רב פעלים/ב/יורה דעה/כו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png יורה דעה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. אשה אחת יש לה חולי, שאם תרד תוך מים קרים תסתכן, והזהיר אותה הרופא בדבר זה מאד, ויש לה שתי שנים פרושה מבעלה מחמת שאינה יכולה לטבול הן בקיץ הן בחורף, ובעלה אינו יכול לסבול עוד להיות פרוש מאשה מכמה סיבות, ופה עירינו בג'דאד כל הבארות שטובלין בהם באר מים חיים וקרים מאד, וא"א לחמם אותם ע"י מאכ'ינה, כי צריך לה הוצאות, וגם אין לה באר מים בחצר שלה, וצריכה לעשות בחצר אחרים וא"א לה בהכי, על כן יורינו מורינו מה תקנה יש לזאת, שתוכל לטבול במים חמין, ושכמ"ה:

תשובה. מקדמת דנא קודם כמה שנים, רצה איש אחד פה עירינו לעשות אופן חמום המים אשר בבאר ע"י מאכי'נה, שיעשנה אומן א' ארופי, ושאלו ממנו לדינא אי אריך לטבול האשה במים חמין, וכתבתי תשובה ארוכה בדבר זה, והעלתי אע"פ דרבו גאוני אשכנז המתירים לטבול בחמין, מ"מ אנחנו קבלנו הוראת מרן ז"ל, שפסק בשה"ט כסברת האוסר משום גזרת מרחצאות, ואין להתיר נגד סברת מרן ז"ל, וכאשר הסכימו רבני ירושלים תוב"ב, כפי עדותו של הרב ברכת המים. ברם בסוף תשובתי הנז', הבאתי דברי הרב הגדול הרי"ף ז"ל בספר נבחר מכסף, שכתב שם עדות מגדולי הדור, דמרן חזר בו, ועשה מעשה בימיו לחמם המקוה נגד מה שפסק בספרו הש"ע סי' ר"א סעיף ע"ה, וכתבתי דודאי רבני ירושלים שאסרו מחמת פסק מרן בש"ע, לא ראו ולא ידעו עדות הרב המוסמך הרי"ף ז"ל, כי ספר נבחר מכסף שהוא שו"ת שלו היו בכ"י, ונדפסו מחדש באר"ץ, ולכן העליתי דאין למחות ביד זה האיש הרוצה לעשות מאכ'ינה, לחמם מים של הבאר המצוי פה עירינו, מיהו באותו זמן לא אסתייעא מלתא לעשות זאת, כי האומן הלך, וזו האשה א"א לה לעשות חמום המים בכך:

על כן נ"ל בס"ד, לעשות לה תיקון באופן זה, והוא כי יעשו תיבה אחת חדשה, שתכיל מים ששים סאה ויותר, שתהיה רחבה שתוכל לעמוד בתוכה, ולהרכין ראשה בריוח, וגם שתהיה גבוהה שיגיעו המים למעלה מטבורה זרת, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' קצ"ח סעיף ל"ו, ובזאת התיבה יעשה נקב למטה רחב כשפופרת הנוד, שיעור שיהיו שני אצבעות ראשונים מפס היד מתהפכים בתוך הנקב בריוח, ויהיה זה הנקב בשולי הדופן שלה ממש, באופן שע"י הנקב הזה שיש בה לא תהיה יכולה לקבל בתוכה מים אפילו משהו, כי כל המים ששופכין לתוכה יצאו כולם תכף מן אותו הנקב לחוץ, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' ר"א סעיף מ', ויקבע תיבה זו בצד המעין הכשר ממש, ששולי התיבה יורדים בתוך המים של המעין שני טפחים או יותר, אך יעשה לנקב ההוא ברזא לסתמו בה, קודם שיכניס התיבה בתוך המים, כדי שהמים של המעין לא יכנסו לתיבה דרך אותו הנקב, ואח"כ יביאו מים חמין שהוחמו בקדרות ע"י אדם, וימלאו את התיבה ההיא מים חמין, ואחר שנתמלאת מים חמים אז יסיר הפקק של הנקב שלה, ועי"כ יהיו מים חמין הפסולין שבתוך התיבה נוגעין במים של המעין הכשרים, ובזה ההשקה שנעשה לאותם מים חמין עם מי המעין, נכשרו אותם מים חמין הפסולין, שאז מותר לטבול בתוך התיבה באותם מים חמין, אך יזדרז זה המסיר הפקק לחזור ולסתום הנקב באותו פקק ברגע אחד, שאם לא ימהר לסתום ברגע כממריה, יצאו כל המים שבתיבה וירדו למעין, ותשאר רקנית, ובמה תטבול, אך כאשר תכף ומיד כהרף עין חוזר וסותם הנקב, לא יצאו אלא דבר מועט, וכיון דעביד להו השקה רגע אחד, נכשרו מן פיסול שאובין, ותוכל האשה לטבול באותם מים חמין שבתוך התיבה בשופי:

והנה אע"פ שהשקה זו נעשית ברגע אחד, כי הוא מוכרח להחזיר הפקק בנקב תכף ומיד כהרף עין כדי שלא יצאו כל המים שבתיבה למעין, מהני זה לפו"ד בשופי, וכמ"ש מרן ז"ל בשה"ט סי' ר"א סעיף נ"ב וז"ל ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר אפילו רגע, נשאר לעולם בהכשירו אפילו נסתם הנקב אח"כ עכ"ל. ואע"ג דכתב הש"ך בשם רי"ו ז"ל שנסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשרו, או כיון שנסתם הנקב חוזר לפיסולו כבתחלה, וסיים שם דטוב להחמיר לכתחלה ע"ש, ובשאלה דנ"ד שהוא הכרח וצורך גדול, וא"א להם בלא"ה הא ודאי כ"ע מודו דאין להחמיר בזה. וראיתי בשיורי טהרה סי' ר"א תשובה י"ב דף ע"ט, שהביא ראיה מן התוספות כמ"ש רי"ו ז"ל, אך סיים וז"ל, ומיהו כיון שהתוספות כתבו דלא נראו לר"י דבריו, אפשר דהוא מהאי טעמא גופו דס"ל דלא כרי"ו עכ"ל, ולכן גם לדידיה יודה בכה"ג דנ"ד, שהוא הכרח דשרי:

מיהו ודאי אם אפשר להם לעשות באופן שלא יצטרכו לסתום הנקב, אלא ישאר פתוח עד שתטבול, הא ודאי דעדיף לעשות כן לכתחילה לחוש למ"ש רי"ו ז"ל, אך אופן זה שישאר הנקב הפתוח בעת שתטבול בו א"א לעשותו, אא"כ יש להם מעין רחב הרבה, שאז יוכלו להניח התיבה ההיא בתוך הבאר, שיורידו אותה לקרקע הבאר, באופן שיהיה גובה המים שבתוך התיבה למטה מן גובה המים שבתוך הבאר, או שוה עמו, דאז באופן זה בפתיחת הנקב לא יצאו המים מן התיבה וילכו לבאר, ודבר זה א"א לעשותו בבארות אשר פה עירינו, אבל אה"נ אם אפשר הנה מה טוב ומה נעים, ורק היכא דלא אפשר בכך, אז נסמוך על דברי מרן ז"ל וכולהו רבוותא שהתירו בכך, ולא נחוש למ"ש רי"ו ז"ל:

ועל כל אופן שיהיה, יזהרו שיהיו המים שבתוך התיבה כמו המים של המעיין, דאם אלו מים יפים ומתוקים גם אלו יהיו יפים ומתוקים, ואם הם מלוחים גם אלו יהיו מלוחים, יען דכתב הרב לחם ושמלה בשם הרב גדולי טהרה בתשובה סי' ב', דלא מהני השקה למים יפים עם מים מלוחים, או כבדים ביותר, אבל מים חמין במים צוננים שפיר מהני השקה. גם עוד יזהרו שלא יהיו בשעת ההשקה המים חמין שהיס"ב, דאם הם חמין שהיס"ב לא מהני להו השקה, משום דבטלו מתורת מים, וכמ"ש הרב לחם ושמלה ז"ל בשמלה ס"ק צ"ג:

גם עוד יזהרו שלא יחבר האומן את השוליים של התיבה עם הדפנות שלה, עד שיעשה תחלה את הנקב בשולי הדופן, אבל לא יחבר השוליים קודם עשיית הדופן, כדי שלא יהיה על התיבה ההיא תורת כלי מעולם, וכמ"ש הגאון ר"ז ז"ל בסוף קנטריס אחרון דף רכ"ה ע"ב. ואע"ג דשם הצריך ג"כ שיהיה הנקב טפח על טפח מרובע, שהוא יותר מעט ממוציא רמון, לפי שאין אנחנו בקיאים במוציא רמון ע"ש, אין אנחנו צריכין לחוש לזה בנ"ד, דהכי קי"ל להלכה דדי בזה השיעור שכתבנו, ואה"נ אם אפשר לו לעשות הנקב גדול כ"כ שהוא טפח על טפח מרובע יעשה על צד היותר טוב, אך קשה לעשותו כך, כי בנקב גדול כזה אפשר דאע"פ שהוא פותחו רגע כממריה יצאו מים רבים, ונחוש פן יחסרו המים שבתיבה, ולא יגיעו לשיעור הנז' שהוא זרת למעלה מטבורה:

וראיתי להגאון מהרש"ק ז"ל בקנאת סופרים דף מ"ב ע"ד סי' מ"ו, שכתב לרבני אשכנזים בעיר אחת וז"ל, והנה תורף שאלתם שרוצים לעשות תיבה להמקוה החדשה, ולפתוח בשוליה טפח קודם שיתחברו השוליים, כמו שראו בש"ע של הרב מ"ו ש"ז ז"ל, דאין אנחנו בקיאין כשיעור מוציא רמון, והרב דקהלתכם צווח שלא יעשו כן רק יעשו נקבים רוחב טפח על טפח בכל הד' צדדים, ואם לאו יהיו בועלי נידות כמו שהיה עד הנה, ורו"מ לא נתקבלו דבריהם, הנה הדין עמכם, ומה שהחמיר הגאון ר"ז ז"ל להרחיב הנקב כ"כ הוא נמי חומרא יתירה, כי אף אם יניח כפי דעתם שאין אנחנו בקיאים בשיעור כמוציא רמון מ"מ זה הוי דוקא אם כבר הוי עליו תורת כלי להוציאו מידי כלי שייך להחמיר מספק, אבל אם עדיין לא חל עליו תורת כלי, כדי שלא לחול שם כלי אף בספק, לא חל עליו תורת כלי, וכדאמרינן במסכת נזיר עד שלא נזקק לטומאה טהור, משנזקק לטומאה טמא, וכן מצינו בכמה דוכתי דמספיקא לא נחתה לה טומאה, ולכך אם היה כבר כלי אם עדיין לא נטמא, לא שייך לומר אין אנחנו בקיאין, כיון דבטל ממנו תורת כלי טרם שחלה הטומאה, רק אם כבר נטמא ואח"כ נשבר שייך לומר כן, דמספיקא לא פקעה לה טומאה, ולכך חומרא יתירה היא שהחמיר הגאון ר"ז הנז', ובכל המקומות שראינו לא נהגו כן, והב"י והרמ"א כבר חשו לכל דבר הצריך בקיאות, ובזה לא כן חששו, וע"כ אם לא היו מחמירין במקומכם עד הנה, לא היה ראוי לשנות להחמיר להרחיב הנקב כ"כ, בכדי שלא להוציא לעז על הראשנים, רק אם כבר החמירו כן יעשו כמנהגם:

אבל מה שהחמיר הרב עתה לעשות ארבעה נקבים בארבע דפנותיה, תמה אני עליו להוציא לעז על הראשנים אשר מפיהם אנחנו חיים, והרב הזה עשה הלעז בעצמו במה שאמר שהיו בועלי נידות, ובאמת אין בחשש שלו כלום, ולשון הש"ע סי' ר"א סעיף ז' הלוקח כלי גדול וכו' ונקבו נקב המטהרו וכו', מוכח דבחד נקב די, וכן מפורש בלשון הרמב"ם שמביא הש"ך שם ס"ק כ"ג, וכן בסעיף מ' מפורש כן. ומ"ש דיכול לקבל מים אם יורידו אותו בשפוע לא בשוה, ויהיה יכול להחזיק בצד אחד מים וכו' בזה טעה טעות גדול וכו'. והעתקתי כל דבריו כי הם שייכים לנ"ד:

גם עוד מצאתי להגאון מהרש"ק הנז' בספרו שיורי טהרה תשובה וא"ו דף ע"ד, מ"ש על עיר שקשה להם לטבול בתוך המקוה, ורוצים לעשות תיבה ולנקוב בשוליה כשפ"ה רק שא"א להם להעמיד התיבה עג"ק המקוה, אלא מוכרח שתעמוד על השליבות של ארבעה טפחים וכו', וחשש השואל משום דאין המקוה עומד ע"ג קרקע, ועוד חשש כיון דעושים לו סתימה ע"י פקק גדול של עץ, אולי יחזור להיות עליו תורת כלי ע"י הפקק, והשיב הגאון מהרש"ק הנז' דחשש ראשון אינו כלום, כי מפורש בסעיף ז' מותר לעשות המקוה על הגג, ואין צריך להיות ע"ג קרקע, ולכן מותר להעמידו על השליבות ורק ימרחו אותו בטיט, ולענין חשש הסתימה אע"ג דבספר נו"ב חשש שמא הסתימה מבטלת הנקב, הנה בחיבור מי נדה כתב הרב ז"ל, דהיינו דוקא אם היה מעיקרא תורת כלי עליו, רק שבא לבטלו מתורת כלי ע"י הנקב כשפ"ה, בזה אמרינן אם עשאו ע"ד לסתמו אינו בטל, ונשאר תורת כלי עליו כמו קודם, אבל אם לא היה עליו תורת כלי מיד, רק מתחלה נעשה ע"ד לנקוב בו כשפ"ה, מהני בזה ולא קפדינן על הסתימה עכ"ד: והנה מחמת כן כתבתי לעיל, שיעשו את התיבה מתחלה לשם כך, ויעשו הנקב בשולי הדופן שלה מתחלה קודם שיחברו השוליים בדפנות, כדי שלא יהיה לתיבה תורת כלי מעיקרא כלל, יען כי תיבה זו נעשית היא עצמה מקוה, וכבר בתשובה אחרת שנשאלתי על עיר במביי שסותמין נקב המקוה בכ'אך, שהוא דבר המק"ט, ושם הבאתי דברי הפוסקים האוסרים לסתום הנקב במטלנית שיש בה ג' על ג', גם הבאתי דברי הנו"ב סי' קל"ז שכתב כיון שתחילת עשיית היתידות היתה כדי לקבעם במקוה, וכן הוא האמת שקבעם במחובר לקרקע, אינם מקבלים טומאה כלל, והבאתי כמה פוסקים אחרונים שהסכימו בסברה זו, וסמכי עלה לענין מעשה, וכאשר הארכתי בתשובה הנ"ז בס"ד, ועל כן כתבתי לעיל בנידון שאלה דידן, שיעשו את התיבה ואת הפקק חדשים, שיהיו מתחלה נעשים לשם כך, ואז אין בזה שום פקפוק מכל צד, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.