רב פעלים/ב/אורח חיים/מב

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. אם מותר לדוך בשבת מלח במכתשת ע"י שינוי לצורך אכילה לאלתר, וכן אם מותר לדוך ע"י שינוי תמרים ולוזים, ושאר מיני פירות וקטניות בעבור הזקנים כדי לאכול מיד. גם יש לשאול על מה שנהגו פה עירינו בג'דאד יע"א, שדכים בשבת תמרים ומיני פירות במכתשת המיוחדת לכתישה בימי החיל, אך משנים בשבת שמהפכים יד המכתשת לדוך בראש הב' שהוא דק ואינו רחב, כי בחול אין דרכם לדוך בצד זה הדק, אלא רק בצד הב' הרחב שהוא נוח לדוך בו, ולשאול הגיעו אם מהני שינוי זה, או"ד כיון דזו המכתשת שדכין בה בחול דכין בה בשבת, וזה השינוי להפך יד המכתשת לא חשיב שינוי, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. הנה בדין הפלפלין קי"ל ע"פ פסק מרן ז"ל בש"ע סי' שכ"א, דאין לדוך הפלפלין במכתשת כלל, ורק מותר לדוך בתרי שנויים, דהיינו בקתא דסכינא ובקערה, ועיין אחרונים ז"ל שכך העלו בדעת מרן ז"ל בדין הפלפלים דבעינן תרי שנויים, וזה ברור:

ובדין המלח העלה הרב מטה יהודה ז"ל בסי' שכ"א סק"ב, דשוה לדין הפלפלין דבעי תרי שנויי לדעת מרן ז"ל, גם הרב עולת שבת סק"ח פירש דברי מרן ז"ל דגבי מלח נמי בעי תרי שנויי, וכן הרב אליה רבא ז"ל ג"כ ס"ל דדעת מרן ז"ל למבעי תרי שנויי, ואע"ג דהגאון רבינו אליהו מווילנא ז"ל בס"ק ט' ס"ל לחלק בין מלח לפלפלין, וסבר במלח סגי בחד שינוי, לא שבקינן דעת כל האחרונים ז"ל הנז' דלא מחלקי בהכי:

והגם שנמצא להרשב"א ז"ל בחידושיו למסכת שבת על דף קמ"א, בד"ה הני פלפלי שכתב וז"ל, והכא לא אסר ר"י אלא בפלפלי דצריכי למידק טפי וכו' ע"ש, וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחדושיו שם, אין להוכיח מדבריהם לענין הלכה לחלק בין מלח לפלפלין, ולומר מלח סגי בחד שינוי, יען כי הם לא אמרו חילוק זה אלא לדעת ר"י דלא קי"ל כוותיה בזה, ורצונם לומר דלא סבר ר"י כן אלא בפלפלין, אבל במלח מודה לרבא, דכל דמשני אפילו טובא נמי:

ומיהו בענין השינוי עצמו ודאי בעינן שינוי גמור לכ"ע. והנה מצינו מחלוקת בענין השינוי בין הרמב"ם ובין שה"ל, דהרמב"ם ס"ל בפלפלין בעי תרי שינויים, ומוכרח לומר דסבר לא מקרי שינוי גמור אלא בתרי שינויי, והשה"ל ז"ל ס"ל דשינוי אחד מקרי שינוי, ולכן ס"ל בפלפלין סגי בשינוי אחד, ומאחר דמחלוקת הרמב"ם ושה"ל הוא בשינוי עצמו, מנ"ל לחדש דין זה בדעת הרמב"ם, לומר דלא מצריך שינוי גמור אלא בפלפלין דחמירי טפי, ובמלח מודה דסגי בשינוי אחד, הלא סברה זו נמצאת אצל רב יהודה, אבל רבא פליג עליה ולית ליה האי סברה, ואנן קי"ל כרבא, ואפילו שה"ל לא מצינו שעשה חילוק בין פלפלין למלח, אלא השווה אותם יחד:

גם מוכרח לומר שהרמב"ם יפרש להתוספתא ג"כ בתרי שינויי, דהא גבי פלפלין נמי לא נזכר בגמרא אלא קתא דסכינא בלבד, כמ"ש בתוספתא גבי מלח, וא"כ השתא כמו שיפרש הרמב"ם דברי הגמרא גבי פלפלין, כן יפרש התוספתא גבי מלח דמאי שנא, וכן מרן ז"ל גם הוא יפרש התוספתא כאשר יפרש הרמב"ם דברי הגמרא בדין הפלפלין, דהכוונה הוא דבעינן תרי שינייי, כי מרן ז"ל הביא לשון התוספתא כמו שהיא, וסמך על מ"ש בדין הפלפלין, ועל כן נמצא כי יפה הבינו רבני האחרונים ז"ל הנז"ל בכונת מרן ז"ל, והגאון רבינו אליהו מווילנא ז"ל יחיד הוא בכונת מרן ז"ל, והכלל העולה מזה הוא דדין המלח שוה לדין הפלפלין, דבעינן נמי תרי שינויי:

והשתא נשובה לדבר בענין דיכת תמרים ולוזים ושאר פירות הנזכרים בשאלה. הנה מורי הרב נר"ו נשאל על זה והעלה שדינם כמלח, מכח דברי התוספתא דשבת וביצה שהביאה הרב המגיד בפ"א מה' שבת דין ג' וז"ל, כתוב בתוספתא דתניא אין כותשין את המלח במדוך של עץ, אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש, אין מרסקין דבילה וגרוגרות וחרובין לפני הזקנים בשבת, אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש, ע"כ, וכן מרן ז"ל בב"י הביא התוספתא הנז', ואמר מורי הרב נר"ו מאחר שהשוה בתוספתא הנז' דין הגרוגרות לדין המלח, ובא להודיענו דין ההיתר, אם איתא דיש באופן ההיתר הפרש בין גרוגרות למלח, הו"ל לפרושי, ולמה נקט לשון אחד לשתיהם, אלא ודאי דליכא הפרש בין זה לזה עכ"ד נר"ו, והאמת אתו בזה דכן נראה לכל מעיין ישר שאין לחלק ביניהם. וראיתי להרב חסדי דוד ז"ל בפירושו על התוספתא בפרק ט"ו דשבת, שכתב על שתי בבות דהתוספתא הנז' וז"ל, צריכי דאי אתמר מלח הוה אמינא בהא הוא דמהני שינוי, אבל בגרוגרות וחרובין דהם גדולי קרקע ממש, ושייך בהו עיקר מלאכת טחינה, אימא אפילו בקתא דסכינא אסור, ואי אתמר בהני הוא דבעי שינוי, אבל מלח אפילו שינוי לא בעי צריכא. והרמב"ם לא מייתי לה כלל, אבל הרב המגיד הביאה בפרק כ"א בשם הרמב"ן והרשב"א עכ"ל. נמצינו למידין שגם הרב חסדי דוד ז"ל הבין בפשיטות, דהתוספתא משוה דין גרוגרות וחרובין לדין המלח, גם עוד למדנו מדברי הרב הנז' שעשה סברה להחמיר בדין גרוגרות וחרובין טפי מן המלח, מפני שהם גדולי קרקע ממש, והשתא ודאי אחר שהעלינו בדין המלח לדעת מרן ז"ל, דבעינן תרי שינויי, ה"ה בגרוגרות ושאר פירות דינא הכי, ולפ"ד הרב חסדי דוד הנז' אדרבה כ"ש הוא, ועל כן מוכרחים אנחנו לומר, מה שנהגו פה עירינו בגדאד יע"א לדוך תמרים ושאר פירות בשינוי אחד, נהגו כסברת האגור ושה"ל, דס"ל גם בפלפלין סגי בשינוי אחד, כן מוכרח ליישב ולקיים המנהג:

ועתה נשוב לדבר בספק האחרון הנז' בשאלה, והוא מה שנהגו פה עירינו בג'דאד יע"א לעשות השינוי בכך, שידוכו במכתשת המיוחדת לדיכה בכל יום, ורק מנהגם להפוך יד המכתשת לדוך בראש הדק שבה, ואין דכין בראש הרחב, ונראה לי בס"ד להוכיח דלא אריך למעבד הכי ממ"ש מרן ז"ל בב"י הלכות יו"ט סי' תקי"ד, מהגאון תרומת הדשן ז"ל, דשיורי פתילה שכבו בשבת אסור להדליק ביו"ט, משום הכנה, ואסור אפילו בראש השני שלא הודלק אטו ראש שהודלק, ועיין בדין זה שם באורך, שהגאון מהרא"י ז"ל ס"ל דוקא בדאורייתא גזרינן, ובדרבנן לא גזרינן, ורש"ל ז"ל ס"ל אפילו בדרבנן, אם הוא קרוב לודאי דישתמש במקום האיסור גזרינן, ע"ש. והגם דמרן ז"ל פליג והתיר להדליק בשיורי פתילה, היינו טעמא משום דס"ל למרן כרוב הפוסקים דלא חשיבי לה הכנה, אבל אי הוה ס"ל חשיבה הכנה היה אוסר, יען כי בדבר הזה שאמרו דגזרינן הא אטו הא, לא פקפק מרן ז"ל כלל. גם ראה תראה במקור הדין הזה של מהרא"י ז"ל, דראייתו היא מדין הסכין של שחיטה דגזרינן צד היפה אטו צד הפגום, הנה מזה הדין ג"כ יוצא הוכחה לנ"ד, וידוע כי שחיקת המלח במכתשת הוא איסור תורה, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' שבת, השוחק תבלין וסמנין במכתשת חייב משום טוחן ע"ש, וכ"כ להדיה בשה"ל שהביאו בב"י, וכבר אמרנו שבתוספתא השוה דין גרוגרות וחרובין עם דין המלח, וכנז"ל:

והנה הרב הכולל ח"ר צאלח סומך נר"ו, ההוא אמר נידון השאלה דומה לדין הקרדום דמס' ביצה דף ל"א ע"ב, דגרסינן התם ולא בקרדום אר"ח ב"ש משמיה דרב ל"ש אלא בנקבות שלו אכל בזכרות שלו מותר, ואיתא התם תרי לישני, ודעת הרא"ש והטור ומרן בב"י סי' תק"א דהני תרי לישני פליגי, והלכתא כלישנא בתרא ולחומרא, ולכן מרן ס"ל בקרדום אסור בכל גוונא, ובקופיץ דוקא בראש הקצר שרי, ומוכח להדיה מדברי רבינו המאירי ז"ל, דעיקר תשמיש הקרדום הוא בראש הרחב ולא בראש הקצר, ונמצא זה הוא כמו יד מכתשת שלנו, שעיקר תשמישה בחול הוא בראש הרחב, וא"כ השתא כמו דמצינו גבי קרדום, דגם בצד הקצר אסור, דאע"ג דדמי לקופיץ מ"מ גזרינן ראש הקצר אטו ראש הרחב, על כן גם הכא גבי מכתשת גזרינן ראש הדק אטו ראש הרחב. מיהו אין להביא ראיה לאידך גיסא מן הקופיץ, ולומר דכמו דלא גזרינן בקופיץ צד הקצר אטו צד הרחב, הכא נמי גבי מכתשת לא גזרינן, די"ל קופיץ שאני משום דמלאכתו להיתר, להכי לא גזרינן ביה, אבל מכתשת מלאכתה לאיסור:

גם עוד הביא הרב מהר"ץ הנז' תשובת הרב יד מלאכי, והיא לו נדפסה בספר בית יהודה ח"ב בסי' מ"ו, שכתב בספק הח"י דכל מה שאסרינן משום עובדין דחול, לא התירו ע"י שינוי אלא דוקא בכלי אחר, אבל באותו כלי עצמו אפילו ע"י שינוי אסור, ואמר כן הרב ז"ל מצד הסברה ע"ש, ואמר מורי הרב נר"ו דדבריו אלו הם מוכרחים מן הגמרא דביצה הנז', דהא מצינו לל"ב דהלכתא כוותיה דאסר בקרדום לגמרי והתיר בקופיץ, וקשא למה לא התירו בקרדום בצד הקצר, כיון דכתב המאירי ז"ל דאין משתמשין אלא דוקא בצד הרחב, וא"כ ודאי צד הקצר הוי שינוי, אלא מוכרח לומר דבאותו כלי עצמו אין להתיר אפילו בשינוי עכ"ד נר"ו. ואנא עבדא נ"ל בס"ד דאין מכאן הכריח וראיה, יען הקופיץ הוא כלי שמלאכתו להיתר, ומה שאסרו בצד הרחב הוא גזרה, משום דדמי לכלי אומן, ולהכי לא גזרינן נמי בצד הב' שבו דהוי גזרה לגזרה, משא"כ הקרדום הוא כלי שמלאכתו לאיסור, וצד הרחב שבו הוא אסור מן הדין, ולהכי גזרינן בצד הב' ג"כ, וזהו הטעם דאסרו בקרדום בכל צד, והתירו בקופיץ בצד אחד:

העולה מכל האמור הוא, דאסור להפך יד המכתשת ולדוך בה, גזרה שמא ידוך בצד הרחב, וכמו דגזרו בקרדום צד זה אטו צד השני, וכמו דגזרו. בפתילה לדעת מהרא"י ורש"ל וכנז"ל. ולכאורה יש פ"פ לומר דאין לנו לגזור מדעתינו בדבר אחר שלא מצינו לרז"ל, או לגדולי הראשונים דגזרו בו, דאין לנו לדמות לגזירות חכמים, ואין למדין דבר מדבר בכה"ג, וכמ"ש הרב המגיד בפ"ה מה' חמץ ומצה הלכה ך' על חששת הראב"ד, דאין לנו לגזור גזרות מדעתינו אחר הגאונים ז"ל, וכ"כ הפר"ח בהלכות פסח סי' תנ"א על דברי הב"ח, במ"ש ללמוד איסור להניח כלי חמץ במקום גבוה, מדין אור הנר בליל שבת, דאין לגזור גזירות מדעתינו, ואין ללמוד גזירות זו מזו ע"ש, ועי' מג"א סי' ש"ה ס"ק י"א, ותוספת שבת ס"ק ל"ג ע"ש, וא"כ י"ל בנ"ד כיון דלא מצינו הדבר מפורש בספרי גדולי הראשונים לגזור ביד המכתשת צד הקצר אטו צד הרחב, אין לנו להתלמד מדבר אחר לאסור בזה:

ואחר ההתבוננות בס"ד ראיתי מה שיש לאסור בנ"ד לאו משום גזרה, אלא הוא מדינא, יען דגם לסברת האגור ושה"ל בעינן שינוי גמור, וזה ההיפוך של יד המכתשת לדוך בצד הדק אינו שינוי גמור, אלא שינוי קצת, וכאשר אבאר בע"ה. והנה נודע כי דיכת התבלין במכתשת הוא אסור מן התורה, וכמ"ש הרמב"ם בהלכית שבת פ"ח כל השוחק תבלין וסמנין במכתשת ה"ז טוחן וחייב ע"ש, וא"כ דיכת המלח במכתשת אסור מן התורה, דהמלח הוא בכלל תבלין, וכ"כ להדיה בשבולי הלקט שהביאו מרן ז"ל בב"י בסי' שכ"א, ומאחר דדיכת המלח במכתשת חייב מן התורה, נמצא מאן דמתיר בשינוי מוכרח דבעי שינוי גמור, ולא סגי בשינוי קצת, וכמ"ש בשה"ל שהביא מרן בב"י וז"ל, אי איכא דקשיא ליה כיון דדרכו חייב משום טוחן ע"י שנוי להוי פטור אבל אסור, תשובה, קתא דסכינא שינוי גמיר הוא, דבין מדוך של עץ למדוך של אבן הוי שינוי, כדאיתא בפ"ק דביצה, וקתא דסכינא הוי שינוי גמור, הילכך מותר לכתחילה כדאמרינן גבי בורר בנפה וכברה חייב, בקנון ותמחוי דהוי שינוי פטור אבל אסור, אבל ביד דהוי שינוי גמור מותר לכתחילה עכ"ל, הרי מוכח דכל שהוא אסור מן התורה אי עביד שינוי קצת, עדיין דבר זה הוא אסור מדרבנן, אבל אי עביד שינוי גמור אז מותר לכתחילה, ולכן קנון ותמחוי דדמו קצת לנפה וכברה, לא הוי שינוי גמור אלא שינוי קצת, אבל ביד דאינו כלי, ולא דמי כלל לנפה וכברה הוי שינוי גמור, כיון דהיא דבר אחר, וכן מדוך של עץ ושל אבן דדמו קצת להדדי, משום דתרווייהו מדוך נינהו חשיב שינוי קצת, ולא סגי זה באיסור תורה, אך בתקא דסכינא דלא דמי כלל, כי זה הוא דבר אחר ממש, אז הוי שינוי גמור ושרי לכתחילה. נמצא כל מידי דאסור מן התורה אינו מותר לכתחילה על ידי שינוי, אלא רק בשינוי גמור, ואם עושה רק שינוי קצת, ה"ז עדיין אסור מדרבנן:

ועתה אבא לברר בס"ד, דזה התשמיש בראש הדך של יד המכתשת אינו שינוי גמור, אלא חשיב שינוי קצת, כי כן מצינו בזה להדיה בדין המולל מלילות בשבת, שפסק מרן ז"ל בסי' שי"ט אין מוללין מלילות אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו, ומקור דין זה הובא ברחבה בב"י, ואעתיק לשון הגאון ר"ז ז"ל בש"ע, ששם הובאו הדברים בפירוש בדרך קצרה וז"ל, אין מוללין מלילות כדרכן בחול, דהיינו לשפשף שבלים בכפות ידיו כדי שיפול הזרע מהן, אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו, ואע"פ שמפרק האוכל מתוך השבלים בידים, והמפרק ביד הוא תולדה דדש בכלי, כמ"ש בסי' ש"ה, מ"מ כיון דאינו מפרק אלא כלאחר יד כדי לאכול לאלתר מותר, ולא גזרו משום שמא ימלול כדרכו, מפני שאף המולל כדרכו אינו אלא מפרק כלאחר יד, כיון שאינו נוטל האוכל ומפרקו בידו ממש, אלא שמולל השבולת והדגן נופל, ואין דרך לעשות כן אלא בכלי המיוחד לדישה, אלא שאעפ"כ אסור מד"ס, וע"י שינוי לא גזרו עכ"ל, ודבריו אלו הם מפורשים בבית יוסף סי' בק"י בשם הר"ן וז"ל, וכתב הר"ן, מוללין מלילות דדש כלאחר יד הוא, ואפילו בשבת לאו איסורא מדאורייתא הוא אלא מדרבנן, וביו"ט לא גזור, ע"כ ע"ש:

הרי לך להדיה דהמולל בראשי אצבעותיו חשיב שינוי קצת, דהכי קרי ליה מרן ז"ל בש"ע שיניי מעט, והטעם כי בידיו ממש דהיינו בכף ואצבעות ביחד הוא אסור מד"ס, ולכן אם מולל בידיו שמשנה למלול רק בראשי אצבעותיו, דלא ניחא תשמישיה, להכי חשיב שינוי מעט ואינו שינוי גמור, מפני שתשמיש זה ג"כ עושהו בידיו ולא בדבר אחר, ועל כן נמצא ד"ז הוא דומה ממש ליד המכתשת דנ"ד, שאינו כותש ביד בראש הרחב, דניחא תשמישיה, אלא כותש במקום הדק דלא ניחא תשמישיה, שאין דרך לכתוש בו, ולכן כמו מולל בראשי אצבעותיו חשיב שינוי מעט, דלא הותר זה השינוי אלא בדבר שאיסורו מדרבנן, כן יד המכתשת שכותש בצד הדק, דאין דרך לכתוש בו, ולא ניחא תשמישיה, שינוי מעט, ולא הותר שינוי כזה אלא באיסור דרבנן, אבל באיסור תורה בעינן שינוי גמור, וכיון דדיכת המלח במכתשת אסור מן התורה, לא הותר בכה"ג שהוא שינוי מעט, אלא צריך שינוי גמור שהוא כקתא דסכינא דהוי כלי אחר:

גם עוד מצינו כזאת, בדין ההוצאה שפסק הרמב"ם פי"ב מה"ש, המוציא בין בימינו בין בשמאלו בין בתוך חיקו חייב, מפני שהוציא כדרך המוצאין, אבל המוציא לאחר ידו או ברגלו בפיו ובמרפקו פטור, שלא הוציא כדרך המוצאין ע"כ, והא לך לשון הש"ע של הגאון ר"ז ז"ל בסי' ש"א סעיף ב', כל המלאכות כולן אינן אסורין בשבת מן התורה אלא לעשותן כדרכן שעושה אותם בחול, אבל אם עושה אותם בשינוי מדרך החול, שאין דרך בחול לעשותם כן, מלאכה זו פטור מן התורה, אבל אסור לעשות כן מד"ס, שמא יבא לעשותה כדרכה בחול, כיצד כגון שהוציא חפץ לאחר ידו או ברגלו וכו', שאין דרך להוציא כן בחול ה"ז פטור אבל אסור, ע"כ. נמצא זה המוציא לאחר ידו דומה ממש הפכת ידו לאחור להפכת יד המכתשת שמשתמש בצד הב', דלא ניחא תשמישיה ואין דרך לדוך בו, וכן נמי המוציא ברגלו ג"כ דומה ממש לזה, שהוא אינו משתמש בצד הרחב שדרכו להשתמש בו, אלא משתמש בקצה הב' שאין דרך להשתמש בו, ועל כן כמו דבדין ההוצאה אמרינן לא יועיל שינוי זה להתיר מד"ס, מפני שאין זה שינוי גמור, דהא עכ"פ הוא מוציא החפץ בגופו, כן הכא בדין המכתשת לא יועיל שינוי זה להתיר לגמרי, מפני שעכ"פ הוא משתמש ביד המכתשת, נמצא אין אנחנו אוסרים זה משום גזרה, אלא מדינא הוא דאסרינן לה, וכמו שכתבתי:

ועתה אשובה לענין תמרים ולוזים וכיוצא שדכים במכתשת אם יש בזה איסור תורה או לאו, כי מן התוספתא שהשוה דין גרוגרות וחרובין עם דין המלח, נראה דיש בזה איסור תורה כדין המלח, מיהו באמת יש בזה פלוגתא בפוסקים הראשנים, וכמ"ש תוספת שבת סי' שכ"א ס"ק י"ז, וז"ל, הרבה דיעות יש בדיני טחינה, דדעת התוספות שאין טחינה באוכלין הראויים לאכילה, אלא דוקא גבי סילקא שייך טחינא כדאיתא בש"ס, ולדעת ר"ח והרא"ש גם בסילקא שרי, והא דאסרינן שם מיירי מעצי דקלים וכו', והרמב"ם מחלק בין אם חותך הירק כדי לאכלו חי דאז שרי, וכשמחתך הירק כדי לבשלו אז חייב עליו, אע"פ שראיי לאכלו חי, ורשב"ם והרא"ם ס"ל דבכל אוכלים שייך טחינה עכ"ל, ואע"ג דזה נאמר על חתיכת דק דק בסכין, ה"ה לריסוק במכתשת, ומאן דס"ל אין טחינה באוכלין מן התורה, ה"ה בריסוק במכתשת, ומדברי הרמב"ם בפ"ח הלכה ט"ו משמע, דס"ל דוקא תבלין וסמנין דדרכם בכך, משא"כ פירות דחזו לאכילה בלא טחינה, ונראה לומר דהתוספתא דמשוה גרוגרות וחרובין למלח, היינו משום דמיירי שהם מרסקין אותם בשביל הזקנים, וכדנקט כן להדיה, ולגבי הזקנים י"ל חשיבי דרכן בריסוק, כיון דלא מצו אכלי להו בלא"ה, ואפשר לומר אפילו מאן דסבר אין טחינה באוכלים הראייים לאכילה, מודה דלצורך זקנים חשיב טחינה, כיון דלא מצו אכלו להו בלא טחינה, וצריך להתיישב בזה בס"ד:

ומ"מ נראה דאם כותשין הפירות לתענוג בעלמא, והוו מצו למיכל בלא כתישה, אלא שכותשין אותם כדי שיהיו יותר נוחין לאכלם ע"י כתישה, וכן כותשין מ"ן סמ"א בשביל שיהיה נוח לאכלו, אע"פ שאפשר לאכלו בלא כתישה, וכל כיוצא בזה, מאחר שנהגו בכך לכתוש בשינוי זה בלבד שהוא בצד הדק של יד המכתשת, אין לאסור להם, כי יש לומר שנהגו בזה כסברת הפוסקים דס"ל אין טחינה באוכלין מן התורה, ונמצא כי אין כאן איסור תורה אלא רק איסור דרבנן, דסגי ליה בשינוי קצת כזה לדוך בצד הדק, דלאו אורחיה בהכי בחול, דדמי זה ממש להא דמולל מלילות בראשי אצבעותיו, שהוא שינוי קצת, ושרינן משום שהוא באיסור דרבנן. מיהו כל זה הוא בתמרים ולוזים ושאר מיני פירות, אבל במלח דהוא איסור תורה לכ"ע, שזה הוא בכלל התבלין דדרכן לשחקן במכתשת, לא סגי ליה בשינוי קצת זה, יען כי אפילו אם נאמר שנהגו כסברת האגור ושה"ל, מ"מ בעינן שינוי גמור, כיין דהוא איסור תורה, וכל דהוי שינוי קצת ואינו שינוי גמור, עדיין יש בזה איסור מדרבנן, וכאשר הוכחנו. גם מעיקרא מנהג במלח לא יש פה עירינו, דאין דרכם לדוך מלח בשבת, ולא שכיחה ומצויה הדיכה פה עירינו, אלא רק בדברים הנאכלין, ועל כן י"ל בודאי דלא נהגו מעיקרא בשינוי מעט זה, אלא רק באוכלין, משום סברת הפוסקים דס"ל אין טחינה באוכלין מן התורה, אבל במלח דאית ביה איסור תורה, לא נהגו כן מעיקרא:

ודע דלכאורה יש להקשות, הלא בדין הקרדום דהוי איסורא דרבנן, דהא איסור שלו הוא משום עובדין דחול, אפ"ה גזרינן צד הקצר אטו צד הרחב, ואילו גבי מלילות פסק מרן ז"ל דשרי בראשי אצבעותיו אטו היד כולה כף ואצבעות, אך באמת אין זו קושיא, דבע"כ צ"ל דאין לדמות גזירות חכמים זו לזו, והיכא דגזור גזור, והיכא דלא גזור לא גזור, וכמ"ש לעיל בשם המג"א ז"ל:

והכלל העולה מכל האמור לענין הלכה, דאם כותשין תמרים ולוזים ושאר מיני פירות וקטניות הנאכלין, יש להתיר להם לכתוש בשינוי מעט כזה, שהופכין יד המכתשת לכתוש בצד הדק, שאין דרכם לדוך בו, והוא ע"פ הטעם שהסברתי בס"ד, דנהגו בכך ע"פ סברת הפוסקים דס"ל אין טחינה באוכלין מן התורה, וכיון דהוי איסור דרבנן בלבד נהגו היתר בשנוי קצת בזה, אבל אם יצטרכו לכתוש מלח לא יועיל שינוי קצת כזה, אלא צריך שינוי גמור לכתוש ביד המכתש בכלי אחר שאינו מכתשת, או יכתשו במכתשת בדבר אחר שאינו יד מכתשת, וכל זה הוא לאנשי עירינו בג'דאד, שיש לומר שנהגו כאגור ושה"ל, אבל במקום אחר ודאי צריכין להזהר כסברת מרן ז"ל, דבעי תרי שנויים, דהיינו קתא דסכינא ובקערה, וגם פה עירינו המחמיר במלח לעשות בתרי שנויי גמורים, ובתמרים ושאר פירות לעשות בשינוי אחד גמור, תבא עליו ברכה:

ודע כי שאלתי על מנהג עה"ק תוב"ב, בענין זה של הדיכה, והשיב לי הרב החסיד מהר"ר אליהו מני נר"ו, ששמע שכן נוהגין בעה"ק ירושלים תוב"ב, שמהפכין ראש המדוך, ודכין בו בשבת כמו מנהג בג'דאד יע"א עכ"ד. ואנא עבדא כשדורש הלכות בציבור ביום שבת בעזה"י, אומר להקהל שיזהרו לדוך הפירות במכתשת של דיכת הקהוו"ה, כי בעירנו יש לבעלי בתים מכתשת של ברזל שאין דכין בה אלא קהוו"ה בלבד, והיא משונה בצורתה משאר מכתשת, ואין דכין בה מיני אוכלין כלל, וכיון שבשבת דכין הפירות בה, וגם כן יזהרו להפוך יד המכתשת, ה"ז חשיב שינוי גמור וגם בזה יזהרו שלא ידוכו לתענוגים ומותרות, אלא לצורך ילדים וזקנים, ותבא עליהם ברכה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתי, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.