רב פעלים/ב/אורח חיים/נה

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה, בעיר במבי המשרתים של ישראל כולם גוים, ויש בהם אוכלים מן בעה"ב, ויש שאין רוצים לאכול ממאכל ישראל, אלא מביאים מביתם ואוכלים, גם יש בהם שהם ישנים ויושבים עם בני הבית ביחד ואין להם חדר מיוחד, ויש שנותן להם בעה"ב בביתו חדר מיוחד לעצמם, והנה בימי הפסח נוהגים כל בעלי בתים אשר בעיר במבי, כל אותם משרתים שאכילתם בכל השנה משלחן בעה"ב, נותן להם בעה"ב בימי הפסח דמי אכילתם של תשעה ימים, מערב פסח עד סוף שמיני של פסח, והם קונים אכילה מה שירצו, גם נותן להם חדר מיוחד בשפולי הבית לשבת בו כל ימי הפסח, וכל בעלי בתים הם מצווים את המשרתים שלא יביאו חמץ לבית לאכול, והמשרתים אומרים שאין מביאין, אך פיהם דבר שוא כי המה מביאים בהצנע ואוכלין שם בחדרים שנותנים להם, ויש מהם אומרים לבעה"ב אתה מה יש לך ממנו, הנה אנחנו מביאין בחדר המיוחד לנו שהוא רשות שלנו, ואין מביאין החמץ במקום שאתם יושבים בו, וגם לא בבית התבשיל שלכם, על כן אנשי במבי שואלין אם יש חשש איסור בזה שמביאין החמץ בחדר המיוחד להם ואוכלין שם בהצנע, ואת"ל שיש איסור בזה, מה תקנה יש לדבר זה, כי אנשי במבי מוכרחים וצריכים לאלו המשרתים בימים ובלילות, וא"א לגזור עליהם שיאכלו בביתם, ולא יאכלו בבית ישראל שום מאכל כלל, ועל זאת יורינו ושכמ"ה:

תשובה. מה שהם נותנים למשרתים מעות בשביל אכילתם מערב פסח, יפה הם עושים, דאיתא בש"ע סי' ת"ן ס"ז, מותר לומר לעבד בפסח הילך דינר זה וקנה ואכול, אע"פ שיודע שיקנה חמץ, אבל לא יאמר לו צא ואכול ואני פורע וכו' ע"ש. מיהו מה שהמשרתים מביאין חמץ לבית ישראל ואוכלים שם, לכאורה נראה דלא צריך למעבד הכי, דהא איתא באגודה פרק כל שעה, אומר אדם לשפחתו כותית בפסח קחי מעות, וקחי בהם מה שתאכלי, והיא קונה חמץ ואוכלת חוץ לביתו עי"ש, והגאון מג"א הביא זה בשם האגודה, אך הוסיף בדבריו טעם שלא תאכל בביתו משום חשדא, והרב אש"א והרב מקור חיים הביאו דברי המג"א הנז', אך הרב אליה רבא הביא דברי האגודה בלבד כמו שהן, ולא הביא הטעם דחשדא שהוסיף המג"א:

ונראה בס"ד לומר טעם שכתב המג"א אינו מוכרח בדברי האגודה, די"ל טעם דאינו מתיר לאכול הנכרי בבית ישראל לאו משום חשדא, אלא משום שמא יפול פירורין מאכילתו של גוי, ואתי ישראל לידי מכשול בהם, והגם דקי"ל בש"ע סי' ת"מ גוי שנכנס לבית ישראל וחמצו בידו אינו זקוק להוציאו, ואע"פ שישראל רואהו אין בכך כלום, אלא שאסור להעלותו עמו על השלחן, ואפילו בהפסק מפה, ע"ש, מ"מ זוכר אני שראיתי בספר אחרון שהביא מגדול אחד מהראשונים ז"ל, דס"ל דוקא אם בידו בצק אין זקוק להוציאו, אבל אם בידו פת מגרשו לחוץ, דשמא יפול פירורין מידו של גוי, ויבא בהם לידי איסור, ולפ"ז אע"ג דמרן ז"ל התיר בפת, מאחר דמצינו לגדול דחש בפת, וס"ל לא התירו אלא בבצק, על כן אפשר לפרש טעם האגודה הוא משום דס"ל בפת איכא למיחש שמא יפרר ויבוא לידי מכשול, והשתא אם נאמר טעם האגודה לאו משום חשדא אלא משום שמא יפרר ויבואו לידי מכשול, הנה בנ"ד לא שייך טעם זה, דהא בנ"ד נותנים לגוי חדר מיוחד בשפולי הבית, ואין ב"ב נכנסים בו כלל, כי אצלם חדר זה בתוך הפסח טמא טמא יקרא, ואם מכניס חמץ בהצניע, ואם יפרר בתוך אותו החדר לא אפשר שיבא הישראל לידי מכשול, אבל מטעם החשדא שכתב המג"א איכא למיחש גם בנ"ד:

ואחר הישוב בס"ד, ראיתי שיש להתיר בס"ד, בנידון השאלה הנז', דאיתא בש"ע סי' רמ"ג גבי מרחץ ותנור דאסור להשכיר לגוי מפני החשד, דסתם מרחץ לאו לאריסותא קיימא, אבל אם השכירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר עי"כ, שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכיר המרחץ והתנור, וכן אם מנהג רוב אנשי אותו המקום להשכירם, או ליתנם באריסות, מותר להשכירם לגוי או ליתנם באריסות ע"ש, ועיין עוד בסי' רמ"ד במג"א במה שנהגו היתר לשכור גוי בקבלנות, לפנות הזבל מן הרחוב בשבת ושם מבואר הטעם משום דברבים ליכא חשדא, אבל הגאון ר"ז בש"ע שלו הביא טעם מספר תורת שלמים, לפי שכבר נתפרסם הדבר שצריך לשכור נכרי בקבלנות לפנות הזבל ולא בשכיר יום, ולכן אין כאן חשש מראית העין, כמ"ש בסי' רמ"ג לענין מרחץ עי"ש, ולפ"ז גם בנ"ד שרי מאחר דידוע ומפורסם לכל שבעלי בתים נותנים בפסח מעות למשרתים, והם קונים מן מעות שלהם, אין כאן חשש חשדא, ואדרבה נ"ד עדיף משום דנזכר בשאלה שיש משרתים דאין אכילתם על בעל הבית, ולכן אפילו רואה אוכלים חמץ, שמא אלו אין אכילתם על בעה"ב, ואוכלים משלהם:

זאת ועוד אחרת איכא עדיפות בנידון השאלה, כי המשרת אוכל החמץ בבית, ונמצא החשדא היא מפני בני הבית, וכל שהדבר ידוע לאנשי הבית, אע"ג דאינו ידוע לכל אנשי העיר לית לן בה, וכמ"ש רמ"א ז"ל בסי' רמ"ג אם יש מרחץ בבית דירה ואין רוחצין במרחץ, רק אותם שבביתו, והם יודעים ששכרו הגוי שרי, ועל כן ה"ה בנ"ד כל שאנשי הבית יודעים שבעה"ב נתן להם מעות לאכילתם והם אוכלים משלהם שרי, וכ"ש היכא דדבר זה ידוע לכל אנשי העיר דנותנים להם מעות והם קונים משלהם, בודאי ליכא חשדא ושרי:

וגדולה מזו אני אומר בס"ד, כיון דעיקר החשש של החשדא הוא כשרואין אותו אוכל חמץ, דאפילו אם רואין אותו מכניס חמץ אין כאן חשש חשדא, וכמ"ש בש"ע סי' כ"ט סעיף ג' ע"ש, ורק החשש של חשדא הוא כשרואין אותו אוכל חמץ, ובנידון השאלה מפורש להדיה בתוך השאלה שנותנים למשרת הזה חדר מיוחד בשפולי הבית, ובודאי שאין נכנסין ויוצאין שום אדם בתוך אותו החדר, והוא אוכל שם החמץ בצנעה ובגניבה, ואינו אוכל לפני שום אדם, וא"כ לא נשאר שום חשדא, והמג"א ז"ל שכתב טעם החשדא היינו כאוכל במקום שיושבין בעה"ב וב"ב, והוא אוכל בגילוי ביניהם, ולפי"ז י"ל אפילו אם בני הבית אין יודעים שנתן לו בעה"ב מעות שרי, כיון דהוח אוכל בחדר המיוחד לו דחשיב כבית אחר, ועוד שהוא אוכל בצנעה ובגניבה, ואין רואין אותו דודאי שרי:

ולפי"ז כמה טעמי היתר איכא בנידון השאלה הנז', חדא דאוכל בחדר המיוחד לו דוקא ואוכל בצינעה, שאין רואין אותו בשעת אכילת החמץ, והב' שדבר זה ידוע לכל בני הבית, דהבעה"ב נותן לו מעות מערב פסח, בעד אכילתו, והוא קונה כל אכילתו משלו, והג' שדבר זה הוא ידוע גם לכל אנשי העיר, שכולם דרכם בכך לתת מעות מע"פ בעד האכילה של ימי הפסח, והד' שיש כמה משרתים שאין אכילתם משל בעה"ב אלא משלהם בכל ימות השנה, וא"כ הרואה מבחוץ אומר אולי זה המשרת ג"כ דרכו בכך, שכל ימות השנה אוכל משלו, ומי יודע שאכילתו על בעה"ב וכל טעמים אלו הם לרווחא דמלתא, אבל באמת שורת הדין נוטה, כל שהדבר ידוע ומפורסם לכל כי בעה"ב נותן מעות בשביל ימי הפסח, אין כאן חשד ושרי:

ודע דאם ירצה בעה"ב להתנהג בחסידות בדבר זה, יעשה כך, שישכיר לזה המשרת את החדר ההוא המיוחד לו בפרוטה, בשביל ימי הפסח, ואח"כ יצווהו ג"כ אע"פ שהוא משכיר לו החדר, אינו רשאי להביא חמץ שם, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.