רב פעלים/ב/יורה דעה/יד

רב פעלים ‏ ב יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. דרך הסוחרים לתת מעות של צמר בתורת מוקדם, וקורין זה בערבי סלף, דהיינו שיתן ראובן מעות לשמעון בעבור הצמר שמתחייב שמעון לתת לו כו"כ סאין אחר ג' חדשים, והערך כפי מה שיעלה השער של הצמר בפחות חמשה או ששה למאה, וזה שמעון המקבל המעות עדיין אין לו צמר, אלא לוקח מעות אלו מראובן, ושולחם לשותפיו היושבים בכפרים אצל הערביים בעלי הצאן, וקונים לו משם הצמר, ושולחים לידו ונותנו לראובן, אם יש בזה איסור או לאו, ואת"ל שד"ז אסור, מה תקנה של היתר יש בדבר זה, כי שכיח הוא בין הסוחרים, והם מוכרחים לעסק זה, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. דבר זה אסור בודאי, מאחר כי שמעון עדיין לא היה לו צמר כלל בעת שקבל המעות מראובן, ונתחייב לו סך כו"כ סאין לתת לו אחר ג' חדשים, שנמצא מעות אלו הלואה, וכאשר מנכה לו חמשה למאה בשביל קדימת המעות, ה"ז רבית. ואשר בקשתם למצוא לכם אופן היתר בעסק זה, נ"ל בס"ד דיעשה כך, והוא כי שמעון המוכר הצמר יכתוב שטר חיוב גו"ש לתת לראובן מאה סאין של צמר אחר ג' חדשים, והערך כפי מה שיהיה השער בעת שמוסר הצמר, וראובן יכתוב שט"ח לשמעון בסך כו"כ דינרים, שיחשוב בדעתו ערך מאה סאין בפחות הרבה, באופן שבודאי לא יעלה דמי הצמר יותר מזה, אפילו אם יוזל השער שבשוק, וכל אחד יקח שטרו בידו, ואח"כ ימכור שמעון לראובן עצמו את שטר המעות שנתחייב לו ראובן בפחות ששה למאה, או חסר כפי מה שראוי לנכות בעבור קדימה של שלשה חדשים ברצונם, ויקבל ממנו מעות מזומנים, יען כי סך הנז' נתחייב בו ראובן חיוב גו"ש, הן בדרך כמביילה כמנהג הסוחרים, הן כתבו שטר חיוב גו"ש בדיני ישראל, ואע"פ שהאדם יתחייב לחבירו ע"פ הודאתו אפילו בדבר שאינו חייב בו, הנה כאן לא נתחייב ראובן על מגן, אלא נתחייב בסך בעבור הצמר שנתחייב שמעון לתת לו אחר ג' חדשים, ואין בזה ערמה, וכיון דראובן נתחייב בסך זה ע"פ שטר שכתב וחתם על עצמו, הנה קי"ל שהאדם יוכל למכור חובו להמתחייב עצמו בפחות, ושמעון אינו נותן אח"כ לראובן מעות, אלא נותן צמר, גם הצמר כשניתנו לו אינו מחשב עמו פחות משער השוק, אלא נותנו לו בערך כפי מה שנמכר בשוק, והרי אופן זה הוא היתר ברור:

מיהו אופן ההיתר הזה א"ח לעשותו, אלא רק בענין זה של הצמר הנז', אבל אם שמעון צריך לו מאה זהובים, ויבא אצל ראובן ויכתוב לו שט"ח על עצמו במאה זהובים לזמן ג' חדשים, והוא אינו חייב לו כלום, אע"פ שיוכל שמעון למכור שטר זה ללוי בפחות ויקבל ממנו צ"ז זהובים, וכשיגיע הזמן יקח לוי את המעות מראובן, מאה שלמים, ואח"כ יקח ראובן סך מאה זהובים משמעון, דאמרינן לית לן בה, הנה כל זה דוקא אם ימכור שמעון השטר ללוי, אבל אם ימכור לראובן עצמו ה"ז הערמת רבית ואסור, דדוקא בנ"ד ששמעון מתחייב לראובן צמר והוא נותן לו צמר אחר ג' חדשים שרי, דסוף כל סוף אינו מקבל ראובן מעות כלל, כי אם מקבל צמר בלבד, ואינו מוזיל בערך, אלא הוא כפי מה ששוה בשוק, ועיין להרב חו"ד ז"ל בסי' תס"ג ס"ק ב', שעשה ב' אופני היתר בענין זה, כי ראה העולם אין נזהרין בכך. ונראה אופן זה שכתבתי יותר נקל ונכון לעשותו, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.