רב פעלים/ב/חושן משפט/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png חושן משפט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. נשאלתי מאת מעלת הב"ד יכב"ץ, ראובן נפטר והניח שני בנים שמעון ולוי, והוריש להם חצר אחד, והיו דרים בו שמעון ולוי ביחד, אך שמעון היה לו אשה ובנים, ולוי לא נשא אשה עדיין, ועד היום הוא בחור בלא אשה, והוא היה עושה שירות לאחיו שמעון בבית, והיה שמעון אחיו זן ומפרנס אותו עמו בבית הנז' ואח"כ שמעון נפטר והניח בן ובת ונשאר לוי דר בחצר הנז' ביחד עם אשתו של שמעון ובניו, ועד היום הזה הוא דר שם, והן היום בא בנו של שמעון לפנינו והוציא שטר בעדים שקנה אביו מן לוי אחיו כל חלק וזכות שיש לו בחצר הנז' שירשו מאביהם ראובן בסך אלף בשליג, וגם הוציא שטר פטורים שלא נשאר ללוי מירושת אביו אצל שמעון אחיו לא מקרקעי ולא מטלטלי, וזמן שתי שטרות אלו הוא בש"א לחודש כסליו תרל"ו, ורוצה בנו של שמעון להוציא את לוי דודו מן החצר באומרו, כי לפי שטר המכירה הנז' שבידו לא נשאר ללוי כלום ואינו רוצה להושיבו עמו עוד, ולוי טוען שבזמן השטר של המכר הנז' שהוא בכסליו תרל"ו, הוא היה עדין קטן ולא הגיע לי"ג שנים, וכיון דהוא קטן גמור המכר בטל דאין מעשה קטן כלום, ועדיין חלקי קיים בחצר הנז' ואני דר בשלי, ובנו של שמעון טען אביו שמעון סתר ובנה בחצר הנז', ועשה הוצאות על הבנין סך אלף בשליג ויותר, וכל זה היה אחר שגדל דודו לוי הנז' ואם עדיין חצי החצר שלו למה לא מיחה בשמעון אחיו, ועוד טוען, כי אביו שמעון השכיר מקום אחד בחצר הנז' לאחרים, ולקח כל השכירות לעצמו ולא נתן כלום ללוי אחיו, וגם זה היה אחר שגדל לוי, ואם עדיין חלקו קיים בחצר למה לא לקח חלקו בדמי השכירות, ועוד טען, כי בהיות אביו שמעין בתים באו אנשי הממשלה למבואות היהודים, וישבו להם בבתי כנסיות, ושמה באו כל בעלי החצרות, וכתבו בפנקס הממשלה כל חצר על שם בעליו, וגם אביו שמעון הלך שם אצלם, וכתב החצר הזה כולו על שמו, ואם היה ללוי חלק בחצר הזה, למה לא הלך לכתוב חלקו על שמו כאשר עשו כל השותפין בחצרות שבעיר הזאת, ובאותו זמן היה לוי גדול, וזו הכתיבה שכתבו אנשי הממשלה בפנקס הטאב'ו את החצרות על שם בעלים שלהם היתה גלויה ומפורסמת בכל העיר, ולמה לא הלך לוי לכתוב את חצי החצר על שמו:

כל זה טענו לפנינו הנז"ל, ואנחנו ראינו שטענת לוי באומרו שהוא היה קטן, אינה טענה, כי היה לו למחות כשהגיע לעשרים שנה מיד ולא מיחה, וכיון דלא מיחה נתרצה במכר כמ"ש בש"ע סי' רל"ה סעיף י"ד, כשנעשה בן עשרים ולא מיחה, שוב אינו יכול למחות אפילו היה קטן כשמכר, ולשון אפילו כשהיה קטן משמע אפילו היה קטן פחות מן י"ג שנים, וכ"כ הרב הלבוש ז"ל, אפילו היה קטן גמור כשמכר ע"ש, וא"כ לפ"ז קנה שמעון במכר הנז'. אמנם בנ"ד יש להסתפק ולומר כיון דלוי דר בחצר מתחלה ועד עכשיו הוא דר בי, לכן לא מיחה כשהגדיל, או"ד אפ"ה היה לו למחות והמכר קיים, אך ראינו שאין זה ספק והדין עם לוי לבטל המכר, משום דדין זה שכתב מרן ז"ל הוא מהרמב"ם וז"ל, כיון שלקח המעות ונשתמש הלוקח בקרקע זו לפניו כשהיה בן עשרים ולא מיחה, נתקיים ביד הלוקח שהרי רצה בממכרו עכ"ל, וכתב הסמ"ע וז"ל, משמע דתרתי בעינן דלקח ממנו מעות, וגם נשתמש לפניו לאחר שהיה גדול ושתק עכ"ל, וא"כ הכא בנ"ד כיון ששמעון יש לו חצי בחצר הנז' ממורישו, ולוי אחיו הוא ג"כ יושב עמו בחצר ההוא, משו"ה לא מיחה לוי באחיו, וא"כ עדיין הוא בחזקתו ולא קנה אחיו שמעון במכר הנז'. ומה שטען בנו של שמעון שאביו בנה בחצר, ולמה לא מיחה לוי אין זו טענה, די"ל כיון ששמעון השביח את החצר באותו בנין למה ימחה בו, דדוקא אם אוכל הפירות לפניו ושתק הוי חזקה ולא במשביח, ויש ראיה לזה ממ"ש מרן ז"ל סי' קמ"א סעיף ח', אם בנה אדם חורבה של חבירו ג' שנים או שנה א' משלשה שנים ודר בו שתי שנים לא עלתה לו חזקה ע"ש, מוכח מכאן מה שבונה אדם בחצר חבירו לא הוי חזקה, ולא היה לו למחות. ומה שטען בנו של שמעון שאביו השכיר מקום בחצר לאחר ולקח השכירות לעצמו, ולמה לא תבע לוי ממנו חלקו בשכירות, גם זו אינה טענה מאחר ששמעון היה זן ומפרנס את לוי אחיו, ועוד כי החצר צריך לכמה הוצאות, וגם שהוא בנה בחצר, ויש לו חוב מחמת הוצאות הבנין, ולכך לקח השכירות כולה בעבור זה:

אך עדיין אנחנו מסתפקים בנ"ד מפני ששמעון כתב בפנקס הטאבו אצל אנשי הממשלה את החצר כולו בשמו, וזו הכתיבה נתפרסמה בעיר זו שישבו אנשי הממשלה בבתי כנסיות כמה ימים לכתוב החצרות על שם הבעלים, וכיון דהיה לה קול, למה לא הלך לוי אצלם לכתוב חצי החצר בשמו, או"ד אפשר שלא שמע לוי בכתיבה ההיא, ואפילו אם שמע לא חש לאותה כתיבה, לכן יורינו המורה ושכמ"ה:

תשובה. בש"ע סי' קמ"ט ס"ב, כתב מרן ז"ל, שדה של שני שותפים שאין בה דין חלוקה אע"פ שאכל אחד מהם כולה כמה שנים הרי היא בחזקת שניהם, ואם יש בה דין חלוקה ואכלה האחד כולה שני חזקה יש לו חזקה, ודין חלוקה מבואר בסי' קע"א, ועוד כתב מרן בסעיף ז' האחים שאוכלין על שלחן אחד, וכיס אחד לכולם, יש מי שאומר שאין להם חזקה זע"ז ע"כ, וכתב הסמ"ע סק"ז וז"ל, בתשובת הרשב"א והביאו הב"י במחס"א כתב, דמה שירשו האחים מאביהן יחד הן כשותפים בו ואין מחזיקין זע"ז, ומשמע משום דאפילו אין כיס אחד להם אין מחזיקין זע"ז, אפילו בדבר שהיה של אחד מהן בלבד, וכן מוכח בטור וכו' ע"ש, וכן דעת הרב משפע צדק ח"ב סי' כ"ז, דדברי מהרי"ב שפסקם מרן ז"ל בסעיף ז' הנז', איירי בממון שיש להם מצד עצמן, אבל בקרקע שירשו מאביהן דינם כדין השותפין ואין מחזיקין זע"ז ע"ש, ויש עוד אחרונים דאזלי בשיטה זו, ועיין בעדות ביהוסף סי' מ"ט, ובאר מים חיים ח"מ סי' יו"ד ע"ש, והגם כי מהר"ם אלשקר ודעמיה ס"ל, דמהרי"ב איירי גם בקרקע שירשו מאביהן, עכ"ז המוחזק יכול לומר קי"ל, יען כי דעתו של מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו לא נתברר בזה:

מיהו כל זה בהיכא דהיה האח המוחזק דר לבדו בבית, אבל היכא דאחיו שירש עמו את הבית ההוא ג"כ הוא דר שם יחד עמו, אז פשיטה הוא דאין כאן חזקה, ואין יכולים להחזיק זע"ז אפילו במקום שיש בו דין חלוקה, ובנידון השאלה היה דר לוי עם שמעון אחיו באותו החצר ביחד, וגם אחר פטירת אחיו עד עתה הוא דר שם, וכיון שהוא דר בחצר ולא ראה שאחיו מכר את החצר לאחרים, וגם לא הוציאו אחיו מן החצר, באומרו מה אתה עושה בתוך שלי, על מה ימחה בו, ואע"ג דשמעון הי' דר ומשתמש ברוב החצר, אין מזה טענה על לוי לומר למה לא מחית באחיך שהיה משתמש ברוב החצר, דאין זו טענה חדא אין דרך לאחים להקפיד בכך, ובפרט ששמעון יש לו אשה ובנים, ולוי אינו נשוי, ומה יעשה ברבוי המקום, ועוד מאחר שהיה אחיו זן ומפרנס אותו, וגם עושה הוצאות על החצר, איך ימחה בו על תשמישו ברוב החצר, ובודאי מחמת כן נמי לא תבע חלקו מדמי שכירות של המקום שהשכיר לאחר, וכבר מפורש יוצא בדברי הפוסקים, שאין זו טענה של כלום, ואין צורך להאריך בזה:

ואין לומר כיון דלוי יודע שקנו מידו מקדמת דנא בק"ס במכורת חלקו בחצר לאחיו בהיותו קטן, היה לו לומר אחר שהגדיל לקרוע את השטר, דעתה אין לו רצון באותו מכר, גם זה אינה טענה, די"ל כיון שידע שקנו מידו בעודו קטן, לא חש לאותו קנין ושטר שביד שמעון דחשיב חספא בעלמא, דכ"ע ידעי אין מעשה קטן כלום, והיה כלא היה, ועוד חש אם יאמר לאחיו שיקרע השטר יאמר לו תן לי המעות שלקחת, לכן הניח הדבר בשתיקה עד שיתעורר הדבר מאיליו, ויראה אח"כ איך יפול דבר מצד הדמים שנטל:

ומ"ש בש"ע סי' רל"ה סעיף י"ד, אם כשנעשה בן עשרים לא מיחה שוב אינו יכול למחות אפילו היה קטן כשמכר, היינו משום דהתם הלוקח דר לבדו בבית וצריך למחות בו בשביל דירתו בביתו, אבל בנ"ד ששמעון ולוי אחים ושותפים בזה החצר שנפל להם בירושה מאביהם ודרים יחד, ועד עתה לוי דר שם למה צריך לוי למחות, וזה פשוט וברור שאין צורך להאריך בו:

ועל מה שטען בנו של שמעון שאביו סתר ובנה בחצר ההוא אחר שהגדיל לוי ולמה לא מיחה בו, הנה כתב מהר"י הלוי ז"ל כלל ז' סי' ס', והביאו הכנה"ג ח"מ סי' ק"ן וז"ל, אמנם בנ"ד שהלך שמעון ובנה ושינה בתוך הבית בכמה בניינים ושינויים חדשים, דכל כהאי היה לו למחות, ויש להביא ראיה גדולה על זה ממאי דאמרינן בגמרא בארים בתי אבות דאמר ר"נ שאם הוריד אריסים תחתיו יש לו חזקה ע"ש, ועיין עדות ביהוסף ח"א סי' מ"ט דף צ"ח ע"א בד"ה אמנם, שהביא דברי מהר"י הלוי הנז', ומ"ש הוא שם, וגם הרב מהר"ש פרימו ז"ל באה"ע סי' א', הביא דברי מהר"י הלוי ויצא לחלק בין היכא דבנה לצורך דאין בזה שינוי, אך אם עושה שנויים חדשים והורס ובונה ואיכא הפסד בזה בהא יש חזקה, וכמ"ש בשמו האחרונים ז"ל, והנה כי כן גם בנ"ד כיון דשמעון עשה הבנין לצורך ולהשביח אין מזה טענה על לוי לומר לו למה לא מחית:

ודע דאע"ג דבנ"ד היורש בנו של שמעון הוא שטוען כנגד לוי, לא טענינן ליורש לומר שמא אביו קנה עוד הפעם מן לוי לאחר שהגדיל, וכמפורש כן להדיא בספרי הפוסקים, ואין צורך להאריך בזה:

ואשר נסתפקתם מחמת שלא הלך לוי לכתוב החצי של החצר על שמו בפנקס הטאבי, כשכתבו אנשי הממשלה חצרות של כל העיר על שם הבעלים, אין זה ספק כלל ואין צריך לזה ראיות והוכחות, חדא דאפילו שאותה הכתיבה של החצרות היה לה קלא בעיר, עכ"ז היתה מעלה ארוכה בכמה ימים עד שגמרו אותה, ולא ידע זה באיזה יום מגיע זמן הכתיבה של המבוי אשר חצרו הוא שם כדי שילך ויכתוב, והעיר גדולה מאד, וכשהלך אחיו וכתב לא הודיעו, ומחמת כן נתעצל לוי לילך, ועוד יתכן לא חש לוי מעיקרא לכתיבה זו, כי ידע שאין הערכאות סומכין על כתיבה זו, שאם יבא אחד למכור חצירו שכתוב בשמו בכתיבה זו אין מוכרין אותו, אא"כ יביא תצדיק מן הב"ד שזה הבית שלו, וכבר נעשה ערבובייא הרבה בכתיבה זו, ואין הערכאות דנים ומקיימים כפי מה שכתוב בכתיבה הנז', אלא רק שיביא תצדיק מן הב"ד, ואפשר זה לוי שמע וידע כל זה, ולכן לא חש לכתיבה זו. זאת ועוד מעיקרא אין התחלה לספק הזה, דמה יועילו מעשיו של שמעון שעשה מעצמו שלא בפני לוי אחיו, ומאחר דשמעון הלך מעצמו וכתב חצר זה על שמו שלא בפני לוי ובלי ידיעתו, מה שייך כאן לומר ללוי למה לא מחית, דידוע הוא דלא שייך לומר למה לא מחית אלא רק בדבר שנעשה לפניו ושתק, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל, ואין צורך להאריך בדבר זה יותר, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.