רב פעלים/ב/יורה דעה/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png יורה דעה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. אם שכח והניח היתר צונן שאין דרכו בהנחה בכלי של איסור שלא הודח, דקי"ל דאינו נאסר אלא מדיחו ואוכלו, ונסתפקנו אם הניחו בשוגג ואח"כ הרגיש בו, אם צריך להסירו ולהדיחו תכף, או"ד כיון דכבר הונח שם יוכל להשהותו עד שיצטרך לאכלו, אז ידיחנו. עוד נסתפקנו כלי שנאסר הן בב"ח הן בשאר איסורים, שצריך להגעילו אחר כ"ד שעות אם יוכל להשהותו בכך כמה ימים, או"ד צריך להגעילו אחר כ"ד שעות מיד, כדי שלא יכשל להשתמש בו, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. על שאלה הראשונה צריך להדיחו מיד, ואסור להשהותו אפילו זמן מועט, משום דחוששין שמא ישכח ויאכלנו בלא הדחה, ונ"ל להביא ראיה בס"ד, ממ"ש בסי' ס"ט סעיף י"ב בהגה"ה, דאין לשהות בשר שלשה ימים בלא מליחה, דחיישינן שמא יבשלנו, וכתב מחב"ר בשם שמש צדקה, דאם שהה ג' ימים בשוגג מחוייב לאכלו תכף צלי, דחיישינן דילמא משתלי ומבשל ליה ע"ש, ודבריו עיקר, כי הסכימו עמו גדולים, ודלא כמאן דפליג, וא"כ ה"ה בנ"ד דאסור להשהותו בלא הדחה, אלא ידחנו תכף שמא ישכח ויאכלנו בלא הדחה. ואין לחלק ולומר התם שאני, דאם יבשלנו פוגע באיסור דם ממש, שיוצא ממנו בבישול, וחוזר ונבלע בתוכו, משא"כ הכא אם יאכלנו בלא הדחה אינו פוגע באיסור בודאי, דעל הרוב בזה המאכל לא נדבק בו איסור מלכלוך הכלי ונקי הוא, זה אינו, כיון דתקנת חכמים היא שלא לאכלו בלא הדחה, אי אכיל ליה בלא הדחה הרי זה עובר על דברי חכמים, ונמצא דעביד איסורא בכך, ולכן בדין דחוששין שמא ישכח ויאכל בלא הדחה:

ואע"ג דמצינו להרב המגיד בפ"ה מה' חמץ ומצה הל' כ' שכתב, דאין לגזור גזירות מדעתינו אחר הגאונים ע"ש, וכן תמצא להרב פר"ח ז"ל בה' פסח סי' תניא שכתב על דברי הב"ח, דאין לגזור גזירות מדעתינו, ואין ללמוד גזירות זו מזו ע"ש, וכ"כ עוד ביו"ד סי' פ"ו ס"ק י"ט ע"ש, הנה בנ"ד גם פר"ח יורה, יען דמצינו לחז"ל בענין זה שאסרו להניח לכתחלה בכלי איסור צונן, אע"פ שכונתו להדיחו, משום שמא ישכח ולא ידחנו הרי גזרו בכה"ג וחשו משום שכחה, על כן אם נאמר בהיכא דעבר והניח שצריך להדיחו תכף, שמא ישכח ויאכלנו בלא הדחה, אין זו גזרה חדשה, על כן יש להורות בנ"ד דיסירנו וידחנו תכף, כדי שלא ישכח לאכלו בלא הדחה:

ועוד דמי דין זה למ"ש בש"ע א"ח סי' תקנ"א סעיף ט', דמצניעין מר"ח ואילך סכין של שחיטה, ומאחר דאמרו מצניעין משמע הטעם משום דחוששין שמא ישכח וישחט ויאכל, ולכן יצניע הסכין כדי שלא תהיה מצויה תחת ידו, וכן הבין הרב חמודי דניאל מדברי המג"א ס"ק כ"ח, דהטעם דמצניעין הוא משום שמא ישחט ויאכל ע"ש, וכן מובן מדברי הגאון מהר"א מווילנא ז"ל ס"ק י"ח שכתב ומצניעין כמו בכבוס דבטלי וכו' עכ"ל, וכונתו שבגמרא דתענית דף כ"ט אמרו דבטלי קצרי דבי רב, והתם החשש אם יכבסו ויניחו עד אחר ט"ב שמא יבא ללבוש קודם, ולכן גם כאן גזרו להצניע הסכין שמא ישכח וישחוט ויאכל ועיין מג"א שם ס"ק י"ח. ובמחצית השקל שם, נמצא גזרו בכה"ג גבי סכין, וזה דמי לנ"ד:

והנה על מ"ש בש"ע שלא לשהות בשר עד אחר ג' ימים בלא מליחה שמא ישכח ויבשלנו, הקשו האחרונים מסי' פ"ו סעיף מ', גבי עוף ספק טריפה ומטיל ביצים, שמשהין אותו עד שמטיל ביצים של טעינה הא', וכתב הט"ז דלא חיישינן לתקלה שמא ישכח, כמ"ש בדרוסה בסי' נ"ז, מפני שהוא זמן מועט רק כ"א יום בלבד, ואמאי כאן חוששין לתקלה דשמא ישכח ויבשלנו, ותירץ מנחת יעקב דהתם איכא ס"ס, והוא ספק שמא לא ישחוט כלל, וספק שמא אין כאן איסור כלל, דלא נטרפה, משא"כ כאן איכא ספק אחד דוקא. ובקונטרס סולת למנחה שבסוף הספר הנז' תירץ בן הרב המחבר, דוקא כאן חשו לתקלה בזמן מועט, לפי שבעוד שהוא תוך שלשה ימים אז כל אימתי שירצה מותר למלחו ולבשלו, להכי חוששין שאף שיעבור זמן זה ישכח ולא יזכור שעברו שלשה ימים ויבשלנו, משא"כ התם מיד כשנולד בה ספק הטרפות, באיסורא קיימא עד אחר גמר טעינה ראשונה לא חיישינן לתקלה בזמן מועט, וקצת ראיה לזה מדלא הוזכר בשום פוסק דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה שצריך לצלותו מיד, ואסור להשהותו שלא יבא לידי תקלה ויבשלנו, אלא ודאי כמ"ש, כיון שכבר נודע לו שחל עליו האיסור, תו לא חיישינן לתקלה עכ"ל, ומה שברור לו לומר דאם שהה אין צריך לצלותו תכף, זה אינו, שכבר הבאתי לעיל דהרב שמש צדקה וגדולים עמו ס"ל דאסור לשהותו אלא יצלנו מיד, ועכ"ז חילוק של הרב הנז' הוא קיים, דכל שהוא קאים באיסורא אסח דעתיה מיניה, ולא ישכח לאכלו, ולכן עוף שנולד בו טרפות דבאיסורא קיימא. עד אחר גמר טעינה ראשונה, לא חיישינן שישכח ויאכל אותו תוך הזמן, משא"כ בשר ששהה ג' ימים, דאין הבשר הזה אצלו מדברים האסורים, אלא הוא דבר מותר שיוכל לצלותו ולאכלו, לא אסח דעתיה מיניה, וחיישינן שמא ישכח ויבשלנו, וזה ברור:

ועל השאלה השנית ששאלתם בכלי הצריך הגעלה אם צריך להגעיל תכף אחר כ"ד שעות משום חשש שמא ישכח וישתמש בו, הנה זה ודאי. שאני טובא מנידון הראשון, גבי דבר שניתן בכלי איסור שאינו מודח, דהתם כיון דהמאכל הזה הוא מותר לו לאכלו בכל עת שירצה, חיישינן שמא ישכח ויאכלו בלא הדחה, ואין על גוף המאכל שם איסור כלל, אבל כלי הצריך הגעלה הוא כלי איסור, ושם איסור רביע עליה, ויודע. הוא שאסור להשתמש בו, ואסח דעתי' מתשמיש שלו, כל זמן שלא הוגעל, ולכן לא חיישינן שמא ישכח וישתמש בו:

וראיתי לרבינו הרשב"א ז"ל בתורת הבית, בית ד' שער ד' דף קכ"ז ע"ב, שכתב וז"ל, אמרינן בפרק כל הבשר בפינכא דאמלחה בה בשרא בי רבי אמי ותברא, ואמאי וליעביד לה הגעלה, ואפשר דכיון דבעייא הגעלה תלתא זמני לא משהי לה, דילמא פשע בה בנתים, ותדע דאי לא לישהיה ויחזרנה לכבשונות וככ"ע, אלא מפני שטורח הוא לו ואינו מצוי, חשש שמא יפשע וישתמש בה בנתים עכ"ל, מכאן אנו לומדין דלא אמרינן שלא ישהה לה אלא רק בהך שדינה להגעילה ג' פעמים, ואיכא למיחש דילמא פשע בה, אבל בכלי שדינו בהגעלה פעם אחת, ליכא למיחש מידי כשהיה שלו, וגם למידין מדבריו דהחששה היא דילמא פשע ומשמש בה, ואין חוששין שמא ישכח, והטעם כיון דהוא כלי אסור לא ישכח וישתמש בו:

על כן חששה זו דשמא ישכח וישתמש בכלי הצריך הגעלה קודם הכשר שלו, אין לנו לחוש לכך, ויוכל להשהות כלי זה בביתו, ואע"ג דאיתא בה' פסח סי' תנ"א סעיף א', שכתב מרן ז"ל ומצניען בפסח במקום צנוע, שאינו רגיל לילך שם, כדי שלא יבא להשתמש בהם בפסח ע"ש, התם גבי חמץ החמירו בכמה דברים, ועוד התם אין הכלים האלה אסורים אלא לזמן הפסח בלבד, ושם היתר נקרא עליהם, דהא אחר הפסח ישתמש בהם בלי הגעלה, ולכן אם יהיו מצויים תחת ידו חוששין שמא ישתמש בהם, דלא אסח דעתיה מנייהו, משא"כ כלי שהוא אסור ובעי הגעלה, אסח דעתיה מיניה, דיודע הוא שאין לזה היתר אלא ע"י הגעלה, וכל דלא עביד ליה הגעלה אסח דעתיה מיניה, ולא ישכח להשתמש בו:

מיהו אע"ג דאין אנחנו מחייבין לאדם כפי הדין למהר הגעלת הכלי, ולא ישהנו בלי הגעלה אחר שעברו כ"ד שעות, עכ"ז עצה טובה ודרך ישרה ונכונה היא שלא ישהה הכשר שלו, ועליו תבא ברכת טוב, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתי, אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.