רב פעלים/ב/יורה דעה/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png יורה דעה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. שאל ממני בעה"ב אתד, אשתו שותה רפואה שקורין עשב"א ארבעים יום רצופים, ודרכם של השותין רפואה זו, שאין אוכלין שום דבר שיש בו מלח אפילו כל שהוא, כי יזיק המלח לרפואה זו, ולכן הבשר צולין אותו תחלה בלא מלח, ואח"כ מבשלים אותו כרצונם, ומפני שאינו ערב להם דבר זה לבשל הבשר אחר צליה, שאל הבעה"ב לת"ח אחד אם יש תקנה לבשל הבשר בלי מליחה ובלי צליה, והשיב לו ששמע למלוח הבשר בסוכ"ר ולבשלו, ועשה כן על פיו, ואח"כ בא בעה"ב ההוא, ושאל בבהמ"ד לחכמים על פתגמא דנא, וא"ל לא שמענו דבר זה מעולם, שיועיל סוכ"ר במקום מלח, על כן הכלים צריכין הגעלה. ונענה אחד מן החכמים הי"ו, ואמר זוכר אני שראיתי דבר זה בספר אחד, שהסוכ"ר מועיל במקום מלח בבשר לבשלו בלא מלח, ואיני זוכר באיזה ספר ראיתי זה, ושלחו החכמים את בעה"ב ההוא לשאל ממני על הדבר הזה, וזאת תשובתי אשר השבתי להם:

תשובה. דבר זה ישתקע ולא יאמר, אב"א קרא ואב"א סברה, כי מלבד שלא נזכר בתלמוד דבר זה, הנה זיל קרי בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים, דכולהו נקטי שאין לבשר תקנה לאכלו אלא רק ע"י מלח אי צליה, וכמ"ש מרן ז"ל בס' ס"ט סעיף כ"א, במקום שאין המלח מצוי יצלה הבשר עד שיזוב כל דמו, ואח"כ יבשלהו, ולא אתמר תקנה זו דסוכ"ר או ד"א. ואב"א סברה, הנה ידוע הוא מה שמועיל המלח להכשיר הבשר הוא מטעם כי קי"ל שטבע המלח להוציא הדם מן החתיכה, מפני שהיא חריף ומחמם ומרתיח את הבשר, והדם שבתוכו זב לחוץ, וכנז' בלבוש ובפוסקים, והסוכ"ר אין בו טבע לחמם ולהרתיח, ואיך יועיל להפליט את הדם מן הבשר, וכן כתב רבינו הרא"ה ז"ל בספר החינוך, מצוה קמ"ח וז"ל, ולא מצאו תחבולה להוציא הדם אלא במלח, שהוא שואב הדם ומייבשו בטבע, וכחו רב ונכנס בבשר וכו' ע"ש, הרי להדיה כתב שאין תקנה אלא רק במלח מטעם האמור, והדברים פשוטים, ותמהני על אותו ת"ח, איך מלאו לבו להורות לעשות מעשה חידוש נפלא כזה, ויפה אמרו החכמים שהכלים צריכין הגעלה, ובודאי אותו ת"ח שהורה זאת צריך כפרה, שנבהל להשיב לענין מעשה בדבר חידוש כזה, שאין לו עיקר לא בסברה ולא בתלמוד:

ומה שאמר אחד מן החכמים, שזוכר שראה היתר זה של סוכ"ר בספר אחד, אומר. אני כי הן אמת, שנמצא ענין כזה בסוכ"ר, אך לא להתיר בשר באכילה, אלא לענין קרבן, והוא כי ראיתי בס"ד להרב מהר"י חאגיז ז"ל, בהלכות קטנות שאלה רי"ח, שנשאל אם מותר למלוח הקרבן בסוכ'ר, והשיב תשובה הסוכ"ר הוא מלח גמור, שמעמיד הדברים זמן רב, ואל תתמה שהוא מתוק שכל הדברים יש כיוצא וכו', גם יש מלח מתוק ומלוח, סוף דבר המעמיד נקרא מלח ברית עולם וקיומו, שבעלי הקימ"א אומרים שבכל יש בהם מלח, ובקנה הסוכ"ר שמביאים ממצרים קרוב לשרשו הוא מלוח וכן בראשו, והאמצעי שלם וכו' ע"ש, והנה בודאי זה הספר הוא שראה אחד מן החכמים הנז' ושכח שמו, אך באמת אין דברים שבספר הנז' שייכי לנ"ד, כי מליחת הבשר לאכילה הוא צריך שיפליט הדם לחוץ, וזה לא שייך אלא במלח שהוא חריף וטבעו לחמם ולהרתיח הבשר, שעי"ז זב הדם לחוץ, ופעולה זו לא יעשה הסוכ'ר לא מינה ולא מקצתה, כי הוא מתוק, אך בענין הקרבן לא הוצרך המלח בו כדי להפליט הדם, אלא נרצה המלח כקרבן, מפני שהמלח טבעו להעמיד ולקיים כל דבר, ומציל הדבר מן ההפסד ורקבון, ולכן משימים אותו בקרבן להורות וללמד, שע"י הקרבן יהיה האדם מוצל מן ההפסד, ונשמתו נשמרת ונשארת קיימת לעד, וכמ"ש רבינו הרא"ה ז"ל בספר החנוך מצוה קי"ט ע"ש, ולכן כתיב מלח ברית, ולכן גם במנחות שאין שם דם להפליט, צריך מלח, ואדרבה אם עבר והקריב הקרבן בלא מלח כשר הקרבן ונרצה, אבל המנחה אם הקריב בלא מלח פסולה גם בדיעבד, משום דכתיב בה בפירוש ולא תשבית מלת ברית אלקיך מעל מנחתך, וכנז' שם בספר החנוך, ולהכי סבר מהר"י חאגיז ז"ל, שיועיל הסוכ'ר בקרבן במקום מלח, מפני שהוא דן מסברה דנפשיה, שהסוכ'ר טבעו להעמיד הדברים ולקיימם, וכמ"ש להדיה תשובה הסוכ'ר הוא מלח גמור שמעמיד הדברים זמן רב וכו', וכ"כ בסו"ד המעמיד נקרא מלח ברית עולם וקיומו, הרי להדיא דן את הסוכ'ר לענין זה דוקא, ובודאי גם הוא יודה דאין בטבעו להפליט ולחמם ולהרתיח את הבשר, ולכן הוא עצמו לא כתב דין זה של סוכ'ר לענין מליחת בשר לאכילה, שהוא דין השייך בזה"ז, אלא כתבו לענין קרבן דוקא, ובאמת גם לענין קרבן דין זה הוא חידוש, שחידשו הרב מסברה דנפשיה, ובאמת אמרו אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה, אך אין אנחנו צריכין עתה להזקק לד"ז, כי הוא הלכתא למשיחא:

ושו"ר להגאון אמרי אש ח"א, ביו"ד סי' כ"ח, שנשאל מחכם א', אם נמלח הבשר בהאליו"ן, הנקרא בלשון חכמים צריף, מה דינו, והגאון הנז' נתפלא על שאלתו, כי איך יעלה על הדעת לבדות מלבו דבר שלא נמצא בשום פוסק, ואחר כי חכמים הגידו למלוח במלח, מי יעלה על לבו למלוח בצריף, והוכיח מכמה מקומות דאמרינן אין לנו אלא מ"ש חכמים, ואין לנו לבדות דבר מלבנו ע"ש. עוד ראיתי להגאון מהרי"ש בשואל ומשיב קמא ח"א סי' קמ"ב, שנשאל במליחת הבשר בצריף שקורין האלוי"ן, וכתב שאין לנו אלא רק מה שארז"ל, דאינו מוציא הדם אלא רק במלח, וגם בקדשים אמרה תורה במלח תמלח ע"ש. גם הגאון כתב סופר בחלק יו"ד סי' ל"ז, נשאל במורה שהורה למלוח עם צריף שקורין אלוי"ן, והשיב שהמורה כן הוא שוטה וגס רוח, ולא מהני מליחה אלא רק במלח, והביא ראיה מדקדוק בדברי הרא"ה ז"ל, ע"ש:

ועוד ראיתי להגאון מהר"א הורויץ ז"ל ביד אליעזר סי' ע"ד, שכתב לו רב אחד דהוה עובדא ומלחו בשר בהאלוי"ן בטעות, שסברו שהוא מלח, ושאלו את פיו ואסר הבשר, והתיר הכלים, וכתב הרב השואל דאפשר היה להתיר הבשר, שהביא מספרי חכמי עמינו שכתבו שגם האלוי"ן נקרא מלח, ועוד נמי שאל לרופא מומחה ישראל, וא"ל שהוא מין מלח, גם הוגד לו מפי רופא מומחה, דפעולת האלוי"ן כמו פעולת המלח כשצריכים להמשכת דמים, והשיב לו הגאון המחבר הנז', דודאי הבשר אסור, ואין לנו אלא המפירש בתלמוד ובפוסקים אשר מפיהם אנחנו חיים, ומעולם לא נסתפק אדם בדבר זה, ע"ש:

ושו"ר עוד להגאון מהר"ח צאנז ז"ל בדברי חיים יו"ד סי' כ"ה, שגם הוא נשאל בענין המליחה במין האליו'ן, והשיב באמת לא עלה על לבי מעולם שיסתפק בר אוריין בזה, ולהתיר במליחת הבשר זולת מלח, וכל מי שיראה דברי השאלה נבהל למאד, איך עלה זאת על דעת בר שכל להתיר, ואח"כ הביא דברי הרב מהר"י חאגיז ז"ל בהלכות קטנות אשר הבאתי לעיל, וכתב שלא אמר אלא רק דמותר למלוח קרבן בסוכ'ר, דמתקיים כמו מלח ממש, אבל להפליט בשר בעינן דוקא מידי דמרתיח ומחמם, ובזה יפלוט הדם ע"ש, והוא החילוק שכתבתי לעיל בס"ד:

אחרי כותבי כל זה, ראיתי בעקרי הד"ט א"ח סי' י"ד אות ל"ו בדף כ"ג ע"ד בד"ה והנה וכו', שהביא דברי הרב הלכות קטנות הנז', וכתב הרב המחבר שם וז"ל, ולא לחנם נקרא מלח אינדיאני, דכחו יפה לשאוב הלח, וממילא נלע"ד דבמקום שאין שם מלח אין שום פקפוק למלוח בסוכר, ואפשר שברוב פשיטותו לא דבר בו מרן ז"ל בס"ס ס"ט עכ"ל. ואחר המחילה אין דבריו נכונים בזה, שחידש דין זה מדעתו להתיר את האסור בדבר שאין בו ממש, ומה שרצה לתקן הפלא באומרו שאפשר שברוב פשיטותו לא דבר בו מרן בס"ס ס"ט, אחר המחילה דברים אלו לא נתנו להאמר, איך דין חדש ומחודש כזה נעשה דבר פשוט כ"כ, שלא יצטרך מרן ז"ל לכתבו, אי הוה אמר זה ינוקא דבי רב הוה מחינן ליה, ופשטותו של דבר זה מהיכא נפקא מן המשנה או מן הגמרא או מספר הלק"ט, אתמהא:

שוב אח"ז בא לידי ספר רוח חיים, להרב הגדול מהר"ח פלאג'י ז"ל, וראיתי בסי' ס"ט אות ה' כתב מעשה שמלחו הבשר בסוכ'ר, ולשאל הגיעו אי מהני הסוכ'ר במקום מלח, והוריתי כסברת הלק"ט ח"א סי' רי"ח, דכתב בפשיטות דמהני הסוכ'ר במקום מלח, וכ"כ בספר מעשה אברהם חי"ד סי' למ"ד, ובספר עיקרי הד"ט א"ח סי' י"ד אות ל"ו, ושוב הוגד לי מפי הרב מהר"א לארידו ז"ל, דמחכי עלאי בהוראה זו, דאין הסוכ'ר שואב הדם כמו המלח, ולא דמי לההיא דהלק"ט דהוא לקרבן דהתם למשחה דרך המלכים דהואכל טפל, והא ראי' דבגרגיר מלח די, ואילו למליחת הדם איך יתכן זה, ועוד דבדיעבד בקרבן כשר להרמב"ם, ואילו במליחה טריפה, ותו דבעינן מלח שאינו נאכל מחמת מלחו והסוכ'ר נאכל, ועוד דאם איתא להא למה תקנו תיקון דאסור לאומרו לפני ע"ה לעשותו חתיכות וכיוצא לימרו הא דסוכ'ר וכו', וא"כ המורה למלוח בסוכ'ר הוא מכשיל את הרבים, ועקרי הד"ט דיבר בסוכ'ר של מקומו אינדייאני, דנראה דהיה בו כטעם מלח, דמתערב בו מלח הרבה, וצריך שיתן כפלי כפלים מאותה הסוכ'ר, כדי שיספיק המלח שבתוכו, וכך אמר לי הרב מהר"ר חן דמקרי בכור נר"ו, דפקפק בהוראתו של הרב מעשה אברהם על פניו, ולכך כשבא להדפיסו כתב בלשון נימא וכמתיירא אמרה למילתיה, ועיין להרב חס"ל תאומים סי' ל"ב בחיו"ד דסתם לנו את הפתח בשאר מינים, כי אם מלח דוקא, ואפילו בדיעבד טריפה וכו', עכ"ל מהרהח"ף ז"ל ע"ש:

הנך רואה שגם הרב מהרח"ף ז"ל שהתיר בזה, אח"כ הודה ולא בוש שהמולח בסוכ'ר מכשיל את הרבים, ובאמת תמהתי על אותו צדיק שהי' מיראי ההוראה, איך ס"ד מעיקרא להתיר בדמותו מליחת הבשר לאכילה למליחה של קרבן, ואע"ג דמצא ד"ז בעקרי הד"ט שהתיר בפשיטות איך יסמוך על אחרון שבאחרונים בדבר כזה, שהוא חידוש נפלא. ומה שהליץ אח"כ על עקרי הד"ט לומר שדבר בסוכ'ר של ארצו זה אינו, דודאי הוא חשב להתיר כל סוכ'ר דהא פשיט לה מדברי הלק"ט שמדבר בכל סוכ'ר, ועוד הא כתב דמרוב פשטותו לא כתבו מרן ז"ל, נמצא הוא אינו מדבר על ארצו דוקא:

סוף דבר הכל נשמע, היתר זה למלוח בסוכ'ר להפליט הדם, ישתקע הדבר ולא יאמר , ואין לזה שורש כלל לפו"ד, ואם מלחו בסוכ'ר ובשלו הבשר, גם הכלים אסורים, ועוד תבין מכל מה שכתבנו לעיל, שגם אם מלח באלוי'ן אינו כלום, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.