רב פעלים/ב/אורח חיים/נא

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. אם מותר לרחוץ הנשים פניהם במי ורדים בשבת כדי שיהיה בהם ריח טוב, וגם שערותם קולטים ריח, או"ד אסור משום מוליד ריח בבשר ובשערות. גם יזדמן שמביאים כלי שבו מי ורדים לברך בשבת, וכאשר יהיו המי ורדים מעט בסוף הכלי לא יעלה ריחם הטוב לחוטם המברך, אא"כ ישפוך מהם על כפו, והרי בשרו קולט ריח ממילא. גם מי שצריך לרחוץ עיניו בכל יום במי ורדים, אי שרי בשבת, די"ל בשרו קולט ריח, וגם יורדים מי ורדים על שאר זקנו ומוליד ריחא שם. גם עוד נסתפקנו דלפעמים יתמעטו מי ורדים בכלי שלהם, והם מוסיפים עליהם מים, והרי מים אלו קולטים ריח טוב. גם יש שותין משקה של מיני מתיקה ומניחים בתוכו מי ורדים, גם יש מניחים בשבת בתוך אבק טוטון מי ורדים, כדי שיהיה בו ריח טוב, על הכל יורינו לצדקה, ושכמ"ה:

תשובה. הנה ידוע מ"ש הרב הט"ז ז"ל בסי' תקי"א, דאסור לשפוך שמן של ריח לתוך המים ביו"ט, לצורך נטילת ידי הכהנים לדוכן, ואיסורא קא עבדי דמולידין ריח במים, ואפילו שופכין בערב יו"ט, מ"מ מולידין ריח ביו"ט על הידים של הכהנים, וזה ניחא להו ומתכונים לכך ע"ש, וכ"כ המג"א שם, אך הגאון חכם צבי סי' צ"ב פליג וס"ל דלא שייך איסור מוליד ריחא בבשר האדם, וגם לא באוכלין ומשקין, והרב גו"ר כלל ג' סי' י"ו התיר בידים ובפנים ובזקן, ושרי לקנחן ולנגבן במפה, ואין כאן חשש, ורק לתת מי ורדים לתוך המים הסכים לאסור כדעת הט"ז ומג"א, ועיין להרב הנז' בגן המלך סי' ס"א, והרב נחפה בכסף א"ח סי' ד' הסכים להתיר לתת ריח טוב באוכלים ומשקים, והסכים עמו מהר"י עייאש בשבט יהודה בסופו, וכאשר ציין עליהם הרב חיד"א ז"ל במחב"ר ע"ש, ועיין להרב ב"ד סי' רצ"ג, ושו"ג סי' תצ"ד ותקי"א:

והנה בגמרא דכריתות דף ה' ע"ב, שאמר מרע"ה שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה, פירש רש"י ששמתי יותר מדאי, ועל מה שאמר אהרן ואני מעלתי פירש רש"י שבגדי נהנים מריח השמן שבזקני, וי"ל למה לא פירש שדואג בעבור שער זקנו שנהנה במה שקולט הריח מן שני הטיפות של השמן, גם בגמרא דהוריות דף י"ב ע"א הובא ג"כ מאמר זה שם, אך שם בדברי מרע"ה פירש רש"י שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה שנגעתי בו כשהלבשתיו, משמע שדואג בעבור שקלט בשר ידו הריח מן השמן, כאשר נגע בו כשהלבישו, ובדברי אהרן פירש רש"י שם שמא נפל עלי מן השמן במקום שאין ראוי למשיחה ומעלתי ע"ש, ובש"מ כריתות הביא משם ר"ג מאור הגולה שפירש מרע"ה היה דואג שמא מעלתי שאני נהנה מריח שבזקני ע"ש, והנה הרואה יראה דמכל הדברים הנז' ובדקדוקים שיש לדקדק בהם, יצא נפקותא טובא לנ"ד, וכעת אין לי פנאי להאריך בזה:

גם עוד מצינו בפרק וא"ו דשבת, דתנן האשה יוצאה בחוטי שער וכו' בפלפל ובגרגיר מלח וכל דבר שתתן לתוך פיה וכו', ופי' רע"ב בפלפל שנותנת בפיה מפני ריח הפה ועיין בתיו"ט שם, וכיון דפלפל יש בו ריח טוב הרי זה מוליד ריחא בפה, ואם נדחיק לומר הפלפל אין בו ריח טוב, ורק דוחה הוא את ריח רע, הלא על מ"ש במשנה, וכל דבר שתתן לתיך פיה פירשו בגמרא דף ס"ה ע"א זנגבילא, אי נמי דרצונא שהוא קנמון, והרי זה ידוע דקנמון שקורין דרצונא יש בו ריח טוב, והכי אתמר בגמרא על עצי קנמון שהיו בירושלם, וכאן לא אסרו לכתחילה אלא משום גזרת שחיקת סמנים, לפירוש הר"ר פורת, או משום שנראה כמערמת לפירוש התוספות, הא לאו הכי הוה שרי לכתחילה, ולא חשו דמוליד ריחא בפה. וצ"ל כמ"ש הרב גו"ר, כיון שאין קליטת הריח מתקיים בבשר האדם ליכא חשש מוליד ריחא ושמא יש לחלק ולומר דהפה גרע טפי ששם מצוי רוק תמיד, ואו לאו דמונח הבשמים שם בתמידות, הוה מעביר הרוק תכף ומיד את קליטת הריח הטוב הנעשה מבשמים אלו דפלפל או קנמון, ולכן לא חשו בזה משום מוליד ריחא, אך בשאר בשר האדם, אע"ג דאיכא זיעה דמעברה ליה, מ"מ הוא קולט הריח שיעור מה, וה"ז מוליד ריחא קצת זמן, ואפשר דאסור בזה, וכ"ש בשער שהוא מתקיים שם יותר, ובאמת הא קא חזינן במנהג העולם שמשימין מי ורדים ושאר שמנים כדי להוליד שם ריח טוב, והוא מתקיים שם, ונמצא זה דרכו בכך:

ובגמרא דשבת דף ס"ב אתמר, ראשית שמנים ימשחו, א"ר יהודה אמר שמואל זה פלייטון, משמע שהיו מושחים בשרם כדי להוליד שם ריח טוב, וכן ממ"ש שם אל יצא ת"ח מבושם לשוק, מוכח מכל זה שגם בשר האדם אורחיה בהכי לבשמו, וא"כ אע"ג דהבשר זיעה מעבירה ליה, ואינו מתקיים הריח שם זמן הרבה, למה לא יהיה נחשב בו הבישום מוליד ריחא, דמנ"ל לחלק בענין זה דמוליד ריחא בין מתקיים זמן הרבה, לבין מתקים זמן מועט, ואין טענת הרב גו"ר בזה טענה, ואדרבא מצינו הפך סברא זו, דהא איכא בגמרא דשבת דף ע"ד, אמר רבא בר רב הונא האי מאן דארתח כופרא חייב משום מבשל, ומקשי בגמרא פשיטא, ומשני מהו דתימא כיון דהדר ואוקשי אימא לא, קמ"ל, נמצח אפילו שהכופרא דרכו לחזור להתקשות תכף, ואינה מתקיימת מלאכה זו, אלא רגעים קטנים, עכ"ז לא שני לן, וה"ה הכא כיון שבעת שהוא מניח הבשמים הוא מוליד ריחא, אע"פ שאינו מתקיים הריח בבשר האדם זמן הרבה, מה בכך, הלא היא מוליד ריחא לשעתו, ונקלט הריח זמן מה שנהנים ממנו, וכ"ש בשער שנקלט יותר, ומתקיים זמן יותר:

גם מצינו בש"ע סי' ש"ג סעיף כ"ה, דאסור לאשה שתעביר סרק על פניה משום צובע ע"ש, ובאמת גם זה הצבע זיעה מעברה ליה, ואינו מתקיים זמן הרבה ועכ"ז אסור מדרבנן, ועיין מג"א ז"ל שם ס"ק י"ט, ועוד במג"א סי' ש"ך ס"ק כ"ה, ובמחצית השקל שם, והתם דלא חש באוכל תותים משום צבע הידים, היינו משום דאין דרכו בכך, משא"כ כאן גבי בישום בריח טוב דרכם בכך לבשם פניהם וידם, ולכן ודאי יש לאסור אע"פ דאינו מתקיים זמן הרבה:

כל זה אני כותב בנחיצה רבה, ואין לי פנאי להביא כאן כל דברי האחרונים, ועיין בשואל ומשיב תניינא ח"ב סי' ז' שהאריך קצת בהאי פלוגתא דהגאון חכם צבי עם הט"ז והמג"א, בענין בשר האדם אי איכא איסור מוליד ריחא, ופלפל בזה להכריע כסברת הט"ז, וציין על גו"ר הנז', ועל שער המלך ה' יו"ט ע"ש, ועל כן קנצי למילין, לענין הלכה יש להורות, דאסור לנשים לרחוץ פניהם ושערם במי ורדים, שהם מתכוונים להוליד בהם ריח טוב, וחזינן באמת שנקלט בהם הריח וכסברת הט"ז ודעמיה, דגם בבשר אדם איכא איסור מוליד ריחא, וכ"ש בשער, וכן מה שנותנים מי ורדים או שאר מיני בשמים בתוך האבק של טוטון ששואפים בנחיריים, אסור שהם מתכוונים להוליד בו ריחא:

אבל אותם שדרכם לרחוץ עיניהם במי ורדים שרי, כיון דאין מתכוונים להוליד ריחא, וכן אותם שמריחים מן כלי שקורין קמק"ם, ומוכרחים להטיף ממנו בכפם כדי לברך על הריח, וכנז' בשאלה ג"כ מותר, דאין כוונתם להוליד ריח בבשר ידם, וכן נמי איתם שמשימין מי מי ורדים בתוך מאכל ומשקה למתקו לשתיה ג"כ שרי וכמ"ש הרב נחפה בכסף והסכים עמו מהר"י עייאש, ועוד כמה אחרונים, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.