רב פעלים/ב/אורח חיים/נג

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. אחד לקח בשבת עץ אחד מאלו העצים הקטנים אשר בראשם יש טיפה של גפרית וחכך אותה כדי להדליקה, ששכח שהיום שבת, ובחכוך שלה לא נדלק האש רק יצא ניצוץ אש מן הגפרית כנהוג, ונכבה תיכף, ולא הודלק, וצעקו עליו היושבים היום הוא שבת, והשליך מידו, ובא לשאול אם עשה בזה איסור דאורייתא או דרבנן, או"ד אין כאן איסור, מפני שלא הודלק האש, ואותו ניצוץ האש שיצא מן החכוך נכבה מאיליו ולא עשה שום פעולה, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. איתא במשנה דביצה פ"ד, אין מוציאין האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר וכו'. וכתב רע"ב ז"ל, אין מוציאין את האור, משום דמוליד ודמי למלאכה שבורא האש הזה ביו"ט ע"ש. משמע דרע"ב סובר דאין ביציאה זו של ניצוצי האש מלאכה דאורייתא אלא רק מדרבנן, דדמי למלאכה שהוא מוליד ניצוץ האש ההוא, אך הגאון הט"ז בסי' תק"ב סק"ב, פשיטה ליה שזו ההוצאה של האש חשיב מלאכה גמורה מן התורה, וכתב הגאון מש"ז ז"ל בסק"ב וז"ל, עיין ברע"ב דדמי למלאכה שבורא האש ביו"ט, משמע מדרבנן לא הוי הכנה ונולד רק דמי למלאכה שבורא האש ביו"ט, ומלאכה גמורה ליכא דמוקי בברזל על אבן וכדומה ויוצאין נצוצי אש ולא הבערה והדלקה הוה, רק נראה כמלאכה, ויהיה הפירוש במשנה אין מוציאין מאבן דנראה וכ"ש להדליק ממנו נעורת ממים וכו', זה אפשר מן התורה אסור וכו' ע"ש. וכתב הרב כתב סופר סי' ס"ז דף ס"ב ע"א, הרע"ב כתב אין מוציאין משום דמוליד ודמי למלאכה, נראה דס"ל דליכא רק איסור דרבנן, דלא כהט"ז דפשיטה ליה דאיכא איסור דאורייתא להמציא אש, ובאמת מסתימת ושטחות לשון הרמב"ם משמע דאוריתא וכו' ע"ש, ועיין להרב חמד משה סק"א ומאמר מרדכי בסוף סק"א, מה שטענו על הט"ז בזה ע"ש, ועיון באליה רבא ושאר אחרונים:

איך שיהיה נראה פשוט דהאיסור היא בהוצאת ניצוץ האש מן הגפרית או מן האבן, ואע"פ שנכבה אותו הניצוץ תכף ולא הועיל להדליק ממנו, אין בזה הפרש כי האיסור הוא על לידתו ויציאתו מן האבן או הגפרית וכיוצא, יען כי אפילו אם הועיל הניצוץ שנדלק העץ ממנו, הנה הוא עצמו ודאי מתבטל מיד, וביו"ט אין איסור בהדלקה של העץ שנדלק ממנו, כי ביו"ט מותר להדליק, ורק האיסור הוא בשביל היציאה והלידה של הניצוץ שנולד ויצא מן הגפרית או האבן, ועל כן גם בשבת אפילו שלא הודלק מן הניצוץ כלום, איכא איסורא ביציאתו ולידתו של הניצוץ בלבד, ולדעת רבינו עובדיה ז"ל אין ביציאתו ולידתו של הניצוץ מלאכה דאורייתא, אלא איכא איסור דרבנן דדמי למלאכה, אך לדעת הט"ז ועוד אחרונים סברי לדעת הרמב"ם חשיב מלאכה גמורה, ועל כן בנ"ד יש כאן ספק איסור תורה, אך עשה בשוגג, גם בלא"ה עשה חיסור מוקצה, שטלטל עצי הגפרית בידיו, לכן יש להורות לו שיתענה יום אחד, ויכוין להקריב חלבו ודמו במקום קרבן, גם יתן לצדקה דמי חטאת שמנה, וכמ"ש מור"ם ז"ל, גם יתוודה ביום התענית ויקרא בפרשת חטאת ויכופר לו, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתי, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.