רב פעלים/ב/יורה דעה/כג

רב פעלים ‏ ב יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה, מעיר רנגון יע"א. בדין יולדת מצינו למור"ם ז"ל סי' קצ"ד, שכתב יש מקומות שנוהגים שאין טובלים תוך מ' לזכר ותוך פ' לנקבה, ואין להתיר במקום שנהגו להחמיר, אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר כלל וכו'. והנה לשאול הגיעו במקום שנהגו להחמיר מ' לזכר ושמונים לנקבה, ורוצים לבטל מנהגם, אם יש בזה איסור פורץ גדר, ואת"ל כיון שנהגו להחמיר אין יכולים לבטל המנהג, ואת"ל אין יכולים אם יש לזה תקנה ע"י התרת חכם. גם י"ל במקום שנהגו להחמיר אם נוהגת חומרא זו גם במפלת, יורינו המורה ושכמ"ה:.

תשובה. ידוע הוא המחלוקת של גדולי עולם הראשונים ז"ל, דס"ל המנהג שהוא משום גדר וסייג אין לו התרה, ויש כמה גדולי עולם חולקין על זה, וס"ל אם באו לשאול מתירין להם ע"י פתח וחרטה. גם יש עוד פלוגתא אחרת שהביאה הרב כפי אהרן ז"ל ביו"ד סי' א', דמהרשד"ם ס"ל מ"ש יש למנהג היתר ע"י שאלה, היינו בדבר שאסרו בני המקום מאליהם, מה שלא נהגו אבותם אבל בדבר שנהגו אבותם אין להתיר, וכן דעת מהרח"ש בתשובות רב ברוך אנג'יל סי' וא"ו, ועוד מן האחרונים נמשכו אחר סברה זו, והשתא י"ל בזה ס"ס להחמיר, והיינו ספק הלכה כמ"ד יש התרה למנהג שהוא משום גדר וסייג, ספק כמ"ד אין להתיר בזה, ואת"ל כמ"ד דמתירין, שמא הלכה כמהרשד"ם ודעמיה, דס"ל כל שהוא מנהג אבותם אין להתיר לכ"ע, וס"ס זה אע"ג דאינו מתהפך, עבדינן ליה, וכמ"ש בפוסקים, ובפרט שהוא להחמיר:

ואם תאמר כל פלוגתא הנז' הוא בהיכא דידעינן דלא הוה מנהג בטעות, דידעו שהוא מותר מן הדין, ואפ"ה נהגו באיסור משום גדר וסייג, אבל אם יש לנו ספק בדבר דשמא הוה מנהג בטעות, דחשבו שהוא אסור מן הדין, ולכך נהגו לאסור לכ"ע, המנהג בטל, ואפילו התרה אינו צריך. הרב כפי אהרן שם בדף כ"ז הביא מדברי הרשב"א שכתב, אם נהגו איסור ואין אדם יודע אם הוא מחמת טעות, או מחמת גדר וסייג, אין להתיר להם ע"י שאלה, ואין היתר אא"כ ידעינן בבירור שנהגו בטעות, וכתב עוד דהטור ורש"ל ורמש"א ג"כ אזלי בשיטה זו, דמנהג בסתם תלינן בגדר וסייג, אך דעת הרמב"ם ומהריק"ו ומרן בב"י כל שהוא בסתמא אמרינן מנהג בטעות הוא, ומבטלינן ליה ע"ש, נמצא דבר זה במחלוקת שנוי, ואיכא דס"ל בסתמא תלינן שנעשה משום גדר וסייג, ואין להתיר, ולפ"ז בנידון השאלה אין להתיר להם ע"י שאלה, די"ל שמא עשו זה המנהג משום גדר וסייג, וכמ"ש מהריק"ו ז"ל בשם ספר תנייא, הביאו מרן ז"ל בב"י סי' קצ"ד על זה הדין בעצמו, שנהגו ארבעים לזכר ושמונים לנקבה, שכתב וז"ל, שפסקנו אחד הנקרא תנייא כתב, שאפשר שהראשונים החמירו על כך, בקעה מצאו וגדרו גדר, ע"כ ע"ש:

מיהו נראה, דאיכא בנידון השאלה הנז' ס"ס להתיר על ידי שאלה, והוא ספק כמ"ד מנהג בסתמא תולין בטעות ומבטלינן ליה, ואת"ל הלכה כמ"ד תולין בסייג וגדר, אימא הלכה כמ"ד דע"י שאלה מותר, וס"ס זה הוא מתהפך, כאשר יראה הרואה, וכיון דהוא מידי דרבנן ודאי סמכינן על ס"ס זה להתיר בשופי. הנה כי כן בנידון השאלה יש להורות לאנשי עיר רגגון יע"א, אם הם מחחרטים ושואלין התרה, שיתירו להם שלשה אנשים מעיר אחרת, ויעמדו לפני המתירים כל הקהל אנשים ונשים, כי גם האנשים צריכין התרה בדבר זה, ואם אנשי העיר לאו כולהו אזלי בהאי מנהגא, שיש אנשים תופסים מנהג זה, ויש נשים מנהגם שכל שיכולה להטהר עושה הפסק בטהרה, וסופרת וטובלת, וכיון דאיכא הכי ואיכא הכי, נמצא אין מנהג קבוע בעיר ההיא, וכל דליכא מנהג קבוע הרי זה מנהגי יחידים, וקיל טפי, ועכ"ז אותם המחמירים דעתה מתחרטים על זה, צריכין לעשות התרה:

ברם בכה"ג שאין מנהג ברור בעיר, אלא הוא מנהג יחידים, אז אותם הבתולות אשר עדיין לא קיימו בעצמן מנהג זה, הרי אלו כשינשאו רשאין לעשות כאותם הנשים שלא נהגו בכך, ובדבר כזה אין הבתולה חייבת ומוכרחת להלך אחר אמה, אם היא מן המחמירות, דאין מנהג כזה חל על הנולדים בע"כ, אלא מי שהולך אחר המחמירין הנה שכרו אתו, ואם אינו הולך אחר המחמירין יש לו אשלי רברבי לסמוך עליהם, וכיוצא בזה הוריתי בס"ד בציבור פה עירנו בג'דאד יע"א, כמה פעמים, בענין העושין הפסק בטהרה, שרוב הנשים סופרות יום שביעי לראייתם, ויש מעט משפחות סופרות יום שמיני לראייתם, דהיינו שעושין הפסק בטהרה בסוף יום שביעי לראייתם, כל בתולה חדשה תנהוג בפעם ראשונה כפי רצונה, שאפילו אמה מנהגה לספור ביום שמיני לראייתה, אם תרצה לספור כרוב נשי העיר שהם עושין הפסק בטהרה בסוף יום שישי לראייתה, ומונות מיום שביעי, הרשות בידה, כיון דלא נכנסה עדיין בחיוב החומרה, וכן הדבר הזה:

ודע, כי פה עירנו יע"א יש נשים שיש להם מנהג זה של ארבעים ושמונים, ויש הרבה נשים שהם רוב העיר שלא נהגו בכך, וכבר דרשתי בציבור שזה נחשב מנהג יחידים בעיר זאת, ומי שירצה לעזוב מנהג זה רשאי לעשות התרה עליו, ונראה שיש מצוה להתיר להם בכה"ג, ועיין תשובה מאהבה יו"ד תשובה שס"ו, שהביא מהגאון נוב"י קמא סי' נ"ד, שכתב אם היה בידי לכתוב לכל המקומות הנוהגים חומרא זו של ארבעים לזכר ושמונים לנקבה להתיר להם, נחשב בעיני למצוה, כי ע"י מנהג זה באים לכמה מכשולים, ובמקום שיש לחוש למכשול עבירה לא שייך לומר אי אתה רשאי להתיר בפניהם עכ"ד, וכן כתב הגאון פליתי, כי בימיו ביטלו זה בפראג ומיץ והמבורג יע"א:

הנה כי כן אנשי העיר רגגון הנזכרים בשאלה הנז"ל, אם מתחרטים יעשו התרת חכם כאמור, ואם תאמר הא קי"ל בסי' רכ"ח סעיף י"ז, דאין מתירין הגדר עד שיחול, וא"כ צריך שכל אשה אחר שתלד יתירו לה, וא"א שיתירו כולם בבת אחת, זה אינו, כי כבר בא חכם הוא הרב מהר"י עייאש ז"ל בבית יהודה ח"ב סי' צ"ז, והביאו הגאון חיד"א ז"ל בשיו"ב אות ז', והעלה, דאין דין זה אמור אלא בנדר גמור מן התורה שהוציאו בפיו, אבל על מנהג יוכל להתיר קודם שיחול, ולכן פסק להלכה מי שנהג להתענות בכל ער"ח, יכולים להתיר לו על מכאן ולהבא קודם ער"ח ע"ש:

לפי טעם זה נראה, בהיכא דכל אנשי העיר יש להם מנהג של ארבעים ושמונים, שבאים עתה להתיר להם, לא יעשו התרה אלא לאותם שכבר ילדו וקיימו המנהג הזה בעצמם, אבל אותם שעדיין לא ילדו, ולא קיימו המנהג הזה, ימתינו עד שילדו ויעשו להם התרה, אבל אין לומר כיון דהתירו הקהל המנהג, גם אלו הנשים שלא ילדו עדיין יהיו מותרים מאליהם. כל זה כתבתי בנחיצה רבה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.