רב פעלים/ב/יורה דעה/טו

רב פעלים ‏ ב יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ראובן מכר סחורה לשמעון במאה זהובים לזמן י"ב חודש, והתנה הלוקח עם המוכר שכל זמן שיהיה לו מעות יביאם למוכר וינכה לו מדמי הסחורה אחד למאה, בעבור כל חודש, ודבר זה מצוי בין הסוחרים, אם מותר או לאו. ועוד נמצא בין הסוחרים, שהמוכר שמכר הסחורה במאה לזמן י"ב חודש, מתנה עם הלוקח שהוא מחוייב להביא לו המעות אחר שני חדשים, ואז ינכה לו עשרה למאה, דהיינו בעד כל חודש דינר אחד, ולפעמים אין הלוקח מביא עד אחר הזמן כולו, וגם על זה שואלים הלכו בו, אי שרי או לאו. יורינו המורה:

תשובה. אופן הראשון הביאו הרב מהר"ש אבוהב ז"ל בספר הזכרונות, ואסר אותו, שהעלה שם דוקא אם מכר סחורה במאה לזמן י"ב חודש, ונגמר המקח בכך וקנאו הלוקח, אז מותר למוכר לומר אח"כ ללוקח אם רצונך תן לי עתה מעות מדודים, ואנכה לך מן דמי המקח דינר אחד למאה בעד כל חודש, ה"ז מותר מפני שהוא אומר לו כן אחר שנגמר המקח ונעשו המאה דנרים חוב על הלוקח, ואם לא היה הלוקח רוצה בכך אלא אומר אני לא אשלם אלא מאה אחר י"ב חודש, לא יוכל המוכר להכריחו לשלם לו קודם הזמן ולנכות לו, ועל כן אע"פ שנתרצה הלוקח לשלם קודם הזמן בפחות לית לן בה, כי הוא קונה חוב שעליו בפחות, אבל המתנים בשעת המכר כל זמן שיהיה ללוקח מעות יביאם וינכה לו אחד למאה בעד כל חודש, ה"ז אסור, דהו"ל כמפרש ממש, אם מעכשיו הרי הוא לך בעשרה סלעים, ואם לגורן בי"ב דאסור, וכנז' כל זה בספר הזכרונות דף מ"ה ע"א, והביאו הרב הכנה"ג ז"ל סי' קע"ג הגה"ט אות ט"ו ע"ש:

והנה לפ"ד הרב ז"ל, נראה דדוקא בכה"ג אסור, מפני שכפי התנאי הנז' אם היה הלוקח מביא המעות למוכר תכף אחר שקנה, היה מנכה לו י"ב דנרין למאה, ונמצא המוכר גילה דעתו בזה שזו הסחורה שוה פ"ח דנרים, ואיך אחר י"ב חודש יקבל ממני מאה דנרים, שנמצא לוקח בעבור הסחורה י"ב דנרים יותר, בשביל שהיית הזמן, ועל כן י"ל אם ענין זה באופן אחר, דהיינו שזה מכר הסחורה במאה לזמן י"ב חודש, והתנה המוכר עם הלוקח שמחויב הלוקח להביא לו המעות אחר ב' חדשים, ואז ינכה לו עשרה דנרים מדמי המקח, יודה הרב ז"ל שאם הביא לו הלוקח המעות אחר ב' חדשים, וניכה לו עשרה דנרים מן המקח, אין בזה איסור כלל, ולא אמרינן שצריך לנכות לו י"ב דנרים, שינכה עוד שנים בשביל השני חדשים, דזה אינו, יען מן התנאי הזה נודע שהמוכר אין דעתו למכור סחורה ההיא בפחות מן תשעים דנרים, ואפילו אם היה מביא לו המעות תכף, לא היה מוכר פחות מתשעים, ועל כן עתה שהביא לו תשעים אחר ב' חדשים לית לן בה, אע"פ שהמכר היה במאה והניכוי הוא אחד למאה בעד כל חודש, יען כי מה שמותר למכור שוה מאה בק"ך לזמן כו"כ חדשים, היינו משום דאמרינן זה המוכר דעתו בשומת הסחורה, הוא ק"ך דנרים, שאפילו אם היה הלוקח מביא לו מעות במזומן, לא היה מוכר פחות מן ק"ך דנרים, והזמן מרחיב לו בחינם:

ברם מה שיש לאסור בזה, היינו אם התנה בכך שיהיה הלוקח מחויב להביא לו המעות אחר ששה חדשים, וינכה לו עשרה דינרים, אבל הלוקח לא הביא לו המעות אחר ששה חדשים, אלא הביא לו אחר שעבר זמן י"ב חדשים, אם מותר לו לקבל מאה דנרים, או"ד גם עתה צריך לנכות לו עשרה דנרים, ולא יקבל אלא רק תשעים דינרים. וראיתי להגאון מהרשד"ם ז"ל ביו"ד סי' ס"ט, שהביא נידון כזה, והעלה מאחר שנעשה הדבר ע"י תנאי, והיה אפשר לקיימו ולא קיימו, א"כ נתבטל המקח ונמצא שעתה מחדש קונה הלוקח, ואז המוכר יוכל ליקח ממנו י"ב, כמו שמוכר סתם, והא דאמרינן שאינו נותן אלא עשרה ולא י"ב, כמו שפסק בתחילה, היינו כשלא היה שם תנאי ע"ש, וא"כ בנידון הב' דהשאלה הנז' שהתנה המוכר עם הלוקח, שמחוייב להביא המעות אחר ב' חדשים, וינכה לו עשרה למאה, אם הלוקח קיים התנאי והביא לו אחר שני חדשים את המעות, ינכה לו עשרה למאה, ולית לן בה כאשר כתבנו לעיל, ואם הלוקח לא קיים התנאי, והביא לו המעות אחר שעברו י"ב חדשים, הנה זה ישלם כל המאה ואין צריך לנכות לו עשרה, יען כיון שלא קיים התנאי נתבטל המקח, ועתה כשמביא המעות הוא קונה מחדש, ואז המוכר יוכל לקבל מאה, וכאשר פסק מהרשד"ם ז"ל, וטעמו ונימוקו עמי, וגם הרב מהר"ש גאון בספר משפטים ישרים סי' ס"ט, נראה דבבר מר כדברי מהרשד"ם ז"ל, ומודה לו בעיקר הדין, כאשר יראה הרואה:

ודע דמ"ש מהרשד"ם ז"ל בתחלת דבריו, שתנאי זה אם הי' מקיימו הוה עביד איסורא, דבריו תמוהין, דאם הי' מקיים התנאי שהביא לו המעות, ומנכה לו עשרה למאה, ודאי לא עביד איסורא בהכי, וכבר תמה עליו בזה הרב מהר"ש גאון ז"ל במשפטים ישרים סי' ס"ט, ומה שרצה ליישב דבריו בזה אין דבריו מובנים, כי באמת ברור הוא לכל משכיל, שאם מקיים התנאי אין כאן איסור כלל. ואמרתי ליישב דברי מהרשד"ם, שהוא הבין מדברי השואל, שהמוכר בשעת המקח פירש וגילה דעתו, שרוצה למכור במעות מדודים בפ"ח דינרים, ומחמת שהלוקח לא הי' לו מעות מדודים, הוכרח המוכר לעשות עמו תנאי זה, שיהי' מוכרח להביא לו הדמים אחר שני חדשים, וינכה לו בעבור כל חודש אחד למאה, וכן יורה קצת התחלת לשון השאלה, שכתב ראובן היה לו סחורה ומוכרח למכרה במדודים וגו', וסבר מהרשד"ם, כיון שהמקח נגמר על תנאי נמצאת תקנתו קלקלתו, כן יש להדחק בדברי מהרשד"ם, אע"פ שדבר זה אינו מפורש להדיה בדבריו:

איך שיהיה, נידון זה השני שהתנה שיביא המעות אחר ב' חדשים, וינכה לו אחד למאה בעד כל חודש, הוא ברור כאשר כתבנו, דאם קיים הלוקח תנאו ינכה לו בעד שני חדשים אלו, ואין כאן מיחוש כלל, ואם לא קיים. תנאו והביא המעות אחר י"ב חדשים, יוכל המוכר לקבל ממנו סך המאה כולו, וכמ"ש מהרשד"ם ז"ל, וגם מהר"ש גאון ז"ל, מודה בהכי, אך נידון הראשון הוא אסור, כאשר הורה גבר הרב מהר"ש אבוהב ז"ל בספר הזכרונות וכנז"ל והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.