רב פעלים/ב/אורח חיים/סה

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. פה עירינו בג'דאד יע"א עושים העשירים בחצרותיהם סוכה באופן זה, שמביאים חמשה מטות גדולות, ארבעה מהם אורכן שתי אמות וחצי, ורחבן שבעה טפחים, והחמשית אורכה שלשה אמות ורחבה שבעה טפחים, ומקום מושב המטות גבוה מן הארץ ששה טפחים, וכל מטה מקפת אותה מחיצה, והלוחית של מושב המטה קבוע שתי ראשיהם על המחיצה במסמרים חזקים, אך גובה המחיצה שלפני המטה הוא ששה טפחים, כי דרך שם עולין ויושבין על המטה, אבל המחיצה שאחורי המטה כלפי חוץ גבוהה עשרה טפחים מן הארץ, שהיא קרקע עולם של הסוכה, נמצא עולה זאת המחיצה למעלה ממושב המטה, ארבעה טפחים, כי מן מושב המטה עד הארץ יש ששה טפחים, והם מסדרים חמש מטות אלו שנים באורך הסיכה בצד דרום, ושנים באורך בצד צפון. והחמישית באמצע לצד מערב כזה:

והנה הסכך עומד על העמודים, אך העמודים אינם נעוצים בארץ, אלא עומדים על שטח הארץ שהוא קרקע עולם דסוכה, וכדי שלא תפול הסוכה עושים כלי ברזל שקורין בערבי ג'יג'ג'אל, וקובעים אותו בעמודים, גם קובעים כלי ברזל שקורין רזד"א במטות ההם בדפנות שלהם, ועי"ז תוחבים העמודים בדופן המטות, באופן שהמטות הם המעמידים את הסוכה, דלולי הם היתה הסוכה נופלת, ורק המטות הם שאוחזין בעמודים שהסכך עליהם, שלא ימרדו ולא ילכו אנה ואנה, ואם יסירו המטות תפול הסוכה, גם עוד א"א להסיר המטות אא"כ יסתרו הסוכה, כי כל עוד שהסוכה מכבדת על העמודים, לא אפשר לשלפם מן המטות אם לא יסתרו קודם את הסוכה, על כן לשאול הגיעו, אם יש איזה פקפוק לפו"ד באלה הסוכות העשויים ע"פ האופן המפורש לעיל, או לאו, יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה:

תשובה. תנן התם בגמרא דסוכה דף כ"א, הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה, רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה, וקאמר בגמרא מ"ט דר"י פליגי בה ר"ז ור"א בר ממל, ח"א מפני שאין לה קבע, וח"א מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה וכו', אמר אביי לא שנו אלא סמך, אבל סיכך ע"ג המטה כשרה, מ"ט למאן דאמר לפי שאין לה קבע, הרי יש לה קבע, למאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה, ופירש רש"י סיכך ע"ג המטה ולא סמך הסיכוך בכרעים, אלא ע"ג יתידות, אבל כל דופני הסוכה אינם אלא מטות משלשה צדדין, לא פסיל רבי יהודה וכו' ע"ש. ובמ"ש מפני שאין לה קבע יש בזה ג' פירושים, הא' פירוש רש"י שפירש משום כשהמטה מטלטלת הסוכה מטלטלת עמה, והו"ל דירת עראי וכו'. והב' פירוש הראב"ד שהביאו הר"ן, שפירש לא קבעה על המטה אלא סמכה עליה, ואם המטה זזה הרי המטה נופלת, והיינו דאמרינן לפי שאין לה קבע, שהמטה עומדת לינטל ותפול הסוכה וכו'. והג' פירוש הרא"ש ז"ל שהביאו מן הירושלמי, שפירש אין להקבע לפי שאין עשרה טפחים מן המטה עד הגג, וזו אין לה קבע משום דזו דירה סרוחה היא וכו', ומרן ז"ל הביא כל זה בב"י, ופסק בשה"ט כפירוש הרא"ש שהביאו מן הירושלמי, דעיקר הקפידה הוא משום דליכא עשרה טפחים מן קרקעית המטה עד הגג, וכמ"ש בסי' תר"ל סעיף י"ג, הסומך סוכתו על כרעי המטה והכרעים הם מחיצות, אם יש בה גובה עשרה טפחים מן המטה לסכך כשרה, ואם לאו פסולה, ואם סמך הסכך על העמודים והכרעים הם דפנות, אפילו אין גובה עשרה מהמטה עד הסכך כשרה, כיון שיש עשרה טפחים מהארץ עד הסכך:

וכתב הט"ז ז"ל, דמיירי שיש בראשה סביב לה למעלה דפנות וכו', ועיקר החילוק בין רישא לסיפא בלשון הטור הוא בזה, דבתרווייהו עושה מחיצות הסוכה מדפנות של הסוכה שזכרנו, והתנא קורא אותם כרעים, ומלמעלה עושה הסכך, וקרקע המטה היא קרקע הסוכה, אלא דברישא הסכך נסמך על הדפנות אלו עצמן, ואם ינטלו הדפנות של המטה יפול הסכך, על כן פסול לר"י מטעם שאין לה קבע, פירוש שמקרקע המטה עד הסכך אין שם יו"ד טפחים וכו', אבל בסיפא מיירי אע"פ שהסכך הוא ג"כ על הדפנות של המטה, אלא שלא נסמך עליהם, אלא נעץ קנדסים בארץ, ועליהם הניח הסכך כשרה, אע"פ שגם כאן אין מקרקע המטה עשרה טפחים לסכך, מ"מ כשר, כיון שאם תנטל המטה עדיין הסכך עומד, וקרקע עולם תהיה קרקע הסוכה, לא אכפת לן במה שממעט אויר הסוכה במטה עכ"ל. וכן הדבר מפורש בב"י, ושם כתב וז"ל, ולמ"ד אין לה קבע הרי יש לה קבע, כלומר אי שקיל לה למטה, דמטה לחודה קיימא, ואין הסוכה נפסלת בשביל שהכניס בה מטה ומיעט אוירה, מידי דהוה אכרים וכסתות דלא הוי מיעוט לא לענין עשרה, ולא לענין עשרים, עכ"ל בבית יוסף:

והנה לפ"ד מרן ז"ל שעשה עיקר מפירוש הרא"ש ז"ל משמע דאין לחוש לטעמא דמעמידה בדבר המקבל טומאה, אבל הב"ח פסק להחמיר לחוש לטעם זה, וכתב הרב בכורי יעקב ז"ל ס"ק ל"ב, לפי מ"ש הט"ז כאן משמע אפילו לכתחילה מותר לסמוך, אבל לפי מ"ש המג"א סי' תרכ"ט ס"ז הבאתיו שם רק בדיעבד כשירה, אבל לכתחילה לאו, משום מעמיד בדבר המקבל טומאה עכ"ל, ועיין מחצית השקל סי' תרכ"ט סק"ט מ"ש בזה ע"ש, ומה שמשימין סכך על הכותל, כבר הר"ן ז"ל עשה חילוק בזה:

ולפ"ז נראה לכאורה, הסוכות דנ"ד אינם נעשים אליבא דכ"ע, דהא סוכות דנ"ד הם עומדים על המטות דמקבלים טומאה, דאם יסירו המטות אין הסוכה עומדת, והרי הם עושים זאת לכתחילה:.

מיהו נראה דלית לן בה, דמצינו למרן ז"ל סי' תרכ"ט ס"ז, שכתב יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג לסכך על גביו, וכתב המג"א סק"ט דאין מעמידין הסכך בדבר המקבל טומאה, שמא יבא לסכך בו, ואע"ג דמעמידין על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם ועוד דכ"ע ידעי דכה"ג דירה מקרי ע"ש. וכתב הרב אשל אברהם ז"ל שם סק"ט, עיין מג"א האריך, ואם דבר המקבל טומאה עשוי לסכך בו אסור במעמיד, דשמא יבא לסכך בו, ולהב"ח מדינא אסור דהולך אחר המעמיד, וכל שהסכך כשר סומך ונשען על דבר המקבל טומאה, או מדברים שפסול לסכך, י"ל לכתחילה אסור עכ"פ, וכל שהסכך נסמך על מעמיד כשר, והמעמיד הזה יש לו מעמיד שני שפסול לסכך, אז לא גזרינן אפילו לכתחילה, עכ"ל:

והנה בסוכה דנ"ד, הסכך עומד על הקורה שהיא התקרא, והיא עץ אחד גדול שהוא כשר, וזאת הקורה עומדת על עמודים שהם ג"כ כשרים, ואלו העמודים נסמכים על המטות שהם מקבלים טומאה, נמצא כאן מעמיד ראשון הוא כשר, ומעמיד שני הוא ג"כ כשר, ומעמיד השלישי הוא פסול, וכל כה"ג לכ"ע ליכא למיחש משום מעמיד בדבר המקבל טומאה, ונמצא אלו הסוכות דנ"ד הם כשרים, ונכון לעשותם אליבא דכ"ע:

אמנם צריכין אנחנו להתבונן מצד הדפנות של הסוכות דנ"ד, הן בהכשר חלל הסוכה, הן בהכשר מושב המטות, והוא דמצינו בש"ע בסי' תרל"ג סעיף יו"ד שכתב, היתה נמוכה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה, ויש בחקק שיעור הכשר סוכה, אם אין בין החקק לכותל שלשה טפחים כשרה, יש ביניהם שלשה טפחים פסולה ע"כ, ומפורש הטעם בגמרא ובדברי רש"י ז"ל, דאם אין בין חקק לכותל ג' טפחים כשרה, דאמרינן לבוד, אבל אם יש ביניהם ג"ט, אע"פ שיש בחקק שיעור סוכה פסולה, שהרי אין לה מחיצה, דלא אמרינן לבוד בשלשה טפחים, ואין להכשיר מטעם דופן עקומה למטה, דלא אמרינן דופן עקומה אלא כשיש כאן דופן גבוה עשרה, ואח"כ מתעקמה, אבל דופן שאין בה גובה עשרה כבר אין שמה דופן, ולא אגמריה הלכה לדופן עקומה אלא בדופן ששמה דופן, דהיינו שיש בה גובה י"ט, אבל זו לאו דופן מקרי, וכנז' כל זה בלבוש ג"כ:

וכתב הגאון ב"ח וז"ל, טעמא דמילתא דבפחות משלשה אמרינן לבוד, פירוש דחשבינן ליה כאלו החקק מגיע עד הכותל, דדבר שיש בו אורך מאריכין אותו על ידי לבוד להוסיף חקק על חקק, אבל אין רואין כאלו הדופן נתקרב לחקק ע"י לבוד, דלשון לבוד הוא כמו סניף דבר שמאריכין אותו על ידי סניפין, כן נראה מדברי רש"י עכ"ל. ובאמת שכן מפורש בדברי רש"י ז"ל בדף ד' ע"ב שכתב וז"ל, פחות משלשה כלבוד הלמ"מ, וחשבינן ליה כאלו החקק לבוד ומגיע עד הכותל, לבוד סניף דבר שמאריכין אותו ע"י סניפין כדי לסנוף חקק על חקק עכ"ל רש"י, וכ"כ בהגהות מהרל"ח דמשמע מפירוש רש"י והר"ן שרואין החקק כאלו מגיע לכותל, ע"ש:

והנה כתוב בהגהות מהרל"ח הנז' אות ד' וז"ל, ואע"ג דלעיל סי' שמ"ה גבי בית שאין תוכו עשרה נתבאר, שאם חקק בו ד' על ד' אפילו החקק באמצע מן מן הכותלים נעשה כולו רה"י, כבר כתב הר"ן ז"ל בפ"ק דסוכה דהכא גבי סוכה שאני, שמצותה בדפנות, דהכי גמירי בעינן שיהיו דפנותיה סמוכות לה בפחות משלשה, כדי שיהיו נראין כשלה, אבל לענין רה"י מיוחד שאין הרבים בוקעים בו סגי, הילכך כל שהוא מוקף מחיצות ליכא לאפלוגי בין סמוכות למופלגות עכ"ל ע"ש:

נמצא לפ"ז בסוכה בעינן שיהיו דפנותיה סמוכים לה תוך ג' טפחים, כדי שיהיו נראין כשלה, ואם הם מופלגים ממנה ג"ט לא מהני לה ופסולה, וכמפורש בדברי הר"ן ז"ל הנז':

והשתא נחזי בנ"ד במה יוכשר תוך הסוכה, אם נאמר יוכשר בדופן המטות, שבצד השני שהוא לפנים אין שם גובה עשרה טפחים אלא שש טפחים בלבד, ואם נאמר יוכשר בדופן המטות שהוא לצד חוץ, גם זה אינו, יען כי גוף המטות הוא קבוע במסמרים חזקים בדפנותיה, והרי הם כמו בניין ממש דש"א לסתור אותה בשבת ויו"ט, גם א"א לטלטל כל המטה מאחר דהעמודים שהסכך עליהם תחובים במטות האלה ע"י חתיכת ברזל, ואם יטלטל צריך לסתור הסוכה, דבשלמא אם לא היו תחובים העמודים בה דאפשר לטלטל המטה, היה זה דומה למכניס מטה וכרים וכסתות לתוך הסוכה, דאמרינן אין אלו ממעטים חלל ואויר הסוכה, ואין מעלין ומורידין לענין דינא, אך אלו המטות דנ"ד שהם קבועים ונאחזים בעמודים של הסכך קבע חזק, הם דומין כבונה איצטבא אצל הדופן בבנין, שא"א לסלקו ביו"ט בלי מלאכה של סתירה:

ונמצא לפ"ז גוף המטות המונחים וקבועים בסוכה דנ"ד, דומין לסביבות החקק דסי' תרל"ג סעיף יו"ד, הוא שכתב הר"ן ז"ל אין הכותל של הקרקע שסביב החקיקה מועיל לאויר החקיקה, להיות לו מחיצה לענין סוכה, מפני כי הוא רחוק ג"ט ויותר, ואנן בעינן שיהיו דופני הסוכה סמוכים לה, כדי שיהיו נראין כשלה, ועל כן ה"ה בנ"ד זו המחיצה שלצד חוץ רחוקה מתוך הסוכה ולא תועיל לה, דאין נראין כשלה:

וכן יש לפקפק נמי גם על מושב גוף המטות, איך יהיה נכשר לאכול ולישן על המטה, מאחר דאין על המטה מחיצה יו"ד טפחים אלא רק ד' טפחים, ומצינו לרבינו הטור ז"ל בדין החקק הנז', דאם ליכא ג"ט מן הכותל עד החקק, דאינו מכשיר אלא רק בתוך החקק, ולא על סביבות החקק, והב"ח ז"ל פסק כהטור דאין כשרה חוץ לחקק, ולקושיית מרן בב"י מדין היתה גבוהה עשרים ובנה בה איצטבא, תירץ דהתם שאני, דאיכא מחיצות והסכך אשר למעלה מעשרים לא הוי סכך פסול, דאינו נפסל אלא מחמת גובהו, הילכך כיון דמקצתו כשר אידך נידון כפסל היוצא מן הסוכה דנידון כסוכה, כדכתב הרא"ש ז"ל, אבל הכא דבין החקק לכותל אין שם מחיצה עליו, אין שם סוכה עכ"ל. והרב בכורי יעקב ז"ל ס"ק י"א תירץ, משום דחשבינן ע"י לבוד כאלו נכנסה המחיצה לפנים ונתחברה עם החקק, ולכן אין להתיר שוב חוץ לחקק משום פסל היוצא, כיון שהמחיצה מפסקת ביניהם וכו' ע"ש, ואשתמיט מיניה דברי רש"י ז"ל שזכרנו לעיל, שכתב דחשבינן ליה כאלו החקק מגיע עד הכותל, ואין רואין כאלו הדופן נתקרב לחקק ע"י לבוד, וכמ"ש הב"ח וכנז"ל, וא"כ נסתר תירוץ שלו, גם הרב חמד משה תירץ כיוצא בזה, וג"כ אשתמיט מיניה דברי רש"י והב"ח הנז"ל:

איך שיהיה, לפי סברת הטור ודעמיה דאינו מכשיר חוץ לחקק, אע"ג דאמרינן לבוד, שרואין כאלו החקק הגיע עד הכותל, ואיכא עשרה טפחים גם במקום סביבות החקק, א"כ ה"ה בנ"ד אין להכשיר לאכול על המטה, כיון דליכא שם מחיצה יו"ד טפחים אלא רק ארבעה טפחים, דגוף המטה שהיא קבועה בדפנותיה ובעמודים של הסוכה קבע חזק בבנין, שא"א לטלטלה משם בשבת ויו"ט, הנה היא מפסקת בשיעור יו"ד טפחים של הדופן שלצד חוץ, ואין ניכר עליה אלא רק מחיצה של ד"ט:

ולכאורה עלה בדעתי להכשיר תוך הסוכה דנ"ד, משום דאמרינן גוד אסיק, ואח"כ אמרינן דופן עקומה, כמ"ש הטור ז"ל בריש סי' תרל"ב, סכך פסול מן הצד אינו פוסל אלא בד"א, אבל פחות מן ד"א כשרה, דאמרינן גוד אסיק ואח"כ דופן עקומה, והיינו שרואין הדופן כאלו עלה למעלה, ואז נאמר דופן עקומה ע"ש, ולכן ה"ה בנ"ד רואין כאלו דופן המטה שלצד חוץ שיש בו י"ט, כאלו עלה כולו למעלה, ועמד על גב קרקעית המטה, ואח"כ אמרינן דופן עקומה, שנתעקם זה הדופן עם קרקעית המטה, ונזקפו ועמדו על דופן הב' של המטה שלצד פנים:

ואם תאמר אם אתה אומר כן, נמצא נשאר מקום מושב המטות בלא דופן כלל, כיון שרואין כאלו הדופן שלצד חוץ עמד לפנים, וכאשר כתב המג"א בדין האצטבא רס"י תרל"ג סעיף וא"ו בשם הרא"ש ז"ל, הטעם דכשרה על האצטבא דוקא ולא חוץ לאצטבא, משום דחוץ לאצטבא אין לך סכך, כיון דרואין הסכך כאלו הוא כותל עקום ע"ש, וא"כ ה"ה כאן כיון דאמרינן דופן שלצד חוץ נתעקם ועמד לפנים, א"כ נשאר מקום המטות בלא דופן:

הנה על זה אמרתי בס"ד, דיש לומר דוקא גבי סכך לא אמרינן רואין בהיכא דמחזי תרתי דסתרי, אבל בדפנות אמרינן רואין אע"פ שיש בזה תרתי דסתרן, דהא מצינו כיוצא בזה הטעם כתב מרן ז"ל בב"י סוף סי' תר"ל, בדין סומך סוכתו על כרעי המטה וז"ל, כיון שמהארץ לסכך גובה עשרה טפחים כשרה, ואע"ג דהמטה עד לסכך פחות מן י"ט לית לן בה, כיון דאי שקיל למטה איכא אויר עשרה והסוכה מתקיימת, כי המטה לחודה קיימא, ואין הסוכה נפסלת בשביל שהכניס בה מטה ומיעט אוירה, ואע"ג דאי שקיל למטה נפסלת הסוכה משום שאין לה דפנות דהא כרעי המטה הם דפנותיה לית לן בה, דאנן בתר סכך אזלינן למדוד לקרקעיתו עשרה, וכל היכא דשקיל לה למטה ואכתי קאי סכך, לא חשיבה מטה קרקעית דידה, ודפנות הללו אינן מועילות ואין מורידות לענין זה עכ"ל, נמצא בע"כ צריך לומר דפנות שאני:

ועוד נ"ל בס"ד להוכיח, דאין לחוש בכה"ג דאיכא תרתי דסתרי, עמ"ש הטור ז"ל בסי' תרל"ב וז"ל, אבל אם סכך פסול מפסיק ביניהם, ונשאר אצל הפתח הכשר סוכה, אם יש מהסכך הכשר של צד הפתח עד דופן האמצעי פחות מן ד"א הכל כשר, דצד הפנימי שקרוב לדופן נכשר, שהרי יש לו שלשה דפנות, והצד החיצון ע"י דופן עקומה, שאנחנו רואין דופן האמצעי כאלו הוא אצל הכשר החיצון, ומ"מ לא נפסל הפנימי בזה שנאמר כיון שאנו רואין דופן האמצעי כאלו הוא אצל הכשר החיצון, הרי נשאר הפנימי בלא דופן, והיינו משום דנהי דאמרינן רואין מ"מ במקומו נשאר, ומכשיר גם צד הפנימי עכ"ל, והרי זה ממש כענין נ"ד, דנהי דאמרינן רואין שזה הדופן של המטות שלצד חוץ, כאלו נעקם ועמד על סוף המטות, ולפ"ז נשאר מקום מושב המטות בלא דופן, דנהי דאמרינן רואין מ"מ דופן זה במקומו נשאר, ומכשיר גם מקום המטות:

מיהו לא ראיתי היתר מספיק בטעם זה דאמרינן גוד אסיק ודופן עקומה, משום דאיכא פליגתא בזה, דיש אומרים לא אמרינן דופן עקומה בהיכא דאין המחיצות מגיעות לסכך, וכדאיתא בסי' תרל"ב, ואע"ג דכתבו הפוסקים דמרן ז"ל לא גילה דעתי בזה, הנה כתב מאמר מרדכי ז"ל שם, דעל הרוב נראה דמרן ז"ל דעתו דלא מהני, והכח בנ"ד אפילו שנאמר גוד אסיק, דמחיצה זו שלצד חוץ עלתה ועמדה ע"ג המטה, הנה עדיין לא תגיע עד הסכך, יען כי הסכך דנ"ד גבוה מן הארץ יותר מחמשה אמות, וכיון דאין המחיצה מגעת לסכך, גם אחר שתאמר גוד אסיק איך נאמר דופן עקומה:

חזרתי ואמרתי בס"ד על אשר פקפקתי בהכשר תוך הסוכה דנ"ד, על ידי דפנות המטה שלצד חוץ, שגבוהים י"ט, מחמת שהם רחוקים מן תוך הסוכה בהפסק גוף המטה, דדמי נ"ד זה לדין החקק דסי' תרל"ג סעיף יו"ד שכתב הר"ן ז"ל, הא דלא מהני הכותל של סביבות החקק, בהיכא דאיכא מן הכותל עד החקק שלשה טפחים או יותר, משום דנמצאו הדפנות רחוקים מן הסוכה, ובעינן שיהיה קרובים תוך ג"ט שיהיו נראין כשלה וכנז"ל, הנה בעתה אני אומר דאין מכאן הוכחה לפסול בנ"ד, משום דגוף המטות שהוא חמש ושש טפחים מפסיק ומרחיק הדפנות, יען כי בדין החקק הנז' אע"ג דהסכך סיכך גם על סביבות החקק, אין שם גובה עשרה טפחים מן סביבות החקק עד הסכך, וא"כ מקום סביבות החקק אין לו דין סוכה כלל, ולהכי הכותל שבסביבות החקק חשיב מופלג ורחוק מן מקום החקק ששם היא הסוכה, ולכן קאמר הר"ן ז"ל כיון דהכותל רחוק אין נראה כשלה, אבל בנ"ד הסכך סוכך על אויר המטות, והוא כשר מצד גבהו, כי הוא למעלה משלשים וארבעים טפחים, ואין מצד הסכך פיסול, ורק הדופן אינו עולה וניכר על המטות, אלא רק שיעור ארבעה טפחים, ולכן אפשר לומר כה"ג לא חשיב הדופן של המטה שלצד חוץ רחוק מן תוך הסוכה שבין המטות, אלא נראה כשלה כי גוף המטות הוא בכלל הסוכה, ולא גרע מן פסל היוצא מן הסוכה, ובודאי שם סוכה עליו, ולא דמי לסביבות החקק, דהתם בסביבות אין שם סוכה עליהם, וא"כ על ידם נמצאו הדפנות רחוקים מן הסוכה:

הנה כי כן נראה, דדופן המטה שלצד חוץ שיש בו גובה יו"ד טפחים, שפיר מהני להכשיר בו הסוכה כולה, ורק ע"ג המטות שהם קבועים שם ולא מטלטלי, ואין בטלים לגבי קרקע הסיכה הלב מהסס לאכול ולישן עליהם, מפני ששם אין עולה מן הדופן אלא רק ד' טפחים, ואין מחיצות בגובה עשרה ניכרות שם:

ועוד נ"ל בס"ד להצריך מחיצה עשרה טפחים על המטה מט"א, דבסי' תר"ל סעיף וא"ו פסק מרן ז"ל נעץ ד' קונדסין בין באמצע הגג בין על שפת הגג, וסיכך על גבן פסולה, והיינו משום דס"ל לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא גבי סוכה, כמו שאמרנו גבי שבת, וכמ"ש הטעם בלבוש וז"ל, דלא אמרינן גבי סוכה גוד אסיק לומר שרואין את המחיצות התחתונות כאלו עולות למעלה עד שפת הסכוך, אע"ג דלגבי שבת אמרינן גוד אסיק, סוכה שאני, דבעינן תדורו כמו שיתבאר לקמן סי' תרל"ג ס"א, ואין תדורו בלא מחיצות עכ"ל, ולפי טעם זה של הלבוש ז"ל דאין תדורו בלא מחיצות, משמע דאם עלו המחיצות על הגג שיעור שלש או ארבע' טפחים, לא מהני לומר גוד אסיק, דודאי שיעור ד' טפחים לא הוי מחיצה של דירה, וכיון דבסוכה בעינן תדורו, על כן נראה להצריכה עשרה טפחים למעלה מן המטה, יען כי עיקר הדירה היא על המטה, דאין דרכם לישב בקרקעית הסוכה כלל, וכל ישיבתם ושינתם אינו אלא רק על המטות, וכיון דבעינן שתהיה הסוכה כעין דירתו של אדם, כמ"ש רז"ל תשבו כעין תדורו, ואין נחשב דירה בלא מחיצות בשאר ימות השנה וידוע דאין מחיצה פחות מעשרה טפחים, ועיין בש"ע ח"מ סי' תס"ח סעיף ג', וסי' קס"ט, ועיין בתיו"ט פרק ב' דערובין, וכיון דאתינן עלה מטעם דירה, ואין נחשב דירה בלא מחיצות, לכן להאי טעמא לא שייך לומר גוד אסיק להשלים יו"ד, דאע"ג דלענין דינא אמרינן גוד אסיק בכ"מ אכתי אם אין כאן אלא רק מחיצה של ד' וחמש טפחים, אין זו מחיצה של דירה בשאר ימות השנה, וכיון דשיעור מחיצה בכל מקום הוא עשרה טפחים, על כן צריך להזהר לעשות המחיצה למעלה מן המטה עשרה טפחים, כי דירת האדם בסוכות כאלה אינו אלא על המטות, אבל בקרקעית הסוכה אין יושבים ואין ישנים, וכיון דסוכה היא מידי דאורייתא, בעינן למעבד לה בלתי חשש ופקפוק וספק כלל:

הנה כי כן, בסוכות דנ"ד צריך להורות שישלימו המחיצות העולים מקרקע המטות למדת עשרה טפחים, שהוא שיעור מחיצה בכל מקום, וכן המנהג פה עירינו בגדאד יע"א במטות אלו, לדקדק לעשות גם המחיצה העולה על המטה שתהיה שלימה בעשרה טפחים באופן שאם תמדוד מקרקעית המטה ולמעלה תמצא עשרה טפחים, ומנהגן תורה הוא לצאת ידי ספק זה, וכן צריך להורות, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.