רב פעלים/ב/יורה דעה/י

רב פעלים ‏ ב יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. אם מותר לטגן דגים בחמאה ולאכול, או"ד איכא למיחש לסכנתא ואסור, יורינו המורה ושכמ"ה:

תשובה. בדגים עם חלב מפורש בדברי מרן ז"ל בב"י סי' פ"ז, דאין לאכול מפני הסכנה, וכ"כ בלבוש, ועיין ש"ך וט"ז וכנה"ג הגהב"י אות י"ט, אך בספר חנוך בית יאודה סי' ס"א איתא, דוקא בחלב אסור, אבל בחמאה לית לן בה, וכ"כ בית לחם יהודה דלא אסר מרן אלא בחלב, אבל בחמאה או בשומן הצף ע"ג חלב לית לן בה, והרב פתחי תשובה כתב בשם רבינו בחיי ז"ל, דיש סכנה בדג עם גבינה, וה"ה עם חלב, וכתב באדני פז, דגים עם חמאה שרי כיון דכל העולם עושים כן:

והנה מדברי הרב שארית יהודה שהביאו בספר פחד יצחק אות בי"ת דף ס"ט, מפורש שאין לאכול דגים עם גבינה, וגם בחמאה נמי אין לאכול, וס"ל כדעת מרן דאיירי בכל גוונא, ולא נקיט חלב בדוקא כמ"ש הרב בית לחם יאודה, ובאמת כן משמע מדסתם מרן דבריו ולא פירש, ומה דנקיט חלב הוא שם הכולל כל מיני חלב, וגם הכנה"ג בסי' קט"ז הגהב"י אות כ"ב הבין דמרן ז"ל גם בדגים עם גבינה אוסר ע"ש, וכיון דס"ל כדעת מרן לאסור עם גבינה נראה דה"ה עם חמאה, דבשלמא גבי חלב יש טעם לחלק, וכמ"ש חנוך בית יאודה, אבל בין גבינה לחמאה מה טעם יש לחלק, ואם נאמר דמרן אוסר בגבינה, ה"ה דאוסר בחמאה, ואע"ג דהרב פחד יצחק הביא מן אדני פז, דמחלק בין גבינה לחמאה, לא כתב טעם לזה, אלא כתב להתיר בחמאה מפני שראה העולם עושין כן, ובאמת אין מזה הוכחה. גם מצינו להרב בית דוד ביו"ד סי' ל"ג, שעשה טעם לדברי מרן ז"ל משום דהחלב יוצא מגוף הבהמה הרי הוא כבשרה, ולהכי קשה אכילתו עם הדגם כדין בשר עצמו, שקשה לדבר אחר ע"ש, ולפ"ד אלו מוכרת אתה לומר דגם בחמאה יש לאסור, כיון דיוצאה מגוף הבהמה, והרי היא כבשרה, ועיין להרב עקרי הד"ט ביו"ד סי' י"א, שהביא מן בארות המים סי' א', שדעתו לאסור דגים עם גבינה, וכתב שהרב בית דוד ז"ל הסכים על דבר זה, והגם ששם לא נקיט חמאה אלא גבינה, אין טעם לחלק ביניהם, ובודאי מאן דאיסר בגבינה אוסר בחמאה, ומה גם לטעם שכתב הרב ב"ד ז"ל בעצמו, נראה דלא שנא וכדכתיבנא:

נמצא אע"ג דמרן ז"ל נקיט חלב, הא איכא רובא מן האחרונים דס"ל לאו דוקא חלב, ואיכא דכתבו להדיה לאסור בחמאה, ואיכא דלא זכרו בדבריהם איסורא אלא בגבינה, וכתבנו מאן דאסר בגבינה ודאי אוסר בחמאה ג"כ, דבשלמא בין חלב לחמאה וגבינה יש טעם לחלק, כמ"ש בספר חנוך בית יהודה, אבל בין גבינה לחמאה אין טעם לחלק, ומאחר דרבים הם שאסרו הגבינה בפירוש, ודאי דעתם לאסור גם בחמאה, ועילת מנהון דאסר בגבינה בפירוש הוא רבינו בחיי ז"ל, על כן נראה דאין להתיר דגים בחמאה, ואנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן דאסר בחלב, ורבים מן האחרונים דס"ל דמרן ז"ל איירי בכל גוונא, ולא כתב חלב בדוקא, ועוד מצינו שהרב פחד יצחק שהיה רופא מובהק וכתב שלא מצא שום נזק בזה בחכמת הרפואה, ועכ"ז כתב כיון שהדבר יצא מפי המלך הרב בית יוסף, מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה, ותו לא מידי עכ"ל. ועל כן אנחנו יש לנו לחוש לזה לאסור דגים, בין עם גבינה בין בחמאה, ועוד המנהג פשוט וידוע פה עירנו בגדאד, דאין אוכלים דגים מטוגנים בחמאה, ורק הגוים אוכלים כן, ושמענו שבכפרים שאין להם שמן שומשמין מטגנים דגים בחמאה, ואין לסמוך על מנהגם בזה, דעבדי מחמת חסרון ידיעה, מיהו אם חיותם תלוי בכך, יש להעלים עין מהם, ואין למחות בידם, אבל בתוך עירנו ודאי נמחה ביד מי שרוצה לאכול דגים מטוגנים בחמאה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.