רב פעלים/ב/אורח חיים/מג

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מעיר במביי, אם מותר לכבות הנרות בבית הכנסת בליל שבת קודש אחר תפלת ערבית, ויחזור וידליקם בעלו' השח' לצורך' הקהל שיתפללו בסידורים, ולחזור ולכבותם אחר שחרית, ולהדליקם קודם ערבית, של מוצאי שבת, וכן משבת ליו"ט, וכן ביוה"כ, והנכרי לנפשיה קטרח, כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, לעשות מלאכתו מכבד ומרביץ ומדליק ומכבד בלא צווי ישראל, כי כן המנהג בעיר במביי בבית הכנסת הנקראת מגן דוד, והנה עתה בבית הכנסת הנקראת כנסת אליהו בעיר הנז', עשו כמנהג מגן דוד הנז', יורינו שורת הדין ושכמ"ה:

תשובה. הנה הסיבה שצריך הנכרי לכבות כדי שיחזור וידליק לא נתפרשה בשאלה, ובודאי לאו משום הפסד הוא, אלא מפני שחוששים למקרה רע של דליקה, לכך מכבים הנירות בזמן שבית הכנסת סוגרת ומסוגרת ואין בה אדם, וכמו חששה זו כתב הגאון שב יעקב על מנהג איזה מקומות שהיו מכבין ע"י גוי את הנירות בשבת. והנה מצינו להרב הגדול מהרח"א ז"ל בתקנות שלו שבסוף ספר חנן אלקים, שערער על מה שנהגו שיבואו גוים ביוה"כ להטיב הנירות הדולקין לפני הארון, דאמירה לגוי שבות אפילו שצוהו מתחלת השנה. גם הרב ברכי יוסף סי' תקי"ד צווח ככרוכיא, על מה שנהגו באיזה קהילות לצוות לגוי להדליק נירות בבית הכנסת משבת ליו"ט, וכן ביוה"כ קודם הנעילה, והביא דברי מי שלימד עליהם זכות, ודתה את דבריו בטוב טעם, גם במחב'ר הביא דברי הגאון נודע ביהודה, שקרא תגר על המנהג הזה, ע"ש:

ומה שהביא הרב זכור לאברהם בה' שבת אות נו"ן מספר כתונת יוסף סי' כ"ה, שהתיר בפשיטות להדליק הגוי נר ביוה"כ לעת הנעילה, לקרא בסידורים לאור הנר, משום דלא גזרו שבות במקום מצוה, אין בידו ראיה להיתר זה, והוא הפך המתבאר בפוסקים, ומה שדימה ד"ז למ"ש בהלכות יו"ט לענין הדלקת נירות בבהכ"נ בעוד היום גדול, שאין בזה משום מכין מיו"ט לחבירו, דבריו תמוהין, דהתם הדלקת נר בבית הכנסת גם ביו"ט יש מצוה לכבוד בית הכנסת, ואין זה מכין, ועוד מה דמות יערוך לד"ז עם מלאכה דאורייתא להדליק בשבת, וכבר גם הרב זכ"ל כתב עליו דאין דבריו מוכרחין:

אך זה ראיתי להרב מזבח אדמה בסי' תר"י, שהביא מקיצור של"ה לענין נר של יא"ר ציי"ט, שאם הדליק קודם וכבה בשבת אסור לומר לגוי שידליקנה, אלא קודם שבת יאמר לגוי שיבא בשבת וידליק נר שכבה, וסיים שם וה"ה ביוה"כ ע"ש, ותמהני איך התיר שיאמר לו קודם שבת שיבא בשבת וידליק נר שכבה, מאחר דאומר לו שידליק בשבת, ואפשר שבקיצור של"ה לא כתב יאמר לגוי שיבא בשבת וידליק, אלא כתב קודם שבת יאמר לגוי שיבא וידליק הנר שכבה, דאינו מצוהו על יום שבת בפירוש, אלא מצוהו על כל יום בסתם, גם בימי החול, והמעתיק העתיק שיבא בשבת, וראיתי להרב אליה רבה סי' ש"ז אות וא"ו שכתב תמהני על קיצור של"ה הנדפס שנת תנ"ג, שכתב וז"ל, לענין הטבת הנירות או למלאות שמן בשבת, וצריך לאומרו לכותים קודם שבת עכ"ל, וצ"ל דכתב כן על הנוהגין להקל בסעודת שבת, עיין סי' רע"ו עכ"ל אליה רבא, והנה אם דברים אלו שהעתיק א"ר ראה מזבח אדמה, וכתב כנז"ל, אין תימה מזה די"ל מ"ש שצריך לומר לכותים קודם שבת, היינו שיאמר להם בסתם על כל יום ויום, ולא יזכיר להם שבת בפירוש, וכאשר כתבתי לעיל, ותמהני על הרב אליה רבא אמאי לא פירש דבריו בכך, ונדחק ליישב דכתב כן על הנוהגין להקל בסעודת שבת, וכאשר הביא שם מנהג זה מור"ם בהגה"ה סי' רע"ו ס"ב, נהגו רבים להקל בדבר לצוות לכותי להדליק נירות לצורך סעודה, ואין מוחה בידם וכו':

איך שיהיה, הנה רבו המערערים על המנהג הזה והשתדלו לבטלו. מיהו נראה דנידון השאלה שאני טובא, דכל הפוסקים המערערים איירי בהיכא שמצויים הנכרי לבא להדליק בשבת או ביוה"כ, דהם מצויים לו בפירוש על השבת, וזו היא עיקר הטענה שטען הרב ברכי יוסף על איתו שרצה ללמוד זכות על המנהג, שהם מצוים לגוי שיבא לבהכ"נ בשבת ויוה"כ בשעה קבועה להדליק, אבל נידון השאלה דידן הוא מושכר אצלם לכך בעבור כל ימות השנה ובעת ששכרו אותו לא הזכירו לו שבת, והוא מאיליו עושה בשבת כמעשהו בחול, ולכן יש להתיר ע"פ טעם זה מדברי המג"א ז"ל בסי' רע"ו ס"ק ט"ו במה שנהגו להסיק המדורה בשבת ע"י גוי, אפילו בזמן שאין הקור הרבה, שכתב וז"ל, ואפשר לומר כיון ששוכר הגוי להסיק כל ימי החורף, אף אם הגוי מסיק כשאין הקור גדול, הו"ל כאלו עשה מדעתו, ואין צריך לצאת מביתו כמ"ש סס"א, והבאר היטב הביא דברי המג"א וסיים ועכ"פ יזהרו שלא לומר בשבת להסיק, והרב יד אפרים כתב על דברי המג"א צ"ע, דהא מ"מ הוא מחוייב למחות על להבא, ובאמת משמע שלפי מנהג העולם אין מוחין כלל, ואפשר דבכה"ג לא שייך לומר שצריך למחות, כיון דעכ"פ יש הרבה שבתות שהוא הוצרך להסיק וכו' ע"ש, וטעם זה שכתב הרב יד אפרים ליישב המנהג לא שייך בנ"ד, דהכא אין היתר בשום שבת, והגאון ר"ז בש"ע שלו כתב, דלכתחילה צריך למחות בו:

ולפ"ז היתר זה שעשינו בנידון השאלה ע"פ דברי המג"א לא יועיל אלא בהיכא דהגוי אינו עושה מעשהו בפני ישראל, אלא מכבה אחר שיצאו הקהל מבית הכנסת, ואפילו השמש, וכן מדליק קודם שיבאו הקהל, וקודם שיבא גם השמש, שאם יש ישראל אחד בבית הכנסת צריך למחות בו. מיהו יש לצדד ולומר, דאם מדליק לפני השמש, אם אין השמש נהנה מזה ההדלקה, כגון שאינו מתפלל עם הציבור, ובשביל אור המקום לילך בו יש אור נר אחד המאיר בחשך, אין צריך למחות, דדוקא הקהל הנהנים מן הדלקתו הם צריכים למחות, כיון דמדליק בשבילם:

והנה כי כן, לפי האמור עלה בידינו היתר בנידון השאלה דאיירי שהם שוכרים הגוי לכל ימות השנה, והוא מאיליו מדליק בשבת ואדעתא דנפשיה קעביד ורק בתנאי שלא ידליק בפני אחד מן הקהל, דאם ידליק בפני אחד מן הקהל צריך למחות בו. גם עוד יהיו נזהרים כששוכרים הגוי לכל ימות השנה, שלא יעשו השכירות בערב שבת, שאז התחלת מעשיו ומלאכתו מוכרח שתתחיל בשבת אלא יהיה התחלת ימי שכירותו קודם שבת בארבע וחמשה ימים, כדי שיתחיל במלאכתו בימי החול:

ולכאורה היה אפשר לומר, כיון דיש מקילין משום מצוה אפילו באומר לו לעשות בשבת ואפילו באיסור תורה, ובפרט בקצץ, אע"ג דבאמת אנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן, דס"ל אין להתיר במקום מצוה רק שבות, ולא איסור תורה, מ"מ אפשר לומר בכה"ג דנ"ד, שהם קוצצים לו שכר בסתם כל הימים, שהוא מושכר גם לימות החיל, ואין מזכירין לו שבת כלל, אלא מעצמו הוא עושה כן בשבת, כל כהא יש לסמוך להתיר במקום מצוה, בעושה לפניהם שאין צריכין למחות בו. מיהו לבי מהסס לסמיך להתיר בנר, ובפרט דאין אנחנו צריכין לזה, דהא מצי הגוי להקדים לבא לעשות מלאכתו קודם שיבאו הקהל, וכן יכול לכבות אחר שיצאו כל הקהל, שלא יש בבית הכנסת אחד שיצטרך למחות בו:

ואם תאמר מה תועלת יש בתקנה זו, שאנחנו עושים לצוות הנכרי בעת ששוכרים אותו, שבכל יום שעושה מלאכתו יקדים לעשות קודם שיבאו הקהל, דנהי דאין הנכרי עושה המלאכה בפני הקהל, מ"מ ברור וידוע לכל הקהל, שכן דרכו לעשות לכבות ולהדליק, וכיון שישראל יודע מדעתו שאלו הנירות הודלקו בשבת, חשיב כאלו רואהו וצריך למחות. הנה דע כי ראינו להגאון ר"ז ז"ל בש"ע, בקונטרס אחרון סי' רנ"ב אות ז' שכתב דוקא רואהו, אבל יודע אין צריך למחות וכו' ע"ש, ואע"ג ששם עשה צדדין לכאן ולכאן ולא פסיקא ליה מילתא, הנה י"ל בפשיטות, דכל זה הוא בליכא צורך מצוה, אבל בהיכא דאיכא צורך מצוה, אם אינו רואהו ממש, אלא רק יודע בו שעושה כך אין צריך למחות, והיינו טעמא כי באמת חיוב זה שצריך למחות הוא מדרבנן, וכיון דהוא צורך מצוה יש להקל בהיכא דאין רואהו ממש, והוי שבות דשבות, כי אמירה לגוי שבות, ומה שצריך למחות הוא מדרבנן, ובמקום מצוה שרי:

ומ"ש הגאון ר"ז ז"ל שם, כשא"א לה להעשות בחול בגלל ישראל אז מקרי עשיית השבת בשבילו, הנה הכא בנ"ד לא שייך זה, דהא הכא אפשר להעשות בחול, דבאמת כל הנירות הדליקם כבר מבע"י קודם ערבית, ומה דהוצרך להדליקם הוא מפני שכיבה אותם אחר ערבית, וישראל שרואה אותם דלוקים בשחרית אין לו הכרח דבר ברור לומר שהדליקם הנכרי, דאפשר נשארו דלוקים מאותה הדלקה שהדליקום מבע"י, דהא הישראל לא ראה בעיניו כבייתם אחר ערבית, ולא הדלקתם בשחרית, ורק מדעתו יבין שהנכרי כיבם וחזר והדליקם, מפני שיודע מנהגו בכל יום, וכיון דלא ראה בעיניו ההדלקה, אין צריך למחות:

באופן דנראה כל כהאי גוונא שאין הישראל אומר לו להדליק בשבת כלל, ורק מעצמו מדליק, וגם דאינו מדליק בפני הישראל, דיש לתלות אולי נשארו דלוקים מן הערב, שלא כיבה איתם אחר ערבית, אין לפקפק בזה, משום הא דאין מוחין בו, יען כי חיוב זה שצריך למחות, בהיכא שרואה מדליק לפניו הוא מדרבנן, שהצריכו כן משום מראת העין, ומאחר דנ"ד אין רואהו בעיניו, ורק יודע כן מדעתו, נמצא הוי חיוב המחאה ספקא דרבנן, כמו שצידד הגאון ר"ז, וקי"ל ספקא דרבנן לקולא, ובמקום מצוה לית לן בה, ועוד דהו"ל כדין שבות דשבות דשרי במקום מצוה:

ועוד יש לי לעשות לבעלי השאלה חיזוק אחר להיתרא, והוא שיעשו הדלקת הנירות של כל הימים בקבלנות, שכפי הנראה מן השאלה הנ"ז שזה הגוי שוכרים אותו בעבור כל שירות הצריכה לבית הכנסת, והנה ד"מ אם נותנים לו שכר עשרה רופייא, יעשו כך שיפסקו לו שכירות בשביל שירותיו שמונה רופייא לחודש, ויפסקו עמו לתת לו עוד בעד הדלקת כל ששים הדלקות שני רופייא, ולא יזכירו לו שבת כלל, והוא יודע שצריך להם ב' הדלקות ביום, א' בערבית וא' בשחרית, ונמצא מה שמדליק בשבת הוא עושה לטובת עצמו, כדי שישלים מנין הששים, שאם לא ידליק יחסר לו, ונמצא נעשית הדלקת הנירות בקציצה וקבלנות גמורה כדין וכהלכה:

ועתה אבא לברר טעמו של אופן זה דקציצה וקבולת, והוא דכתב מרן ז"ל בב"י בשם הר"ן ז"ל, כל שקצץ אע"פ שעשה הגוי מלאכה בשבת מותר לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה, ולא דמי להא דגוי שהדליק את הנר, שאם הדליק בשביל ישראל דאסור להשתמש לאורו, דהתם הוא משום דנכרי אדעתא דישראל קעביד, אבל כל שקצץ אדעתא דנפשיה קעביד, ושרי לישראל להשתמש ממנו אפילו בשבת ע"ש, ובש"ע סי' רנ"ב פסק כהר"ן, והגם כי הב"י הביא מהמרדכי והגמ"י והג"א, דס"ל כל שנגמר בשבת אפילו בקצץ אסור ללבשו באותי שבת, הנה בש"ע שהוא העיקר פסק מרן כהר"ן, ורק מור"מ ז"ל הוא שהביא סברת המחמירים, אך בב"י סי' רע"ו הביא בשם סמ"ג וספר התרומה דס"ל גבי נר אפילו בקצץ אסור, דגוף הישראל נהנה ממלאכת שבת הנעשית בשבילו ע"ש, אבל בש"ע סי' רע"ו לא זכר מרן ז"ל סברה זו שגם בקצץ אסור, ורק מור"מ בהג"ה הביא סברה זו, והיינו משום דמרן ז"ל ס"ל בש"ע כהר"ן דשרי בקצץ, ומאי שנא בגד מן הנר, והגם כי המג"א ז"ל בסי' רנ"ב ס"ק י"א עשה חילוק בין בגד לנר, וכן הרב נשמת אדם כלל ס"ג אות א' ג"כ יצא לחלק באופן אחר, והרב אליה רבא בסי' רנ"ב ורע"ו הקשה על המג"א, ודחה חילוק שלו וס"ל בגד ונר שוים, ורק חילק דדין הבגד איירי בעושה הגוי בביתו, ולהכי מהני בקצץ, אבל בדין הנר איירי בעושה בבית ישראל ולא מהני קצץ ע"ש:

מיהו הרב מנחת כהן בדף קכ"ו העלה כמו שכתבנו, דלדעת הר"ן המתיר בבגד ללבשו בשבת היכא דקצץ, ה"ה דמתיר נמי נר שהדליקו בשבת להנות ממנו ישראל בשבת היכא דקצץ, ומרן ז"ל שקבלנו הוראותיו נמי הכי ס"ל, כי הוא פסק כהר"ן בש"ע. ומה שהביא בב"י בשם הסמ"ג וספר התרומה לא כתב כן לפסק הלכה, שכבר לפסק הלכה בש"ע סי' רנ"ב פסק כהר"ן גבי בגד, וילמוד סתום מן המפורש דנר ובגד שוים. מיהו כל זה הוא אם הגוי הדליקו בביתו, ואח"כ הביאו לבית ישראל, אבל אם הדליק בבית ישראל אסור להשתמש לאורו, אפילו בקצץ מפני הרואין ע"ש, וכן כתב הרב מטה יאודה עייאש ז"ל בסי' רנ"ב, דנר ובגד דינם שוה, ודעת הר"ן גבי נר כל שקצץ אדעתא דנפשיה קעביד, ומרן ז"ל אשר פסק כהר"ן גבי בגד, גם גבי נר הכי ס"ל ע"ש, ועיין בש"ע להגאון ר"ז סי' רנ"ב ע"ש:

והגם כי הרב זכור ליצחק הררי ז"ל בסי' ע"ב, הביא דברי מנחת כהן והרב מטה יאודה הנז', והשיג על הרב מנחת כהן, וכתב דעת מרן ז"ל גבי נר בקצץ נמי אסור, אין השגותיו כלום לדחות דברי הרב מנחת כהן ז"ל, ושפתי כהן ישמרו דעת, כי מה שטען אמאי לא הביא בב"י לדברי האוסרים בנר שהם סמ"ג וסה"ת, דהן הנה פליגי על הר"ן כמו שהביא לדברי הג"א, וכן בסי' רע"ו למאי הלכתא הביא דוקא סברת הפוסקים, דאינן לפסק הלכה, ולא ס"ל כוותייהו וכו', אחה"מ אין זו טענה לעשות ממנה הכרח, וכזאת וכזאת נמצא בביתה יוסף בשאר מקומות, ועוד נמי ימצא שיש מקומות שנראה דעתו בב"י נוטה לסברה זו, ובש"ע חזר ונטה דעתו להפך, ואנו אין לנו אלא דבריו בש"ע, וזה ידוע:

גם מה שטען דחזינן לכלהו ספרי דבי רב, הרא"ה והרמב"ם והרא"ש והטור וגם מרן גופיה, דכל כהאי מלתא דנר דבלתי אפשרי לעשות המלאכה אלא בשבת אזלי ומודו דאסור אף בקצץ, וכמ"ש פנים מאירות ח'א סי' ל"ח וכו' וכו', גם זו אינה טענה ואינה השגה כלל, כאשר יראה הרואה, ועיין בסה"ק רב ברכות דף קנ"ג ע"ב וקנ"ד ע"א וע"ב, דסברי כמה גדולים כדעת מרן ז"ל בקצץ כל שאינו אומר לו שיעשה זה בשבת ה"ז מותר והגם דלא היה אפשר לעשות זה אלא בשבת ע"ש, גם מעיקרא דין הנר בקצץ ואינו מזכיר לו שבת אינו מוכרח שיעשה בשבת, כי אפשר שידליק הנר מבע"י, וישאר דולק כל הלילה:

נמצא לפ"ד הגדולים הנז' דעת הר"ן ז"ל ומרן ז"ל, גבי נר בקצץ שרי לכתחילה, ורק אם הוא בבית ישראל אסור מפני הרואין, דאתו למחשד דעביד באיסורא, ולא ידעי שקצץ, ועל זה יש לומר בנ"ד דהוא צורך מצוה לא חיישינין לחשדא בעושה בבית ישראל, וכל דקצץ שרי לכתחילה, ועיד יש לצרף עם זה סברת המג"א בסי' רע"ד ודעמיה, דס"ל ברבים ליכא חשדא, ואע"ג דאיכא פלוגתא בזה, הנה האחרונים ז"ל העלו דהרי"ף והרמב"ם ומרן בש"ע ביו"ד סי' קמ"א דסברי גם ברבים אכא חשדא, היינו באיסור דאורייתא, אבל במידי דרבנן לכ"ע ליכא חשדא ברבים, וכ"כ נודע ביהודה, דס"ל להמג"א בכה"ג דהחשד הוא במידי דרבנן לכ"ע ליכא חשדא ברבים ע"ש, ונ"ד החשד הוא באיסור דרבנן, דאמירה לגוי הוא איסור דרבנן, ועל כן שפיר כתבנו, כיון דאיכא בנ"ד צורך מצוה, וגם החשד הוא ברבים, לא חיישינן לחשדא:

הנה כי כן צריך להורות לבעלי השאלה בעיר במביי, שינהגו מעתה ומעכשיו לעשות הדלקת הנירות בשחרית, וגם כבויים אחר ערבית בקבולת, כאשר כתבתי לעיל, כי הם דרכם בכל יום לכבות אחר ערבית ולהדליק קודם שחרית, ולחזור ולכבות אחר שחרית, ועסק זה של הנירות בכבייתם והדלקתם יעשו אותו בקבולת בפ"ע, שיקצצו עם הגוי לתת לו בעד עסק הצריך לנירות בכל יום שני רופיי"א בעד שלושים פעמים, ולא יזכירו לו שבת כלל, ונמצא הגוי כשעושה עסק זה בשבת הן בכבייה הן בהדלקה, אדעתא דנפשיה קעביד, להשלים השלושים פעמים, כדי שיקבל השני רופיי"א, וכל כהא חשיב קבולת גמורה, וכמ"ש הרב מנחת כהן דף קכ"ו ע"א וז"ל, ואמנם איך משכחת לה הדלקת נר בשבת ע"י קבולת, אפשר לומר דהיינו שישראל קצץ עם הנכרי להדליק לו את הנירות, ועל הדלקת עשר או עשרים או מאה נירות שישלם לו כך וכך, וזה דומה למ"ש המרדכי והביאו בש"ע סי' רמ"ד, שהיהודי הקונה מכס ומשכיר גוי לקבל המכס בשבת, שמותר אם הוא בקבולת, דהיינו שא"ל לשתגבה מאה דינרים אתן לך כו"כ, עכ"ל ע"ש:

עוד יש לי לעשות לבעלי השאלה תוספת סמך אחר להיתרא, והוא שישאר בבית הכנסת נר אחד גדול דולק תמיד, באמצע בית הכנסת, במקום שאם ישבר יפול על רצפה של אבני שיש בלבד, שלא יזיק, שאין שם כסאות וכלי עץ כלל, וזה הנר בלא"ה הם חייבים בו, כי ודאי אינו שורת דרך ארץ שתשאר בית הכנסת אחר כביית הנרות בחושך ואפילה לגמרי, והשתא מאחר דאיכא נר אחד שאין הגוי מכבהו אחר ערבית, הנה כשיבא הגוי בשחרית להדליק הנירות המפוזרים בבית הכנסת כדי להרבית האירה בכולה, ויוכלו כל הקהל ללמוד לאורם יכולים הקהל להתפלל וללמוד באור הנירות האלה שהדליק הגוי בשחרית, כל זמן שיש בבית הכנסת נר אחד דולק שהודלק מבע"י, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' רע"ו סעיף ד', שאם יש נר בבית ישראל ובא הגוי והדליק נר אחר, מותר להשתמש לאור השני כל זמן שהראשון מאיר. וגדולה מזו כתב המג"א ז"ל בס"ק ז', דאם יש לו שום נר ועבר וצוה להדליק לו נר אחר, דשרי ליהנות ממנו בעוד שנר הראשון דולק ע"ש, וכן הסכימו גדולי האחרונים ז"ל, וכן בנ"ד אם יש נר אחד דולק מבע"י בתוך בית הכנסת אז כל הקהל יכולים ללמוד לאור הנירות שהדליק הגוי יען כי כל או"א מן הקהל יכול לבא להתקרב אצל זה הנר שדולק מבע"י וילמוד לאורו, לכך יכול ללמוד לאור הנר שהדליק הגוי בשבת, כל זמן שאותו הנר שהודלק מבע"י דולק:

ואם תאמר אע"ג דאיכא נר דולק מבע"י, אכתי צריך למחות בגוי שלא יוסיף להדליק עוד נירות, דע כי הרב עולת שבת בסי' רע"ו סק"ב כתב בפשיטות, שאם יש נר דולק מותר לומר לגוי שיוסיף להדליק עוד נירות, אך המג"א ואליה רבא ומאמר מרדכי השיגו עליו דאיך מתיר לומר לגוי בפירוש להדליק בשבת, נמצא הם לא ערערו אלא משום שאומר לו ישראל להדליק בשבת אבל אם הגוי מאיליו הוא מוסיף הדלקת הנירות, כ"ע מודים דלית לן בה, והכא בנ"ד אין אומרים לגוי כלום אלא הוא מוסיף להדליק בשבת מאיליו בשחרית מכח הקבלנות, ואדעתא דנפשיה קעביד, וכ"ע מודים אע"ג דרואין אותו מדליק אין צריך למחות בו, מאחר דאיכא נר דולק בבית הכנסת מבע"י:

וראיה לזה ממ"ש הסמ"ג ובעה"ת והגמ"י שהביאם מרן ז"ל בב"י סי' ש"ז בקיצור, לא יאמר אדם לעבדו בע"ש תעשה למחר או בלילה תדליק ותכבה הנר או אם תכבה אחת מן הנרות תדליקנה, וכל כיוצא בזה, אבל לאחר שבת מותר לומר לעבדו ולשפחתו מדוע לא עשית כך בשבת עכ"ל, וקשא והלא אפילו אם הגוי עושה מעצמו מלאכה בשביל ישראל אסור ליהנות ממנה בשבת, וכבר תמה בזה הרב לחם משנה, והרב נו"ר כלל ג' סי' כ"א, והרב יד אהרן בסי' ש"ז, אך הרב יד אהרן תירץ בדוחק דהגהמ"י איירי בכגון שיש לו נר אחר ע"ש, והגם דזה דוחק בדברי הגהמ"י, עכ"ז נמצינו למידין דהרב יד אהרן מסכים לסברה, דאם יש לו נר אחר והגוי עושה מעצמו שרי ואין צריך למחות, וכן נראה דעת רבינו חיד"א ז"ל בברכי יוסף סי' ש"ז אות וא"ו שכתב וז"ל, ולכן נראה שאין להקל בזה אלא בדבר שאין גוף ישראל נהנה, וכמ"ש נו"ר, או שכבר יש נר ואש והגוי מוסיף, כמ"ש יד אהרן עכ"ל, וכן נראה דעת הרב תוספת שבת, והביאו המחבר בסי' ש"ז, דאם קצץ ויש לו נר אחר, אין כאן איסור במה שמוסיף הגוי נירות ע"ש. ועל כן בעלי השאלה יעשו כן להניח נר אחד דליק מבע"י שלא יכבנו הגוי, ואז אין פקפוק במה שמוסיף הגוי מאיליו מחמת הקבלנות, ואין צריכין למחות כשיראוהו מדליק:

ואחר החיפוש ראיתי להגאון פני אריה ז"ל סי' מ"ז, שהתיר להתפלל וללמוד תורה לאור הנר שהודלק ע"י נכרי בשבת בשביל ישראל, משום דקי"ל מצות לאו ליהנות נתנו ע"ש, ואל תתמה על מה שערערו הפוסקים האחרונים על מה שמדליק הגוי נירות ביוה"כ בשעת נעילה, כדי שיתפלל לאור הנירות, דהתם הישראל מצוה לגוי שידליק, ולכן קראו ערער על הדבר, ופני אריה איירי שהנכרי מדליק מאיליו לצורך ישראל, וכן מצאתי להגאון אמרי בינה בדיני שבת סי' י"ב שכתב וז"ל, ובספר תשובת פני אריה סי' מ"ז כתב להתיר להתפלל וללמוד מתוך הספר לאור הנר שהדליק הנכרי לצורך ישראל בשבת, מהאי טעמא דמצות לאו ליהנות נתנו, ובמילי דמצוה לא גזרינן שמא יאמר להדליק עי"ש, וע"כ אף לדבריו היינו אם נזדמן במקרה שעשה הנכרי לצורך ישראל, ושלא ע"פ צוואת ישראל, אבל ע"פ צוואת ישראל אף שצוה אותו קודם שבת מוכרח מדברי הרמב"ם, דאף במקום מצוה אסרוהו וגזרוהו, ומהאי טעמא הרעישו כל גדולי הדור לבטל, שלא ידליק נכרי הנירות ביוה"כ לעת נעילה, עכ"ל:

הנה כי כן, לפ"ד הגאון פני אריה בנידון השאלה דידן יכולים הקהל להתפלל לאור הנירות שמדליק הנכרי, כיון דאין הישראל מצוהו, מפני שהנאה זו של הקהל היא של מצוה, ואין להם הנאה אחרת לעצמן, ומה שנהנים בישיבתם שאין יושבין בחושך, כבר הגאון פני אריה הוכיח שם בסי' מ"ז, דהנאה של ראיה באור הנר בישיבה דוקא בלא תשמיש אינה כלום, ועיין לבוש יו"ד סי' רכ"א סעיף י"א, שכתב הטעם מפני שיש לו הנאה מן הראיה, ויש להקשות בדברי ממ"ש מרן ז"ל בבדק הבית בסי' רכ"ד וז"ל, ונראה נמי שמותרים לקרוא בס"ת קריאה של מצוה, דמצות לאו להנות נתנו ע"ש, ומדברי מרן אלו היה לו להרב פני אריה לטעון על הט"ז בענין הנאת השמחה שיש בקריאה. וראיתי להרב שו"ג יו"ד בסי' רכ"א ס"ק ס"ג שכתב, דברי מרן בבדק הבית סותרים למ"ש בסי' רכ"א סעיף י"א, ודבריו תמוהין, דסי' רכ"א שאני, ששם הכועס הוא מפני שזה יכול להשכיר, והרי הוא מהנהו שכר, ובסי' רכ"ד איירי בס"ת העשוי לקרות בו קריאה של מצוה, דאין משכירין אותו, וקורין בו בחנם:

ודע דיש להעיר בדברי הגאון פני אריה מסברת הרז"ה ז"ל, דס"ל לא אמרינן מלל"ן אלא במצות דאורייתא, אך ראיתי להרב שער אפרים שהוכיח, דאמרינן גם במצות דרבנן, ומקשי על הרז"ה, והגאון מהרי"ש ביד שאול יו"ד סי' רכ"א העלה, דגם הרז"ה ס"ל כן, דאמרינן זה גם במצות דרבנן, ומ"ש הרז"ה בשופר ישב דבריו בטוב טעם, ע"ש:

והנה מצאתי בספר השיב משה סי' יו"ד, תשובה מן בן בנו של הרב המחבר, בענין חברת אנשים שומרים לבוקר, דמשכימים לבהמ"ד קודם אור היום ללמוד תהלים, אם מותר לומר לנכרי להדליק להם נירות בשבת קודש קודם אור היום, והאריך בזה, ופסק שאין למחות בידם, כיון דבלא"ה יש נר דולק בהיתר, או מטעם דלימוד לא חשיב הנאה, ע"ש:

זאת תורת העולה לנידון השאלה, שיש להתיר להם ע"פ התנאי הזה, שיעשו עסק הדלקת הנירות וכבייתם בקבולת, שקוצצים שכר לגוי בעד עסק זה של כביה והדלקה של כל יום, כל שלשים עסקים בשני רופייא או פחות או יותר, ולא יזכירו לו שבת כלל, דאז בכה"ג אפילו אם יבא הנכרי להדליק בשחרית בפני ישראל, אין צריך למחית בו, דמה שצריך למחות הוא מדרבנן מטעם חשדא שחושדין דעבוד בלא קבלנות וקציצה, וכיון דהוא במקום מצוה, וגם הוא בשל רבים לא חיישינן לחשדא בכה"ג, וכאשר העלינו לעיל. ולתוספת מרובה לחזקת ההיתר, כתבנו שיהיה נשאר בבית הכנסת נר אחד דולק מבע"י, וזה הנר יניחו אותו במקום שאפילו אם ישבר ויפול לא יצא ממנו שום נזק, וגם עוד עשינו חיזוק להיתר זה דנדון השאלה, מסברת פני אריה דמצות לאו ליהנות נתנו וכאן אין להקהל הנאה אחרת לעצמם מאור הנירות האלה, אלא רק הנאת מצוה, ובזה ההיתר עולה ברור בשופי בעזה"י:

ובספר שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ב שאלה י"ד, נשאל ממה שנהוג בימות החורף בעומדם בלילות שבת קודש והולכין לבית הכנסת, יש מעמידין הגוים מע"ש, ומצוים אותם להדליק להם נר, אם צריך למחות בידם, וכתב וז"ל, ואף דחלילה וחלילה להקל נגד דברי הש"ע ורמ"א, מ"מ בית הכנסת כיון דיש בו צד מצוה ללמוד ולהתפלל מתוך הספר, וגם בבית הכנסת מצוה להרבות בנירות ובפרט בשבת, דאין הידור אם ילכו בחשך, ובאורים כבדו ה', על כן נ"ל דאם עושין כן אין מוחין בידם, דיש להם עמודים לסמוך עליהם, וטוב להעלים עין וכו' ע"ש. והנה הגאון הנז' כתב כן על אותם דהם מצוים לגוי שידליק בשבת, אך אנן בדידן התרנו בדבר השאלה ע"פ יסוד חזק של היתר, ובזה נורה להם לכתחילה לעשות כן בלי שום פקפוק, והלכה רווחת היא בידינו, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.