רב פעלים/ב/יורה דעה/לב

רב פעלים ‏ ב יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. מי שחלם שהוא יום כיפור, והיה אוכל בו, ונזכר בחלום אחר שאכל איך יום זה הוא יום כפור ואכל בו, ויצטער מאד בחלומו, ומתוך צערו הקיץ, וידע שזה היה חלום, ושמח על זאת, ובא לשאול מה צריך לעשות בהקיץ על מראה החלום הזה שראה. גם אומר פעם אחת חלם בלילי החול שהוא שבת, וחלל השבת במלאכה אחת, וגם על זה שואל מה לעשות, ואם צריך כפרה או לאו, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. הנה מצינו לחז"ל, דחשו למראה החלום בהיכא שראה שנידוהו בחלום, שצריך עשרה להתיר לו, ולא עוד אלא אע"פ שראה שנידוהו והתירו לו צריך התרה בהקיץ בעשרה, משום דאין חלום בלא דברים בטלים, ושמא הנדוי אמת, ומראה ההתרה היה דברים בטלים, וכמ"ש בש"ע סי' של"ד סעיף ל"ה:

מיהו בענין הנדר בחלום, כתב מרן ז"ל בסי' ר"י סעיף. ב', הנדר בחלום אינו כלום ואינו צריך שאלה, וי"א שיתירו לו עשרה דידעי למקרי, ויש לחוש לדבריהם ע"ש, נמצא אע"ג דסתם כמ"ד נדר בחלום אינו כלום, עכ"ז כתב דיש לחוש לסברת מ"ד דבעי התרה, ובסוף סי' רנ"ט פסק מור"ם ז"ל בהגה"ה, אם אמרו בחלום אלו המעות שהטמין אביך של צדקה אינו כלים, דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, וכתב הש"ך ז"ל פירוש שאינו יודע היכן מעות שהטמין אביו, ומראה לו בעל החלומות המעות, ואומר לו אלו המעות שהטמין אביך, ושל צדקה הם, וכן הוא בסנהדרין דף למ"ד, שבא בעל החלום וא"ל כו"כ הן, ובמקום פ' הן ושל מעשר הן, זה היה מעשה ואמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין וכו' ע"ש, ודין זה פסקו מרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' רנ"ה, ומקשים על דין זה מאי שנא מדין הנדוי הנז"ל, והרשב"ץ ז"ל תירץ דמספקא לן אם יש ממש בדברי חלומות, לכך גבי מעשר הואיל והמעות הם בחזקת שאינו מעשר, אמרינן ספיקו לקולא, אבל גבי נידוי אמרינן ספיקא דאיסורא לחומרא, ע"ש:

ונ"ל בס"ד לחלק חילוק אחר, והוא גבי מעשר הוא לא היה יודע מקום המעות ולא מספרם, ובעל החלומות הגיד לו מקום המעות ומספרם, וגם הגיד לו שהם של מעשר, ומאחר דארז"ל אין חלום בלא דברים בטלים, נמצא שיש בחלום אמת ויש דברים בטלים, על כן השתא דחזינן דהמקום ומספר המעות אמת, וענין המעשר לא נתאמת אצלינו, ודאי תלינן האמת של החלום היא במה שא"ל המקום והמספר, דא"א לומר אלו הם דברים בטלים מאחר דנתאמתו לפניני, ועי"כ מוכרחים אנחנו לתלות דברים בטלים של החלום הוא במה שאמר לו שהם של מעשר, אך גבי נדוי שראה שנידוהו בחלום, א"א לומר הנדוי דברים בטלים, דא"כ מה הוא האמת של החלום, כיון דמוכרח לומר שיש במראה החלום דבר אמת, ויש ג"כ דבר בטל, על כן מוכרחים אנחנו לומר שזה ראה בחלום שהתירו לו הנדוי, אך שכח זה, ובזה יש לנו ספק אם מראה הנדוי אמת, ומראה ההתרה דברים בטלים, או להפך, דמה שראה שהתירו לו זה אמת, ומה שראה שנידוהו זה שקר, לכן כיון דיש לתלות האמת במראה הנידוי והשקר במראה ההתרה, ויש ג"כ לתלות להפך השקר בנדוי והאמת בהתרה, להכי חוששין לחומרא, דשמא מראה האמת הוא מראה הנדוי, ומראה השקר הוא בהתרה, לכך צריך להתיר לו, וכ"ש אם ראה שנדוהו וראה שהתירו לו הנדוי, דודאי מוכרח לתלות מראה האמת בנדוי, ומראה השקר בהתרה, חדא דספיקא הוא וחוששין לחומרא, ועוד בכה"ג שראה שעשו לו התרה על הנדוי א"כ גם מראה של ההתרה הוא מאמת הנדוי, דהא ראה שעשו לו התרה על הנדוי, ואיך תתלה השקר בנדוי, ובע"כ צריך אתה לתלות האמת במראה הנדוי, והשקר במראה ההתרה, ולכך צריך להתיר לו:

וראיתי להגאון ח"ס יו"ד סי' רכ"ב, שכתב הא דארז"ל אין חלום בלא דברים בטלים, היינו דוקא היכא דיש לחלק החלום לשני עניינים, שאינם צריכין זל"ז, כגון מי שנדוהו בחלים והתירוהו בחלום, שאין הנדוי צריך להיתר שאחריו, לכן חוששין שההיתר הוא תוספת מהמדומה, ואינו מן השמים, אבל היכא דצריכים העניינים זה לזה, כגון חלום השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, דאין לומר דהאי לי בטל הוא, וראה משתחוים ולא לו, זה לא יתכן, משום דמשתחוים צריך ביאור למי ישתחוו, ובא הביאור בתיבת לי, ואין זה דבר בטל, אך י"ל מ"ש והירח זה דבר בטל, כי ירח הוא מלתא אחריתי, ואין שמש וכוכבים צריכין לירח עכ"ד, ואחה"מ דבריו תמוהין מאד, מ"ש דאין לומר תיבת לי בטל הוא, שראה משתחוים ולא לו, דצריך ביאור למי השתחוו, וזה אינו, דאפשר השתחוו לשכינה, או השתחוו לאדם אחר, דאם ראה שהשתחוו אינו צריך לראות למי מזולתו ואינו מוכרח לומר שהשתחוו לו, וא"כ מראה של ההשתחויה אינו צריך למראה של לי, ואין ענינים אלו צריכין זל"ז:

ומצאתי להרב הגדול מהר"ח פלאג'י ז"ל בספרו חיים ביד יו"ד סי' נ"ב, שנשאל במי שנשבע ונדר בחלום שהיה מצוה לסופר שיכתוב ס"ח לשמו, אם חייב לקיים שבועתו ונדרו, והביא מ"ש בגמרא דסנהדרין הנז', ומ"ש הפוסקים, ומה שחילקו בין איסורא לממונא, ונודר או נשבע, נרא' דדומה לאיסורא, וחייב מספק. ועוד הביא דברי הרב מהר"ח מודעי ז"ל, שנסתפק במי שנשבע בחלום לשקר, כגון על דבר שיש לו נשבע שאין לו וכיוצא בזה, יש להסתפק אי בעי כפרה, וכעת לא מצאתי גילוי עכ"ד מהר"ח מודעי, וכתב הרב מהרח"ף ז"ל הנז' על דבריו, לענ"ד אינו צריך כפרה, שהרי אם חולם בליל שבת שהוא עושה מלאכה, כגון כותב בחלום או שאר ט"ל מלאכות, וכן ביו"ט וביוה"כ, הרי שמראים לו שהוא מחלל שבת או יו"ט, היצטרך לעשות תשובה, כמו שנשאלתי על זה במ"א, והעלתי כי אין צריך שום כפרה, והבאתי ראיה ממעשה רב מהר"ם ריקאנטי, שהביא בספר חמדת ימים הלכות סוכה, שראה בחלום על אותו חסיד שהיה כותב את השם ומרחיק אות ה"א אחרונה, וכן מעשה רב של מהר"ם לונזאנו, שחלם בליל כיפור שהיה כותב שבח להבורא יתברך וכו', ש"מ הרואה שחוטא בחלום אפילו במעשה אינו צריך כפרה, והראיה דלא עשו הרבנים ז"ל הנז' שום פרכוס, אם יש עון בדבר הזה, וצריכים כפרה על המלאכה של הכתיבה ע"ש. והנה מ"ש הרב הנז' שכתב כזה בתשובה אחרת, היא באה ונדפסה בספרו לב חיים ח"ב סי' ס"ז, שנשאל במי שחלם בליל שבת שחלל שבת בהיותו כותב, והשיב הרב ז"ל שם כיון שלא היה שום פעולה בדבר ה"ז פטור, וכתב נראה להביא ראיה אלימתא דאין שום עונש אפילו בד"ש בדבר זה ממ"ש מהר"ם ריקנאטי, והביאו מרן בב"י א"ח סי' תרנ"ח, שחלם בליל יו"ט שראה חסיד א' כותב שם הוי"ה, ומרחיק אות ה"א אחרונה וכו' ע"ש:

והרואה יראה כי ראיה זו אשר נשתבח בה הרב מהרח"ף ז"ל אינה ראיה כלל, דהן אמת דמהר"ם ז"ל חלם כן ביו"ט, אך לא ראה שהחסיד כותב השם ב"ה ביו"ט, אלא אפשר שראה שהיה ביום אחד מימות החול, והיה החסיד כותב השם בו, כי מן השמים לא הודיעו למהר"ם, אלא רק על מעשה החסיד בכתיבת שם הוי"ה, ואם מהר"ם ז"ל ראה חלום זה בליל יו"ט, לא ראה בחלום שהיה כותב החסיד ביו"ט, ובזה ליכא ספיקא, כי אם הספק של מהר"ח מודעי ז"ל הוא, שראה בחלום שהוא מחלל שבת באיזה מלאכה מן ק"ל מלאכות, דנמצא שחלם שעשה עבירה בחלול שבת:

ועוד אני אומר, כי באמת צד הספק שאנו מסתפקים שצריך כפרה, לאו משום דחשבינן ליה שעשה מלאכה וחלול ממש, כי אין זה נחשב ספק כלל, ופשוט הוא דלא בעי כפרה בהכי, ורק הספק הוא כיון דראה בחלום שעשה חליל שבת, אמרינן זה חלל שבת באמת בפועל בשוגג, ולא הרגיש, ולכך הראו לו מן השמים בחלום שעשה חלול שבת, ולרמוז לו שיעשה כפרה על חלול שבת שעשה בשוגג, ולא ידע, ובהך עובדא דמהר"ם ריקנאטי שראה לאותו חסיד כותב שם הוי"ה, אפילו אם היה רואה בחלום שכותב ביו"ט עצמו ג"כ ליכא למפשט ספק זה, דאין לחוש להצריכו כפרה, מדלא חש מהר"ם ז"ל בעבור כן, די"ל לעולם כל כה"ג שחלם שהוא מחלל יו"ט בכתיבה, צריך כפרה, משום דאמרינן שמא זה חלל מקודם בפועל ונשכח הדבר ממנו, ומן השמים הראו לו כן כדי שיעשה תשובה, אך באותו עובדא כיון שראה ביום שהיה החסיד מפריד האתרוג מן הלולב, נודע לו פתרון החלום מה הוא, כי מראה זה שראה לאו בעבור לרמוז לו שיעשה כפרה על חלול יו"ט שחלל קודם בפועל, אלא זה המראה של החלום בא להגיד לו על שגגתו, ששגג באחיזת הלולב שהוא מפריד האתרוג ממנו, ופתרון אמת הוא זה, דאל"כ אלא בא נרמוז לו שחלל יו"ט בפועל מקמי הכי, למה הראו לו בכתיבה של שם הוי"ה, וגם ראה שהוא מרחיק אות ה"א אחרונה, יראו לו שכותב דבר אחר, או אפילו שהראו כותב שם הוי"ה כתקנו, אלא ודאי פתרון החלום זה הוא פשוט, שבאו להראות לו על שגגתו באחיזת הלולב, מאחר שראה בעיניו את מעשיו ביום שהוא מרחיק האתרוג מן הלולב, ולפ"ז אין הוכחה מהך עובדא דמהר"ם, אפילו אם נניח במונח שראה מהר"ם שהחסיד היה כותב ביו"ט ממש:

עוד ראיתי להרב מהרח"ף ז"ל בלב חיים הנז', שכתב יש לי עוד להביא ראיה אחרת, ממ"ש הרב מהר"ם די לונזאנו ז"ל בס' שתי ידות וז"ל, אמר מנחם בן יהודה בשנת השל"ב בליל כפור שחל להיות בשבת, ראיתי בחלום והנה היו מביאים לי קסת סופר, ואני הייתי מחבר מאמר נורא של שבח לאמרו לפני השי"ת, וכותב על הנייר בדיו, ואחלום שנית ויפג לבי כי לא האמנתי שעשיתי דבר כזה ביום כפור, והייתי שואל לאשר עמי אפשר שעשיתי זה ביה"כ, ואמרו לי אמת הדבר אין ספק בו, ויהי בבוקר לא נזכרתי מכל דברי השבח רק מלה אחת, והיא מלת עבודה, ואשתומם על המראה ואין מבין וכו', בימי החג העיר. ה' את רוחי, והתחלתי לסדר סדר עבודה זה, בלילה ההוא ראיתי בחלומי, והנה הייתי בבית המקדש מהלל ומשבח בקול זמרה חזק מאד, והנה סולם מוצב ארצה וכו', וביום ההוא הבנתי שחלומי של כיפור, וזה היו רומזים לסדר עבודה זו וכו' ע"ש, הרי מלבד שלא נצטער לבקש תיקון בעבור זה, אדרבה היה שמח שנתגלגל דבר מצוה ואזן ותיקן סדר עבודה, וש"מ דאין שום עון אשר חטא בעבור זה עכ"ל. והנה הרואה יראה דגם מהכא אין ראיה לפשוט ספק הנז' דאם לא נצטער ולא בקש כפרה לעצמו בשביל חשש זה, דשמא הראו לו שהוא חלל שבת או יוה"כ בפועל, ולא ידע ולא הרגיש, הנה כיון דהיה זה המראה ביוה"כ, אמר ודאי אם חטאתי ח"ו בשוגג באיזה חילול, עצומו של יום מכפר, כי יוה"כ מכפר על השגגות, והוא ברור לו שלא חטא במזיד ח"ו, ומה יש לו לעשות כפרה טפי מכפרה שמכפר יוה"כ. ויותר נראה באמת כי הרב ז"ל נראה לו ברוב מבינתו שאותו החלום יש לו פתרון אחר, ולא בא להגיד על חילול בשוגג, ומה שנראה לו כך היינו מפני שראה שהוא מחבר מאמר נורא של שבח לאומרו לפני השי"ת, וכותב על הנייר בדיו, לכן החליט שלא ראה המראה הזה כדי להודיעו שהוא חילל שבת או יוה"כ בשוגג בפועל, דא"כ לא היו מודיעין אותו דבר זה בענין כזה שהוא עושה מצוה גדולה לחבר שבח נורא לאומרו לפני השי"ת, אלא היו מראין לו בחלום שכותב דברים של חול, או שעושה מלאכה אחרת של חול, ומאחר שהראו לו שכותב דברי שבח נורא להשי"ת, נתאמת אצלו שלא בא מראה החלום להגיד לו שחטא בשוגג בחילול, אלא מראה החלום מגיד לו על דבר מצוה לחבר שבח להשי"ת, או שאר כתיבה של מצוה בד"ת או בדברי תפלה, וכאשר נתברר לו אח"כ באמת בחיבור סדר עבודה שעשה:

עוד ראיתי להרב מהרח"ף ז"ל בתשובתו בספר חיים ביד הנז', שכתב נראה להביא ראיה ממ"ש בברכות דף נ"ז, הבא על אמו בחלום יצפה לבינה, הבא על נערה מאורסה יצפה לתורה, הבא על אחותו יצפה לחכמה, דמצינו דמלבד דלא נחשב לו זה לעון, אלא אדרבה הוראה לזכות וכו' ע"ש, וגם זו אינה ראיה כלל, דודאי כל זה איירי שלא מצא עצמו בקשוי, ולא נקרה ח"ו, כי איך יתכן שיראו לו מן השמים מראה לטובה במכשול גדול כזה שיהיה נקרה ח"ו, וידוע מה שהקשה הפר"ח ושאר פוסקים על מאמר רז"ל בסוף יומא, הרואה קרי ביוה"כ, ומה שיישבו בדרכים נכונים, וכאן הקושיא תגדל יותר, איך יראו לו מראה על השנה טובה וקדושה במכשול של שז"ל, על כן מוכרח לומר דאיירי שלא היה מכשול של קשוי ושז"ל, ועל כן כיון דכפי הטבע א"א שיבא האדם על אשה ולא יהיה לו קשוי וש"ז ממש, ומאחר שהוא ראה בחלומו שבא על אשה, ולא הוה ליה מקרה רע כלל, על כן פשיטה דזה החלום אינו מורה לו שיש בידו עון וצריך כפרה, אלא מורה לו לטובה לצפות לתורה או לחכמה או לבינה, וכאשר פתרו לזה בגמרא:

על כן בנידון השאלה הנז"ל, שחלם בשאר ימים שהוא יום כיפור ואוכל בו, וכן ראה שהוא שבת ומחלל שבת באיזה מלאכה, יש לו לחוש למראה חלום זה, אולי מראין לו כך להודיעו שהוא חלל מקודם שבת או יוה"כ בשוגג, ולא הרגיש, והורו לו שיעשה כפרה על חלול שבת או יוה"כ, ואע"ג דאפשר שאין מראה החלום בא על כך, אלא יש לו פתרון, ואם ימצא חכם פותר חלומות כראוי יפתור אותו בענין אחר, מ"מ השתא דלית ליה פתרי יש לחוש אולי פתרונו הוא כך, שמראין לו שיעשה כפרה על חלול שחילל בשוגג מקדמת דנא, וכן ה"ה ברואה שנשבע לשקר או עבירה אחרת, דצריך לעשות כפרה, אולי באו בחלום להודיעו שעשה עבירה זו, ועון זה בשוגג, ולאו אדעתיה דצריך לו כפרה. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.