רב פעלים/ב/יורה דעה/כז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png יורה דעה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. נשאלתי מאת חכמי המדרש הי"ו, באשה אחת אשר בעת טבילתה כשהמים נכנסים באזנה יהיה לה חולי בגופה ומחמת כן מונעת הטבילה זה כמה חדשים, ועתה נפשה לשאול הגיעה, אם מותר לה להניח צמר גפן באזנה בעת טבילה, והחכמים הנז' כתבו שני תיקונים לדבר זה, ובקשו ממני לחוות דעתי בזה, וכתבתי להם תשובה בנחיצה רבה, כי היה הדבר נחוץ להם לעשות מעשה:

וזו תשובתי:

הנה מה שכתבתם בענין תיקון הראשון, שתניח צמר גפן בטופח עמ"ל, ותניחנו רפוי דהוי כמו יד חברתה הנזכר במשאת בנימין סי' פ"א, וכמו דין האזור שכתב מהר"ם, והביאו עקרי הד"ט יו"ד דף ל"א ע"ג וכנז' בד"ק, הנה תיקון זה לא יגהה מזור, ואין לו מעזור, לא מדין המ"ב ולא מדין האזור, יען דהתם אפשר שיהיו רפויים, אבל כאן מאחר דהצמר גפן תחוב במקום צר ויש לו בית מושב וקיבול, לא יהיה מונח ברפיון, אלא סתימה מעליא בהדוק, גם כיון שהיא מניחתו כדי שלא יכנסו שם מים, ודאי מקפדת שלא להניחו רפוי, כדי שיסתום סתימה מעליא, וגם עוד היא מוכרחת להדיקו שם, כדי שלא יפול ממנה בהרכנת ראשה בתוך המים, משא"כ התם אינה מקפדת על הכנסת המים בין בשרה ליד חברתה התופסת אותה להטבילה, על כן אי אמרינן לה שצריך להיות ברפיון ודאי כך תעשה:

ומצינו להרב פני אריה ז"ל סי' י"ב, בענין הספוג המונח באוזן לשאוב הזוהמא, ושכחה אותה באזנה וטבלה, דתחלה כתב כיון דמחלחל לא חייץ, והדר כתב שיש לחלק ולומר דשאני ספוג שתוך האוזן שנדחק למקום צר קצת, שאין המים יוצאין מכל עבריו וחייץ, ואע"ג דלענין חציצה בטבילה בעינן שיהיה מהודק, ולא רפוי, האי נמי אפשר דמתהדק היטב בתוך האוזן ע"ש, ואם בספוג שמונח באוזן לשאוב הזוהמה, כתב הרב כיון שנדחק למקום צר, מתהדק בתוך האוזן, כ"ש בנ"ד שהיא מניחתו כדי שלא יכנסו מים באזנה, דודאי מקפדת ומתכוונות להדיקו שם, דחיישינן לה, על כן לא יעלה מזור מתיקון זה אשר כתבתם:

והתיקון הב' שכתבתם, שתניח אצבעה באזנה, והוא דבתחלה תדיח ידיה במים שיהיה טופח עמ"ל, ואח"כ תכניסנה באזנה ברפיון, כמ"ש מרן ז"ל סעיף כ"ח וכו', וחזרתם להסתפק בדבר זה, דאילי דין מרן ז"ל שאני, דהתם אם הדיחה ידה תחלה ואוחזת ביד חברתה איכא מים בין ידה לחברתה, ולא נשאר מקום פנוי בלא מים, אבל בנ"ד אע"פ שהדיחה אצבעה תחלה במים, ותכניס בתוך אזנה, מכל מקום בעומק האוזן בפנים לא יש מים כלל, וגם אינו ראוי לביאת מים, הואיל ואצבעה הוא מונח תוך הנקב, ואין דרך להכניס המים לשם, אך חזרתם וסמכתם על תיקון זה, משום דבית הסתרים דרבנן, וכמו שהעלה הנו"ב מה"ת סי' ס"ד, גם עוד מצאתם פתרי לזה ממ"ש בינת אדם שער בית הנשים סי' י"א, שהביא תשובת הרמ"ע דמה שהוא לגמרו מן החלל אין טעון ביאת מים כל עיקר, ולמד מזה הרב בינת אדם היתר לענין אשה שיש לה כאב באזנה, ואינה יכולה לנקות משם הצואה יע"ש, וא"כ לפ"ד בעומק האוזן אפילו ראוי לביאת מים נמי לא בעינן עכ"ד נר"ו. ואחה"מ האי לא שמא מתייא, דהתם קאי על הצואה שבעומק האוזן, אבל בנ"ד כיון שמנחת אצבעה בתוך אזנה, לאו דוקא עומק האוזן נסתם מן המים, אלא גם חוץ לעמק יש חציצה, כיון דהאצבע באה מבחוץ לתוך האזן, ובהכרח שתהיה חוצצת גם חוץ לעומק, והחוש יעיד על זה ופשוט. גם מה שכתבתם היתר לתיקון זה, מדין שכתב מרן ז"ל בסעיף כ"ח דחברתה אוחזת בידה להטבילה ע"י שתדיח ידיה וכו', הנה התם עכ"פ בעינן שלא תאחז אותה בכח, אבל בנ"ד תוחבת אצבעה בכח ותוזק, כדי שלא יכנסו אפילו מים מועט לתוך אזנה, ומקפדת היא על זה, משא"כ התם דאינה מקפדת:

מיהו ראיתי להגאון שיבת ציון ז"ל סי' מ"ב שהביאו פתחי תשובה ס"ק י"א, שנשאל באשה שהמים מזיקים לעיניה, אפילו אם יבואו המים בחוץ בהיותם סתומים, שכך א"ל רופא מומחה שאם יבואו מים על עיניה תאבד מאור עיניה לגמרי ב"מ, והחכם השואל עשה לזה תקנה לעשות לה אגד רפוי על עיניה בשעת טבילה, והשיב לו הרב ז"ל שלא יועיל זה, כיון שעיקר כונת ופעולת האגד הוא למנוע המים שלא יבואו הרבה על עיניה ויזיקו לה, יש לחוש שמא תהדק האגד על עיניה בלא רפיון ע"ש, ואח"ז נחה דעתו של הרב הנז' בתיקון האחר שעשה הח' השואל שתדיח ידה תחלה שתהיינה טופח עמ"ל, ותניח ידה על עיניה בשעת טבילה, אך אם גם רטיבה מועטת מזקת להאשה הזאת, אז אין לה תקנה, ועל תיקון זה כתב שלא תניח ידים שלה על עיניה, דהא קי"ל שהטבילה צריכה להיות כמו שהיא מהלכת, ויהיו זרעותיה כמוסקת זתים, ולא תגביה זרועותיה למעלה שלא ירבו קמטים בבשר, וכנז' בסי' קצ"ח סעיף ל"ח, על כן תעשה דבר זה ביד חברתה, שתרד עמה למקוה, ותעמוד לאחוריה בריחוק קצת, שלא תגע גופה בגוף האשה הטובלת, וכאשר תדיח ידיה במים שיהיה טופח עמ"ל, תשלח ידה ותכסה עיני האשה הזאת ברפיון קצת, וכמ"ש הט"ז סי' קצ"ח ס"ק כ"ז ע"ש:

על כן נ"ל לפ"ד הרב ז"ל בנ"ד נמי, ככה תעשה באצבע חברתה, ולא באצבעה, ותצוה לחברתה שלא תתחוב האצבע בחזקה, אלא ברפיון קצת, דהא הרב התיר בזה גם לכסות העינים, שהם מקום גלוי, ורק שיהיו ברפיון, וה"ה כאן בנ"ד תעשה כך ביד חברתה, ובתנאי שיזהיר המורה את חברתה, שתתחוב לה אצבעה ברפיון ולא בחוזק, כל זה אני כותב בנחיצה רבה, בלתי עיון ספרים, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.