה ול"ד בדברים אלו, ומה שתירץ קושית הרא"ם ע"ש, ולפ"ז דכל שנות המבול היה העולם כולו חושך, מוכרח דבימי החשך שלא שמשו המזלות נחלק הזמן ההוא לימים ולילות, שכל כ"ד שמות נחשבו ללילה ויום, דהא כתיב להדיה ויהי המבול ארבעים יום וארבעים לילה, וכן ויגברו המים מאה וחמשים יום, וכן ויחסרו המים מקצה מאה וחמשים יום, וכן ותנח התיבה בחודש השביעי בתשעה יום לחודש, וכן בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים, נמצא כל כ"ד שעות של זמן החשך נחשבו לילה ויום עד שנעשו מספר ק"ן יום, ולא אמרינן כל ימי החשך נחשבים עונה אחת של לילה ארוכה, וא"כ ה"ה אצל יושבי הצירים דיש להם כמה ימים וחודשים שהם חושך, דנחשבים כך בודאי כל כ"ד שעות הם לילה ויום, ועיין יפה תואר בפרשה ל"א שכתב מה שהוצרך נח להבחין בין יום ובין לילה ע"י האבנים טובות, י"ל כדי לדעת זמן ישיבתו בתיבה כדי לפתוח החלון לסוף השנה כמו שעשה, וגם כדי לפרנס הבע"ח שיש אוכל ביום ויש בלילה כדאיתא בירושלמי ותנחומא, וכ"ש אם שמר כל התורה שהיה צריך לשמור שבתות וזמן תפלה ותפילין וכמה מצות, ובכלי השעות אי אפשר לכוין שהימים מאריכין ומתקצרים עכ"ל, ומ"ש שהימים מאריכין ומתקצרים זה אינו, דודאי שם נחשב עונת יום בי"ב שעות, ועונת לילה י"ב שעות כמו מקומות שהם תחת קו המשיה:

ועוד נ"ל בס"ד להוכיח ד"ז מזמן ישיבתו של מרע"ה במרום ארבעים יום וארבעים לילה, שהוא לא ראה חשך בכל הזמן ההוא אלא אור, והכי איתא במדרש שוחר טוב בתהלים מזמור י"ט ע"פ יום ליום יביע אומר וז"ל, ומנין היה יודע משה מתי יום ומתי לילה שהוא אומר ארבעים יום וארבעים לילה, אלא בשעה שהקב"ה מלמדו תורה יודע שהוא יום, ובשעה שהוא מלמדו משנה יודע שהוא לילה, ד"א כל זמן שהמלאכים מקלסין להקב"ה בקדוש יודע שהוא יום, ובשעה שרואה אותם מקלסין בברוך יודע שהוא לילה, ד"א כשהוא רואה המלאכים שוחקין את המן להוריד להם לישראל יודע שהוא יום, וכשהיה יורד להם יודע שהוא לילה, ד"א כשרואה גלגל חמה בא וכורע היה יודע שהוא לילה, וכשרואה כוכבים והלבנה והמזלות באין ומשתחוים לפני הקב"ה יודע שהוא יום, ד"א כשהוא שומע ק"ש קודמת לתפלה יודע שהוא יום, וכשהיתה תפלה קודמת לק"ש יודע שהוא לילה עכ"ל, ופירש המבאר דאתיא כריב"ל דס"ל בברכות דף ד' תפלות באמצע תיקנום, וענין זה ג"כ הובא במדרש תנחומא בפרשת כי תשא, נמצא מרע"ה בכל אותו זמן שהיה במרום, אע"פ שלא היה רואה מדת לילה ומדת יום חלוקין שלא היה רואה חושך אלא הכל אור, לא היה נחשב לו כל אותו זמן ליום אחד כדי לקיים בו מצות התליות ביום של ק"ש ושל תפלה, וגם לקיים מצות שבת לקדשו ותפלה, אלא היה מחלק הזמן ההוא ללילה ויום בזא"ז לקיים מצות לילה בלילה ומצות יום ביום, וא"כ ה"ה ליושבי הצירים אע"פ שרואין משך כמה חודשים אור השמש, ומשך כמה חודשים חושך, אין נחשב להם כל הזמן הזה יום ארוך או לילה ארוך, אלא צריכין לחלק כל כ"ד שעות לילה ויום, והם מוכרחים לחשוב הלילה בי"ב שעות, והיום בי"ב שעות כמו מקומות העומדים תחת קו המשוה, דאין רואין דבר שראוי להאריך או לקצר על ידו הימים או הלילות, וזה ברור, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.